מבחינה רעיונית אין הרבה משותף בין האוונגליסטים האמריקנים, יהודי ארצות הברית והתנועה הפרוגרסיבית במאבק שלהם על השיח. הקנאים הנוצרים מקדישים עצמם לישוע ומתכוננים לשובו במהרה בימינו, חברי הקהילה היהודית נאבקים באנטישמיות עוד מימי יהודה איש-קריות, ואילו בשמאל הקיצוני מתריסים נגד השמרנות הדתית, והשנה יותר מתמיד מזדהים עם הפלסטינים אל חיבת ציון שמשותפת למאמינים העונדים תליון מגן דוד, או צלב. עם זאת, ככל שמדובר בסרטים העוסקים בישוע, שלוש הקבוצות הללו מאמצות לא פעם את אותה גישה מעשית של ביקורת, מחאה וחרם. תרבות הביטול שאולי מיוחסת לאנשי הווק, אבל מיושמת הלכה למעשה כבר שנים רבות על ידי כולם בניסיון לכפות את דעתם ולנפות אחרים מהשיח.
"מרים" - טריילר
(באדיבות נטפליקס)
כך למשל במקרה של "הפיתוי האחרון של ישו" של מרטין סקורסזה ב-1988 שנתקל בהפגנות ואיומים מטעם הכנסייה האוונגליסטית בגלל סצנות שנתפסו כחילול השם. "הפסיון של ישו" מאת מל גיבסון מ-2005 סומן על ידי הליגה נגד השמצה כיצירה אנטישמית שמאשימה את היהודים בבגידה. ואילו היום, אלו הם תומכי ה-WOKE שיוצאים נגד הדרמה "מרים" (Mary במקור) מבית נטפליקס שחוזר לקורותיה של אימו של מחולל הנצרות. לכאורה מדובר בזווית פמיניסטית שתואמת את סולם הערכים שלהם, אלא שיש בעיה אחת: את הגיבורה מרי, כלומר מרים, מגלמת נועה כהן. שחקנית ישראלית. ועם לא די בכך, להפקה לוהקו גם עידו טאקו כיוסף, אביו של ישוע. את אורי פפר ואת הילה וידור כסבו וסבתו יואקים וחנה. לצילומים במרוקו זומנה גם קרן צור לצורך גילום אלישבע, אימו של יוחנן המטביל. בהזדמנות זו כדאי גם לציין שאנתוני הופקינס מעטר את הסרט בנוכחותו כמלך הורדוס.
אין צורך להסביר מדוע הופקינס הבריטי בן ה-86 הוזמן להצטרף להפקת "מרים". כשחקן ההוליוודי היחיד בעל שם בהפקה זאת, הוא נועד להעניק לה תו איכות ולחולל עניין יחצני כלשהו של הקהל הרחב. אבל בדיעבד, הוא נדחק לשוליים בעקבות התגובות הזועמות ברשת מצדם של פעילים פרו-פלסטינים שראו בליהוקם של שחקנים ישראלים לתפקיד הדמויות הראשיות יריקה בלחי השנייה של תושבי ארץ ישראל הקדומה, ובהם ישו, משפחתו ומכריו שמזוהים לפתע כפלסטינים. "זה זיוף, אנטישמיות וחילול השם. ישוע, מרי וכולם בסרט הזה צריכים להיות פלסטינים", צייצה גולשת ברשת X. אחרת קראה לחרם: "הם משדרים סרט על מרי עם צוות שחקנים כל-ישראלי בעוד שאותם אנשים מפגיזים את מקום הולדתו של הצלוב? החרימו את החרא הזה".
