זה מטוס? זה ציפור? זה טרול? זה ביביסט? לא, זה שי גולדשטיין. הוא חזר. והוא לא אף אחד מכל אלה, אבל מבט חטוף בו – ובעיקר בחשבון הטוויטר שלו – מעיד שהוא לא חזר בדיוק כמו שהלך. לא.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
יש שם סימנים מובהקים, ממצאים פתולוגיים ממשיים, שהאיש, מה שנקרא, עשה את האלדד יניב. קפץ את העירית לינור. זינק את הגדי טאוב. פלוס תוספות: טבעוני, מאמין שהקורונה לא הייתה דבר, החיסונים בוודאי שלא, וגם ההתחממות הגלובלית לא (ציוץ: "תפסיקו לבלבל לי את המוח עם 'גל חום ארוך'. פעם היו קוראים לזה פשוט יולי־אוגוסט"). הוא לא בעד שאמריקה תציל אותנו מעצמנו (ציוץ: "אתם רוצים להיות עיראק, לוב, אפגניסטן? גם אותן הם הצילו"), אפילו אנגליה לא באה לו טוב כרגע ("יש רק 22 מדינות שבריטניה לא פלשה אליהן מעולם... בוז למלוכה הבריטית"). אה, וגם לנועה קירל באירוויזיון גולדשטיין פחות התחבר ("מופע פתיחת רגליים בתחתונים").
כל זאת ועוד.
הזהו דרור מ"שי ודרור"? האיש שאחראי, בין השאר, לשיחת טלפון מפתיעה עם ראש ממשלת לבנון בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה, ולשיחה מפתיעה לא פחות עם בתו הקטינה אז של פעיל הימין הקיצוני נעם פדרמן? האיש שבמערכון בלתי נשכח ב"זו ארצנו" פורץ כחייל לבית של משפחה פלסטינית ואונס את האישה, תוך שהוא צועק: "תראו מה גרמתם לנו לעשות"?
כתבות נוספות למנויי +ynet:
האיש הזה הוא עכשיו – לא, לא בהכרח תומך נתניהו, "לא בחרתי ביבי מעולם", כדבריו – אבל כן, הוא בצד השני. השמרני. הלאומי. הליברלי עד שכבר לא מתאים לו ליברליות. הצד שרואה עשרות אלפי ישראלים חרדים לנוכח מכירת החיסול של הדמוקרטיה עולים לרגל לירושלים עם דגלים ושלטים - וכועס על זה. "זה מכעיס אותי, כי כששקמה ברסלר קוראת לביבי, ראש ממשלה נבחר בבחירות דמוקרטיות, 'רודן', זה שקר וזו שטיפת מוח. אי־אפשר לקרוא לבן אדם שנבחר על ידי לא מעט אנשים רודן. כשהוא ימנה את עצמו לרודן, תקראי לו ככה".
כשהוא מייצר מצב שבו הוא יוכל למנות לעצמו שופטים או לשלוט בפסיקות, זו הדרך לרודנות.
"הלכת 30 צעדים קדימה למקום שאתה רק משער שאליו זה הולך. כשהם יבואו ויגידו, 'אנחנו הולכים לבטל את הבחירות' – אז תצא, תשרוף את המדינה".
לא לפני זה? לא כשהם משתמשים בכוח שקיבלו כדי לנסות לשנות את שיטת המשטר?
"למה? השיטה עובדת להם מצוין. הם זוכים באופן דמוקרטי, אבל דווקא הצד שהפסיד איבד קצת את הדמוקרטיה שלו. כי ברגע שהוא הבין שהוא לא יחזור לשלטון בצורה דמוקרטית, הוא רוצה לחזור בדרכים לא דמוקרטיות – דרך הרחוב".
אבל הרחוב דמוקרטי, המחאה היא אקט דמוקרטי לגמרי.
