בשנה שעברה, בחגיגות ה-75 של פסטיבל קאן, גרמתי לאן האת'וויי - אחת הכוכבות הכי גדולות בהוליווד - לפרוץ בבכי. ועוד לעיני כל. לא הייתה לי שום כוונה להביא את השחקנית זוכת האוסקר לדמעות, כמובן, אבל השאלה שהפניתי אליה במסיבת עיתונאים - האם נהנתה לגלם אמא יהודייה בסרט "ימים של תום", לחצה על נקודה רגישה. "מי לא הייתה נהנית לגלם אמא יהודייה?" אמרה האת'וויי, בת למשפחה קתולית, "זה היה לי לכבוד. בעלי יהודי וחמותי ג'קלין שנפטרה לאחרונה הייתה האמא היהודייה הכי טובה שראיתי מעודי. המורשת שלה משפיעה על החיים שלי באופנים עמוקים שאני באמת ובתמים מוקירה עליהם. ידה של האמא יהודייה תנחה את שארית חיי.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"בכנות, אני לא אנסה אפילו לנסח את במילים את האהבה והחיבור שלי לדרכה של האם היהודייה", היא המשיכה, "היא הייתה מקור ההשראה לרגעים הכי יפים של הדמות שלי ב'ימים של תום': החום, המתיקות ומגע האם. ג’קלין הייתה לגמרי אחת הגיבורות שלי". תשובתה הנרגשת של האת'וויי גררה מחיאות כפיים אפילו מצד העיתונאים והעיתונאיות הציניים ביותר, אלו שכבר ראו ים של דמעות זולגות מעיני כוכבים, והתקרית כיכבה בימים שאחר כך בכלי תקשורת מסביב לעולם.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצרפו לערוץ הטלגרם שלנו
חודשים אחר כך פגשתי את האת'וויי שוב, הפעם במלון בברלין, ולפני הכול התנצלתי על השאלה שגרמה לה לדמוע. "לא, לא, לא. זה בסדר", היא מיהרה להרגיע. "מותה של חמותי בטח יהיה נקודה רגישה לשארית החיים. וזה בסדר שתהיה רגישה".
האת'וויי הגיעה לטקס הפתיחה של פסטיבל ברלין, שבו הוקרן סרטה החדש "היא באה אליי". הופעתה על השטיח האדום בשמלה שחורה, שקופה וצמודה שנתפרה ממאות פפיונים שחורים מעור, הצליחה לשמוט את לסתות המבקרים והמבקרות. עוד רגע אופנתי בלתי נשכח של הכוכבת שכבר מזמן זכתה למעמד של אייקון אופנה. "היה לי מזל שהוזמנתי להסתכל על הקולקציה החדשה של ולנטינו קוטור בפריז, יום לפני התצוגה", היא נזכרת במפגש הראשון פנים אל פנים עם הפפיונים, "ואז ראיתי את השמלה המתוחכמת הזו על קולב ונדהמתי מעומק הכישורים שיש למותג הזה.
"ראיתי את השמלה גם על מסלול התצוגה והיא הזכירה לי כמה ולנטינו אוהב סרטים. כשהציעו לי ללבוש אותה לבכורה בברלין לא יכולתי לחשוב על בחירה טובה יותר. בכלל, מאז שהופעתי ב'השטן לובשת פראדה', שעסק במאחורי הקלעים של עולם האופנה, למדתי שאופנה יכולה להיות כמו אמנות גבוהה. מצד שני, יש שם גם הרבה זבל מתיימר".
"היא באה אליי", קומדיה רומנטית שביימה רבקה מילר והפיקה האת'וויי עצמה, תגיע לפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה, שייערך בסוכות הקרוב. האת'וויי מגלמת פסיכולוגית ניו-יורקית (ושוב - יהודייה), הנשואה למלחין נמוך קומה (פיטר דינקלג', "משחקי הכס"), שנקלע למשבר יצירתי ומחפש אחר מוזה כדי להשלים פסקול של אופרה. "מדובר באחד התסריטים הכי טובים שיצא לי לשחק", קובעת האת'וויי, "הוא נגע כל כך עמוק בלב. נדיר מאוד למצוא פרויקט כל כך מרגש, אמיץ, אותנטי שלוקח סיכון".
