כבר הרבה שנים שמת'יו רוזנגרט הוא אחד האנשים החזקים בהוליווד, והעובדה שכמעט אף אחד מחוץ לתעשייה לא ידע את זה, נעמה לו מאוד. כעורך דין שמחזיק בחיוג המהיר שלו את שון פן, סטיבן ספילברג, ג'וליה לואי דרייפוס וקייסי אפלק, וגם את פייסבוק וענקית התקשורת ורייזון, הוא באמת לא נזקק לפרסום ועבד קשה כדי לברוח ממנו.
הכול השתנה יום אחד בקיץ שעבר, אז שמע רוזנגרט את העדות של בריטני ספירס במהלך משפט התביעה שלה להשתחרר מחסות אביה — ששלט בחייה במשך 13 שנה — ובכלל להשתחרר מהסידור המאוד שנוי במחלוקת שנקרא conservatorship (אפוטרופסות, בגירסה האמריקאית). זו הייתה הפעם הראשונה שאפשר היה לשמוע את בריטני מספרת, בקולה, על 13 השנים הקפקאיות שעברו עליה מאז החליט בית המשפט כי אשה שהייתה אז בת 27 לא מסוגלת לנהל את חייה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
רוזנגרט הקשיב והרגיש את כל המיצים שבערו בו כשרק הלך ללמוד משפטים, לפני 40 שנה, מתעוררים. "שמעתי את קולה של אישה שעברה בריונות", הוא מספר בריאיון נדיר, "ולא היה לה 'סנגור קנאי' כמו שהגיע לה. היא נזקקה נואשות למישהו שיעזור לה. היה משהו בעדות שלה שנגע לי ללב אישית ורגשית, וגם איתגר אותי כליטיגטור (עורך דין המופיע בבית משפט — צ"ש), כי המערכת פשוט התעללה בה. אבל בעיקר שנאתי את הבריונות".
תוצאה של נסיונך מימי בית הספר?
"אני אישית לא עברתי בריונות, כי הייתי ספורטאי טוב, וספורטאים בבית ספר הם מלכים".
כמה לא יהודי מצידך.
"כן, אני זוכר שחשבתי שאהיה מקצוען, עד שהבנתי שלהיות אתלט יהודי טוב זה עדיין קצת איטי מדי בשביל ה־NBA. אבל בבית הספר כן היה לי את המעמד הזה, וראיתי חברים לקבוצה שלי שהתנהגו בבריונות נגד ילדים שלא היו ספורטאים. זה הציק לי. כשניסיתי להבין למה החלטתי ללכת להגן על בריטני, זה תמיד חזר למקום הזה של הבריונות. אחרי ששמעתי אותה, לא יכולתי שלא להתערב, כעורך דין וכאדם, מישהו היה חייב לעזור לה".
רוזנגרט לא באמת היה צריך את התיק של ספירס. הוא שותף בפירמת עורכי הדין גרינברג־טראוריג, השלישית בגודלה בעולם, שמעסיקה 2,400 עורכי דין ברחבי העולם, כולל סניף ישראלי בתל־אביב, ויש לו מספיק לקוחות במשקל על־כבד שמשלמים הרבה מאוד כסף לכל שעת עבודה שלו. אבל ספירס והמקרה שלה נגעו בו באופן מיוחד לא רק רגשית. למרות העסיסיות והצהבהבות, התיק של ספירס הוא עניין מאוד רציני — תיק על הזכות החוקתית של אדם לבחור את עורך דינו, וכמובן לחיות את חייו באופן חופשי. "כשהייתי תובע פדרלי במשרד המשפטים, טיפלתי בפושעים שהואשמו בעבירות חמורות מאוד, ולכולם הייתה זכות לשכור עורך דין משלהם שיסנגר עליהם בחירוף נפש. האם לבריטני לא הגיעה אותה זכות כמו לרוצחים? זה לא נתן לי לישון בלילות".