הבמאי די.ג'יי. קרוזו ציין מלכתחילה בריאיון ל"אנטרנטיינמנט וויקלי" שהליהוקים של השחקנים הישראלים נועדו דווקא לצורך שימור הנאמנות למקור, והדמויות היהודיות הקדומות. "זה היה חשוב לנו שמרי, ביחד עם רוב חברי צוות השחקנים שלנו, ייבחרו מישראל כדי להבטיח את האותנטיות", אמר. למרות שטענה זו עומדת בקנה אחד עם סוגיית הייצוג על פי פוליטיקת הזהויות החביבה על ה-WOKE בארצות הברית, גולשים פרוגרסיבים האשימו אותו בבחירת הייצוג הלא-נכון. "במקום ללהק נוצרים מזרח תיכוניים כדי למלא את התפקידים, הבמאי ליהק ישראלים אירופאים כדי לשחק את הדמויות מסיבות של 'אותנטיות'. כן, החרימו את הזבל הזה!" צייץ בתגובה פעיל רשת. כמובן שכל הסערה הזו מזינה את התקשורת האמריקנית (והישראלית) ביחסי ציבור חינם שיגרמו למעטים להחרים את הסרט, ולרבים להיות מודעים לקיומו. אולי אפילו לצפות בו עם עלייתו בנטפליקס ב-6 בדצמבר, לקראת עונת החגים.
ההפקות הנוצריות הפכו ללשכות תעסוקה הוליוודיות עבור ישראלים
עם כל כך הרבה רעש תקשורתי על רקע המלחמה בעזה ותבערת השיח לגביה בארצות הברית, כמעט ונעלמה לחלוטין העובדה של"מרים" קדמה הסדרה החדשה "הקדושים" (The Saints) מאת סקורסזה שעלתה לאחרונה בערוץ פוקס ניישן. בפרויקט רחב ההיקף שלו, הבמאי המהולל מביא למסך את סיפוריהם של הקדושים הנוצרים שהמשיכו את דרכו של ישוע לאורך השנים. מיוחנן המטביל, דרך ז'אן ד'ארק ועד לכומר הפולני מקסימיליאן קולבה שהציל יהודים בשואה ושילם על כך בחייו. בחינה של רשימת השחקנים הארוכה שהוזמנו לקחת חלק בהפקה אומנם אינה מעלה שמות כוכבים הוליוודים נודעים, אבל כן כאלה המוכרים לנו בישראל מהזירה המקומית. אלמוג פעיל ("רביעיית רן", "מלאכיות בלבן") כאן, וכך גם דר זוזבסקי שמופיעה בדמות מריה מגדלנה, מרים שרית ולנסקי כפליטה, ועופרי פרישקולניק-אלדד ("האלופה", "החברים של נאור") כאישה במדבר. עמיתי קדר ("הבן של שאול") מגלם פה לא אחר מאשר הורדוס. ממש כמו אנתוני הופקינס. להבדיל.
ייתכן כי "הקדושים" עברה מתחת לרדאר של תנועת ה-BDS וספיחיה בגלל שבניגוד לנטפליקס היא משודרת בערוץ שפונה שמלכתחילה נועד לקהל שמרני שמזוהה עם הימין האמריקני. כך או כך, האולפנים בהוליווד לא מודאגים מדי. סרטים על ישו וחסידיו הם שוברי קופות בסדר גודל יחסי, וההצלחה המסחרית המסחררת והבלתי-צפויה של "הפסיון של ישו", הבהירה כי השוק הנוצרי חזק ונאמן, ולא מתרגש במיוחד משערוריות ומחאות מהדור החדש. מצד שני, לקהל הזה גם לא מזיז במיוחד מי מגלם את הדמויות המקראיות הללו. פוליטיקת הזהויות מהם והלאה. מה שמייתר את הצורך בליהוק ישראלים, במיוחד אם הם גורמים למפיקים כאבי ראש מיותרים עם מחאות וחרמות. וזו עלולה להיות בעיה לא פשוטה. בעבר המסלול המהיר של שחקני ארצנו היה דרך סדרות וסרטי אקשן שבהם גילמו טרוריסטים ערבים, חיים או מתים. בשנים האחרונות התפקידים הללו מופנים למועמדים אותנטים יותר מהמזרח בתיכון. היום ההזדמנויות מגיעות בעיקר מדרמות שמבוססות על התנ"ך והברית החדשה בגלל שסיפורי המקור מתרחשים בארץ הקודש בהשתתפות דמויות עבריות.
