לדניאל גרנט יש הורים עם רזומה עשיר כמו ג'ף בזוס, אבל כשזה נוגע לחוות דעת על המוזיקה שלו הוא פונה רק לצד אחד: "על אבא ספציפית אני לא סומך מוזיקלית", הוא מספר, "אין לו טיפת חוש קצב. אני אשים שיר והוא יתחיל למחוא כפיים כאילו יש לו איזו בעיה. הוא היה שומע פעם את 'מריומה' של חנה לסלאו כל היום".
ואמא?
"היא ידועה בזה שאין לה פילטרים, אז היא הייתה מבסוטה רצח על זה שאני כן ולא מפחד. ואני באמת לא מפחד כי הדברים שאני שר עליהם זאת המציאות שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בשנים האחרונות נוספה לגרנט עוד אוטוריטה: שולי רנד, בעלה של צופית. "אני תמיד שולח לשולי חומרים וגם הוא שולח לי סקיצות שלו. בגלל שהוא בן אדם כזה יצירתי, כזה שולי, חשוב לי לשמוע את דעתו. הוא ואמא כל הזמן ביחד, וכשאני משתף אותה במשהו אני תמיד אומר לה, 'שימי על רמקול, ששולי גם ישמע'".
גדלת לשני הורים מפורסמים מאוד ועוד בשנים ששניהם התפוצצו: אמא בטלוויזיה ואבא כמאמן של צ'לסי באנגליה. היום אתה מבין כמה זה לא מובן מאליו?
"בעיקר באנגליה. בארץ לא מתלהבים ממפורסמים. אולי רק מנועה קירל. אמא שלי, כשאני הולך איתה, אנשים מתחילים לבכות לידה בגלל 'אבודים' ומספרים את סיפור חייהם. עם אבא שלי זה 'אברם בוא תמונה'. בלונדון, כשהוא נהיה מאמן, אנשים הסתכלו עליו כאילו הם רואים משהו לא אמיתי. חלק מהם אפילו לא ידעו שזה הוא, רק שהם ליד מפורסם. הם באו לומר לו, 'אתה המאמן של ארסנל!' והוא עושה להם 'יס, יס'.
"הייתי אז בן 14 ולא ידעתי מילה באנגלית", הוא ממשיך, "לא רציתי לעבור לאנגליה, והייתי הבן של האדם הכי מפורסם במדינה. כשבאתי להירשם לבית ספר נעלו את המזכירות, אבל הדלת הייתה מזכוכית וכולם באו לצלם".
קשה.
"מרוב פרסום בקושי יצאתי מהבית. כשהלכתי עם אבא לקנות משהו, כמות האנשים שהקיפו אותו הייתה מטורפת. הוא אמר לי, 'סליחה דַנוֹ, צריך ללכת' עוד לפני שהגענו. ויום אחרי שאבא חתם היה כתוב בעיתון שה'ווייף' שלו שתתה פיפי".
ואז פירסמו תמונה שלו יוצא ממכון עיסוי.
"לא הייתה לזה ממש חשיבות מבחינתי. הייתי ליד אמא שלי כשהיא התראיינה על זה ואמרתי לה, 'תגידי שאני כועס שהוא לא לקח אותי'".
היית מרוצה מאיך שאמא שלך התייצבה לצידו?
"לא הייתה דרך יותר טובה להתמודד עם הדברים. הייתה עלינו שמירה. לא נכנסו הביתה עיתונים. אנחנו מתעלמים בסטייל. אני אומר בשיר, 'הם מנסים לראות עכשיו עד איפה זה יכאב, זה לא כואב עכשיו'. כי זאת לפעמים התחושה, שהם (התקשורת ‑ ט"ג) מנסים לראות עד כמה אפשר להיכנס בך. בגלל הדרך שאמא התמודדה, זה לא נצרב כחוויה רעה, אלא כ'זה מה יש'".
