"אני מרגיש הקלה גדולה מאוד", מודה ייגור [Yegor] בורטניק, סולן להקת בי-2, אחרי שכל ששת חברי להקתו - שנותרו בתאילנד אחרי מעצרם והיה חשש להסגרתם לרוסיה - הגיעו לישראל היום (ה') בשעות הבוקר המוקדמות. בורטניק, בעל אזרחות ישראלית, המכנה את עצמו "לובה", שוחרר מהמעצר יום קודם אחרי מאמצים דיפלומטיים כבירים של ישראל - שבהמשך הובילו לשחרורם של כל חברי הלהקה, כולל שלושה בעלי אזרחות רוסית שאינם ישראלים. "עכשיו אני יכול להגיד מה שבא לי על פוטין ולא לעשות עסקים עם המצפון שלי", ממשיך בורטניק בריאיון ל-ynet ו"וסטי", "זה מאוד חשוב לאמן, אחרת הכישרון עוזב אותך".
השיחה עם לובה (Lyova) מתקיימת בלובי של בית מלון תל אביבי עם נוף מרהיב לטיילת. בורטניק שותה בקבוק קולה וניכר שלא יצא לו לישון הרבה בתקופה האחרונה. מה שעבר עליו ועל חבריו ללהקה מאז ה-25 בינואר, אז נעצרו על ידי השלטונות באי פוקט בטענה שהפרו את חוקי המדינה כשהופיעו מול קהל ללא ויזת עבודה על שמם, היה מספיק לסדרה שלמה בנטפליקס. אולי זה עוד יגיע, אבל כרגע יש להם סידורים דחופים הרבה יותר.
"יש לנו שלושה חברי להקה עם אזרחות רוסית שהכי חששנו לגורלם, אבל הם לא יחזרו לשם, כמובן", הוא אומר, "ישראל הצילה אותנו ועשתה את הבלתי ייאמן - היא שחררה גם את האזרחים שלה וגם אנשים עם אזרחות זרה, מחשש לשלומם וחייהם. אין לתאר כמה אני גאה במדינה הזאת ומודה לה על המאמץ שצלח. העולם התגייס לטובתנו ותמך בנו, אבל מי שהצילה אותנו - זו ישראל. זה היה סרט אימה ומתח ביחד, לא נשמתי עד המטוס שלהם נחת בבן גוריון".
ייגור בורטניק (51), נשוי ואב לשלושה, נולד בבלארוס שהייתה אז חלק מברית המועצות. את כינויו "לובה" קיבל בילדות. את להקת בי-2 הקים יחד עם חברו שורה (אלכסנדר אומן), שאותו הכיר בחוג הנוער לתיאטרון ב-1985. אומן ובורטניק הופיעו על במות שונות בבלארוס, ובשנת 1991 עלו ארצה בהפרש של כמה חודשים.
בתחילת דרכם המוזיקלית בישראל תפסו מקום ראשון בפסטיבל רוק בירושלים, אבל בסוף שנת 1993 שורה נסע לאוסטרליה אחרי שנתיים בארץ. לובה המשיך לעבוד כמאבטח באתרי בנייה, שירת בצה"ל ועבד אחר כך בגרפיקה ממוחשבת. תקופה ארוכה היה בינו לבין שורה נתק. בינתיים, באוסטרליה, שורה הקים להקה משלו.
בשנת 1998 גם לובה עזב את ישראל ונסע לאוסטרליה כדי להצטרף לשורה. בשנת 1999 הם עברו מאוסטרליה לרוסיה והקימו מחדש את הלהקה. לאורך כל השנים המשיכו להגיע לביקורים בישראל וגם להופיע בארץ. בפברואר 2022 פלשה רוסיה לאוקראינה, מה שתואר בכלי תקשורת המזוהים עם הקרמלין כ"מבצע מיוחד". מבקרי משטר ומתנגדי מלחמה רבים נאלצו לעזוב את המדינה עקב חשש לביטחונם, ואנשי תרבות רבים הוגדרו כ"סוכנים זרים" - סטטוס שלובה קיבל לפני כשנה עקב התבטאות נגד המלחמה באוקראינה בהופעה בארצות הברית.
ב-25 בינואר להקת בי-2 הופיע באי פוקט שבתאילנד, כשבתום ההופעה כל חבריה נעצרו בטענה שקיימו הופעה ללא ויזת עבודה, בהתאם לחוקי המדינה.
"הגענו לתאילנד במסגרת סיבוב ההופעות אחרי שהופענו בפטאיה בהצלחה רבה ובלי שום בעיות", הוא משחזר. "כשסיימנו את ההופעה בפוקט והגענו למלון, פתאום התפרצו פנימה נציגי שירותים מיוחדים, שירותי הגירה ושוטרים, ואנחנו לא הבנו בכלל מה הם רוצים מאיתנו. עבדנו עם מארגן ההופעות שהכרנו בעבר ושעליו הייתה מוטלת האחריות לסדר ויזות עבודה עבור כל אחד מאיתנו. חברי הלהקה לא היו אמורים להתעסק בזה - אך התברר שהוא פישל ולא היו ויזות. בדיעבד התברר שהקונסוליה הרוסית רק חיפשה סיבה לעצור אותנו, אבל אין מה להגיד, הרמנו להם להנחתה".
