אוהד קנולר מתקשה להסתיר את ההתרגשות. בעוד חמישה חודשים תיוולד לו ולאשתו הטרייה אריאלה גנין בת. "אני כבר מדמיין איך אני מחבק אותה ומחתל אותה ומתרוצץ אחריה", הוא אומר. "עברו עשר שנים מאז הגירושים שלי מנועה (אשת התיאטרון נועה רבן) ועד שהכרתי את אריאלה, כנראה עד עכשיו לא ממש רציתי בזוגיות ואהבה אמיתית. הקריירה העסיקה אותי, והאבהות לפטר מילאה לי את הפונקציה של המשפחה. כשלאח שלי נולד ילד בגיל 45 והחזקתי אותו בידיים, משהו השתנה גם אצלי. פטר כבר ילד גדול, הוא עוד מעט יהיה בן 16 ומתישהו יעזוב את הקן, ועכשיו יהיו בו פנים מתוקות חדשות".
איך הכרת את אריאלה?
"ראיתי אותה בתקופת הקורונה בבית הקפה ליד הבית שלי והיא מאוד מצאה חן בעיניי. היא יפה ברמה של שחקניות הוליוודיות, ברמה של דוגמניות־על, והיא גם נורא חכמה. מצא חן בעיניי מאוד כשגיליתי שהיא מהנדסת תוכנה".
דווקא בגלל זה?
"זה הדיסוננס שעשה לי את זה. גם יפה, גם חמודה וגם עם שכל".
יפה ושכל זה דיסוננס?
"התכוונתי שמהנדסת תוכנה ושחקן זה עולמות מאוד שונים, אבל זה מרגיש שאנחנו משלימים. אריאלה למדה בתיכון באקדמיה למחול בירושלים, והיא לגמרי מכירה את עולם האמנות. אני פחות מבין את העולם שלה. אבל זה גם עניין של דור. יכול להיות שאם הייתי בגיל שלה, זה לא היה נראה לי כמו סינית עתיקה".
אתה בן כמעט 47 אריאלה בת 32.
"זה לא פער גדול"
15 שנה.
"היא כבר לא בת 22. היא אישה מבוגרת ומבוססת, שכבר יודעת מה היא רוצה לעשות בחיים. נועה ואני עבדנו הרבה ביחד. חיינו אחד בתוך השני. הקמנו תיאטרון יחד והיא גם הייתה הבמאית שלי. כאן לכל אחד יש עולם אחר. חרדות מאבהות בגיל 47 אין לי. אח שלי נהיה אבא בפעם הראשונה בגיל מבוגר יחסית ואני לא חושב שהוא אבא חרדתי. זה מרגיש לי אבא קול. נכון לעכשיו אני במצב טוב מאוד. אני יודע שאני כבר לא בן 30, אבל אני עדיין לא דואג. אני עדיין אוכל להתרוצץ בקלות".
מתי סיפרת לפטר שאתה מאוהב?
"כשאתה לא בטוח במשהו במאה אחוז, אתה לא תספר עליו. אתה לא יכול לשתף את הבן שלך בקשר שייגמר תוך שנייה. והיו לי קשרים כאלה. ברגע שהבנתי שאני ואריאלה זה קשר רציני מיד שיתפתי אותו, והוא שמח. לקשר הזה באתי יותר מפוכח. אני כבר לא צריך לדמיין מה זאת אהבה, ומה זאת זוגיות משמעותית. עם נועה זאת הייתה הזוגיות המשמעותית הראשונה שלי. היום אני כבר יודע שאני מסוגל לאהוב מישהי לאורך זמן והיא מסוגלת לאהוב אותי. בזוגיות עם אריאלה יש משהו יותר נינוח".
אריאלה שותפה לדעות הפוליטיות שלך? גם היא ליכודניקית?
"האמת היא שהיא לא בשום צד, אבל גם אם היא הייתה, לא הייתי מדבר על זה. הפוליטיקה לא מעסיקה אותה".