"אין בעיה, אבל מי שעומד בראש המחנה הזה זו לא שקמה, היא רק חיילת. היא לא תהיה ראש הממשלה אם ההפיכה הזאת תצליח ויצליחו להפיל את השלטון. מי שיבוא זה כנראה אהוד ברק, שכבר הודיע שכשיצופו גופות של יהודים בירקון, יקראו לו. אהוד ברק יבוא ויהיה ראש ממשלה! הוא יודע שהוא לא יחזור לשלטון בשום דרך דמוקרטית".
אשכרה נראה לך שאהוד ברק מאחורי כל זה? שזה לא דבר אותנטי?
"אני לא רואה גרם אותנטיות במחאה הזו. זה ממומן במאות מיליונים, כשהמוחים ברחובות אפילו לא יודעים מאיפה הכסף מגיע".
זו איזו קונספירציה? יד מכוונת? ג'ורג' סורוס?
"אני לא יודע, אין לי שמץ מושג בסוף. אבל כשחברת הייטק שמה כסף במחאה, זה כסף של המשקיעים שלה והיא לא הייתה שמה אותו אילולא המשקיעים היו מאשרים לה לשים".
ייתכן שאלה אנשים פרטיים עם כסף שפשוט אכפת להם?
"אני רוצה לדעת מי האנשים שבסוף הכסף שלהם מציף את המדינה שלי בשלטים שהם שטיפת מוח".
למה המחאה מחרפנת אותך ככה? למה אתה מצייץ שזה "מיעוט שכופה את דעתו על הרוב"? אולי זה לא מיעוט?
"כשאני רואה מאה אנשים שסוגרים כביש למאות מכוניות שעומדות, זה מיעוט שכופה את דעתו".
אלה עשרות אלפי מוחים, שמייצגים מאות אלפי ישראלים, וכל הסקרים מראים ש־60 אחוז מהציבור לא רוצים ברפורמה המשפטית.
"סקרים, בוא! סקרים. אני מסתכל בצורה אובייקטיבית על תמונה: אני רואה מאה איש יורדים לכביש וחוסמים אותו. החיים פה קשים גם ככה. עזבו את האזרחים, תנו למי שלא רוצה לקחת חלק במהומה שלכם לחיות. יש מעל חצי מהעם שבכלל מתנגד למה שאתם עושים".
"כותבים לי, 'כמה כסף ביבי משלם לך?' אתם באמת חושבים שביבי משלם לי? 'אתה עושה את זה כי אתה רוצה תוכנית בערוץ 14' - אם הייתי רוצה הייתי מקבל תוכנית בערוץ 14. 'אתה מחפש סידור עבודה' - 25 שנה שידרתי בוקר–בוקר ל–150 אלף איש, אני לא צריך סידור עבודה מאף אחד"
ואתה בחצי שתומך ברפורמה.
"אני לא שוחה לגמרי בכל הצעות החוק של הרפורמה, לא נכנסתי לזה, אבל אובייקטיבית נבחרה פה ממשלת ימין והיא צריכה להתמודד עם בג"ץ והנטייה השמאלנית שלו, עם יועצת משפטית שאני בטוח שהיא שמאלנית. אף ממשלה לא יכולה לתפקד במצב כזה".
מה מפריע לממשלה לתפקד במה שחשוב באמת? בחינוך, בבריאות, ביוקר המחיה?
"כי זה תוקע. שבו רגע בשקט, אתם המוחים, המדינה לא תהפוך לדיקטטורה תוך 24 שעות, קחו אוויר, תנו לממשלה לעשות את מה שהיא רוצה לעשות. יש מספיק זמן לעצור אם הם ילכו לכיוונים פשיסטיים".
הדבר הראשון שהם עשו, מיד אחרי הבחירות, היה הרפורמה המשפטית. זה מה שהם רוצים לעשות.
"כי כשהם תחת פיקוח של אנשים שלא הם בחרו – הם לא יכולים להגיע למשילות וליישם שום דבר, אלה לא סיסמאות".
מי היה מפריע להם לעשות, נניח, רפורמה בחינוך?
