טל ברמן כבר מזמן לא פרפר לילה. "התבגרתי", הוא מעיד על עצמו בפודקאסט "מחוץ לפריים" של ynet radio. ברמן יחגוג השנה יום הולדת 50, ובמסגרת הבגרות שאליה הוא מתכוון, הוא עולה בכל ערב על בלייזר ועניבה לתוכנית שלו "היום שהיה", אותה הוא מנחה בשנים האחרונות. כמי שנמצא בתעשייה זמן רב, השינויים של אנשים בהרגלי הצפייה בטלוויזיה, לא נעלמים מעיניו של ברמן גרסת 2023.
"מאוד הצטערתי שאילה חסון עזבה", הוא אומר בכנות כשנשאל על היחס לחדשות 13 ברשתות החברתיות מאז עזיבת חסון ושרון גל, שניים מהמגישים שנוטים ימינה במפה הפוליטית. "לא הייתי שם אותם באותה משבצת", הוא מסביר. "שרון איש טלוויזיה מצוין, יש לו נוכחות, כריזמה וסטאר קוואליטי שאין להרבה אנשים בטלוויזיה, אבל הם לא אותו דבר. מבחינת עיתונות אילה חסון בעיניי היא אבדה גדולה לרשת. אני רואה גם את הרייטינג".
לאורך כל התייחסותו לנושא, ברמן מסביר כי הוא מדבר מנקודת מבט חיצונית, שכן הערוץ לא משתף אותו בהחלטות השונות או באסטרטגיות. "אין לי שום שותפות למהלכים של ההנהלה, אני רק בא ועושה את התוכנית שלי. חברת חדשות 13 היא חברה מצוינת עם אנשים מצוינים. אני כל הזמן רואה מהדורות של הערוצים האחרים ואני אומר לך וחותם על זה בוודאות - אנחנו לא נופלים מאף מהדורה.
"כצופה אני רואה שבשבועות האחרונים, במיוחד סביב המהפכה המשפטית, יש יותר נקיטת עמדה ואני חושב שזה כתגובה להצלחה של ערוץ 14, שמלידתו נוקט עמדה. מבחינת מיתוג, אם אתה יודע שבכל מקרה הצופים המאוד-ימניים לא אצלך, אז אולי תחבק יותר את הצד השני. אבל זו לגמרי השערה שלי, ואני אומר את זה עם אלף כוכביות. איש לא דיבר איתי על מה לעשות בתוכנית מעולם. אף אחד לא אומר מה לעשות בליינאפ או איך לנסח את הטקסטים, לא מתערבים לי בעבודה בכלום, גם לא לעורך או למערכת".
"בטלוויזיה של היום יש רק ריאליטי וחדשות - אין כלום"
ברמן שנחשב לאחד ממגישי הרדיו המצליחים בישראל, החל את דרכו בגלי צה"ל עם שירותו הצבאי. החודש, כך הוא נזכר, מלאו 30 שנה לרגע שבו פתח מיקרופון לראשונה בתחנה. "אני זוכר את התאריך הזה", הוא מספר. "המילים הראשונות שאמרתי במשמרת בוקר היו: 'בוקר טוב, היום יום שלישי 1 במרץ 1993, י' באדר תשנ"ג'. זה אפילו לא היה מבזק, זה היה סוג של קריינות רצף ולא ישנתי כל הלילה לפני מהלחץ. היום זה נורא קל - הנה אנחנו יושבים בפודקאסט וכולם עושים פודקאסטים, אבל לפני 30 שנה, בתור ילד שהחלום שלו היה להיות שדר רדיו, זה היה חתיכת דבר. אתה פותח את המיקרופון ושומעים אותך באוויר".
6 צפייה בגלריה
"כילד שחלם להיות שדר רדיו, זה היה חתיכת דבר. אתה פותח את המיקרופון ושומעים אותך באוויר". טל ברמן
(צילום: ענת מוסברג)
אחרי שירותו הצבאי ברמן קפץ, בלי מצופים, לטלוויזיה. אומנם מדובר היה בבריכת הילדים - הנחיה של התוכנית "הוגו" בערוץ 6 אז, אבל מבחינתו הייתה זו הדרך להיכנס לעולם הטלוויזיה. "כשהשתחררתי ביררתי הצעות והעדפתי להתחיל בערוץ הילדים כי זה היה נראה לי בית ספר טוב לטלוויזיה שלא ידעתי אז. 'הוגו' זה שידור חי יומיומי, כמו שאני אוהב, וילדים זה קהל סלחני יחסית, למרות שהיו לי הצעות מערוץ 2 ומערוץ המשפחה, העדפתי ללכת לערוץ הילדים".