זו שעת בוקר מאוחרת בבית של דניאל בן ה־29, בשכונה מפולטרת בצפון תל־אביב. במקור, הנכס שימש את אביו ועכשיו תור הילד להסתובב בין הטסלות המבריקות, בית הקפה המסוגנן והתיקים היוקרתיים שתלויים על זרועותיהן של העוברות והשבות. באקלים הזה לא פלא שדניאל נראה קצת כמו חייזר: אם כבר תל־אביב, מקומן הטבעי של האנרגיות שלו הוא פלורנטין. מצד שני מדובר באדם שכבר בגיל 14 פגש את רומן אברמוביץ' וייעץ לו איזה שחקן צ'לסי צריכה לקנות. כולו וייבים חיוביים, אחד שלא לוקח את עצמו ברצינות, אבל שבהחלט הגיע לגיל שבו הוא יכול לבקש שאתם כן תיקחו.
בשנים האחרונות, גרנט שיחק גם בסדרות 'דאנסטורי', 'האחיות המוצלחות שלי', 'לצבי יש בעיה' ואחרות והפגין מהסטאר קוואליטי שספג בבית. הקמפיין עבור חברת ההלבשה התחתונה fix משלים חבילה נאה למדי של עיסוקים. לפני כן, שנות ה־20 המוקדמות שלו עברו בנדודים נעימים בגיבוי אזהרות מסע של אמא צופית.
"'אבודים' לדעתי מבוססת עליי, כי בכל טיול לחו"ל הלכתי לאיבוד", הוא מספר, "בדרום אמריקה הגענו לאי של שבורים, נכבו לנו האופנועים ופתאום 40 איש מקיפים אותי, חצי מהם עירומים. מסביב בתים מחימר כמו מלוּנוֹת קטנות, וכולם גמורים. נשיונל ג'יאוגרפיק, מדינת עולם שלישי. החבר שלי חשב שהם יאכלו אותי. אלה מקומות שאתה לא חוזר מהם חי".
ובזמן שההורים עשו כותרות, שמו של גרנט הבן נקשר דווקא בהיפופוטם. "אני חולה על הספארי. לפני חמש שנים הייתי שם עם חבר, יושבים באוטו בחניה, אני משחק בטלפון ברוגע. פתאום החבר אומר לי, 'דניאל! דניאל!' ואני מרים את הראש ורואה היפופוטם ענק".
מה?
"יצא מהספארי! חבר שלי בלחץ ואני כולי מתלהב. עכשיו, זאת החיה שהורגת הכי הרבה בני אדם בעולם! והשומר, ילד בן 20 פלוס, נכנס לפאניקה. התחיל לקרוא לו, 'בוא אליי' כאילו זאת צ'יוואווה. צילמתי הכל והתקשרו מכל תוכנית בוקר אפשרית, נתנו כותרת 'הבן של גרנט וההיפופוטם'. בסוף ההיפופוטם פשוט חזר".
ומתי אתה מתחיל לתפוס כיוון?
(צוחק) "איזה? אני עד היום מחפש אותו. יש לי רעב להצליח בזכות עצמי, חובת הוכחה כזאת. זה כנראה כי גדלתי עם שני אנשים מצליחים והבנתי שגם אני רוצה".
הרעב הוליד את אלבום הבכורה שלו, 'תפקיד רציני בעולם', שהפיק בן שופן וזמין בימים אלה בשירותי הסטרימינג. "התחלתי לכתוב אותו לפני שנים ולא הראיתי לאף אחד. פחדתי. התביישתי רצח. מאוד לא האמנתי בעצמי, אבל לא ממקום לוזרי. ממקום ריאלי".
מה הטריד אותך?
"שאני לא זמר, שאין לי קול של זמר, וגם היום אני עושה בעיקר ראפ. זאת תמיד הייתה פנטזיה, הדבר שהייתי עונה כשהיו שואלים אותי מה אני רוצה להיות: להיות זמר על במה, לצעוק מילים שכתבתי".