בסצנה האהובה עליי בסרט מככב קרעפלך, אחד המאכלים היהודיים הפופולריים בעולם. יצא לך להכין קרעפלך בבית?
"בראש שלי, בדמיון, הכנתי קרעפלך כל כך הרבה פעמים. בפועל, התקנתי במטבח שלי כיסונים, אבל לא קרעפלך".
בבסיס ל"היא באה אליי" נמצא רעיון מאוד רומנטי. את בעצמך עדיין מאמינה ברומנטיקה?
"אנחנו צריכים יותר חן וטוב לב בחיים. אנחנו גם זקוקים לרומנטיקה – רומנטיקה היא חלק מאהבה, כמו שחמלה היא חלק מאהבה. אנחנו צריכים יותר אהבה באופן כללי. ניסינו כל כך הרבה דברים כחברה אנושית - ניסינו מלחמה, ניסינו רוע לב, ניסינו התעללות, אבל האם אי פעם באמת ניסינו ללכת בדרך האהבה?".
האת'וויי מעידה שאחד ההיבטים האהובים עליה בסרט היא היכולת להיות ייחודיים ולהשתנות. "אני אוהבת את המשחק עם האופן שבו אנשים יכולים להיות הם עצמם ולהיות נאהבים, מבלי שמכניסים אותם לתוך שבלונה שגורמת להם להרגיש לא בנוח. זה כל כך סותר את העולם המודרני ואת האופן שבו מצופה מכולנו להיות כל כך מוגדרים וסגורים על עצמנו. יש כיום - בעיקר ברשתות החברתיות - לחץ להפוך אנשים למותגים".
הדמות שלך בסרט הופכת לרוחנית, בלשון המעטה. האם רוחניות חשובה גם לך?
"לא החלטתי עדיין אם השאלה הזו אישית מדי. אולי נדבר על זה בהמשך. ברגע זה, זה מרגיש לי אישי מדי".
האת'וויי (40), ילידת ברוקלין, ניו יורק, היא בת לאב עורך דין ולאם שחקנית בדימוס. היא למדה במגמת תיאטרון, השתתפה במחזות ובקומדיה המשפחתית "תתאפס על עצמך" לצד ג'סי אייזנברג. בשנת 2001 הגיע התפקיד הראשי בסרט הלהיט "יומני הנסיכה", והאת'וויי הפכה לסופרסטארית בן לילה.
"כשעבדתי על 'יומני הנסיכה' באמת לא ידעתי מה אני עושה", היא מתוודה, "למזלי הבמאי גארי מרשל (האיש שחתום גם על "אישה יפה" - א"ק) חיזק אותי בתהליך העבודה על הסרט, ואמר לי להיות כמה שיותר מפורטת, כדי שאוכל לקחת את הדמות שכתובה על הנייר ולהפוך אותה לאדם אמיתי. התייעצתי איתו על כל החלטה שהייתה קשורה לדמות שלי".
משם המשיכה האת'וויי, כמצופה, לשורה של סרטים מתקתקים כולל המשכון ל"יומני הנסיכה", עד שהחליטה להיפטר מהדימוי הקיטשי שדבק בה ולשנות כיוון. היא גילמה תפקיד חושפני במערבון המצליח "הר ברוקבק" (2005) ונרקומנית שיוצאת ממכון גמילה ב"רייצ'ל מתחתנת" (2008). ניתוץ התדמית הקודמת התברר כהחלטה משתלמת, והאת'וויי קיבלה על "רייצ'ל מתחתנת" את פרס גלובוס הזהב ובנוסף מועמדות ראשונה לאוסקר. "היום שבו הלכתי לטקס האוסקר היה התגשמות חלום בשבילי. התעוררתי באותו יום והחלטתי לאהוב כל שנייה מהאירוע, וזה מה שהיה".