התחנה הבאה שלו הייתה 180 מעלות מתוכנית צוהריים לילדים - תוכנית לילית למבוגרים בשם "פרפר לילה", ששודרה בערוץ 2 בזמנו ונחשבה לסוג של אבן דרך בטלוויזיה בישראל. "בטלוויזיה של היום יש רק חדשות וריאליטי - אין כלום", טוען ברמן. "ב'פרפר לילה' היו משחקים מטורפים עם אורחים: ישבתי באמבטיה של עמבה עם איילת זורר, התנשקתי עם נמרוד לב, היו דברים סופר מגניבים.
"אני אספר לך משהו בפרספקטיבה של היום. מאז שהתוכנית ירדה היו לי שני ארגזי קרטון עם קלטות וידאו ולא נגעתי בהם. כל פעם אמרתי אני חייב להמיר אותן לדיגיטלי כדי שיהיו לי מזכרות. לפני שנה וחצי הלכתי על זה, קניתי וידאו וכרטיס USB והתחלתי להמיר קלטות, זה לקח שנה. תמיד היה לי בזיכרון ש'פרפר לילה' הייתה מופרעת ושהייתי מטומטם ודביל, למרות שעד היום אומרים לי שזו הייתה תוכנית מדהימה, אני לא התחברתי. ובשנה הזאת העליתי הכול לדרייב ונדהמתי והתרגשתי והופתעתי איזה עוול עשיתי לעצמי בזיכרון, ואיזו תוכנית מהממת זו הייתה. נזכרתי גם כמה מחשבה הייתה לפני כל תוכנית. עשיתי לי עוול שזכרתי את זה בתור שטות של מתבגרים, זאת תוכנית מהממת ובכלל לא הייתי טמבל, זה היה אינטלגנטי".
למה עשית לעצמך את העוול הזה?
"כי עברתי כל כך הרבה תחנות מאז ואתה זוכר רק את אירועי הקצה, את אמבטיית העמבה, את השטויות. אתה יודע, אנחנו הראינו את התחת בטלוויזיה".
אתה היית הראשון להראות את התחת?
"כן! לא עופר שכטר, זה נשמע מטומטם אבל גם לזה הייתה אמירה. ההקשר היה שבשנת 1998 יצא סרט בריטי שמאוד הצליח, קראו לו 'ללכת עד הסוף' עם חבורה של בריטים מובטלים שרוצים לגייס כסף והם עושים מופע חשפנות. אני לא זוכר בדיוק את הסיפור אבל יש שם סצנה שהם כאילו ערומים אבל אתה לא באמת רואה כי יש משהו שמסתיר לו את האיבר, זה היה מבוים מבריק ועשינו כזה בדיוק. ובסוף ראו את התחת בחוטיני אבל כל העירום היה במחשבה, ביימנו את זה שזה יהיה בול על הפריים".
6 צפייה בגלריה
"ראינו תוך שנתיים-שלוש איך כל הדברים האלה מחלחלים לפריים טיים". טל ברמן ואביב גפן, מתוך "פרפר לילה" בערוץ 2
(צילום מסך)
איך קיבלו את זה אז?
"זה היה פרובוקציה וואו, אני זוכר שרפי רשף הזמין אותי להתראיין אצלו. אמרתי לו שלהיתפס רק על 'הראיתם את התחת' זה כל כך שטחי, זה היה הומאז' תרבותי".
אתה לא פרובוקטור?
"אני התבגרתי. נהניתי להרעיש, נהניתי מזה שידברו על זה. גם 'פרפר לילה' זו תוכנית שלא הייתה כמותה, ראינו תוך שנתיים-שלוש איך כל הדברים האלה מחלחלים לפריים טיים. אתה לא רוצה להיות במועדון שאבא שלך מבלה בו, כל הזמן היינו צריכים להמציא את עצמנו מחדש ונהיתי מזה מאוד אז אבל עשיתי כזאת דרך. מאז הגשתי תוכניות דוקומנטריות, אירוח וכו'. אוי ואבוי אני בעוד שבעה חודשים בן חמישים, אני אתחיל להראות את התחת בטלוויזיה? חראם".
