"אני בן 23, גר בנתיבות, עובד בלהקת החתונות סהרה, כגיטריסט וזמר. יהודה מסס, מוזיקאי שהכרתי, אומר לי יום אחד: אני רוצה לעשות שיר, חצי בעברית חצי במרוקאית. הגעתי אליו לדימונה, נתתי לו לחן והוא הקליט עם מייק קרוצ'י, זמר ששר בעיקר במרוקאית. הם הוציאו את השיר לרדיו ב־1998 וזה לא תפס, לא עבד".
למזלך, בדיעבד.
"באותו זמן היה בחור בשם אשר נחמיאס שלמד תקשורת, הכיר אותי מנתיבות ורצה לעשות סרט דוקומנטרי על החיים שלי. ידע שיש לי סיפור מעניין, ההורים, היתמות מאמא, המוזיקה. הוא מגיש תסריט לרשות השנייה, מקבל אור ירוק ומצלם דוקו בשם 'גיטרה בסהרה'. באחד השידורים החוזרים בערוץ 2 שלמה ארצי צופה בדיוק בקטע שאני מתיישב על סטול ושר את 'עלש'. הוא חיפש אותי כבר אז, אבל לא מצא משום מה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא מצא?
"עובדה. עברה בערך חצי שנה והוזמנו, כל הלהקה, לחזרות באולפני זאזא לתוכנית 'קטן עלינו' של אברי גלעד. באותו יום לא רציתי להגיע, אמרתי למנהל הלהקה שלא בא לי. אמר לי, עזוב, אני מביא אותך. לקח אותי מנתיבות כשאני ישן באוטו. אני מתעורר ליד האולפן ורואה את שלמה ארצי שולח עליי מבט של שתי דקות, לא עוזב אותי בעיניים. בטח אומר לעצמו, הנה מצאתי את האבידה. אני נכנס לחזרות ומגיע אמנון, הבעלים של זאזא, שואל אם יש פה בחור בשם בוסקילה. בתקופה הזו אבא שלי חלה וחשבתי שקרה משהו רע. הוא אומר לי, אתה בוסקילה? עשו עליך סרט לא מזמן? אמרתי שכן, זה אני. והוא אומר לי, יודע מי רוצה לדבר איתך? שלמה ארצי".
ההוא מהמבט לא מזמן.
"בדיוק. התחיל ליפול לי האסימון שאולי נפל לשלמה האסימון, שאני זה מי שהוא חיפש. נכנסתי לאולפן ושלמה אומר לי, שרת שיר מדהים במרוקאית, אני יכול להשתמש בו? עניתי, הכבוד הוא לי. אומר לי רגע, לא הקשבת עד הסוף, בוא ננסה לעשות אותו ביחד. אמרתי, אני? אומר לי כן, אתה. קפאתי, חשבתי לעצמי, זה מלך המוזיקה הישראלית, הזמר הכי מצליח בארץ, מה הוא רוצה ממני על הבוקר? בטח מסתלבט. ואז הוא אומר לי, בוסקילה, תקליט את השיר ותשלח אליי. הנה הטלפון שלי. הקלטתי ושלחתי קלטת. אחרי שבוע הוא התקשר, עבדנו על השיר מעשר בבוקר ועד חצות. אמרתי, תודה רבה, היה לי כיף".
את שלך עשית.
"בדיוק. זמן לא ארוך אחרי, אבא שלי נפטר. בערב הראשון של השבעה אני יושב במרפסת, שותה ערק ואומר לאלוהים, לקחת את אמא ואבא שלי, קח גם אותי. ייאוש. למחרת בבוקר אני מקבל טלפון ממנהלת ההפקה של שלמה ארצי, ליהי רולניק, שאומרת שהשיר לא רק נכנס לאלבום החדש, הוא גם יוצא כסינגל לרדיו. אני שותק והיא שואלת, הכל בסדר שמעון? הסברתי שאני יושב שבעה על אבא. באותו יום שלמה שלח פרחים לניחום. בדיוק כשקמתי מהשבעה הזמינו אותי לצלם קליפ. התייעצתי עם רב וקיבלתי את אישורו להגיע למרות החודש של האבל. הצטלמתי עם הזקן. אני זוכר שאמרתי לעצמי, זו ההזדמנות שלך, הרב אישר, כנס לאולפן ותעשה את המאה אחוז שלך. זה מה שהיה".
