היו ימים שבהם גברים היו "גברים". מפוצצים בטסטוסטרון (וכנראה גם סטרואידים), חזקים, נחושים, עם חוש צדק בלתי ניתן לכיפוף. גם לא הזרועות שלהם. אה, וחשוב לא פחות, הם גם תמיד היו לבנים. רמבו, ווקר, הארי קלהאן, אינדיאנה ג'ונס, ג'ון מקליין ואחרים שגשגו על המסך הגדול בשנות ה-80 בלי להתנצל. לא שהיה צריך. ובכן, הימים ההם מאחורינו וטוב שכך, למען האמת. בראייה לאחור, המאצ'ואים הקשוחים מהאייטיז היו לא רק נטולי אמינות ומגוכחים, אלא גם די בעייתיים כמודל לחיקוי חד-גוני ומעוות עבור המוני ילדים, נערים וגברים צעירים שחיפשו השראה זכרית ברובים ארוכים ופתילים קצרים. אותם גיבורים נכחדו, לא שרדו את הברירה הטבעית של הקולנוע והטלוויזיה בארצות הברית. איכשהו, למרות שהדמות של ג'ק ריצ'ר מהדהדת את הדינוזאורים ההם, חברת אמזון בחרה להעניק לבלש הספרותי נפח (המון נפח) על המסך בסדרה "ריצ'ר". החלטה תמוהה אך מסקרנת, וכנראה מועדת לכישלון.
"ריצ'ר" – טריילר
החלטה תמוהה ומסקרנת, אך די טבעית ומתבקשת בהתחשב בפופולריות של סדרת ספרי הבלש המבוססת על דמותו של ג'ק ריצ'ר כפי שעיצב אותה הסופר לי צ'יילד: גברתן אמריקני לבן ששירת כחוקר בשורות המשטרה הצבאית ואף לחם בעיראק. מאז שחרורו הוא נודד נטול בית או מטלטלין ברחבי ארצות הברית, במיוחד באזורי הספר של המידווסט והדרום, ובכל מקום שבו הוא עוצר סביר להניח שמתרחש איזשהו פשע. משהו בסגנון צרה קוראת לבלש. על הנייר הכול בסדר, גם העובדה שריצ'ר הוא ברנש שרירי ומגודל בגובה 1.95 מטרים. הוא בודד, חשדן ואלים, אבל גם מאוד פיקח, מודע ורב תושייה. לפעמים אפילו רגיש. הארי פוטר בעור של קונאן הברברי.
מעולם לא קראתי את ספרי ג'ק ריצ'ר, כך שקשה להשוות בין המקור לעיבוד הטלוויזיוני, אולם כן צפיתי בשני העיבודים הקולנועיים המוצלחים שיצאו לכתבי צ'יילד. בראשון, "ג'ק ריצ'ר" בבימויו של כריסטופר מקווארי מ-2012, הסופר עצמו התכבד בהופעת אורח, אולם את הגיבור עצמו גילם טום קרוז (שחזר לתפקיד ארבע שנים לאחר מכן ב"ג'ק ריצ'ר: דרך חזרה", שביים אדוארד זוויק). קרוז שחקן אדיר ומלא כריזמה, אבל מימדי גופו הצנועים - 1.70 מטרים - הכשילו אותו בעיני מעריציה הנאמנים של הדמות. כמו שאומרים בעגת הכדורסל, "אי אפשר ללמד גובה", ויש גבול לכמה שאפשר לפצות עם זוויות מצלמה על המסך הגדול. במקרה של המסך הקטן, מאידך, לוהק אלן ריצ'סון כדי לגלם את הברנש המגודל. ריצ'סון גבוה מקרוז בכמעט 20 ס"מ כך שמידת ההתאמה הפיזית שלו לתפקיד מוצלחת יותר, אבל מנגד הוא לוקה ביכולת ההבעה שלו. השחקן, שגילם את רפאל ב"צבי הנינג'ה" מ-2014, אולי נראה כמו באדי בילדר אבל שרירי הלב והרגש שלו מכווצים.