קנולר, בסוף החודש בן 47, שמגלם עכשיו את אריק שרון בסרטו של גיא נתיב "גולדה", הספיק לשחק כמעט בכל תיאטרון בארץ, לככב בסרטים ("יוסי וג'אגר", "הבועה") ובסדרות טלוויזיה ("שעת נעילה", "סרוגים", "כפולים"), לנהל את תיאטרון גבעתיים ולשמש כיו"ר ארגון השחקנים שח"ם. לא מזמן הצטלם לסדרת פשע הולנדית, ועכשיו הוא נמצא בעיצומו של פרויקט חדש בחו"ל. לאורך השנים קנולר הביע את דעותיו הפוליטיות כאיש ליכוד וכביביסט, וגם סיפר לא אחת ששילם מחירים מקצועיים בגללן.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בחודשים האחרונים כמעט שלא השמיע את דעותיו. "נמאס לי להיות נער הפוסטר של האמנות הימנית בישראל, להשמיע תמיד את הדעות שלי כשאחרים מהימין לא משמיעים אותן ועוד לחטוף", הוא אומר. "זה לא ששיניתי את הדעות שלי. כשאני רוצה להגיד משהו, אני עושה את זה ברשתות החברתיות, שם אני שולט במה שאני כותב. וגם שם, הרבה פעמים, זה מתפרש לא נכון".
התמתנת?
"הדעות שלי לא השתנו. מלכתחילה אני מתון. יכול להיות שבעבר היה לי יותר נוח לדבר על פוליטיקה. היום כל דעה שאתה אומר ישר מעוררת דעת נגד וגורמת לקוטביות בעם, לא לאיחוד. זאת לא הדרך בעיניי להרגיע את הלהבות. אני לא רוצה להכעיס אנשים. ליבת החיים שלי עכשיו זה אשתי, הבן שלי, התינוקת שבדרך, היצירה שלי והחברים שלי, לא להרגיז".
לפני כמה שנים הנחית עצרת תמיכה בנתניהו. תעשה את זה שוב?
"כנראה שלא. בסופו של דבר אני בעד מתינות. אבל טקסים ממלכתיים הייתי מסכים להנחות בשמחה. אני ליכודניק מילדות, מגיל 12־13. אבא שלי תלה בבית תמונה של הסכם השלום עם מצרים עם בגין, סאדאת וקרטר. הרבה פעמים הצד פוליטי מגיע מהבית. אבא שלי היה חבר ליכוד, לא שהוא דיבר על פוליטיקה בבית".
השתתפת בהפגנות בעד הרפורמה המשפטית?
"לא. גם בתור נער לא הלכתי להפגנות".
אתה מרוצה מהתפקוד של הממשלה הנוכחית?
"ברמה האישית אני באחת התקופות הטובות של חיי, אבל אני בספק אם אני יכול לתת את הקרדיט דווקא לממשלה הנוכחית. אני מרגיש שהממשלה הנוכחית, עדיין צריכה לטפל בבעיות היומיום כמו יוקר מחיה וביטחון אישי ומקווה מאוד שהיא תצליח".
הדעות הפוליטיות שלך הזיקו לקריירה שלך.
"הבעיה היא לא אצלי אלא אצל מי שאולי לא הציע לי תפקידים בגלל הדעות שלי. אבל אין טעם לדבר על מה היה קורה אם. אני מה שאני, ואני רוצה להאמין שעם מה שאני - אני אוכל להגיע הכי רחוק שאפשר. אני חי בדיאלוג עם הצד השני כל החיים שלי, ואני גאה בזה. השתתפתי בסרטים של יוצרים שמאלנים ושיחקתי עם שחקנים שמאלנים. אני לא רוצה שהדעות הפוליטיות שלי יהיו הזיהוי העיקרי שלי. אני הרבה מעבר לזה. בעיניי, להשתתף במשהו שהיוצר שלו חושב אחרת ממני זה הכי דיאלוג שיש".
לפני שנתיים איתן פוקס אמר בריאיון ל"הארץ" שהעמדות הימניות שלך והתמיכה שלך בנתניהו ובליכוד לא מאפשרות לו לעבוד איתך. נפגעת?
"לא היה לי קל לשמוע את האמירה הזאת, אבל אני מאוד מחבב ומעריך את איתן. זה לא הרגיש שזה יכול לנתק אותי ממנו. כשאיתן ואני שיתפנו פעולה החזקתי באותן דעות, וזה לא הפריע ליצירה שלנו".
קנולר משתדל להתרחק מצפייה בחדשות, "לא במהדורה של התאגיד, לא באלו של ערוץ 12, 13 או 14. זה ליבוי יצרים. החוויה שלי כילד מאבא שלי היא לראות אותו צופה במהדורת החדשות ומתווכח עם חיים יבין. זה לא רק אבא שלי, אלא כל הדור הזה. אתה צריך להבין שיש אמת גם בצד השני ואתה צריך גם לשמוע ולהבין אותו, גם אם אתה לא מסכים איתו".