בהמשך כיכבה בלהיטים כמו "אליס בארץ הפלאות" ו"עלייתו של האביר האפל", עד שהגיע הרגע שעליו חולמת כל שחקנית - זכייה באוסקר על תפקידה הקולנועי במחזמר "עלובי החיים" (2012). חברי האקדמיה תמיד ידעו להעריך שחקנים טוטאליים, ובעיקר כאלו שעוברים שינויים פיזיים עבור הדמות שהם מגלמים. במקרה של האת'וויי, שגילמה את פנטין, אישה קשת יום שעוסקת בזנות, היא קצצה את מחלפותיה והשילה קילוגרמים רבים ממשקלה. "בתסריט היה אומנם כתוב שלפנטין יש תספורת קצרה, אבל זה היה הרעיון שלי להשתמש בשיערי האמיתי ולא בפאה", היא מספרת, "ומאחר שזה היה רעיון שלי, אני לא יכולה ממש להתלונן על זה. אבל כן, זה לא היה מאוד נעים".
איפה את שומרת את פסלון האוסקר?
"מביך אותי לספר לך כרגע. אממ, זו שאלה אישית".
זה לא הוגן, את לא יכולה תמיד להגיד "זו שאלה אישית".
"אני מתקשה לענות, בגלל שזו השאלה שהופכת לכותרת. פסלון האוסקר נמצא כרגע במקום זמני והוא טרם מצא את הבית הסופי שלו – אז הוא לא מוצג בגאון. כשהוא ימצא לו בית, אני אספר לך. מבטיחה. אני פשוט לא מוכנה לענות על השאלה הזו עדיין".
התשובה הזו מדגימה היטב את האישיות המורכבת של האת'וויי – היא יכולה להיות כנה, פתוחה, לבבית, רגשית, ומצד שני חידתית, מתיימרת ומגוננת על פרטיותה בקנאות. ההתעקשות שלה להיות נאמנה לעצמה, לא תמיד להתמסר לתקשורת או לציפיות ממנה, גם גבתה מחיר. לפני כעשור היה הדיון "למה אנחנו שונאים את אן האת'וויי?" אחד החביבים על התקשורת הצהובה בעולם. בתחרות שערך אתר האינטרנט של העיתון "סן פרנסיסקו כרוניקל" היא הוכתרה כ"הסלבריטאית המעצבנת ביותר לשנת 2013", הקומיקאית המנוחה ג'ואן ריברס נהנתה להתעלל ולעלוב בה בתוכנית הפופולרית שלה "משטרת האופנה", משמיציה של האת'וויי אפילו זכו להאשטג משלהם בטוויטר, Hathahaters.
נאומי התודה הרגשניים שלה בטקסי עונת הפרסים של "עלובי החיים", רק ליבו את הלעג והעקיצות: "מעושה", "מתאמצת", "מחושבת", "לא אותנטית", "משחקת", "יש בה משהו שעולה על העצבים" היו חלק מהכינויים שדבקו בה, לצד הטיעון: "היא מעוררת תחושה שהיא לא בן אדם אמיתי".
השנאה להאת'וויי הייתה כל כך גלויה עד שבלוגרים, חוקרי תרבות, פסיכולוגים ומדענים נדרשו להתעמק בחקר הסוגיה. המסקנה הייתה שהתיעוב כלפיה הוא לא בהכרח אישי, אלא מופנה כלפיה כמישהי שמייצגת משהו רחב יותר. "בעצם לא את אן האת'וויי אני 'שונאת'", הכריזה שרה ניקול פריקט מהאתר VICE. "אני שונאת את כל ה'אן האת'וויי' האמיתיות, הפחות מוצלחות, שהכרתי בחיי – ילדות-נסיכות שלמדו בבית ספר למשחק, אין להן חוש הומור, אין להן סקס אפיל והן אוכלות צימוקים בתור קינוח".