מתי זה השתחרר לך?
"הייתי בבית ספר למשחק בסמינר הקיבוצים רק שלושה חודשים, אבל לקחתי גם שיעורי מוזיקה. יום אחד אמרו לנו, 'תכתבו משהו' ולי היו מלא חארטות כאלה מוכנות. פשוט הקראתי משהו ושאלו אותי אם אני עושה מוזיקה. עניתי שלא אבל התלהבתי מהעובדה ש'רגע, אולי אני יכול?' באתי לזוהר יעקובסון (הסוכנת הוותיקה של צופית גרנט ‑ ט"ג) וביקשתי שתגיד לי הכי ראסמי שיש, אם יש פוטנציאל בטקסטים או לא. לא מישהו שיגיד לי, 'יא, אתה אמינם', אלא מישהו שיגיד לי את האמת. היא הכירה לי את גדי גידור (מבכירי מגלי הכישרונות בתחום המוזיקה ‑ ט"ג), בן אדם אמיתי שאומר הכל בפנים. זה הכי חשוב לי, כי אני מרגיש כשמנסים להתחנף אליי. אני ואחותי רומי קולטים את זה ברגע, בגלל כל ה'משפחת גרנט' יש לנו רדאר לדברים כאלה".
מי הרפרנס המוזיקלי?
"אני מאוהב בעיקר בטונה. הייתי עם אמא בהופעה שלו עם רביד פלוטניק. היא לא הכירה אפילו שיר אחד, הייתה מגובסת ברגל וקמה ולרקוד בכל זאת".
באלבום של גרנט אפשר למצוא פגיעוּת לצד פאן, ובעיקר כנות מלאה בנוגע לקושי לעמוד בציפיות שלו מעצמו. "לא קלטתי שאני כזה חשוף בשירים", הוא מודה, "הבנתי את זה אחרי שיצא השיר הראשון, עם ההתייחסות לחרדות, למרות שאני לא לגמרי שם. לקחתי רק פעם אחת קלונקס, בהתקף חרדה לפני הטיול הגדול בדרום אמריקה".
אז לא חרדתי.
"אבל כן היו לי חרדות. יש הבדל. אנשים חרדתיים שהתמודדו עם מחלות נפש תמיד היו בסביבה שלי. אחד החברים הכי טובים התאבד לפני שש שנים. גם לאחותי יש. אצלי זה לא היה כל כך דומיננטי, ועם כמה שזה דפוק, איפשהו רציתי גם. רציתי להבין מה הם עוברים. אמא שלי הכניסה אנשים כאלה לבית שלנו מילדות. כשהייתי בכיתה ט' גר אצלנו גבריאל בלחסן שהייתה לו מאניה־דיפרסיה והיה כמו אחי הגדול. כל כך אהבתי אותו. לא היה יום שלא הייתי יושב איתו במרפסת שעה־שעתיים, הוא עישן ואמר לי, 'בוא, כתבתי שיר'. חומרים קשים. הוא היה אפל וגאון".
גרנט גם לא מהסס לדפוק על ראש המסמר של החיים בצל הפרסום. "עוד שמועה, עוד כותרת, שערורייה שלא נגמרת, כל הצלקות שלי חרוטות עמוק על המחברת", הוא שר. "בהתחלה פחדתי לצאת עם המוזיקה שלי בתור הבן של", מסביר גרנט, "כי אני מדבר על דברים קשים וכביכול, 'למה שהבן למשפחת גרנט יחווה כזה דבר?' למה שתאמיני שגם לי קשה בחיים?"
כי כביכול קשה לעשות היפ־הופ אם אתה פריבילג שפגש את רונאלדו?
