בדיוק לפני שנתיים שיחררה ליזו את Rumors, שיר שיתוף הפעולה שלה עם קארדי בי, במה שנבנה, ובצדק, כמפגש בין שניים מהסיפורים האלה שיכולים לקרות רק באמריקה. שתי נשים שלא אמור היה להיות להן שום סיכוי ועכשיו הן מהכוכבות הגדולות בעולם. במקום לחגוג את הרגע, עלתה ליזו לאינסטגרם לייב, ובבכי הגיבה למשהו שראתה באינטרנט וכמעט אף כוכב בקנה המידה שלה לא היה מתייחס אליו. אבל כמעט אף כוכב בקנה המידה שלה גם לא יקבל אף פעם קומבינציה של סטירות כאלה: במשפט אחד מישהו העליב אותה גם כאישה, גם כשחורה, גם כזמרת וכמובן שלא שכח את המשקל שלה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"אנשים קראו לי שמנה כל חיי", אמרה ליזו, "אבל זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי עלבון משולב כזה וזה ממש כאב לי. גם אם רק אדם אחד אומר את זה, זה מתרבה כמו וירוס מזוין. אם מספיק אנשים באינטרנט מתחילים להדהד דברים כאלה לגביך, זה הופך לחלק מהפרסונה הציבורית שלך וזה לא בשליטתך, אז אני חייבת להגיב". ליזו אדם חכם ויש לה מספיק ניסיון חיים של מי שהיא גם אישה, גם שחורה וגם שמנה - היא קוראת לעצמה "שמנה" - בארה"ב, והיא יודעת שהסטנדרטים שניצבים מולה אחרים לגמרי. כל זה הגיע בילט-אין ביום שבו נולדה.
לכן, כשנוצר רגע כמו זה שקורה סביב ליזו בשבועות האחרונים, היא מבינה באיזה נזק תדמיתי מדובר. אחרי שבנתה מותג שלם סביב אהבה חסרת תנאים לעצמה ולאחרים, נפילה אחת יכולה במקרה שלה להרוס הכול.
בתחילת החודש הגישו שלוש רקדניות שהשתתפו בסיבוב ההופעות של ליזו מוקדם יותר השנה, תביעה נגדה ונגד מנהלת להקת הריקודים של הסיבוב, שירלין קוויגלי. הן האשימו את ליזו כי לחצה על אחת מהן לגעת בשחקן עירום במועדון לילה באמסטרדם, והוסיפו האשמות על שיימינג פיזי ופיטורים לא הוגנים. את קוויגלי, ספציפית, האשימו גם בלחץ בנושאי דת. יום אחרי, כתבה הבמאית סופיה אליסון, שעבדה זמן קצר בסרט דוקומנטרי על ליזו, כי היא "יהירה, נרקיסיסטית ולא נחמדה".
רקדנית אחרת במופע, קורטני הולינקוסט, כתבה באינסטגרם: "אני לא חלק מהתביעה, אבל זה היה גם הניסיון שלי שם. כל הכבוד לרקדניות האמיצות". והבמאית קווין ווילסון, שעבדה בעבר על פרויקטים רבים עם ליזו, כתבה: "לא הייתי נפרדת מהעולם הזה סתם בלי סיבה. אני מברכת על האומץ של הרקדניות ומתאבלת על חלקים מהחוויה שלי".
ליזו הגיבה במדיה החברתית: "הימים האחרונים היו קשים להחריד ומאכזבים עד מאוד. מוסר העבודה, המוסר והכבוד שלי הוטלו בספק. ההאשמות האלה הן שקר מקומם. הסיפורים המרעישים הללו מגיעים מעובדות לשעבר שכבר הודו בפומבי כי נאמר להם שהתנהגותן לא הולמת ולא מקצועית. אין דבר שאני לוקחת יותר ברצינות מהכבוד שמגיע לנו כנשים בעולם. אני יודעת איך זה להרגיש בושה על בסיס יום-יומי ולעולם לא הייתי מבקרת או מפטרת עובדת בגלל משקלה".