לצידה של האת'וויי התייצבה אז לנה דנהאם, יוצרת וכוכבת הסדרה "בנות". "גבירותיי: אן האת'וויי היא פמיניסטית ויש לה שיניים מדהימות", היא צייצה בטוויטר, "בואו נשמור את ההערות הנבזיות לאלה שלא מקדמות את המטרה".
גם האת'וויי מצאה את עצמה נאלצת להתגונן מפני המתקפות הבלתי פוסקות. "כל העניין הזה בהחלט מגיע אליי, וזה עצוב שאנשים מבזבזים אנרגיה על שנאה", אמרה אז, "צריך לזכור שבחיים, על כל שלילי יש חיובי, ועל כל חיובי – שלילי. מזמן כבר הבנתי שאני לא יכולה לרצות או לגרום אושר לכולם. לשמחתי אני בעיקר פוגשת אנשים שמאוד חמים אליי ואני מעדיפה להתמקד בתגובות החיוביות שאני מקבלת ומהצדדים החיוביים של החיים. אני חיה את חיי עם אהבה וחמלה, ומאחלת את הטוב לכולם, לא משנה מה הם חשים כלפיי. וכשאתה חי בדרך כזאת חיובית, זה מדהים לראות כמה כל יום יכול להיות נהדר".
כיום התקופה הרעה והעוינת הזאת הרחק מאחוריה. היא שחקנית ומפיקה מוערכת ומבוקשת ("יש לי סוכנים ממש מגניבים ששולחים פרויקטים מעניינים"), מככבת על שטיחים אדומים ומקבלת ביקורות אוהדות. סרטיה מוצגים בפסטיבלים נחשבים, מקאן וברלין ועד לסאנדנס, שם הוצג השנה "איילין", שיוקרן גם הוא בסוכות בפסטיבל חיפה.
מדובר בעיבוד לספרה של אוטסה מושפג על צעירה מלאת חשקים שרוצחת אישה אחרת, בהשראת אישה מבוגרת ממנה (שמגלמת האת'וויי). "אני אוהבת למצוא דמויות שאני לא בטוחה שאצליח לעשות. אני אוהבת את הסיכון שטמון בזה, את האקספרמנטליות. אני פשוט נמשכת לסיפורים שנוגעים בי בצורה מסוימת, לפעמים הם מגיעים בצורת סרט של מאה מיליון דולר, ולפעמים יש לנו מזל אם אנחנו יכולים לאסוף שמונה מיליון".
האת'וויי לא פוסחת גם על הטלוויזיה, וכיכבה בשנה שעברה במיני-סדרה "התרסקנו" (אפל TV פלוס) על עלייתו ונפילתו של אדם נוימן הישראלי, מייסד-שותף של חברת הסטארט-אפ WeWork. האת'וויי גילמה את רעייתו השחקנית השאפתנית והלא-ממש מצליחה רבקה נוימן. "כשהציעו לי להופיע ב'התרסקנו', רציתי לוודא שיהיו בסדרה שני קווי עלילה ושהם הולכים להשקיע את אותה כמות זמן בלחקור את הדמות שלי כפי שהם הולכים להשקיע בדמות של אדם, כך שהמיקוד באמת היה במערכת היחסים ביניהם.
"יוצרי 'התרסקנו' אמרו שכך הם עושים, ואז הבהרתי שאני לא מעוניינת בלהשפיל אף אחד. אני לא רוצה להוריד מישהו למטה. וברגע שידעתי שהם מושקעים בלחקור את הדמות שלי, שאנחנו רוצים לחקור את האנשים האלה כבני אדם ולא לשפוט אותם - ושאני הולכת לשחק עם ג'ארד לטו - שגילם את אדם, השבתי בחיוב".
איך התכוננת לתפקיד?