"אבל זאת לא המציאות שלי, את מבינה? רק 50 אחוז ממנה. נכון, פגשתי את רונאלדו. אכלתי ארוחות שישי במרכז לקבלה עם המשפחה של מדונה במשך שנה. וזה לא שסתם פגשתי את רונאלדו, הייתי עם האנשים האלה בסיטואציות, ארוחות, משחקים. ומצד שני, כל מחלות הנפש עברו אצלנו בבית. כל האנשים שאמא אימצה. איבדתי חברים קרובים. הייתי בקצוות תמיד".
שנים אחרי פרשת מכון העיסוי, דניאל נאלץ להתמודד עם הממצאים המטרידים בתחקיר של התוכנית 'חשיפה' מינואר 2022, שם הובאו עדויות על האופן שבו אביו הטריד מינית לכאורה נשים צעירות ממנו, לעיתים תוך הבטחה שיסייע להן בקריירה. בעקבות התחקיר הוגשה גם תלונה למשטרה. "מעולם לא התכוונתי לנהוג בחוסר הוגנות או לפגוע בצורה כלשהי באף אישה", מסר אברם בתגובה, "מי שחשה אי־נוחות או שנפגעה ממני, אני מצטער על כך ומתנצל מעומק ליבי". משפחת גרנט התייצבה במלואה לימינו.
"נכון", אומר דניאל, "כי אנשים לא מבינים כמה התקשורת יכולה לנפח".
איפה היית כשזה התפוצץ?
"איתו, באנגליה. התרכזנו בלהגיד את האמת כי ידענו שהיא תוציא אותו טוב. לא משנה כמה הוא (חיים אתגר ‑ ט"ג) ניסה בכוח לחפש ולחפש. היה לי מובן מאליו שאמא תהיה לצידו כי היא ידעה את האמת, ולא כמובן מאליו בגלל שזה אבא. היה לא נעים לראות אותו במקום כזה, מן הסתם".
הוא חי רחוק מכם כבר שנים. איזה קשר יש ביניכם עכשיו?
"אבא מגיע לכל טיול שאני עושה ובלי להגיד לי. הייתי בקמבודיה והוא מתקשר אליי ואומר, 'איפה אתה?' אני עונה, 'בקמבודיה'. 'בסדר, אבל איפה?' ותוך חצי שעה הוא אצלי. פעם אחת בתאילנד ראיתי אותו יושב ואוכל ארוחת בוקר במלון שלי בקופנגן".
איך היה לראות את אמא שלך מתחילה מחדש?
"אמא שלי מאושרת ושולי מאושר. הם מאוהבים כמו ילדים. ואני ורומי מתים עליו".
ומה עם הכותרות בסגנון, "צופית גרנט מתחזקת"?
"אני הכנסתי את הדת הביתה, לא אמא שלי. אני בן אדם מאמין, עוד לפני ששולי הגיע לחיינו. ואמא שלי תמיד הייתה בעניינים של קבלה והלכה עם מטפחות על הראש, התקשורת רק ניפחה את זה מאז החתונה".
ובינתיים, בממלכה שלו, לפחות בתחום הזוגיות גרנט לגמרי עומד בסטנדרט של 'תפקיד רציני בעולם', עם קשר בן שלוש שנים עם אביב פתאי, שגם אחראית על הויזואליה בקליפים שלו. "הזוגיות והפרידות ממש ביגרו אותי. כל פרידה הפכה אותי ממש לאדם אחר".
אתה שר, "אוהב ת'צלוליט שמתלבש לך על התחת". לא חששת לצאת דוש?
"אני לא נזהר כי אין לי ממה. תמיד פחדתי לצאת שחצן כי הרגשתי שקל לתייג אותי ככזה. כי אני מפוצץ בחברים מגיל קטן, תמיד הייתה לי חברה, מה שרציתי בחיים ורדפתי אחריו השגתי, אני הבן של גרנט. הרגשתי שאני יצירתי ומוכשר והחיים שלי טובים. וזה נכון שקשה לכתוב על נשים היום, אבל אני יודע למה התכוונתי. אני לא חושב שאני יכול לצאת דוש כי אני לא דוש".