הוא לקח את התיק ביולי 2021, וחייו התהפכו לגמרי. עבור המעריצים של בריטני, הוא היה לא פחות ממשיח. בכל פעם שהגיע לדיון חיכו לו בריגדות "Free Britney" מחוץ לבית המשפט עם שלטי אהבה. שלט אחד קרא לו "סופרמן". קורטני לאב יצרה מם ויראלי שבו הוא הוכתר כ"בויפרנד של אמריקה". בתוכנית הלילה של סת' מאיירס התלוננה אחת הכותבות, דינה גוסובסקי, על כך שספירס "מצאה עורך דין יהודי נחמד, אבל אני עוד רווקה".
"זה כמובן לא היה התיק הגדול הראשון שלי", אומר רוזנגרט, "אבל ידעתי שזה יהיה שונה. בסופו של דבר אתה צריך להתמקד במשפט, בחוק, ובעיקר בלקוח שלך, ולהשתיק את כל הרעש מסביב. ופה באמת הייתי חייב להשתיק את הרעש".
מה למדת על ספירס שאנחנו לא יודעים?
"כל מה שאני מוכן לומר זה שהיא מאוד חכמה ונחמדה, וגם מאוד אמיצה, כי כל הזמן הזה היא נלחמה לבד. ומה שהיא עשתה הביא לכך שמחוקקים בכל הרמות, כולל בקונגרס ובמשרד המשפטים, בודקים את נושא ה־conservatorship. זה אחד הנושאים הבודדים שבהם יש הסכמה דו־מפלגתית, ועובדים על זה עכשיו. זה הכול בזכות האומץ שלה".
רוזנגרט שיחרר את ספירס מהכבלים בנובמבר 2021, והיא פירסמה מכתב תודה באינסטגרם, בו כתבה: "מת'יו שינה את חיי". בשנה האחרונה רוזנגרט צריך להסתגל למעמדו החדש כסלבריטאי ולחלק חתימות ברחוב לאנשים צעירים ממנו בעשרות שנים ששולחים אליו מבטים אסירי תודה. "רק לפני כמה ימים ישבתי במסעדה עם לקוח והמלצרית ביקשה חתימה, זה כל כך מוזר לי", הוא מחייך.
רוזנגרט, בן 59 וחביב מאוד, גדל בלונג איילנד במשפחה יהודית מהקלישאות. מבוססת, צפופה, עמוסה בכישרון אינטלקטואלי. ואם כבר קלישאות, אז ברור שהמסלול היה או רופא או עורך דין. "האמת היא שאחי היה הגאון במשפחה", הוא אומר, "אני הייתי יותר בענייני ספורט. על הקירות בחדר שלי היו פוסטרים של ספורט, ואצל אחי היו מודלים של הלב והכבד. ידעתי שלא אהיה רופא כמו אבא שלי ואחי".
הוא היה בן 13 כאשר אביו, גינקולוג אהוב, שיילד במשך שנים כמעט כל תינוק בלונג איילנד, מת בגיל 46 מהתקף לב. המכה הייתה איומה, אבל היא דחפה אותו להצטיין בלימודים. הוא הלך לקולג' כבר בגיל 17, וב־1987 סיים בהצטיינות לימודי משפטים. לאחר מכן השיג התמחות נחשקת אצל השופט דייוויד סות'ר בבית המשפט העליון בניו־המפשייר, לפני שסות'ר הגיע לבית המשפט העליון של ארה"ב.
רוזנגרט יודע שלהצביע על הספר "אל תיגע בזמיר" כגפרור שהדליק אצלו את אש הצדק זה לא מאוד מקורי, אבל זה מה שיש. הוא היה בן 16 כשקרא את הקלאסיקה של הארפר לי על אטיקוס פינץ' ומלחמתו באי־הצדק הגזעני באלבמה של שנות ה־30, וידע מה הוא רוצה להיות. "זה כבוד כל כך נדיר ונאצל לעמוד בבית המשפט כשארה"ב היא הלקוח שלך. בפעם הראשונה כשעמדתי מול מושבעים ואמרתי להם: 'שלום, שמי מת'יו ואני מייצג את ארצות־הברית של אמריקה', ידעתי שאני במקצוע הנכון. התרגשתי לא רק להיות עורך דין, אלא כזה שמתדיין בבתי משפט".