לפני כחצי שנה, כששר התקשורת שלמה קרעי הודיע על כוונתו לסגור את כאן, קנולר מחה נגד בפוסט שכתב, אבל לא שכח גם לשגר עקיצה לתאגיד, כשדרש ייצוג שוויוני של כל האוכלוסייה. "הכוונה בייצוג הולם היא שאם אחד מכל שלושה אנשים הוא או ש"סניק או ביביסט, אז גם אחד מכל שלושה מנהלים בכירים בתאגיד, יהיה או ש"סניק או ביביסט", כתב, "ובין 30 העיתונאים, במערכת החדשות, עשרה בערך ידברו על נתניהו כעל המנהיג הגדול ביותר שקם לישראל בעידן המודרני, ויתווכחו ביניהם באולפן מי יותר מהממת - מירי רגב או גלית דיסטל".
"התאגיד היה חלום שחלמתי עם עוד הרבה מאוד שחקנים ויוצרים ואנשי טלוויזיה", הוא אומר, "ובמובנים רבים, החלום הזה באמת התגשם. יש כאן יצירה ישראלית מדהימה. במובן הזה הרעיון לסגור את התאגיד נשמע לי לא נכון. כיו"ר שחם נלחמנו על התאגיד ואני לא רוצה שהוא ייפגע".
אתה חושב שיש סתימת פיות? ינון מגל אמר בערוץ 14 שיגאל עמיר רצח את יצחק רבין, בין השאר "כי הייתה פה סתימת פיות למחנה שלם".
"אין לי שום רצון להוריד מיגאל עמיר את האחריות לרצח רבין, זה בטח לא הקטע שלי, שלא יתפרש אחרת, אבל באופן עקרוני, תפיסת העולם שלי פלורליסטית. חשוב שיש כמה שיותר ערוצים ונקודות מבט. זה מרחיב את השיח, והוויכוח לא יתפתח למחשכים. אני חושב שכדאי שמי שצופה בחדשות יצפה מפעם לפעם בערוץ שהוא לא אוהב, כדי לייצג איזה איזון".
הסיכוי להצגות פוליטיות בתיאטרון קטן מאוד.
"אני לא מסכים איתך. 'המלך עומד למות', שעלתה עכשיו בקאמרי, מתייחסת לפוליטיקה ומעוררת עניין ורעש. בסופו של דבר, מה שמקודם בהיכלי התרבות האזוריים אלה דברים שפונים לקהל הרחב ביותר. הם לא יבחרו בפוליטיקה כי פוליטיקה גורמת לפיצול, היא מפלגת".
מה דעתך על חוק הגיוס?
"אני יכול לדבר רק עליי. עשיתי שירות קרבי. למדתי בבית הספר התיכון תלמה ילין, ואני יכול לספור על כף יד אחת את כמות האנשים בשכבה שלי שהלכו לשירות קרבי, נשארו בו שלוש שנים ואחר כך גם עשו מילואים. לא הכול היה קל בשירות - לרוץ במדבר בחום עם משקל כבד על הגב זה לא דבר קל, אבל עשיתי את זה, ובסופו של דבר אני מאוד גאה בזה. לא גדלתי באיזו משפחה של קצינים. אבא שלי היה בממר"ם ואח אחד שלי היה בחיל החינוך. שוויון בנטל זה לא עניין רק של חרדים. גם בסביבה שאני באתי ממנה אין שוויון בנטל".
ב"גולדה", סרטו המדובר של גיא נתיב, קנולר מגלם את אריק שרון. "ברמה הפיזית, לא היה לי זמן להעלות במשקל, אז הוסיפו לי כריות השמנה", הוא מספר. "חימצנו לי את השיער כדי שאפשר יהיה לעשות לי שיער מאפיר.