"אם היו מנסים לעשות שם רפורמה – וואי־וואי־וואי איך הייתם מגיבים. ואם היו מנסים במסגרת הזו להוסיף עוד שעות של לימודי תנ"ך – בכלל".
תגיד, מה קרה איתך בעצם? שי של לפני חמש שנים היה מפגין בקפלן.
"שום מצב. אני לא מוחה, לא מפגין. לא בחרתי ביבי בחיים, אבל אני מנסה להיות אובייקטיבי: למשל, קהילת הגייז – אתם פאקינג חיים במדינה מהפתוחות והמקבלות ביותר בעולם, 16 שנה תחת ראש הממשלה הזה. איך אתם יכולים לצאת נגדו ולטעון שהוא סכנה בשבילכם? או הצעירים שיושבים ומעשנים גראס – המדינה הזו היא אחת הליברליות ביותר, באמסטרדם אתה לא רואה אנשים מעשנים ג'וינטים בבתי קפה בחוץ. זה מעיד על איזשהו פלורליזם של מדינה שהיא 16 שנה תחת שלטון ביבי. אנשים צועקים נגד משהו שלא קיים במציאות".
משהו שמעביר 14 מיליארד שקל למפלגות דתיות וחרדיות שתכליתן המוצהרת לחסל את הפלורליזם וזכויות גייז ונשים.
"אז בוא נלמד מהחרדים איך להשיג זכויות והטבות כציבור מאורגן. בוא לא ניקח מהם, אלא נדרוש להצמיד את מה שאנחנו מקבלים למה שהם".
אותם, למשל, לא מכריחים להתגייס בגיל 18.
"למה הם יכולים ואתה לא?"
אז שגם אנחנו נדרוש לא לשרת?
"כן. אני רוצה שלבן שלך, כשיגיע לגיל 18, תהיה הזכות להגיד, 'אני הולך לאוניברסיטה במקום לצבא'. דרוש את זה! אל תדרוש להפסיק להם את זה".
אתה מחבב ממשלה שבה הם דומיננטיים כל כך?
"אני מקבל את הלגיטימיות שלה יותר מאשר את הלגיטימיות של ממשלת השינוי, שבה הלכו ולקחו מיליונר תמהוני שהחליט שהוא רוצה להיות ראש ממשלה והפכו אותו לכזה בלי שום תמיכה ציבורית. זה היה פיגוע בדמוקרטיה, זה היה לא סביר לחלוטין ובית המשפט היה צריך לפסול את הממשלה ההיא על עילת הסבירות. איך אפשר היה להפוך אותו לראש ממשלה?"
כי הגוש שנוצר, להזכירך, היה גדול יותר, ונוצרה קונסטלציה שאיפשרה למנות אותו.
"הגוש היה סרטני".
בחייאת, שי. ממשלה שהשר לביטחון לאומי שלה הוא אדם עם שמונה הרשעות פליליות, נראית לך סבירה או לגיטימית יותר?
"לא. אני נגד בן גביר ולא חושב שהוא צריך להיות שר לביטחון לאומי. לכו תפגינו על זה!"
ואדם שמואשם בשלושה סעיפי אישום פליליים הוא ראש הממשלה. היית מוכן לקבל אדם עם שלושה סעיפי אישום כגנן בגן של הילדים שלך? כבנקאי שלך?
"אני יכול לבחור בבנקאי שלי. והציבור בחר בו, מה לעשות? צריך לקבל את הבחירה. בעיניי, כל אדם שלא הוכחה אשמתו, אי־אפשר למנוע ממנו תפקוד".
אתה נהנה מממשלה שרוב מה שהיא עושה הוא לתקוע אצבע בעין לציבורים שלמים? מהנאומים של דודי אמסלם וטלי גוטליב?
"אני לא אוהב את הסגנון שלהם, אבל גם לא את הסגנון של יאיר לפיד".
יש לו סגנון?
"כן. להגיד משהו ואז משהו אחר. לא אוהב את זה".