השיר יוצא ומצליח מאוד מהר.
"בטירוף. שלמה מתקשר כמה ימים אחר כך ואומר: שמע, אני רוצה לקחת אותך איתי לסיבוב הופעות, בא לך? וככה התחילו חמש שנים שבהן הייתי עם שלמה ארצי".
תובנות שלקחת ממנו?
"מבחינתי שלמה הפך אז לחבר, אבא, חלק מהמשפחה. העצה שלו כבר בהתחלה הייתה: שמעון תיזהר, יש הרבה אנשים אינטרסנטיים שתפגוש בחיים, אני דואג לך".
"אני מתחיל לעבוד על אלבום בכורה עם המפיק משה לוי, עדיין בהופעות עם שלמה ארצי. יום אחד משה אומר לי, בקש משלמה שיר, חסר לנו עוד אחד כזה טוב באלבום. הוא כותב מלא שירים, שיביא אחד, מה יש? באחת ההופעות באתי לשלמה ואמרתי לו, אשמח שתביא לי שיר. כנראה תפסתי אותו ביום לא טוב, כי הוא לא נראה נלהב כל כך. אמרתי לעצמי סבבה, ניסיתי. בראשון בבוקר אני מקבל טלפון מליהי, של שלמה: בוסקילה, אני מוציאה לך שליח, שלמה כתב לך שיר. שלח הקלטה שלו עם גיטרה, סגנון סיימון וגרפונקל כזה. אהבתי משמיעה ראשונה. באחת ההופעות הגעתי לשלמה עם הדיסק. נכנסנו לג'יפ שלו להקשיב, ככה בווליום גבוה ושלמה אומר לי, בוסקילה, כתבתי להרבה אמנים, ובחיים לא הייתי מרוצה כמו שאני מרוצה מהביצוע שלך. היה מבסוט, ואז קרא למאיר ישראל ולסינגולדה, בואו תקשיבו, יצא שיר בן זונה. הוא לא אמר לי עד היום על מי כתב את השיר".
"לא הרבה אחרי 'עלש', מתקשר קובי אוז, מציע לי לחתום בלייבל 'עננה' ולעבוד על אלבום. ישבתי בבית, הלחנתי על הגיטרה ובדיוק היה איתי מיכאל וקנין, חבר מוזיקאי. הוא כותב את המילים ממש כשאני עושה את הלחן, והקלטתי סקיצה. משה לוי אהב אבל אמר, חסר לי סי־פארט. נזכרתי שכתבתי פעם שיר עם יוסי גיספן ושמנו בצד. לקחתי את הקטע הזה, וביג־M באולפן חיבר את זה לשיר שלם. מגיעה ישיבת הפקה על האלבום החדש. היחצנית רונית ארבל מחליטה לבד: אני מוציאה ראשון את 'איך את לא רואה'".
מפתיע?
"ממש. תקשיב, זה אלבום עם 'מחפש חבר קרוב' של ארצי ו'הייתי בגן עדן'. אבל ארבל אמרה, זה המפתח, 'איך את לא רואה'. צדקה. השיר נכנס מיד לגלגלצ והפך להיט".
"גרתי אז בדירת שני חדרים בנתיבות, לא שילמתי שכירות, הייתי עני, מרוויח גרוש וחצי ומופיע בסופי שבוע בברים תמורת 200 שקל לערב. יום אחד אני קם בבוקר, שם קומקום ‑ לא עובד. אמרתי אוקיי, התקלקל. מדליק את האור, לא נדלק. התברר שסגרו לי את החשמל כי לא שילמתי. בדיוק באותו רגע עלתה לי בראש המנגינה של 'הייתי בגן עדן'. הדלקתי נרות והתחלתי להלחין על גיטרה ולג'מג'ם, כשאני שר 'גן עדן, נשמה, אדמה'. למחרת התקשרתי לאבי גואטה, שהיה המנהל של שרית חדד. הייתי על הקצה של הכרטיס בטלפון אריקסון שלי וביקשתי שיחזור אליי, שלא ייגמר המינוי".