הסדרה "ריצ'ר", שהתסריטאי ניק סנטורה אחראי על עיבודה לטלוויזיה, נתלית כל כולה בגיבור שהעניק לה את שמה ובריצ'סון שמגלם אותו. המיומנויות הדרמטיות שלו קהות, אבל כך היה גם במקרה של סילבסטר סטאלון, צ'אק נוריס, ז'אן קלוד ואן דאם, ארנולד שוורצנגר (שריצ'סון מזכיר מאוד) ושאר כוכבי הפעולה מן העבר. ספק אם הדמות של ריצ'ר נכתבה במקור בסוף שנות ה-90 על ידי צ'יילד כדי להדהד את רוח המאצ'ואיזם מהאייטיז, הסרטים שופעי הציניות בכיכובו של קרוז לא היו כאלה. ואילו במקרה זה, אלו הן כתפיו החסונות של ריצ'ר שנושאות את כובד משקלה של העלילה והדמות שבמרכזה, ואגרופיו נותנים לה את הפאנץ'. אין פה תחכום או מורכבות, למרות ניסיונות מגושמים של התסריטאים להעניק עומק כלשהו לסיפור הרקע דרך פלאשבקים.
העונה הראשונה של "ריצ'ר" מבוססת על עלילת "כסף קטלני" (Killing Floor) - הספר הראשון בסדרה שיצא ב-1997. שם, ריצ'ר מגיע לעיירה שכוחת אל בשם מרגרייב שבג'ורג'יה. הוא רק יורד מהאוטובוס וכבר מסתבך בפרשייה פלילית מקומית כחשוד ברצח. ככל שהוא נכנס לעומק התעלומה מתגלה עד כמה היא מסועפת עבורו באופן אישי כשמתברר שקורבן הרצח הוא בעצם אחיו, וכן באופן ציבורי, כשמתגלה כי אין מדובר בחיסולים ספורדיים אלא בפקעת סבוכה של ארגון פשע נחוש שכצפוי מעורבים בו אנשי חוק ופוליטיקאים מושחתים. בעוד הבלש אוסקר פינדלי (מלקולם גודווין) והשוטרת הנאווה רוסקו קונקלין (ווילה פיצג'רלד) מובילים את החקירה המשטרתית לפי ספר החוקים, ריצ'ר חובר אליהם ולוקח אותה לכיוונים אחרים לפי הספר שכתב צ'יילד. הוא מסתובב בעיר כמו פיל בחנות חרסינה, רק שבמקום ואזות הוא מנתץ גולגלות ושובר ידיים של עבריינים מפוקפקים.
אבל ריצ'ר הוא לא פיל, הוא ממוטה. דינוזאור. למרות שאנחנו בעידן תרבותי ופוליטי אחר, יש עדיין משהו קמאי בהתנהלות האלימה שלו. הוא לא מהסס להפעיל כוח ברוטאלי מול אויביו, וזה כוח מתפרץ וסוחף שמעניק לסצנות האקשן אנרגיות לא מרוסנות. לא תמצאו פה כוריאוגרפיות קרב מתוזמנות מהזן של אמנויות לחימה, ג'ק המרטש מסתער ללא רחמים כדי למגר את אויביו או לחלץ מהם מידע בכוח. הוא לא מתעסק בגינונים מאצ'ואיסטים של הגינות קרב, זו התנהגות בריונית. האלימות שלו מעשית, לא ספורט. הוא לא מתרשם מחגורה שחורה, והוא לא מהסס לרדת מתחתיה.
"ריצ'ר" יוצאת לעולם בחסות אמזון פריים כמעין גרסה ממוחזרת של סרטים וסדרות פעולה מלפני 30 שנה ויותר. היא אינה מחדשת, אלא מהדהדת תחושות נוסטלגיות מהתקופה שבה "גברים היו גברים" ובמידה רבה תובעת את עלבונם בעידן הנוכחי כשהיא מציבה קבל עם ועדה דמות של מופת גבריות לבנה בדמות שהיא לא רק עצומה ועוצמתית מבחינה גופנית, אלא גם בעלת איי.קיו אדיר. זהו שילוב שכמעט לא ניתן למצוא בזירה התרבותית בימינו. אבל זה הערך היחיד של הסדרה, אם נתעקש לחפש כזה. בסופו של דבר, הגיבור הוא פלקט שטחי של צופים ספציפיים שמחפשים לעצמם ייצוג מחוץ למהדורות של פוקס ניוז. דמויות המשנה שלצידו - פינלי השחור שהודף מעליו דעות קדומות של הגזענים הדרומיים ורוסקו האישה שנלחמת על עצמאותה בסביבתה הפטריארכלית - נועדו להוסיף לו טעמים ותבלינים מגוונים שנדרשים היום יותר מתמיד. כך מפחיתים סיכונים בהימור של אמזון, אבל אם הוא יצליח, זה יהיה בגלל הבשר הלבן שהוא מציע לקהלים רחבים שגם היום מתגעגעים לשוורצנגר וצ'אק נוריס.