עדיין, יש הבדל בין אנשים שמתבטאים כמו בני אדם לבין אנשים שעולים לדוכן הכנסת במטרה להעליב בקללות, לא?
"תקשיב, אני זוכה עכשיו להמון שמאלנים שמעליבים אותי, והם יודעים להעליב טוב מאוד גם בלי להגיד מילים גסות. אני לא חושב שדודי אמסלם מעליב יותר מאחרים שמדברים בשפה יפה. זה הסגנון שלו, ככה הוא מדבר. בוא נתייחס למהות".
מה המהות? זה רק "אתם ואתם ואתם" וחלוקת ג'ובים למקורבים.
"אני מעדיף את זה על פני ההוא שאומר, 'אני בעד מינהל תקין' וממנה את החברים שלו".
כשמירי רגב עוצרת את פרויקט המטרו הלאומי עד שחבר שלה יגאל עמדי יקבל אותו, זה עדיף בעיניך?
"לא שמעתי על זה, לא יכול להגיב לזה".
כשמיקי זוהר מצהיר שייתן פרסים ספרותיים רק למי שמיישרים איתו קו אידיאולוגית, זה עדיף בעיניך?
"אני לא אוהב את זה, אבל הם לא המציאו את השיטה. מקודם נתנו פרסי ספרות למי שהיה מקורב לשמאל לאורך השנים".
למה אתה מתגייס כולך, ובנחרצות כזו, לטובת האנשים האלה?
"אני לא. אני מתגייס לטובת הרעיון של דמוקרטיה. אני רוצה לחיות במדינה דמוקרטית שבה אם הציבור בחר אדם, גם אם אני לא תומך בו - אני מקבל אותו".
זה יכול להימשך איתו ככה לאורך זמן, עד שבשלב מסוים צפה מעצמה ההבנה שלא משנה מה תגידו לגולדשטיין – האיש יקפיץ איזו התנגדות אוטומטית או הטרלה, רק כדי להוביל לנושא הבא, שגם בו יתנגד ויטריל. כן, זהו הגלגולדשטיין (ניסיתי להתאפק עם זה. הצלחתי עד עכשיו); שי מודל 2.0, והוא חד בדיוק כמו שהיה תמיד – באופן שפירסם אותו והפך אותו לדבר בציבוריות הישראלית – רק שהפעם זה לכיוון הפוליטי ההפוך.
לא ברור בכלל אם יש פה דעה מנומקת, עמדה מגובשת, או אותו שי ישן וטוב שיכולתו להטריל קהל בבוטות הפכה את "שי ודרור" לממתק הרדיופוני־טלוויזיוני שהייתה, כפי שהיא הופכת אותו עכשיו להטרלה הטוויטרית דה־ז'ור – אבל זה שם. לגמרי שם. התרגזתם על גולדשטיין? המטרה הושגה. האיש מרוצה, קשה שלא לראות את זה עליו; הוא יוצא מהשיחה שלנו להפסקת טוויטר בתכיפות שבה מעשן כבד יוצא לסיגריה, פה ושם מהמהם בקול רם איזו הערה לכיוון המסך – כן, אין ספק, טוב להיות בק אין ביזנס.
"תראה", הוא מראה לי את פיד הטוויטר שלו, "יש פה את 'הנושאים החמים'. אתמול הייתי בראש הנושאים החמים, והקטע הוא שזה כל הזמן מתעדכן – טאק, כנרת בראשי עלתה למקום הראשון וירדתי למקום השני! בשניות. זה מטורף, ואתה מתמכר לזה".