כתבות נוספות:
יש הבדל עצום בין תחת לבלייזר ועניבה כל יום בתוכנית "היום שהיה".
"גם 'היום שהיה', שהיא בעצם המהדורה השנייה של רשת בערב, היא קלילה, ובטח בבוקר ברדיו ששם אני לא מצנזר את עצמי או עוצר את עצמי, אנחנו מדברים חופשי".
יש הבדל בין ברמן של הבוקר ללילה?
"כן. אני לא מתייחס לתוכנית שלי בערב כתוכנית אישית, ובבוקר כן. זו תפיסה אישית שלי, 'היום שהיה' היא לא התוכנית של טל ברמן. אני מגיש את 'היום שהיה', המחויבות שלי היא לתוכנית. אבל הדי.אן.איי של התוכנית הוא קודם כל לספק לצופה תקציר ענייני של מה שקרה היום ולהכין אותו לקראת מחר. אני רוצה לדבר עם הכתבים שלנו ועם הפרשנים שלנו כי אנחנו כבר לא חווים את האירוע אלא כי אנחנו מדברים על האירוע".
"זו דעיכה ברמה האישית, וזה מה שקשה כי ברמה המקצועית התוכנית מצליחה יותר מאי פעם"
לפני כחודשיים נפל דבר ברדיו בישראל - טל ואביעד, מהתוכניות המובילות ברדיו בעשרים השנים האחרונות, הודיעו על פרידה. כעת ברמן מדבר על כך לראשונה.
אחרי 20 שנה אתה ואביעד נפרדים, למה?
"אני חושב שזה כמו גירושים, מערכת היחסים מתחילה להידרדר והיא לאט לאט דועכת עד שמחליטים שדי. אמרנו את זה באופן גלוי ברדיו אף אחד לא מתגרש מרוב שטוב לו. ואנחנו חושבים שהגיע הזמן".
זה לא מהלך שהגיע מעכשיו לעכשיו.
"זה מתבשל הרבה זמן, זו דעיכה הדרגתית ברמה האישית. וזה מה שקשה כי ברמה המקצועית התוכנית מצליחה יותר מאי פעם".
המאזינים לא מרגישים את ההידרדרות ביחסים.
"חלקם כן. זה לא מאוד בא לידי ביטוי, אבל מטיבי הלכת ממש כן. גם בסוף אתה מבין שאם אתה קם בבוקר ורע לך, וזה יותר קשה כשהדבר עובד ומצליח. אבל זה מה שקורה אם רע לך וזה נמשך הרבה זמן, והניסיונות שאתה עושה לשפר את זה לא מצליחים, ועוברות כמה שנים שהדבר הזה גדל ואתה עושה משהו ואתה לא נהנה מהעשייה שלו. אם הייתי נהנה, היינו נהנים, אני מניח שזה היה נמשך. לשמחתי בטלוויזיה יש לי את הפריבילגיה לעשות את הדברים שאני נהנה מהם".
ירדה לכם אבן מהלב?
"יש תחושת הקלה באיזשהו אופן. יש שאלות קשות לגבי העתיד, מה יהיה, איפה יהיה, אלה שאלות כבדות משקל".
בתוכנית כזאת מצליחה זה המון כסף.
"זו גם משכורת טובה. זה בסדר להרוויח טוב, לא נעים לי להרים לעצמנו אבל אם אתה בקודקוד של הפירמידה של הענף, אז למה שלא תתוגמל בהתאם? זה גם לא מכיס ציבורי והאמן לי שאנחנו יותר מכניסים מאשר מרוויחים".
אז למה לוותר?
"אני לא מתכוון לעזוב את הרדיו. אני לא יודע איפה, מתי ובאיזו שעה, אבל אני עושה רדיו 30 שנה ואם אוכל אעשה גם עוד 30 שנה".