ההפקות הנוצריות מארצות הברית הן מעין לשכות תעסוקה הוליוודיות עבור ישראלים, כמו במקרה של "מריה מגדלנה" של גארת' דייויס האוסטרלי מ-2018. רוני מארה נבחרה לככב בתפקיד הראשי כמרים המגדלאית, היצאנית היהודייה שטיפלה בגופת ישו אחרי צליבתו וזכתה בגאולה. לצדה כיכב חואקין פיניקס כבן האלוהים בכבודו ובעצמו. השהות אחד בחיק השנייה באתר הצילומים בסיציליה הפסטורלית הוביל לסיפור אהבה הוליוודי שנמשך עד היום. מי שהיו שם לצדם באותה תקופה היו הכוכבים הבינלאומיים צ'ואיטל אג'יופור הבריטי, טאהר ראחים הצרפתי, לובנה אזאבל הבלגית, ואריאנה לאבד היוונייה (בת זוגתו של הבמאי יורגוס לנטימוס), וכן הישראלים שירה האס (לאה), זוהר שטראוס (יוחנן), מיכאל מושונוב (מתי), אורי גבריאל (פיליפוס), צחי הלוי (אפרים), הדס ירון (שרה), ליאור רז, רועי אסף וגם עירית שלג שמגלמת את הגרסה הבוגרת של אמא מריה. תאופיק ברהום הפלסטיני אזרח ישראל מאתגר את פוליטיקת הזהויות מהצד השני שלי בתפקיד אחיו של ישו, יעקב.
3 צפייה בגלריה
מהאתוס הנוצרי היישר לזרועותיו של חואקין פיניקס. מתוך "מריה מגדלנה"
(צילום: באדיבות yes)
בחסות המורשת הנוצרית, או לפחות כפי שזו באה לידי ביטוי על המסך, יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים, ומוצאים עצמם משתפים פעולה מול המצלמה. בטח כשמדובר במצלמה של טרנס מאליק. לצורך צילומי סרטו הבא "דרך הרוח", המאסטר האמריקני הוותיק ליהק את אורי פפר כאחזיה, ואת אור שרייבר כתדיאוס, ולצידם את הפלסטינים אזרחי ישראל שאדי מרעי שמגלם את אשר, עלי סולימן את כהן קאיפס, מכרם חורי את יונה. ברהום מופיע גם פה, הפעם בתפקיד יוחנן. בהתחשב בשילוב מגוון זה, לא נראה שמאליק מתחשב יותר מדי בשאלות של ייצוג ופוליטיקת זהויות. יש לו גם כך יותר מדי שחקנים בינלאומיים בהפקה לסדר להם תפקידים ראויים, מבן קינגסלי, דגלאס בות', ג'וזף פיינס ומארק ריילנס הבריטים, איידן טרנר האירי, פרנץ רוגובסקי הגרמני, מתיאס שונארטס הבלגי, מתיו קסוביץ' הצרפתי, גודמנדור תורוולדסון האיסלנדי. גם לטישיה איידו הצרפתיה, שירין אל-עבד מ"פאודה" בשבילכם, וחנה בסרט של מאליק. ומי מגלם את ישו? גזה רוריג, השחקן ההונגרי-אמריקני, יהודי חרדי, שפרץ לתודעה דרך התפקיד הראשי ב"הבן של שאול" זוכה האוסקר.