וזה גם משתלם: כי רגע אחרי שהחזיר את חשבון הטוויטר הזנוח שלו – משהו סביב 200 עוקבים ואפס פעילות – לכשירות מבצעית, והתחיל לצבור אלפי עוקבים וטינה מרירה מצד אוהדיו הישנים, מהצד המחאתי של המתרס, גולדשטיין צורף כפאנליסט ל"פגוש את העיתונות". והנה, הוא מקבל תוכנית שבועית ב"כאן ב'" יחד עם יאיר ויינרב בשם "מפרקים שבוע" (מדי יום חמישי, החל מ־3 באוגוסט) – למרות שהמגעים לתוכנית התחילו הרבה בטרם חזר לטווח הרדאר התקשורתי – ופתאום מגיעה גם הצעה לראיון אצלנו, ובקיצור: ימני זה הכי אחי.
גולדשטיין, כמובן, דוחה מכל וכל את הרמיזה המכוערת כאילו התאים את קולקציית העמדות החדשה שלו לאופנת סגל העכשווית במטרה לחזור לתודעה הציבורית: "יש נטייה פתאום לכסח אותי מכל הכיוונים, כאילו בגדתי. במי בגדתי? כמות הרפש והשנאה והקללות שאני סופג מהצד שלך מדהימה אותי. אין לי בעיה להתדיין עם אנשים ושיגיבו על דברים שאני אומר, אבל כותבים לי, 'כמה כסף ביבי משלם לך?' אתם באמת חושבים שביבי משלם לי? 'אתה עושה את זה כי אתה רוצה תוכנית בערוץ 14' – כמו תוכים הם חוזרים על זה! אם הייתי רוצה, הייתי מקבל תוכנית בערוץ 14. 'אתה מחפש סידור עבודה' – אני צריך סידור עבודה? אני 25 שנה שידרתי בוקר־בוקר לקהל ממוצע של 150 אלף איש, אני לא צריך סידור עבודה מאף אחד".
בוא, בשנים האחרונות אתה לא בדיוק בפרונט.
"מרצוני! מרצוני. אני עזבתי, לקחתי שלוש שנים הפסקה, הלכתי לעבוד ב’חוות החופש’ בעולש, עשיתי דברים למען בעלי חיים. רציתי את זה. שטפן צווייג אמר שכל אמן צריך איזו תקופת גלות, כדי להסתכל מבחוץ ולהבין את המקום שלו בתוך המארג התרבותי שבו הוא מתנהל. הלכתי רגע הצידה כדי לקחת חופש מהפוליטיקה כי היא הגיעה לי עד פה. היו לי הצעות לחזור, אני שדרן רדיו די מבוקש. יכולתי לחזור גם לפני שנה ושנתיים. לא רציתי".
ועכשיו חזרת עם התבטאויות פרובוקטיביות מימין, שמקוממות עליך את רוב אוהביך לשעבר.
"אני לא עושה את זה בשביל כסף ופרנסה, ולכן אני יכול להבין טוב את אלדד יניב ושי גולדן ועירית לינור ואברי גלעד – האנשים שוואלה, התפיסה שלהם היום השתנתה, או התעצבה מחדש, והם לא עושים את זה רק בשביל הפרנסה".
אפרופו, אהבת את ההצעה של קרעי להוציא מהשלט את ערוצים 12 ו־13?
"לא. שיוסיף גם את 14 כערוץ מובנה בשלט, וזהו".
אתה אוהב את הערוץ?
"לא יודע כי לא ראיתי אותו אף פעם, אבל ביום שישי הזה ישבתי וראיתי ‘אופירה וברקו’ ואחר כך אולפן שישי, ואני חייב להגיד לך שראיתי ארבע שעות של הסתה פרועה נגד הממשלה ונתניהו. וכשקושמרו פותח ואומר שבעצם אין לנו כרגע חיל אוויר כבר, זו לא ביקורת לגיטימית, זה שקר, זו הסתה מסוכנת מאוד וזו לא עיתונות. כי יש אלפי טייסים בסדיר, במילואים ובקבע, יש חיל אוויר עובד ומתפקד, וביטלת את כולם? מי אתה, קושמרו? מאיפה אתה מביא את האמירה הזו, שלא מבוססת על כלום? זה יוצא ממוחו".