הוא היה עשר שנים במשרד המשפטים, שבמהלכן בנה לעצמו שם של ליטיגטור ברמה גבוהה מאוד, שמעולם לא הפסיד תיק שהגיע למשפט. הסטטיסטיקה הזו, אגב, נכונה עד היום, אם כי היום רוב התיקים שלו מסתיימים בפשרות מחוץ לאולם. במהלך העשור הזה גם השיג רוזנגרט את רגע האטיקוס פינץ' שלו. זה קרה כשהחליט לסרב פקודה ולא להישמע להוראה של הממונים עליו במשרד המשפטים, לדרוש מאסר עולם לצעיר שחור שהורשע בסחר של קראק־קוקאין.
באמצע שנות ה־90 הסלים דווקא הממשל הדמוקרטי של ביל קלינטון את המלחמה בסמים באופן שהריקושטים שלו מתגלגלים עד היום. כל אדם שמבצע עבירת סמים בפעם השלישית, גם אם לא אלימה, יגיע כמעט אוטומטית למאסר עולם. "תופסים אותך עם עשרה גרם קראק־קוקאין ואתה הולך למאסר עולם", אומר רוזנגרט, "ובמי זה פגע באופן חסר פרופורציה? בצעירים שחורים. דור שלם. הנאשם הזה, שלצערי אני לא זוכר את שמו, לא היה איזה מלך סוחר סמים, הוא היה יותר איש עצוב מאשר איש רע". אז כשהורו לו לדרוש מהשופט להטיל מאסר עולם, רוזנגרט סירב. "ידעתי שזה הדבר הנכון לעשות", הוא אומר, "אמרתי לבוס שלי שאם אצטרך ללכת, זה מה שאעשה".
כעבור כמה שנים רוזנגרט עזב את משרד המשפטים ועבר לשוק הפרטי. "במשרד המשפטים העבודה שלך היא לעשות צדק. לא שום דבר אחר, לעשות רק את הדבר הנכון", הוא אומר, "בשוק הפרטי זה קצת יותר אפור, ואם אתה עורך דין טוב אתה חי רוב הזמן באפור. השגתי כל מה שרציתי במשרד המשפטים, הייתי מעורב בתיקים גדולים — ורציתי לעשות משהו אחר".
וגם הכסף הרבה יותר טוב בחוץ.
"כן, אבל הבנתי את זה רק מאוחר יותר".
ב־2008 השיג רוזנגרט את הקייס ההוליוודי הגדול הראשון שלו, כשניצח בתביעת זכויות יוצרים של 8 מיליון דולר בשם הבמאי קנת' לונרגן, שמאוחר יותר כתב וביים את הסרט זוכה האוסקר "מנצ'סטר ליד הים". גארי גילברט, המפיק של סרטו של לונרגן "מרגרט", בכיכובם של מאט דיימון, מארק רופאלו ואנה פקווין, תבע את לונרגן. לונרגן שכר את רוזנגרט, וכשהתברר שדיימון, רופאלו, מרטין סקורסזה ובכירים אחרים בהוליווד מוכנים להעיד מטעם לונרגן, גילברט ביקש לדחות את התביעה. לונרגן ייחס את תוצאות התיק לרוזנגרט ואמר: "לאחר חמש שנים של ליטיגציה יקרה ושנויה במחלוקת, התובע הפסיק לפתע את כל טענותיו באמצע המשפט, ללא כל ערובה שיקבל אי פעם שקל".
מאז, השמות הגדולים עומדים בתור. בספטמבר 2015 שכר השחקן שון פן את רוזנגרט לייצג אותו בסכסוך עם לי דניאלס, במאי קולנוע שרמז בריאיון ל"הוליווד ריפורטר" כי פן התעלל פיזית במדונה, אשתו הראשונה. רוזנגרט הגיש תביעת לשון הרע והשיג תצהיר ממדונה כי פן מעולם לא תקף אותה פיזית. זה נגמר בביטול התביעה תמורת התנצלות ותרומה לצדקה מצד דניאלס. "מאט הוא עורך דין שנותן שם טוב לעורכי דין. אני תמיד מרגיש שהמחויבות שלו לחוק שווה רק למחויבות שלו לחברים, למשפחה וללקוחות", אמר פן למגזין "ורייאטי", שמצידו מכנה את רוזנגרט Hollywood’s King of Litigators, מלך עורכי הדין של הוליווד. פן הוא לא רק לקוח אלא גם חבר ובן בית ומשתתף קבוע בארוחות סטייקים על שפת הבריכה בביתו המפואר של רוזנגרט בלוס־אנג'לס.