למה דווקא שרית חדד?
"נזכרתי שהוא חיפש אז שירים לשרית ואמרתי לו, אבי, יש לי מנגינה חזקה, אבל אני רוצה שמישהו גדול יכתוב טקסט. אמר לי, אוקיי, מי? אמרתי, רק אהוד מנור".
למה דווקא אהוד מנור?
"זה מה שהיה לי בראש, הרגשתי שזה יהיה הפיצוח הכי נכון ללחן. גואטה אמר, אין בעיה. כמה שעות אחרי, אהוד מתקשר אליי, אני מתרגש, ומזמין אותי להיפגש ברחוב לאונרדו דה וינצ'י בתל־אביב, בקפה. לא היה לי כסף לאוטובוס, אז לוויתי מהשכנה, נסעתי בקו 351 והבאתי לו את הקלטת עם הלחן. אחרי שלושה ימים אהוד מתקשר ואומר בוסקילה, יש לך עט ודף? תכתוב. הקלטתי עם המילים ושלחתי לאבי גואטה".
ו..?
"כלום לא קורה. יום אחד אני מגיע לחתונה שאייל גולן מופיע בה אחרינו. בא אליי הקלידן שי ראובן ואומר, אתה שמעון בוסקילה? תקשיב, איזה שיר הבאת לשרית. אני עושה לו את העיבוד. ואז 'הייתי בגן עדן' יוצא לרדיו, ומנפץ".
אתה לא קצת מאוכזב שלא בביצוע שלך?
"לא, דווקא שמחתי. זו שרית חדד, היה פלטינה לאלבום, עשו מסיבה, אני עולה לבמה ובקהל כולם צועקים, 'השיר שלך הכי טוב באלבום'. ריגשו אותי מאוד. ב־2002 פונה אליי דרור שאול, הבמאי של 'סימה וקנין מכשפה' ומבקש שאבצע את השיר מחדש. עשיתי גרסה והשיר יצא כסינגל השני באלבום וכמובן הרים אותו מאוד. גם במקרה הזה, אהוד מנור מעולם לא סיפר לי על מי כתב את השיר".
"הבאתי את המנגינה לפזמונאי די ידוע, נשמור את שמו. הוא חזר עם טקסט שלא אהבתי, מלנכולי מדי. התקשרתי לגיספן שנתן לי את השורה הראשונה, 'כל הדרכים מובילות ללכת אלייך'. הייתי מהופנט ואז הוא המשיך בכיוון האופטימי, 'את המחר שלי את כל העולם שלי'. חשבתי מיד שזה שיר פצצה. היה לי אז מנהל שאמר, שמע שמעון, במקום 'כי את המחר שלי' תשיר בבקשה 'כי את הכלה שלי'".
נו, הוא כבר רואה את הכסף משיר חופה.
"אני נופל לרצפה, מגולגל מצחוק. אמרתי לו תגיד, אולי נשיר, 'את התקלה שלי' וזהו? היו לי אז שלוש או ארבע חופות ביום רק עם השיר הזה".
"יום שישי בערב מתקשר גיספן: בוא לארוחת ערב אצלנו בחולון. אמרתי לו, יוסי, אני אבוא יותר מאוחר, אבל קח בחשבון שנעשה לילה לבן, כי אני הולך להביא לך אמא של הבונבונים. אתה שומע את הלחן ונופל. אני מגיע ליוסי ב־11 בלילה, משמיע לו, הוא ואשתו מעולפים. ויוסי אומר, בואו נעשה קפה, נביא עוגות ופיצוחים, וכתב מחצות ועד שבע בבוקר. ידעתי שזה להיט מטורף".