"את ההיסטוריה של מלחמת יום כיפור הכרתי לא רע מלכתחילה, גם כי אני אוהב היסטוריה, וגם כי התכוננתי לתפקיד ב'שעת נעילה', וקראתי אז הרבה. 'שעת נעילה' עסקה בחזית הצפון, ואריק היה בדרום, אז קראתי חומרים חדשים על מה שהוא עשה במלחמה. הסצנה כתובה מבריק. אריק מגיע לגולדה לאשר תוכנית רדיקלית, שהוא מאמין שהיא הסיכוי היחיד להצלחה, והוא עושה הכול כדי להצליח. הוא מאיים, הוא מתחנף, הוא מסכסך, והכול בסצנה קצרה מאוד. נהניתי בטירוף, ובסוף גם אילתרתי משהו קטן, שגיא נתיב החליט להשאיר בסרט לשמחתי, שבעיניי מספר משהו על אריק בדרך קומית. תענוג גדול בשבילי כשחקן ישראלי להופיע במשהו שיש לו מספיק תקציב, כדי לאפשר עבודה כל כך מעמיקה. בארץ אין תקציבים כאלה".
איך היה המפגש שלך עם הלן מירן?
"למרות שאמרו לי, לא האמנתי עד כמה הלן מירן דומה לגולדה מאיר. אני מגיע לסט ואני פוגש את גולדה מאיר, לא את הלן מירן. מדהים לראות שחקנית ברמה כזאת משחקת. עבדנו בסצנה הזאת יחד. לא ממש דיברנו. לא היה לי שום הווי חברתי איתה מעבר לזה".
המחשבה כיום על ראשת ממשלה נראית כמו חלום רחוק מאוד.
"אני לא חושב שגולדה נתפסה אז כפחות מהגברים. בדור המייסדים היא הייתה שווה לכולם. בדור ההוא נשים היו לוחמות ושותפות בהנהגה. אני אשמח אם גם היום זה יקרה. ציפי לבני לא הייתה רחוקה מלהיות ראשת ממשלה. גם מבחינת עולמית היה משהו מיוחד בזה שהייתה כאן ראשת ממשלה. כשנותנים להלן מירן לשחק את גולדה זה עושה לה חסד. גם ברגעים שבהם היא קשה, שבהם היא לא נחמדה, אתה איתה.
"אני מאמין שבכל קצוות הקשת הפוליטית יש נשים חזקות, מדהימות, דומיננטיות ולא פראייריות. לדעתי החרדים היו מאפשרים לאישה להיות ראשת ממשלה. בחוגים שלהם זה לא יכול היה לקרות, אבל הם מבינים שהעולם החילוני מתנהל אחרת. בעולם שאני ואתה חיים בו, עולם האמנות והתקשורת, יש המון נשים מצליחות במשרות חשובות".
תנו לקנולר לדבר על בנו פטר, שהלך בעקבות הוריו והפך לשחקן, והוא לא יפסיק. "הקשר בינינו היה מאוד סימביוטי", הוא אומר. "הוא היה בערך בין שנתיים כשנועה ואני נפרדו. הוא היה בא איתי לצילומים ולחזרות. היינו ישנים שנ"צ על הסט. הוא מתייעץ הרבה איתי ועם נועה. כרגע הוא מאוד רוצה להיות שחקן. הוא מצטלם לסדרה שבה מככבת תום יער, והוא משחק ב'כראמל' בכאן חינוכית. הוא בא לעשות תפקיד קטן בסרט של נטלי פורטמן, 'סיפור על אהבה וחושך', ומשהו נדלק בו. לא אני דחפתי אותו לשחק, אבל אני הכי מפרגן".
ניסן, אביו של קנולר, סובל מדמנציה ונמצא במוסד ביפו. "מצבו היה קשה עוד לפני שאישפזנו אותו", אומר קנולר. "אני שמח שמצאנו לו מקום מקסים כזה. יש הבדל אם אני אלך לבקר אותו לבד או עם פטר. ככל שהוא מוקף ביותר אנשים שמדברים איתו ואוהבים אותו, החיוך שלו גדול יותר. זה אומר שיש שם מודעות. הרבה אנשים אומרים לי שאם הם היו מגיעים למצב כזה, הם היו מעדיפים למות. אם אני צריך לבחור במוות או בחיים כמו שלו, ודאי שאני אבחר במצב שלו. יש שם חיים, יש שם רגש, נשמה, יש שם עדיין משהו".
בטח מעציב אותך שהוא לא יזכה להכיר את הבת שתיוולד לך.
"כשאבא שלי רואה את הבן של אח שלי, זה עושה לו משהו. אני רואה שהוא מתקשר איתו. הוא מחייך חיוך גדול ואחר, ואני מקווה שהוא יחייך חיוך כזה גם לבת שלי".