"דיברתי עם כמה אנשים שהכירו את רבקה והמשפט שכל הזמן חזר על עצמו היה: 'אוי ויי, היא כל כך מתוקה'. מכל התיאורים שחשבתי עליהם, 'מתוקה' לא היה אחד מהם. היא בן אדם מורכב. ובתור בני אדם, כולנו תערובת של תכונות שאפשר להעריך ודברים שאנחנו עובדים עליהם ומפתחים. היה לי מאוד חשוב בכל יום ששיחקתי אותה שאשאר מחוברת לרעיון הזה, ולא הסתכלתי מלמעלה על אף אחד. לא שפטתי, כי גם אני רק בת אדם".
האת'וויי התרשמה גם מהכימיה הנהדרת, ששררה בחיים האמיתיים בין אדם ורבקה. "כימיה היא דבר עוצמתי. היא לא הייתה עם אף אחד במשך שבע שנים לפני שהיא פגשה את אדם. היא פגשה אותו כשחזרה מריטריט שתיקה באשראם. על גברים אחרים שפגשה רבקה אמרה: 'חיבבתי אותם, אבל הרגשתי איתם את התקרה. עם אדם היה לנו לאן ללכת, לא הייתה תקרה'.
"זה מאוד מובן שכשמחפשים אהבה כולנו רוצים משהו קצת אפי, קוסמי ויוצא דופן. אבל אפילו מערכות יחסים מהסוג הזה, אפילו כימיה כזו, אפילו ניצוץ כזה - גם זה דורש עבודה, אתה לא יכול לתת לחיבור ולאנרגיות לעשות את כל העבודה בשבילך. אתה חייב להתייצב שם ולטפל ביחסים כאילו היו גן. אני מקווה שאני גמישה מספיק, שיש לי אנרגיות ושהגוף לא יאכזב אותי עכשיו, וכך אוכל להמשיך לעשות עוד ועוד סרטים ועוד פרויקטים כמו 'התרסקנו'".
אם מדברים על אנרגיות, איך זה לחגוג 40?
"אני מרגישה מצוין ומבלה בנעימים. יש לי המון מזל. אני נהנית מהחיים. אני לא מרגישה את הצורך להיות מיוסרת סביב הגיל, כי אני באמת אסירת תודה. הרצון לאמלל אנשים בגלל שהם מזדקנים הוא מוטעה, וכמובן שיש אנשים שהוטעו. אני לא יודעת מה יקרה מחר ואני גם לא יכולה לקחת כמובן מאליו שיהיה לי מחר לצפות לו. אין לי את הזכות הזו. אין לאף בן אנוש. אז אני שמחה שאני כאן. אלה התחושות שלי בנושא".
אחת הסיבות העיקריות לאושר שלה הוא משפחתה - בעלה השחקן ואיש העסקים אדם שולמן, וילדיהם המשותפים ג'ונתן בן השבע וג'ק שיחגוג בקרוב ארבע. האת'וויי ושולמן נישאו בספטמבר 2012, בשמורת הטבע ביג סר הרומנטית בקליפורניה, והחתונה שילבה מוטיבים נוצרים ויהודיים. התפריט היה ברובו צמחוני, בגלל הכלה. "בזכות אדם הלכנו בראש השנה לבית כנסת וחגגנו ארוחת ראש השנה", היא סיפרה לי בריאיון שערכתי איתה לפני עשור, "אני לא בטוחה שאני מאמינה באהבה ממבט ראשון, למרות שיש אנשים שחוו זאת, אבל אני מאמינה בנפשות תאומות. אני מאמינה שהנפשות שלנו מזהות אחת את השנייה ברמה עמוקה יותר מזו שאנחנו מודעים אליה, וזה מה שקרה איתי ועם אדם. נישואים זה דבר נהדר ואני מרגישה שמצאתי את החצי השני שלי, ואני נרגשת מהמחשבה שאוהב אותו עד סוף חיי.