אז איך נתת לליאור נרקיס דבר כזה?
"למחרת מתקשר אלי יובל ניסני, שהיה המנהל של ליאור נרקיס, ואומר לי, שמעתי מגיספן שיש שיר מדהים, אני רוצה אותו לליאור. אמרתי לו, אני מחובר לשיר, לא נותן אותו לאף אחד. הוא לא ויתר והתקשר כל יום, לא הפסיק לנדנד, עד שאמרתי אוקיי, יאללה קח. ליאור נרקיס מקליט וזה הופך להיט גדול".
4 צפייה בגלריה
''אני אוהב לבזבז ולפנק את עצמי, אבל תמיד הייתי עם רגליים על הקרקע''. בוסקילה
(צילום: שי פרנקו)
ואתה מתבאס הפעם?
"האמת, הפעם צבט לי בלב. היה לי קשה להיפרד מהשיר. אני עושה אותו כמעט בכל הופעה".
נרקיס אמר תודה לפחות?
"אומר תודה תמיד, בכל פעם מחדש. אדם מקסים. טוב שזכה בשיר הזה".
"אני נוסע יום אחד לגיספן, שומע ארוס רמזוטי בדיסק ומדמיין משום מה את קובי פרץ שר. התקשרתי לקובי ואמרתי לו, אחי, יש לי משהו בשבילך. אחר כך התקשרתי לאלון צדוק, שיכתוב טקסט. הוא מגיע, ואז יוצא לי הלחן של 'כמה אהבה' בהשראת רמזוטי ותוך כדי זרקתי מילים כמו 'כמה אהבה', 'נשמה' וכו'. אלון לקח את זה משם. תוך כדי התהליך קובי שר איתי ובסוף מקליט. ארבע לפנות בוקר, קובי מעיר את היחצנית שלו אז, שרית בירן. היא מקשיבה ואומרת, קובי, זה השיר שייכנס לך סוף־סוף לפלייליסט של גלגלצ. היא צדקה. קובי המריא אז לשיא של השיא שלו".
תגיד, איך התמלוגים מכל הלהיטים?
"יוצא יפה מאוד, אבל אי־אפשר להתקיים בארץ מתמלוגים. אם מ־20 שירים בחודש ייצאו לך אולי שני שירים טובים, נניח? זה לא מספיק. הופעות זה עיקר הפרנסה. לי בטח אין טענות".
והיום, כשיש לך יכולת לקנות כמעט הכל, הילד שמעון מנתיבות לא רוצה פיצוי לפעמים?
"יכול, כן. אני אוהב לבזבז ולפנק את עצמי, אבל תמיד הייתי עם רגליים על הקרקע ואף פעם לא התבלבלתי".
"בדיוק התחלתי לעשות פרויקט טיפול בשיניים ברחוב קינג ג'ורג' בתל־אביב. יום אחד אני יוצא מהרופא ופוגש את רייכל, אנחנו מכירים קצת מהתעשייה. הוא אומר לי, בא לך לקפוץ? אני רוצה להשמיע לך שיר. אמרתי, יאללה, בכיף. עליתי אליו, הוא משמיע לי את המנגינה ואומר, אני רוצה שתכתוב משהו במרוקאית. הלכתי הביתה, היה שישי בערב. בחיים שלי לא כתבתי טקסט. פתאום אמרתי, במרוקאית זה יתלבש לי. כתבתי ארבעה בתים, על אמא שלי. כשסיימתי התקשרתי לרייכל, אזור 11 בלילה: בוא, יש טקסט. הגיע באופניים. הוא לא אוהב לשבת, תן לו לעמוד ולהסתובב. אז רייכל נעמד בסלון ואני משמיע לו את השיר, והבן אדם מתחיל לבכות. לומר לך את האמת? לא האמנתי בשיר".
וואלה?