מאזיני "שי ודרור" לדורותיהם יסכימו איתי שגולדשטיין לא היה מהסס, בתקופתו, להשמיע לא מעט אמירות דרמטיות יותר – וכנראה מצחיקות יותר – שיצאו היישר ממוחו שלו. וגם שכרגע, למרות עמדותיו הניציות, יש איזו ציפייה לתוכניתו החדשה, שבה הוא מבטיח להחזיר לחיים את "שיחת טלפון מפתיעה" ("אם חסר לי משהו, זה זה"), וגם לחזור לנשוך ככלל.
גילוי נאות? אני מחבב, תמיד חיבבתי, את גולדשטיין. משהו במרירות האינהרנטית שלו מדבר אליי בשפה היחידה שאני מבין. ואני לא לבד בזה; נרגני רוב העולם הישראלי קלטו את הווייב של גולדשטיין ואימצו אותו כבן מועדף – לפחות בפקקים – כמעט מרגע שעלה לשידור לראשונה. שנון, חד, חוצה קווים ללא מורא – ועדיין, מתוך מה שנראה כמו כנות גדולה, גולדשטיין תמיד הצליח להיות הדבר הכי פחות מתוק או צפוי, בסביבה ישראלית עודפת סוכר וביחדנס. אולי הרקע שלו כאנדרדוג שהגיע משום מקום – נולד וגדל בקריית־ים ובכרמיאל, התגייס לחימוש, התחיל בתחנת רדיו פיראטית באילת בטרם הפך למפיק ב"רדיו תל־אביב", שם פגש את דרור רפאל – אחראי למשהו מזה. בכל מקרה, זה הספיק כדי לקחת אותו רחוק: 18 שנה של זוגיות מקצועית עם רפאל היתרגמה בהצלחה ללייט נייט ב"רשת", שכיום גם האינטרנט לא היה מעז לשדר; לפאנל "מועדון לילה" בשידורי קשת, ולתפקידים בסדרות. עד ליום שבו גולדשטיין הוריד את השאלטר מיוזמתו.
"התפטרתי מ’שי ודרור’ כי לא רציתי לעבוד איתו יותר", הוא אומר על דרור. "אתה עושה אותו דבר כל כך הרבה שנים, ואתה כבר לא מסתדר עם הפרטנר שלך, והגעתי לאיזו נקודה שאמרתי די".
לאחר הפרידה האשים אותו רפאל בכך שהמשיך את הפורמט בלעדיו (עם אורי גוטליב ולאה לב), ונדמה שעדיין לא עבר לו מזה לגמרי; רק בסוף השבוע שעבר פירסם טור עוין בכותרת "כך חזר שותפי לשעבר שי גולדשטיין למרכז העניינים", שגולדשטיין נוחר לעברו בבוז: "זה לא ראוי להתייחסות בעיניי ואני לא הולך לדבר עליו. הוא אמר עליי כל מיני דברים, אין אמת בדברים שהוא אמר, ואני לא אכנס לתוך זריקת חרא הדדית".
ידעת לאורך תקופת השותפות שלכם שהוא בארון?
"לא. אף פעם".
אבל כעבור שלוש שנים באוויר ללא רפאל ("אמרו לי: אין לנו שום תחליף, בוא תעשה תוכנית עם מי שאתה רוצה. זה הסיפור האמיתי, וכל שאר הסיפורים על פיילוטים מאחורי הגב והכול – לא היה ולא נברא"), גם לגולדשטיין נגמר והוא פרש כדי לעבוד עם חיות, או לפחות לעשות להן את הסושיאל, בחוות החופש.
"ברור שפחדתי לעזוב, אבל נזכרתי בספר שקראתי פעם בשם 'כשהדברים מתפרקים', שאומר שכשדברים מתפרקים - תן להם להתפרק, אין טעם לרוץ מיד ולנסות לבנות מחדש את מה שהיה, כי מה שהיה התפרק, ויש סיבה שהוא התפרק. אז יכולתי מהר לרוץ ולקחת תוכנית במקום אחר, אבל לא, אמרתי: בוא נהיה בתוך הפירוק קצת, בוא נראה מה זה יביא. וזה הביא את העבודה בחוות החופש".