הסקנדל התחמם בעוד כמה מעלות כאשר כמה ימים אחר כך השמיטה ביונסה, כנראה הדמות הנערצת על ליזו בעולם כולם, את שמה משורה קבועה בשיר Break My Soul (The Queens Remix). בשבוע שעבר, בהופעה באטלנטה, כבר צעקה ביונסה "אני אוהבת אותך ליזו", כך שלפחות מהבחינה הזו היא כנראה יכולה לחזור לישון בשקט. במקביל הביעו מרבית חברי צוות הרקדנים והרקדניות של ליזו תמיכה פומבית בה, במכתב משותף שבו נאמר כי "סיבוב ההופעות איתה השנה היה כיף. היה לנו כבוד גדול לחלוק את הבמה עם כישרון מדהים כל כך. תודה ליזו, שניפצת את המגבלות ובעטת בדלת כדי שנוכל לעשות את מה שאנחנו אוהבים".
האמת על מה שקרה תישאר כנראה באמצע, והתביעה של שלוש הרקדניות תיסגר, יש להניח, מחוץ לבית המשפט. ליזו תיפרד מכמה דולרים ותלמד, שוב, שכאשר מנפצים תקרת זכוכית, ניתזים שבבים חדים במיוחד.
ליזו, 35, גרה היום בבית מפואר בראש גבעה מעל לוס אנג'לס. "הייתי חייבת לפרוץ לי שביל לבית הזה", אמרה בשנה שעברה, "לא הייתה ליזו לפני ליזו". היא צודקת. לפעמים קל לשכוח שהתופעה הספקטקולרית הזו היא בקושי בת שש. הלהיט הראשון שלה, Truth Hurts, יצא בסוף 2017. למעשה, הפריצה האמיתית למיינסטרים קרתה רק ב-2019, בתוכנית של אלן דג'נרס, שם ביצעה את Juice בהופעה ששרפה את הרשת.
"מגיע לי אור הזרקורים, מגיעה לי תשומת הלב. אני מוכשרת, אני צעירה, אני לוהטת ועבדתי קשה. כן, זה מגיע לי", אמרה. המשפט I’m 100% that bitch הפך לחלק מהשפה, והכול השתנה. שלל פרסי הגראמי על המדף שלה לא מספרים אפילו חלק קטן מהסיפור הזה על אישה שחורה במשקל 140 קילוגרם שהפכה כוכבת מיינסטרים עם אחד הקהלים המגוונים ביותר בסביבה: שחורים ולבנים, סטרייטים והומואים, ונשים, הרבה-הרבה נשים בכל הגילים שמגיעות מכל מיני מקומות.
היא נולדה בדטרויט בשם מליסה ויוויאן ג'פרסון - שם שמעט אנשים הכירו לפני שהוא הופיע בתביעה החדשה נגדה. כשהייתה בת תשע עברה המשפחה ליוסטון, טקסס. אמא, שרי, אהבה מוזיקת גוספל, ואבא, מייקל, האזין לאלטון ג'ון ובילי ג‘ואל. השילוב המוזיקלי הזה של שחור ולבן ישפיע על הקריירה של ליזו באופן שאז עוד לא הייתה מודעת לו. למעשה היא בכלל לא חשבה על כך כי בכיתה ה' למדה לנגן בחליל - ילדה גיקית שכולם עדיין קראו לה ליסה. מאוחר הרבה יותר, בהשראת JAY-Z, ה-S הפכה ל-Z וליסה לליזו. היא הייתה חלילנית טובה מאוד וחזו לה עתיד פילהרמוני. גם היום יש לה אוסף עצום של חלילים בבית, כולל אחד כחול לו היא קוראת "בלו אייבי", על שם בתה של ביונסה - אבל לפילהרמונית היא לא הגיעה.
במקום זאת, ניגנה ליזו בשנה שעברה בקונגרס בחליל קריסטל בן 200 שנה שהיה שייך לנשיא הרביעי ואחד האבות המייסדים של ארה"ב, ג'יימס מדיסון. "עכשיו יש צילום שלי מנגנת בחליל הזה", אמרה ל"ווג", "אנשים יידעו שהוא היה בבעלות ג'יימס מדיסון, אבל הם גם יבינו איזה דרך עשינו כדי שמישהי כמוני תוכל לנגן בו בוושינגטון הבירה. אני לא רוצה להשאיר את ההיסטוריה בידיים של אנשים ששומרים על דיכוי וגזענות, העבודה שלי כמי שיש לה פלטפורמה זה לעצב מחדש את ההיסטוריה".