"ברגע השני אחרי שפגשתי אותו, ידעתי שהוא אהבת חיי. כשאדם נכנס לחדר הוא מאיר אותו. הוא הגיע ברגע הנכון בחיי, והוא גרם לי להאמין שוב בבני אדם. הוא איש טוב ואינטליגנטי. הוא יודע לאהוב בלי פחד. האמונות והדעות שלו יפהפיות. הוא החבר הכי טוב שלי. ואני מרגישה שיש לי הבעל הכי טוב בעולם, שהכי מתאים לי. אני פשוט אוהבת אותו".
מה למדת מהילדים שלך?
"אני הולכת לשעמם אותך. להפוך לאמא זו חוויה לגמרי משנת חיים. אני חושבת שמה שלמדתי הוא פשוט כמה מדהים זה שאתה יכול לקחת את הזמן ולצפות בהתפתחות המוח של מישהו, בהתפתחות של תחושת העצמי שלהם והביטחון שלהם. לראות איך לקחים שלמדת נערמים אחד על השני היה ממש בגדר תגלית בעיניי, כי אני גדלתי כשחקנית, ואחת הדרכים שבהן דחפתי את עצמי הייתה להיות מאוד-מאוד קשה עם עצמי.
"מאז שיש לי ילדים הבנתי שזו לא ממש הדרך לעשות את זה. אם אתה יכול לדחוף את עצמך דרך אהבה וקבלה עצמית, זה עדיף, כפי שאני ואדם עושים עם הילדים שלנו: אנחנו אוהבים ומקבלים אותם. זו דרך עדינה בהרבה, והיא מובילה להרבה יותר אושר ולפתיחות הלב".
איך את מעבירה לילדים שלך את המסר שהחיים לא תמיד הוגנים?
"הלוואי שזה היה פשוט להגיד לילדים שלך שהחיים לא הוגנים ושלהם יש פריבילגיה אז הם חייבים להיות אנשים טובים. אתה חייב לקלף את השכבות ולתהות: מה השורש של כל הדברים הללו, ולהתחיל משם. האם את בעצמך אומרת תודה על הפריבילגיה שיש לך? אז אני מסתכלת, על ההתנהגות שלי עצמי כדי לראות האם אני באמת סוג האדם שאני מעודדת את הילדים שלי להיות, ואם לא - אני עושה ככל יכולתי כדי לשנות את זה.
"אני מנסה ללמד אותם מתוך דוגמה אישית, לשאול אותם שאלות ולנסות להיות כנה איתם ולנסח את הדברים במונחים שהם מבינים במטרה שיום אחד אוכל לקיים איתם שיחה מאוד כנה ומאוד רצינית. אני מקווה שבשלב הזה הם יהיו מהאנשים שמתוך האושר הגלום בחיים האישיים שלהם, יוכלו עדיין להבין גם עניינים רציניים. אגב, הבמאי ג'יימס גריי, איתו עשיתי את הסרט 'ימים של תום' אמר לי דבר מקסים: שהחלק הכי טוב בהורות הוא כשהילדים שלך אומרים לך שעשית טעות".
לצד האושר והסיפוק ברמה האישית, האת'וויי מאוד מוטרדת מהמצב בעולם. למשל מהמלחמה באוקראינה. "כל כך התרשמתי שפסטיבל ברלין איפשר לוולדימיר זלנסקי לשאת דברים בטקס הפתיחה. הוא דיבר בצורה כל כך מרגשת על רצונותיהם של אנשי אוקראינה. השיתוף של גיבור בן זמננו באירוע, נתן לכולנו את ההזדמנות להעצים את המסר של אוקראינה, שהוא הרצון הכמעט אוניברסלי בשלום. ואני רוצה לומר שאני בטוחה שיש המון שכן רוצים בשלום בתוך המצב המורכב הנוכחי. נכון, יש כאלה שתוקפים את זלנסקי. אבל הוא לא זה שעשה את הפרובוקציה. אני מאמינה שאהבת החירות היא מניע אדיר".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.09.23