"חשבתי שזו טעות שהכל במרוקאית, אמרתי שאנשים לא יבינו את המילים. רייכל אומר, תבוא לגלעד שמואלי לאולפן. אני נכנס, עושה טייק שירה אחד ורייכל אומר, זהו, מספיק, גמור. העניין הוא שהשיר שכב שנה באולפן בגלל ענייניי זכויות יוצרים, ובסוף הסתדרנו, אנחנו אוהבים אחד את השני. בתקופה הזו נסעתי להופיע בפריז. אני חוזר לנתב"ג, פותח את הסלולר ורואה ים של הודעות, השיר התפוצץ, בגב של 'ידיעות אחרונות' נכתב שיש שיר במרוקאית שכובש את הרדיו".
"עשיתי קציצות יום אחד ופתאום עולה לי במוח המנגינה. עצרתי הכל, הקלטתי מהגיטרה לאייפון, סיימתי לבשל והתקשרתי לסהר. אמרתי לו, בוא. שאל, יש בקבוק ערק? אמרתי כן. הגיע, התחלנו לכתוב וביקשתי שניקח את זה לילדות, לעבר שלי. הזכרנו את אמא שלי וגם את הרכבת בנתיבות, למרות שלא הייתה. היום יש, אז חזינו טיפה את העתיד".
"הלחנתי והתקשרתי לוקנין, שכתב את המילים: 'היום הזה הוא התחלה' וכו'. רציתי לתת אותו לריטה. השיר הגיע ללואי להב, שהפיק לה את האלבום 'חמצן'. לא התאים להם. ואז יניב דוידסון מחברת 'עננה' מספר לי, שמע, החתמתי זמרת צעירה בשם מירי מסיקה. אני שולח אותה אליך לקחת את השיר. השמעתי לה, התעלפה, התחילה לבכות ממש. אמרתי, קחי, בהצלחה. גם ניגנתי בגיטרה בהקלטות. היא לא הוציאה אותו כסינגל, אבל האמנתי בו, חשבתי שיפרוץ בגדול יום אחד".
אכן קרה.
"במופע המשותף שלי עם שירי מימון, גלגלצ רצו לחבק וביקשו מנידר עוז, היחצנית, שנוציא אותו כסינגל. הלכנו לאולפן עם עמית הראל שעיבד מוזיקלית. עשינו מיקס עד שש בבוקר עם פילוני והבאתי להם את הדיסק. באחת בלילה נידר שולחת לי הודעה, בוסקילה, זה בפלייליסט של גלגלצ. ומשם זה התפוצץ. לאורך השנים קיבלתי הרבה תגובות שהשיר חיזק חולי סרטן, בני משפחות שכולות, ויצא לי לבצע אותו בטקסים מול ראשי ממשלות ונשיאים".
"יום אחד אני מקבל טלפון מיוסי בן דוד, מפיק וכותב שירים: בוסקילה, כפרה עליך, תבוא אליי לרמת־גן. מגיע. היה שם ישי בן צור, אז המנהל של אייל גולן. יוסי מראה לי טקסט שכתב על בחורה ומבקש לחן. אמרתי, שמע, אני נוסע עם שלמה ארצי לסיבוב בארצות־הברית, אין לי זמן. אמר לי, שמעון, תעשה טובה. ישבתי על הגיטרה והלחנתי בעשר דקות. יוסי אמר לי, אני נותן את השיר לאחיין של חיים משה, שיפנה אליו. אמרתי לו, יוסי, המנגינה חזקה אבל צריך להחליף את הטקסט, אני אדבר עם גיספן. וזרקתי רעיון, שחיים משה ויואב יצחק צריכים לשיר את זה ביחד".
מה היה כתוב במקור?
"אני רוצה להגיד לך מלב אל לב, אני עדיין אותך אוהב. השמיים יעידו, את כל תפילתי, אפילו זה הגיע עד צאת נשמתי".
אהה, ולמה חשבת על יואב יצחק עם חיים?