היא עברה בריונות בבית הספר וכמובן שהרגישה שונה, אבל לא תמיד בדרכים שאפשר לדמיין. למשל, היא אהבה להקשיב ל"רדיוהד" והחברים השחורים שלה חשבו שהיא מנסה להיות לבנה. "הם היו אומרים, 'את מתנהגת ומתלבשת ונראית כמו ילדה לבנה'", סיפרה, "כל כך רציתי להתקבל. זה כואב לא להשתלב". מנגנון ההגנה שלה, כמו של הרבה ילדים דחויים, היה הומור. "הייתי החברה המצחיקה והשמנה, שיחקתי את הטיפוס הזה בתיכון. או שהייתי החברה הזו שנותנים לה מכה בתחת כי הוא כזה גדול. אני לא חושבת שאני הבחורה השמנה היחידה שיש. אני רוצה שנשתחרר מהקופסה הזו שהוכנסנו אליה".
"כאשר אמן שחור מגיע לרמה מסוימת של פופולריות, זה תמיד הולך להיות קהל לבן בעיקר. זה קרה לטינה טרנר, דיאנה רוס, וויטני, ביונסה, אמני ראפ עכשוויים, הקהל לבן ברובו. אבל אני לא עושה מוזיקה לאנשים לבנים. אני אישה שחורה, אני יוצרת מוזיקה מהחוויה השחורה שלי, כדי שארפא את עצמי מהחוויה שאנחנו מכנים חיים"
ליזו כבר מזמן לא מוטרדת מהקופסה הזו, אבל יש דברים שבכל זאת לא השתנו. עד היום היא שומעת ביקורת בקהילה השחורה כי היא עושה מוזיקה לקהל לבן. "כשאנשים שחורים רואים הרבה אנשים לבנים בקהל, הם חושבים, 'אה, זה לא בשבילי, זה בשבילם'", אמרה ל"ואניטי פייר", "העניין הוא שכאשר אמן שחור מגיע לרמה מסוימת של פופולריות, זה תמיד הולך להיות קהל לבן בעיקר. זה קרה לטינה טרנר, דיאנה רוס, וויטני, ביונסה, אמני ראפ עכשוויים, הקהל לבן ברובו. אבל אני לא עושה מוזיקה לאנשים לבנים. אני אישה שחורה, אני יוצרת מוזיקה מהחוויה השחורה שלי, כדי שארפא את עצמי מהחוויה שאנחנו מכנים חיים. אם אני יכולה לעזור לאנשים אחרים, אז לעזאזל כן, כי אנחנו האנשים הכי שוליים ומוזנחים במדינה הזו. אז האם אני עושה מוזיקה בשביל הבחורה ההיא שם שנראית כמוני, שגדלה בעיר שבה לא העריכו אותה וגרמו לה להרגיש לא יפה? כן. מציק לי כשאנשים אומרים שאני לא עושה מוזיקה מנקודת מבט שחורה - איך יכולתי לעשות את זה אם לא הייתי אמן שחור?".
בשנה האחרונה שלה בתיכון עברה המשפחה לדנוור, אבל ליזו חזרה לטקסס כדי ללמוד באוניברסיטת יוסטון. היא נשרה באמצע השנה השנייה ואז עזבה גם את החלומות על נגינת חליל קלאסית. עכשיו היא ידעה שהיא רוצה להיות זמרת וסימנה וי על כל הקלישאות: הצטרפה ללהקת רוק, שתתה ויסקי ובירה, וגרה במכונית שלה. מכאן גם בא המיתוס לפיו ליזו הייתה הומלסית, אבל היא פשוט בחרה אז לגור במכונית. חלק מהמרדנות הקצת מוגזמת הזו היה תוצאה של אובדן אביה, אליו הייתה מאוד קרובה, כשהייתה בת 21. מותו הכניס אותה לדיכאון של ממש וכמעט הוביל אותה לפרוש.
בדיכאון ובחרדה היא מטפלת עד היום עם מדיטציה ודיקור וגם פטריות פסיכדליות. "אני תמיד עושה מיקרו-מינון", הסבירה בריאיון לדיוויד לטרמן, "לוקחת את הגוש הקטן ביותר האפשרי, כמו פירור, כי אני לא רוצה לצלול לחור הארנב. האמת שזה ממש מסדר אותך. אתה נהיה שמח. אתה דוחה דברים מלאכותיים. לפעמים הטכנולוגיה שולטת בך ואתה אומר, 'רגע, אני הייתי כאן ראשון ועכשיו האייפון אומר לי מה לעשות', אבל עם מינון נכון של הפטרייה כל הדברים האלה נעלמים והסדר חוזר על כנו".