גולדשטיין התמסר לחיים משפחתיים יותר בביתו בכוכב יאיר, עם אשתו, רותם, מטפלת באמנות, ובנם בר, בעל צרכים מיוחדים (כיום כבר בן 20). אבל לבסוף גם זה הספיק לו והוא חזר לחיינו בגרסה הפוסט־שמאלנית, לתדהמתו של "מחנה שפתאום הבנתי שחושב שאני באיזו צורה חלק ממנו".
לדבריו, מעולם לא היה בשמאל או אפילו בסביבה. "אף פעם לא תפסתי את עצמי כשמאלני. בעשור האחרון בכלל לא הצבעתי בבחירות. אנשים אומרים לי 'התהפכת', אבל עוד לפני שבנט נבחר כתבתי פוסט שאם הוא ייבחר, אני בבחירות הבאות מצביע ביבי. בסוף לא עשיתי את זה. בכל מקרה, לא התהפכתי; תמיד אמרתי מה שאני חושב".
ומה שאתה חושב עכשיו זה...?
"שיש פילוג נוראי ששני הצדדים גרמו לו באותה מידה, ושאם לא נזיז את הספינה לכיוון חדש, אנחנו חס וחלילה יכולים להגיע למלחמת אחים".
ובמלחמת אחים, איפה ימצאו אותך?
"בפורטוגל", הוא צוחק. "יש לי אזרחות פורטוגלית שהוצאתי".
תגיד, למה זה תמיד הכרחי כל כך לצייץ כל מה שאתה חושב? צייצת לא מזמן ש"ליאור שליין קנה לעצמו שני ילדים". אתה שלם עם זה?
"כן, כי זאת אמת".
זו לא. האמת היא שהם הביאו ילדים באמצעות פונדקאות.
"זה... אפילו מרב הייתה נגד זה ושינתה את עמדותיה".
זו סתם דרך מכוערת להגיד משהו לגבי אירוע לגיטימי לחלוטין.
"יכול להיות. אני לפעמים אומר דברים בצורה לא יפה, אוקיי, בסדר. יודע מה? סבבה, אני מקבל את זה שזו הייתה מכה מתחת לחגורה".
למה לצייץ על "דמגוגיית משבר האקלים" כשאין לך מושג?
"תמיד יש מחקרים לשני הכיוונים ולי אין כלים להבין מי צודק. מדידות חום רציפות ומדויקות יש בעולם רק מסוף המאה ה־19, וזה לא מספיק זמן כדי לבסס על זה שום תיאוריה. אז אני הולך וקורא ספרים שנכתבו על אירופה במאות קודמות, שמתארים גלי חום שאלוהים ישמור, אנשים מתים ברחובות. אז על מה מבססים את תיאוריית ההתחממות הגלובלית? על מאה שנות מדידה?"
למה שלא תקבל שיש אנשי מקצוע שזה תחום עיסוקם והם אומרים שהעולם מתחמם?
"כי יש כאלה שאומרים ההפך! יש פרופסורים לא פחות גדולים שאומרים שיש מחזוריות. אין לי שום הוכחה להתחממות הגלובלית".
גם אין לך הוכחה הפוכה.
"בדיוק".
אז למה אתה בכלל מדבר על זה?
"כי זה מה שאני עושה בחיים: מדבר. לא יודע לעשות משהו אחר".
תגיד לי שאתה בטיפול.
"טיפול בעיניי זה מאסט. אני בטיפול כבר 20 ומשהו שנה אצל אותו מטפל. כבר לא כל שבוע, אבל אני עדיין מגיע אליו כשקורים לי כל מיני דברים. אני לא חושב שהוא אוהב את מה שקורה איתי עכשיו, הוא בצד שלך. תכף הוא בטח ישלח לי הודעה, 'אולי כדאי שתגיע'".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.07.23