כמובן שלא כל הדרמות הנוצריות הן בסדר גודל כזה ועם צוות שחקנים ארוך ומגוון שכזה. לפעמים מדובר בסרטים צנועים יותר, אבל גם באלה יש לרוב נציגות כלשהי לשחקני ישראל. קחו לדוגמה את סרט הטלוויזיה "להרוג את ישו" של כריסטופר מנואל מ-2015 בכיכובם של קלסי גרמר (כהורדוס), רופוס סיוול (כקאיפס) וסטיבן מויר (פונטוס פילאטוס). האז סלימן הלבנוני נבחר לגלם את הצלוב, אבל לצידו לוהקו הישראלים ריימונד אמסלם בתפקיד אימו מרי, יוסף סוויד כאביו יוסף. ניקולס יעקוב החיפאי מגלם דמות יהודי בשם יהושע, ואילו דן מור צץ דווקא כנסיך הערבי סילאיוס, מאהבה של אחות הורדוס, שלומית. רותם זיסמן-כהן מופיעה כיוחנה אשת כוזא ועמנואל שריקי הקנדית, והציונית בנשמה, גם היא נמצאת פה בתור אשת הורדוס. יש לציין שרוב רובם של חברי צוות השחקנים הם ערבים ממרחב המזרח התיכון, מה שמתקבל על הדעת בהתחשב בכך שהסרט צולם במרוקו.
3 צפייה בגלריה
שמורה בחיוג המהיר של המלהקים. איילת זורר. מתוך "בן חור" (2016)
(צילום: Philippe Antonello באדיבות yes)
לא משנה היכן ממוקמים אתרי הצילומים על פני הגלובוס לעיתים נדמה שליהוק של ישראלים הוא תקן של ממש בהפקות שעוסקות בישוע, בשם הפוליטיקלי קורקט. ממש כמו הנוכחות הנדרשת כיום בהוליווד של מתאם אינטימיות באתרי צילומים. כמובן שלא תמיד יש שחקן ישראלי זמין בנמצא, וצריך לאלתר. למזלם של המפיקים האמריקנים, לא חסרים צברים בלוס אנג'לס, כמו למשל שחר אייזק, שלוהק כפטרוס הקדוש בסדרה "הנבחר" של יוצר הטלוויזיה דאלאס ג'נקינס. ועל כל מקרה, מלהקים רבים שמרו את מספר הטלפון של איילת זורר בחיוג מהיר. ב-2015 היא הוזמנה לגלם את האם ב"ימים אחרונים במדבר" של רודריגו גרסייה שם הופיע יואן מקגרגור כישוע, ולצידו קירן היינדס וטיי שרידן. זורר גם נכללה בצוות השחקנים של הרימייק שיזם טימור בקממבטוב ל"בן חור" מ-2016 שם גילמה את נעמי בן חור, אימו של הגיבור שמסמל את קבלת האמונה הנוצרית ברומא העתיקה.
הוותיקים ביניכם זוכרים אולי שגם בגרסת המקור של "בן חור", הקלאסיקה ההוליוודית של וויליאם וויילר מ-1959, הופיעה חיה הררית הישראלית בתור אסתר, אהובתו של יהודה בן חור (צ'רלס הסטון). באותה התקופה, הרבה לפני עליית הווק, היה זה נחמיה פרסוף, יליד ירושלים, ששימש כעלה התאנה הכשר בעיבודים השאפתניים לברית החדשה. כך למשל בהופעתו כשמאי בהפקת הענק "הסיפור הגדול ביותר שסופר אי פעם" של ג'ורג' סטיבנס מ-1965, וכן כהורדוס בדוקו-דרמה "החיפוש אחר ישו" מ-1979, ואף כרב ב"הפיתוי האחרון של ישו".