אחרי שהפסיקה ללמוד, הסתובבה ליזו ביוסטון די בחוסר מעש, עוברת את הטראומה הרגילה של יחסי שחורים-שוטרים. היא נעצרה שוב ושוב ובמשך שנים אחר כך פחדה לנהוג. "המשטרה ממש מאחורייך", סיפרה ל"פיפל", "הם עוקבים אחרייך כל הדרך הביתה. עצרתי בכל תמרור עצור, אני מחייכת, נעימה, מנסה לעשות הכול נכון. והם הולכים אחרייך הביתה, מטרידים וצוחקים. גדלתי במשפחה שהייתה מאוד גאה במי שאנחנו, ההורים סיפרו לי את האמת על החוויה השחורה באמריקה. אני לא חושבת שאבא רצה לספר לנו על הרציחות הנוראיות של אנשים שחורים כל הזמן, אבל להורים שחורים יש את האחריות להכין את הילדים. הם לימדו אותי בגיל צעיר איך אמריקה מתייחסת לשחורים ואיך היא מתייחסת לנשים שחורות, וראיתי מהר מאוד איך אנחנו מתייחסים לאנשים שמנים".
הכול התחיל להשתנות ב-2011 כשליזו עברה למיניאפוליס, שהייתה אז סוג של מכה פינת וודסטוק לזמרי היפ-הופ שחורים צעירים, שבעיקר רצו להיות קרובים לפרינס. היא הייתה אחת מבנות המזל שממש זכו לקבל אותו כמנטור, גם אם לא בדיוק זכו לראות אותו. הן היו מגיעות לסשנים באולפן באחוזה הענקית של פרינס, וכמו בגרסת החיים האמיתיים של המלאכים של צ'ארלי, הוא היה מתקשר אליהן דרך הרמקולים של האולפן. זה היה מוזר כמו שזה נשמע, אבל זה היה פרינס וליזו אסירת תודה לו כל יום.
היא ידעה שיהיה לה קשה. שילוב המגדר, הצבע והמשקל שלה כל כך קטלני בארה"ב, שהעובדה שלקח לה פחות מעשר שנים לפרוץ נשמעת כמעט כמו הצלחה מטאורית. כשהזמרת ליזו החלה להמריא, הגוף של הזמרת ליזו הפך כמובן לנושא שיחה. "בסדר, כולנו יודעים שאני שמנה, אני יודעת שאני שמנה, זה לא מפריע לי", אמרה ל"ווג", "אני אוהבת להיות שמנה, ואני יפה ואני בריאה, אז אולי אפשר להמשיך הלאה? אני לא יכולה להתעורר יום אחד ולא להיות שחורה. אני לא יכולה להתעורר יום אחד ולא להיות אישה. אני לא יכולה להתעורר יום אחד ולא להיות שמנה, תמיד היו לי שלושת הדברים האלה נגדי בעולם הזה, ובגלל שאני נלחמת בשביל עצמי, אני צריכה להילחם בשביל כולם".
היא מצאה עידוד בנשים כמו ביונסה, קווין לטיפה, מיסי אליוט וקים קרדשיאן. "לביונסה הייתה השפעה גדולה עליי מכל בחינה", אמרה ל"פיפל", "אבל כל הנשים האלה נראו כמוני והצליחו בדרכים שרציתי להצליח, כך שאמרתי לעצמי, 'אוקיי, אני יכולה להיראות ככה ולהיות בטוחה בעצמי'. גם הגוף של קים קרדשיאן לא נחשב לאידיאל, אבל היא יצרה סטנדרט יופי מודרני. אני חושבת שיש לי גוף ממש לוהט. יש לי כוח ליצור סטנדרט יופי משלי ויום אחד זה פשוט יהיה הסטנדרט".
