בצל ימים של מאבק על סממנים יהודיים, סצנה אחת מתוך הסרט התיעודי "שלושתנו", שהוקרן אמש (שבת) בכאן, מטלטלת את הלב. הניה ברודבקר, יוצרת הסרט, יושבת לצד ארי, בנה בן השש, וגוזרת את הפאות הארוכות שלו. ארי הופך לפתע מילד חרדי לילד חילוני למראה. זה רגע שמסמל את הבחירה הסופית של הזוג, הניה ואהרון ברודבקר, לחפש את טובת בנם, הממוקם על הרצף האוטיסטי, מחוץ לקהילה החרדית בבני ברק שממנה הגיעו. הגשר נשרף, אין דרך חזרה.
מתוך "שלושתנו"
(באדיבות כאן)
"שלושתנו", שביימה ברודבקר מלווה את שלושתם, הניה, אהרון וארי, במסע הניסיונות שלהם לשלב את ארי בתלמוד תורה רגיל, הסירובים שקיבלו ממוסדות חרדיים בבני ברק, ההחלטה שלהם לעבור לשערי תקווה בתקווה לשלב אותו בבית ספר ממלכתי-דתי, המעבר, הציפייה, שוב דחייה ותחושת כישלון, ומשם המעבר להתנחלות אלקנה ביהודה ושומרון, לא רחוק משם. שם סוף-סוף הם מצליחים למצוא את עצמם ואת מקומו של בנם.
לביקורות טלוויזיה נוספות:
אי אפשר שלא לחוש הזדהות ואמפתיה מול הנכונות של הזוג ברודבקר לחשוף בכנות את נימי הנימים של הקשיים, האכזבות וההתלבטויות שלהם, בין אם מדובר בתהיות אמוניות על אורח החיים החרדי והחילוני או מתסכולים אישיים שצצים בתוך הקובייה הפרטית הקטנה שלהם, כמו העובדה שלא בחרו אחד את השני אלא נישאו בשידוך. החשיפה עומדת בסתירה בולטת להסתרה, לבושה ולבדידות שאפיינו את המסע שלהם בתחילת הדרך, כשהאוטיזם של ארי עדיין לא היה מדובר מחוץ למשפחה הגרעינית. אי-אפשר גם שלא להתפעל מול הנחישות ויכולת ההקרבה שלהם, הנכונות שלהם להפוך את עולמם על פיו והרצון שלהם למצוא קהילה ולהשתייך עבור עצמם, אבל בעיקר עבור בנם.
"שלושתנו", שזכה השנה בפרס הסרט התיעודי בפסטיבל הקולנוע ירושלים, הוא לא סרט ארטיסטי או מושך מבחינה ויזואלית, אבל הוא שופע נשמה יתרה, והוא פועל כמכשיר לקירוב לבבות יותר מכל תפילה מאולצת או הרצאה נוטפת חוכמה. לא בגלל שהגיבורים שלו מנסים להשתלב בחברה החילונית - גם החברה הזאת דחתה אותם בשלב מסוים - אלא כי הוא באמת ובתמים מכניס אותנו לחייהם של זוג חרדי, כנראה יוצא דופן, ומאפשר לצופה להביט בחיים דרך העיניים של שניהם. שני אנשים רהוטים, כנים עם עצמם ועם הסביבה, מפוכחים ומסוגלים לשינוי. ייתכן שהם לא מקרה מייצג, אבל הם בהחלט מקרה מעניין ומעורר רגש. מבלי להיכנס לשאלה האם הבחירה שלהם עבור ארי הצעיר נכונה, כוחות הנפש שלהם בהחלט מגרים את הבלוטה הזאת, שדומעת מהתרגשות נוכח מופע של אנושיות. "שלושתנו" משיג את משאת נפשו של כל סרט תיעודי - הריאקציה שאי-אפשר לטעות בה, ושנוצרת כשאדם פוגש אדם ולב פוגש לב.
הניה, אהרון וארי ברודבקר הסכימו לצרף אותנו אל מסע האאוטסיידרים שלהם, הרחק מהקהילה והמשפחה שלהם עד שמצאו את מקומם בקהילה אחרת. "האם אתם מתכוונים לעשות שינוי גם מבחינה דתית?" תוהה אמא של הניה בשיחת טלפון לפני המעבר הראשון. "אם יש שינוי, הוא כבר קרה", מבטיחה לה הניה. נשאר רק להתאים אליו את המציאות. הניה, אהרון וארי ברודבקר שינו את המציאות שלהם כך שתתאים לעולם הפנימי שלהם, והדרך שלהם הייתה מרתקת ומעוררת השראה.