איך נוצר המצב שרוב הלהקה נכנסו לתאילנד עם דרכונים רוסיים ורק אתה נכנסת עם דרכון ישראלי? הרי יש לכם עוד ישראלים בלהקה.
"זה לא מדויק, לי ולשורה כלל אין אזרחות רוסית. אני בעל אזרחות ישראלית בלבד וגם לא מתגורר ברוסיה מאז דצמבר 2022, עברנו לספרד יחד עם משפחתי. שורה (אלכסנדר אומן) מתגורר בדובאי, יש לו אזרחות ישראלית ואוסטרלית, ועוד שניים – בוריס ליפשיץ ויאן ניקולנקו - הם עולים חדשים, אין להם דרכון אלא רק 'לסה פסה', תעודת מעבר זמנית שדורשת הנפקת ויזה להרבה מאוד מדינות. ויש לנו עוד שלושה עם אזרחות רוסית – אנדריי זבונקוב, מקסים אנדרושנקו וגלב קוליאדין".
ומה קרה מרגע המעצר?
"קודם לקחו אותנו לתחנת המשטרה בפוקט, ישנו שם לילה שלם על רצפת בלטות. לאחר מכן למתקן המעצר של שירותי ההגירה, שם הבנו שפוקט מנוהלת על ידי האנשים שככל הנראה מקבלים הוראות ישירות מהקרמלין, כי לא היה חוק שלא עברו עליו. שילמנו קנס על העבירה, אבל זה לא שינה דבר. הספקתי לצלצל לאשתי ולחברנו איגור רובינשטיין בישראל – הוא חבר נעורים וגם כתב מילים לחלק מהשירים שלנו. אמרתי לו שצריך להרים זעקה גדולה ולהפעיל לחץ בינלאומי, כי העסק מסריח ורוסיה לא תוותר – הם דרשו להסגיר את כולנו, כולל אותי ואת שורה שאינם בעלי אזרחות רוסית".
את ההמשך לובה מתאר בצורה כאוטית, חוזר אחורה וקדימה בזמן וניכר שעדיין לא עיכל את מה שחוו במהלך השבוע הכי מפחיד בחייהם. "לקחו לנו את הטלפונים, התנאים התדרדרו עם כל מעבר", הוא נזכר, "מפוקט העבירו אותנו לכלא בבנגקוק. זה רע בדיוק כמו שזה נשמע: חדר עם בערך 100 עצורים, חלקם יושבים שם שנים או אפילו עשרות שנים. חלונות קטנטנים מג'וייפים מתחת לתקרה, האור דולק כל הזמן, אין דרך לדעת אם זה יום או לילה, כלום. רק כשהגיע הקונסול הישראלי אלי סנה, הצלחנו להתעדכן לראשונה מה קורה מסביב. חברנו איגור רובינשטיין בישראל פנה למשרד החוץ ויחד עם עוד אנשים הפיצו את הסיפור שלנו בשפות שונות, וזה הלחץ שבסופו של דבר הכריע את המצב. אבל אז לא ידענו את זה, החוויה הייתה נוראית".
מה מרגישים בכזה במקום? על מה חושבים?
"קיבלתי החלטה שאלחם עד הסוף. אי אפשר בכלל לתאר את הקושי הזה, אבל אסור להיכנע. ראיתי שם בכלא אנשים שנכנעו למצב, גם כאלה שמדברים איתך וחצי שעה לאחר מכן לוקחים משחת שיניים ואוכלים אותה. קל לאבד עשתונות במקום כזה".
האמנת שתצליחו להציל את כולם?
"זה לא היה ברור עד השנייה האחרונה. אני זוכר את השיחה הראשונה שלי עם הקונסול הישראלי, אלי סנה, הוא היה די סקפטי לגבי זה, אבל בזכות האמפתיה שלו והמאמצים הכבירים בכל הרמות, המהלך צלח. באופן כללי, בתאילנד יש חוקים, אבל השחיתות שולטת. הציעו לנו 'עזרה' ו'לסדר את הכול', אבל אתה יכול לשלם מלא כסף ולא לקבל שום דבר. לתחושתי, אנשי FSB (שירותים מיוחדים של רוסיה, נ"ל) מסתובבים בפוקט באין מפריע, לאזרחים רוסים שלא תומכים במלחמה באוקראינה או יוצאים נגדה, הייתי ממליץ פעמיים לפני נסיעה לתאילנד במצב כזה".
בעזרת לחץ בינלאומי אדיר שהפעילה ישראל בטענה שיש למנוע את גירוש חברי הלהקה לרוסיה מחשש לביטחונם, ב-29 בינואר שוחרר בורטניק מהמעצר וטס לישראל, כאשר ששת חברי הלהקה האחרים, כולל אלכסנדר אומן, אזרח ישראלי ואוסטרלי, נותרו בכלא. "כל הזמן קיבלתי מידע אחר, לא ידעתי עד השנייה האחרונה למה לצפות, הייתי מאוד בלחץ", משחזר בורטניק.