השחקנים מארץ הקודש, הצילומים דווקא לא
שחקנים רבים כל כך מתוצרת הארץ מקבלים הזדמנויות לעשות זאת בגדול מעבר לים, בזכות סוכנות ההשמה האוונגליסטית בהוליווד, אבל מה עם מדינת ישראל עצמה כאתר צילומים? הרי זוהי זירת ההתרחשות המקורית של ישוע וסיפורו. ובכן? מסיבות שונות ומשונות, בעיקר לוגיסטיות ובירוקרטיות, האולפנים ההוליוודים לא טרחו להגיע לארץ הקודש. אותנטיות היא עניין בעל חשיבות כשמדובר בבני אדם, לא באדמה. ההפקות מתמקמות במרוקו, איטליה, ירדן ואפילו מלטה (שבה צולם הלהיט הנוצרי Risen בכיכובו של ג'וזף פיינס באתר שמדמה את ירושלים העתיקה).
עם זאת כבר ב-1979, החליט המפיק הבריטי ג'ון היימן ליזום הפקת סרט נוצרי בישראל ושמו "הסרט ישוע", בתמיכת אולפני האחים וורנר וארגונים אוונגליסטים שהצליחו לגייס תקציב לא-קטן של כשישה מיליון דולר. הקולנוענים ג'ון קריש ופיטר סייקס נשכרו כבמאים והשחקן בראיין דיקון נבחר לתפקיד הראשי כבן האלוהים, אולם רבים וטובים מהכשרונות המקומיים דאז לוהקו: רבקה נוימן (מרי), יוסף שילוח (יוסף), ניקו ניתאי (פטרוס), אורי לוי (קאיפס), מוסקו אלקלעי (מתי), יענקל'ה בן-סירא (זכריה), טליה שפירא (מרים המגדלית), שמואל רודנסקי (אנאס), דינה דורון (אלישבע), מוטי בהרב (שמעון מקירנה), ואלי דנקר (יהודה איש-קריות). אפילו נסים גרמה, אריק סיני, אופיקה גלוסקא ואושיק לוי הצליחו להשתרבב איכשהו להפקה. בסופו של דבר, "הסרט ישוע" אכזב אומנם בקופות עם הכנסות של כארבעה מיליון דולר בלבד, אבל לפי הערכות שונות הוא היה הסרט הנצפה ביותר בכל הזמנים, ושתורגם להכי הרבה שפות בתולדות הקולנוע.
45 שנה אחרי, נישת הסרטים הנוצריים משגשגת ושומרת על יציבות כשהתעשייה כולה מתקשה לשרוד. אומנם אי-אפשר לבנות על גיחות של הפקות במימון אוונגליסטי לישראל לצורך צילומים, אבל השחקנים המקומיים יכולים להמשיך לפנטז על כרטיס כניסה להוליווד באדיבות ישוע. הקהל הפרו-פלסטיני הקולני אך המצומצם ימשיך למחות, בעיקר ברשתות החברתיות, ויקרא לחרם על הסרטים הללו, כמו לתכנים אחרים שנתפסים פסולים בעיניהם. מצד שני, דווקא התכתיבים של התקינות הפוליטית ברוח ה-WOKE ימשיכו ליצור הזדמנויות לכשרונות מתוצרת כחול לבן שיוזמנו לייצג את העם היהודי על המסך בסיפורי המקרא והברית החדשה. ולמען האמת, גם הפלסטינים נהנים מכך. יש מספיק לכולם.
הנה תראו, "סיפור הלידה" (The Nativity Story) של קתרין הארדוויק מ-2006, חוזר לקורות בואו של ישוע לעולם מנקודת מבטם של הוריו. ממש כמו ב"מרים". אומנם קשה קאסל-יוז מגלמת את אמא מרי, ואוסקר אייזק האלמוני דאז את אבא יוסף. בלי נועה כהן, עידו טאקו, אורי פפר והילה וידור אבל כן עם השחקנים הפלסטינים אזרחי ישראל, היאם עבאס שמופיעה כחנה, קייס נאשף כבנימין, וסמי סמיר כגנב שהציל את השניים במנוסתם למצרים. לא מן הנמנע שעוד יבוא היום ובו יהיו אלה דווקא אנחנו שנתלונן על ליהוקם של שחקנים ערבים לתפקידי דמויות יהודים מאותה התקופה.