רוזנגרט הוא גם עורך דין "הבית" של סטיבן ספילברג וחברת ההפקות שבבעלותו, וייצג אותו במספר מקרים, שרובם חסויים. באחד המקרים, ב־2021, הוא ייצג את ספילברג, אשתו קייט קאפשו ובתם סשה בתביעה נגד שרה צ'אר, שהטרידה אותם, זייפה פרופילים בפייסבוק והתחזתה לספילברג, ואף איימה ברצח. צ'אר קיבלה צו הרחקה ונאסר עליה להתחזות לבמאי ברשת.
גם סוכנות השחקנים D/F Management שכרה את שירותיו של רוזנגרט בסכסוך מול ג'וליאנה מרגוליס, כוכבת "האישה הטובה", שניתקה את הקשר עם הסוכנות ב־2011. החברה תבעה ממנה עמלות, שלטענתה לא שולמו לה, על סך 420,000 דולר. ב־2013 הושג הסדר בין הצדדים, אך תנאיו לא נחשפו.
מאיפה המשיכה הזו להוליווד?
רוזנגרט: "תמיד חלמתי לייצג אנשים מוכשרים שעושים דברים מעניינים. גם כשאתה מייצג כוכב, בסופו של דבר זה מאוד אישי. אתה מחזיק את המוניטין שלו בידיים. כל תיק בשבילי הוא קצת כמו חיים ומוות".
השבוע הגיע רוזנגרט לארץ לכנס השנתי ה־19 של ACC — ארגון היועצים המשפטיים — שבו השתתפו 700 יועצים משפטיים ועורכי דין בכירים. רוזנגרט יודע שהביא איתו לכינוס המעונב הזה אבק כוכבים יוצא דופן, וגם יוקרה של שותף בפירמת גרינברג־טראוריג. לפירמה, שהוקמה ב־1967 בפלורידה על ידי עורכי דין יהודים, יש 43 סניפים בפריסה גלובלית, וב־2021 הסתכמו הכנסותיה ביותר מ־2 מיליארד דולר. הסניף הישראלי הוקם ב־2012, ושותפים בו עורכי הדין ג'ואי שבות, אדם סנוקל, לורנס שטרנטל, מאירה פרזיגר ואפרים שמיידלר. המשרד מעסיק 13 עורכי דין, ומטפל במגוון תחומים, בהם שוק ההון, מיזוגים ורכישות, הייטק, רגולציה, דיני עבודה, נדל"ן, מיסוי בארה"ב ועוד, ומציע ללקוחות ישראלים ליווי וייצוג בביצוע מהלכים עסקיים ומשפטיים בעולם. לעורכי הדין של המשרד יש רישיון לעסוק בדין האמריקאי, וגם ניסיון בהיבטים המשפטיים של עשיית עסקים בישראל. "המשרד הזה עוזר לנו מאוד", אומר רוזנגרט, "יש עניינים הוליוודיים שבהם קיבלנו עזרה דווקא מהמשרד שלנו בתל־אביב".
עד כמה ישראל היא חלק מהזהות שלך?
"עשיתי בר מצווה בכותל, אבל עד לפני כמה שנים החיבור היה רופף. בשנים האחרונות הפכתי הרבה יותר מעורב ומגונן כלפי ישראל".
מה קרה?
"כל מיני מגמות בהוליווד. הוליווד נוטה שמאלה ואני די במרכז, וכשאני שומע איך אנשים מדברים על ישראל בזמן שרקטות נופלות, אני לא תמיד מרגיש נוח. בנוסף, עסקי הקולנוע נבנו על ידי יהודים והוליווד לא מכבדת את זה מספיק. האקדמיה לקולנוע פתחה עכשיו מוזיאון, ולא רק שאין בו אגף שמוקיר את היהודים שהקימו את התעשייה, אין אפילו תזכורת. אז היום אני תומך בישראל יותר מאשר לפני עשר שנים".
פורסם לראשונה: 07:10, 08.07.22