כחלק מהמחשבה על העתיד, ברמן הקים לראשונה פודקאסט לצד העיתונאי שרון דוידוביץ'. "חשבנו על זה בקטאר באולפן המונדיאל בכאן. אנחנו סוג של חברים ואמרנו יאללה בוא נעשה פודקאסט. הוא אינטילגנט ואני מת עליו. חשבנו מה בעצם אנחנו יכולים להביא שאין ב-3000 פודקאסטי הספורט שיש, והחלטנו שנדבר רחב יותר. אחת ההצלחות הגדולות של שידורי המונדיאל הייתה שהאולפן היה רחב - נגיש גם לאנשים שלא צופים בספורט בדרך כלל. אתה נכנס לסלון שאתה מוזמן אליו, אתה לא מרגיש אורח במסיבה שאתה לא מבין. זה סיפורים רחבים בהקשר של הספורט. זו לגמרי יוזמה עצמאית שלנו, אין בזה כסף, זה תחביב - מקליטים אצלי בחניה בבית".
בחניה?
"כן. יש מיקסר, קונסולה ושני מיקרופונים. זה נורא כיף כי פתאום אני מרגיש שאני עושה משהו חדש שמאתגר אותי. עשינו לוגו. לשרון יש מאייר במלזיה, תמורת 50 דולר, עשה קומיקס שלנו וזה גרילה".
בעידן השינויים במערכת המשפט, אחת השאלות המרכזיות שעולות בהקשר של הטלוויזיה בפרט והתקשורת בכלל, היא הבעת עמדה של מגישים ועיתונאים.
אתה חושב שהצופה יודע מה הדעה שלך?
"אולי לא בנחרצות כמו מאזיני הרדיו אבל אני מאמין שכן".
אתה חושב שמגיש צריך להביע את עמדתו?
"השאלה למה אתה קורא להביע את עמדתך, ראיתי שאודי סגל והילה קורח עשו מונולוגים. אני לא עשיתי דברים כאלה ולא יודע אם ארגיש בנוח לעשות את זה. הדרך שלי להביע את עמדותיי ולהעביר את המסרים היא לאתגר את הכתבים בשאלות, להתעקש איתם לפעמים על דברים. הרבה פעמים כתב נותן דיווח במהדורה דקה וממשיכים הלאה, ואצלי כשיש יותר זמן אני מתעכב איתם. חשוב מאוד לשיח להביע גם את העמדה המנוגדת".
אז אתה אומר שזה לא בהכרח חשוב שמגיש יביע את העמדתו.
"אני לא חושב שמישהו חושב שאני ביביסט, אבל מצד שני, אני לא מרגיש צורך לכפות את דעותיי - זה קודם כל המידע והצבע שאני צובע את הדברים בו. באינסטינקט הפנימי שלי אני רוצה לתת את המידע ולנהל את השיח ככה שהצופה בסופו של דבר מגבש דעה עצמאית. כשאתה מנסה להאכיל מישהו בכפית הוא ידחה, כשאתה מנסה לכפות על מישהו דעה מוצדקת ככל שתהיה, זה הרבה פעמים יוצר אנטגוניזם. אני פשוט אנסה לשאול את השאלות ולהגיד את המסרים בצורה שהצופה מקבל סל שלם ותמונה מקיפה ככל הניתן".
למעשה אתה נוטה להגיש - נטול עמדה.
"כן, בימים כתיקונם. עכשיו אנחנו קצת בתקופה אחרת, אפילו הטרמינולוגיה אחרת עכשיו: 'רפורמה', אם אתה בעד, או 'הפיכה', שזה בכלל נשמע כמו מרי אנטואנט. אני דבק ב'מהפכה המשפטית' כי כן יש פה כוונת זדון כשרוטמן ולוין מריצים את החקיקה הזאת באופן מודע כדי להחליש את המערכת המשפטית, זה לא סוד". האזינו לפרק.
6 צפייה בגלריה
"שאתה מנסה לכפות על מישהו דעה מוצדקת ככל שתהיה, זה הרבה פעמים יוצר אנטגוניזם". טל ברמן, מתוך "היום שהיה" ברשת 13
(צילום מסך)
מחפשים המלצות האזנה או רוצים להמליץ על פודקאסטים שאתם אוהבים? הצטרפו לקהילת הפייסבוק שלנו פודקאסט להמונים