"עד היום אני לא יודע, אבל יוסי בן דוד אהב את הרעיון, וגיספן מאוד אהב את המנגינה והתחיל לכתוב: 'אני רוצה שתדעי זה מכאן עד הסוף, בטוב וברע אני אמשיך לאהוב'. יוסי בן דוד נתן את השיר לתמיר צור, שיפיק. נסעתי לארה"ב, אני חוזר אחרי 20 יום והשיר כבר ברדיו, להיט מדינה. באיזו הופעה בקיסריה אני עולה לשיר עם ארצי ואחרי 'הייתי בגן עדן' לקחתי את הגיטרה האקוסטית, והתחלתי לשיר: 'אני רוצה שתדעי זה מכאן עד הסוף' - והקהל בטירוף. שלמה אומר לי תוך כדי ביצוע, תגיד, של מי השיר? אמרתי ששלי. והוא אומר, מחר על הבוקר אנחנו מקליטים. אמרתי לו, שלמה, כבר נתתי אותו לחיים משה ויואב יצחק. והוא עושה לי ככה עם היד, איך, איך, איך?"
"היה לי את הלחן והלכתי לגיספן שכתב את הפזמון. חשבתי שצריך מישהו צעיר שיכתוב את הבתים. רונן ירקוני, המנהל שלי אז, אמר שיש לו רעיון טוב, אליעד. חשבתי שמגניב. במקרה היינו שנינו באילת, נפגשנו, הוא תפר את הבתים והקלטנו כדואט. אליעד ואני הפכנו מאז לחברים טובים ומופיעים ביחד לא מעט. הוא מארח אותי ואני אותו".
"קבעתי סשן אצל אבי אוחיון באולפן ברמלה, שאני מאוד אוהב את הכתיבה שלו. הוא מכין קפה ואומר, שמע, יש לי הפתעה בשבילך, חכה רבע שעה. בינתיים מרימים צ'ייסר ערק. פתאום נכנס חנן בן ארי, חיבוקים, נשיקות, מה המצב. הוא אומר לי, בוא נכתוב שיר על יפעת, בת זוגי. הקלטתי עד ארבע לפנות בוקר, למחרת השמעתי ליפעת שהתרגשה מאוד. לקחתי את השיר לפטריק סבג, שהפיק מוזיקלית ויצאנו לדרך".
כמה זמן אתה כבר בזוגיות?
"שלוש שנים. הכרנו דרך חברה משותפת. היא גרה לידי בתל־אביב".
אתה בן 57. רוצה ילדים?
"כן, עולות לי מחשבות לפעמים על אימוץ. אני לא מצטער שלא הפכתי לאבא עד היום. יכול להיות שטעיתי בדרך בנושא הזה, יכול להיות שלא. היו לי הזדמנויות להפוך לאבא ולהתחתן, אבל אני מסתכל לאחור ושלם עם עצמי".
"אחרי שאמא נפטרה, כשהייתי בן תשע, אבא התחתן עם בחורה בשם שושנה ונולדה להם ילדה בשם ענת. אחרי שנתיים הם התגרשו. נפרדו דרכינו. כשאבא נפטר, ב־1999, התקשרתי לענת כדי שתגיע להלוויה. היא לא באה, אני מאוד נפגעתי וניתקתי קשר. לאורך השנים התחלתי קצת להתרכך ומי שעשתה את התיווך לסולחה הייתה יפעת, בת זוגי. נפגשנו בשנה שעברה, אחרי כמעט 30 שנה של נתק. היא הסבירה שאמא שלה לא הרשתה לה להגיע להלוויה. עוד לפני המפגש התחלתי לכתוב את הטקסט על אחותי במרוקאית ואז ביקשתי מגוסטו עזרה, שיביא את הכיוון הנכון. לא יודע למה, אבל עלה לי בראש שאם יוסי בנאי היה חי, הייתי מקליט את השיר כשהוא מקריא בעברית ואני מתחבר אליו במרוקאית".
שמעון בוסקילה יופיע ב־21.2 בהיכל התרבות תל־אביב, עם מיטב הלהיטים. אורחים: רמי קלינשטיין ואליעד
פורסם לראשונה: 07:43, 10.02.23