מה הרגשת כשהיית צריך לעזוב את חברייך מאחורי סורג ובריח בתאילנד, מבלי לדעת מתי תראה אותם שוב?
"איום ונורא. רוסיה לחצה בכל דרך אפשרית להסגיר אותם אליה, אבל היה לי ברור שאלחם על כולם, למרות שהמצב היה קשה. החשש היה כבד מאוד כי שמעתי שברוסיה כבר הכינו להם 'קבלת פנים חמה', היו שולחים אותם לכלא או אולי לחזית להילחם, זה הטרנד עכשיו".
ידעת שכל העולם נחשף לסיפור שלכם וגם בישראל הגעתם לכל הכותרות?
"רצינו להגיע לכותרות, אבל לא דמיינתי את מה שראיתי כשנחתי בישראל: כמות הכתבות הייתה אדירה, ב-CNN היו שתי כתבות עלינו, מטורף".
אז מה עכשיו? מה יהיה עם החברים שאין להם אזרחות נוספת מלבד רוסית?
"אני בעוד כמה ימים אטוס למשפחתי בספרד. לחלק מאיתנו אכן יש דילמה קשה, הם יצטרכו לבנות הכול מחדש ולראות היכן לעשות זאת. יש הצעות כבר ממדינות שהציעו לקלוט אותם, אבל אני לא רוצה לדבר על הדברים הפרטיים שלהם. נעשה הכול כדי להמשיך את סיבוב ההופעות שלנו כמתוכנן, כמובן שיהיו שינויים ככל הנראה: ההופעה הבאה שלנו הייתה אמורה להיות בדובאי ואין לי ספק שרוסיה תעבוד קשה כדי שתתבטל. חוץ מזה, הם ידאגו לפגוע בנו כלכלית, אבל זה כבר לא מעניין. אני כל כך שמח להגיד שאני אדם חופשי, יכול להגיד מה שאני רוצה ולבקר את השלטון של פוטין. זה מאוד חשוב לאמן: להיות נאמן לאמת שלך, לא לעשות עסקות עם מצפונך. אומנם לא יצא לי לישון הרבה בשבוע האחרון, אבל בגדול – אני יכול לישון מעולה כי מצפוני נקי".
6 צפייה בגלריה
הרוסים יפגעו בהם כלכלית. אלכסנדר אומן, חבר להקת בי-2
(צילום: Horacio Villalobos#Corbis/Corbis via Getty Images)
אתה רומז לכך שחלק מעמיתייך למקצוע ברוסיה בחרו לא להרים את הראש ולא להיכנס לעימותים עם השלטון?
"לא תפקידי לשפוט אנשים, מבין שיש נסיבות, אבל אני בחרתי בשבילי ואני שלם עם בחירתי לגמרי".
סיפור השחרור שלכם בהחלט מטורף, אבל היו גם קולות שתהו איך זה שישראל כל כך יעילה במקרה הזה, בעוד ש-136 אזרחים שלה עדין בשבי החמאס. מבלי להשוות, כמובן, מה דעתך על זה?
"אני סבור שרוסיה קשורה באופן ישיר למה שהתרחש בישראל ב-7 באוקטובר. אין לי הוכחות להציג לך, אבל זה לגמרי ברור. אני מבין את הרגישות הציבורית בהקשר הזה, אבל תאמינו לי, לא רצינו להתחרות בחטופים בשום צורה, למרות שגם במקרה שלנו היה חשש אמיתי לביטחוננו. אני קשור מאוד לישראל, עליתי בגיל צעיר, שירתי בצבא, זו המדינה שנתנה לי כלים להיות אדם עצמאי לגורלו וחופשי, לכן הכאב שלה הוא כאב שלי, תמיד. כולנו מאוד רוצים לראות את החטופים חוזרים הביתה".
בעקבות הפרסום הרחב, הקהל הפוטנציאלי שלכם בארץ גדל מאוד – אולי אפשר לעשות לימונדה מלימון ולנצל את הזמן להופעה?
"אנחנו הופענו בארץ ממש לא מזמן בקיסריה עם תזמורת, הייתה הופעה נהדרת. אין לי ספק שנתכנן עוד הופעה בישראל מאוד בקרוב, זה יקרה השנה, בטוח. כרגע אנחנו רק נחתנו למציאות החדשה אחרי כל מה שעבר עלינו. חווינו טראומה, ראינו עד כמה החיים שבריריים ויכולים להתהפך בצורה מזעזעת. אתה חי, עושה משהו, חולם ופתאום מקבל סטירה מצלצלת בפנים, ובמקרה הטוב צריך להתחיל הכול מחדש. אני מרגיש שחזרתי אדם אחר, לא יודע להגיד עוד מה השתנה, אבל זה משהו מאוד גדול. אני פשוט אדם אחר עכשיו".