עם התהילה המהירה, הגיע גם השיעור המהיר של עד כמה אסור לה לטעות, גם משום שהיא מעורבת אישית במדיה החברתית הרבה יותר מזמרים אחרים בקנה המידה שלה. זה לא רק מספר העוקבים (כמעט 27 מיליון בטיקטוק ו-13 מיליון באינסטגרם, היא איבדה יותר ממיליון עוקבי איסנטגרם אחרי פרסום התביעה של הרקדניות). זו גם התדירות שבה היא מעלה פוסטים ותכנים. כל זה פתח אותה תמיד למוקשים נוספים לאלה שעומדים מולה בכל מקרה. למשל, כשסיפקה מוזיקה לפרסומת ל"שומרי משקל", חטפה חזק מאוד, התנצלה וכינתה את זה "חוויה לימודית".
בשנה שעברה ספגה ביקורת על שימוש בביטוי sp-z שמשמש במקומות מסוימים, אפילו לא בארה"ב, עלבון לאנשים עם מוגבלויות. אחרי הביקורת שינתה את המילים. "מעולם לא שמעתי את זה משמש כלשון הרע נגד נכים, מעולם לא", אמרה, "המוזיקה שאני עושה היא בעניין של להרגיש טוב ולהיות אותנטית. לשון הרע זה לא משהו אותנטי עבורי, אבל בכלל לא ידעתי שמדובר בלשון הרע. זו מילה ששמעתי הרבה, במיוחד בשירי ראפ, ועם החברים שלי. אצלנו הכוונה של המלה היא 'להתפרע', 'להשתגע'". שישה שבועות אחר כך, החליפה גם ביונסה את אותו ביטוי מהשירים החדשים שלה.
הסיפורים האלה, שחלקם זוכים ליחס חסר פרופורציות, מעיבים על הרבה מאוד דברים טובים שליזו עושה עם הפלטפורמה שלה. אחרי שבית המשפט העליון ביטל את חופש ההפלות, היא תרמה חצי מיליון דולר לארגון Planned Parenthood וגרמה ל-Live Nation, החברה האחראית על קידום ההופעות שלה, להשוות את זה עם עוד חצי מיליון. "אני מכירה הרבה נשים שהיו מתות אם לא היו עושות הפלה", אמרה, "לי לא היה ניסיון אישי עם זה, אבל זה לא צריך לשנות. גם לא משנה מה דעתי או דעתו של מישהו אחר על הפלות או כל דבר שאדם עושה עם הגוף שלו. זה הכל משחקי כוח ושליטה. זה תמיד קשור לעליונות גברית לבנה במדינה הזו ולאנשים ששותפים לעזרה לשמור עליה - כולל הרבה נשים לבנות, נשים שהצביעו לדונלד טראמפ. הייתי רוצה להיות אופטימית, אבל אני אופטימית מאוכזבת כרונית. כאישה שחורה שמנה, המדינה הזו מעולם לא הלכה קדימה; זה נשאר פחות או יותר אותו דבר בשבילי".
מוקדם לדעת עד כמה, אם בכלל, תינזק ליזו מהתביעה של הרקדניות. סביר שכל זה יתאייד. מדובר אחרי הכל בתביעה אזרחית - מהסוג שנסגר בעסקאות זריזות ושקטות מחוץ לבית המשפט, והיא יכולה לשאוב עידוד גם מהתמיכה הלא-מבוטלת שהיא מקבלת מגורמים כאלה ואחרים בברנז'ה.
היא גם לא תאבד חברים, בין היתר כי אין לה הרבה - "עזבתי מקומות ומערכות יחסים די מהר. יש לי את המשפחה שלי, ורק כמה חברים שהחזקתי בהם", סיפרה. החברים שכן יש לה חושבים שהיא טובה בדיוק כפי שהתדמית שלה הבטיחה לפני שמציאות תביעה משפטית התערבה. זוכת הגראמי והמועמדת לאוסקר SZA, אמרה לפני שנה כי "ליזו תמיד הייתה מרחב בטוח עבורי להוריד את הפאה והאיפור ולהיות עירומה ופגיעה. אני אבכה על החזה שלה לפעמים, אבל גם אעשה טוורקינג בחצר האחורית שלה. היא מתנה לכדור הארץ ולאנושות".
אולי. מה שבטוח זה שהיא מתנה לילדות שחורות. לפני כמה חודשים העלתה קליפ טיקטוק דומע שלה צופה בילדה שחורה רוקדת לצלילי About Damn Time, ואמרה "זו הסיבה שאני עושה מה שאני עושה. זה הגראמי שלי, לעזאזל כל היתר".
פורסם לראשונה: 00:00, 25.08.23
