ביום ראשון השבוע, בשעה 5:26 בבוקר, התעוררה יובל מעתוק מזמזום הוואטסאפ. היא פקחה עין אחת, קראה הודעה בת שלוש מילים "עדיין מחכה לתשובתך", והתקשתה לחזור ולהירדם. השולח אגב, עדיין מחכה. "בבית האח לא פתחתי את הסיפור הזה", היא אומרת, "ולא בגלל שהתביישתי, כי ההורים שלי עוד לא יודעים מה קרה. עכשיו יש לי כמה ימים, עד יום שישי, לטפטף להם את זה בהדרגה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
מתברר שהזוכה הטרייה בריאליטי הכי מדובר במדינה, חשפה מול המצלמות רק טפח מסאגת מערכות היחסים הרעילות שניהלה. "בבית האח סיפרתי באופן כללי על התעללויות שחוויתי מגברים. שאלו אותי, 'מה הזוגיות הכי ארוכה שהייתה לך', ועניתי, 'אף פעם לא הייתה לי זוגיות'. שאלו אותי, 'מה הדבר הכי מרגש שמישהו עשה בשבילך?' ועניתי שפעם מישהו הביא לי בקבוק יין. שאלו אותי, 'לאן את יוצאת לדייטים?' ואמרתי את האמת - שאף פעם לא הייתי בדייט. לא ידעתי מה זה עושה לנשים, ובעיקר לבחורות צעירות שצופות בי, ולא חשבתי שסיפורי הזוועה שלי נותנים להן המון ביטחון עצמי".
לא פגשת בדרך גם גברים נחמדים?
"לא. אף פעם לא הבאתי בחור הביתה כי מאז ומתמיד הייתי בקשר רק עם גברים שהורידו לי ודרסו אותי. כבר בתיכון היה מישהו שאמר לי, 'אל תלכי לידי באותה מדרכה במגדל העמק, שלא יחשבו שאנחנו קשורים'. בצבא היה מישהו שאמר לי, 'כשאת מגיעה צלצלי מלמטה ותשאלי מה הקוד של האינטרקום, שלא יידעו שכבר היית כאן'. שיא ההשפלה. כשהדיירים שאלו מי האקסים שלי עניתי שאין לי אף אקס, כי כל הבחורים שהיו לי לא לקחו אחריות על הקשר איתי".
למה המשכת לפגוש אותם?
"הייתי צעירה וטיפשה. חיפשתי חום ואהבה ומצאתי במקומות הלא-נכונים, אבל הגבר האחרון שלי היה הכי רע מכולם. זה הגבר הזה", היא מנופפת בסלולר. "ואת יודעת למה הוא עדיין מחכה לתשובתי? כי מהרגע שנכנסתי לאח הוא משקשק ורועדות לו הביצים. בהתחלה חשבתי שהוא כמו כולם. מעלה תמונות שלנו באינסטגרם בלי לתייג אותי, כאילו רק במקרה הצטלמנו בשקיעה עם דרינק. ראיתי שאת הבחורות האחרות הוא כן מתייג וזה חרה לי".
אז למה לא חתכת?
"לא יכולתי. הייתי חלשת אופי, אולי תמימה. הוא החזיק אותי על אש קטנה שמונה חודשים. כשעמד לטוס לחו"ל הוא ביקש ממני לארגן לו את המזוודה. הביא לי רשימה. נסעתי להורים שלו בצפון, לעסק שלו, קניתי מכספי מה שהיה חסר, ועם כל השקיות חזרתי לדירה שלו בתל אביב. החלפתי לו מצעים, שתינו כוס ויסקי, דיברנו, ופתאום הוא אומר לי, 'כבר שתיים בלילה, סעי הביתה'. סליחה? למה אתה בועט אותי ככה אחרי כל מה שעשיתי בשבילך? איך אני אנהג למגדל העמק אחרי ויסקי? אמרתי לו, 'אין מצב' והוא התעקש. אמר שבא לו לישון לבד. 'מה לבד? כל היום תיזזתי בשבילך כאילו אני המשרתת שלך'. הוא פתח את הדלת ושלח אותי לחושך".
היא התיישבה על המדרכה מתחת לביתו, חיכתה שהשפעת האלכוהול תחלוף, "ואז ראיתי את הבחורה שבאה לישון איתו. נכנסתי למכונית, נהגתי עד מגדל העמק ולא הפסקתי לבכות. אבל אם פעם חשבתי שזה קרה לי בגלל שאלוהים, הגורל, לא יודעת מי, הפילו אותי על הגברים הכי רעים ‑ היום אני יודעת שזה קרה לי בגלל שהייתי טובה מדי. שתקתי כשראיתי אצלם מברשת שיניים נוספת, או שערות לא שלי על השמיכה. חסד גדול עשה איתי בורא עולם כשהכניס אותי לבית האח, שהוא גם התיקון שלי וגם הנקמה שלי".
איפה הנקמה?
"חכי. שבועיים לפני שנכנסתי לאח הוא העלה סלפי עם בת הזוג שלו, מתנשקים בפה. כאב לי. כתבתי לו, 'למה אתה עושה לי את זה?' והוא ענה, 'שתראי שטוב לי'. אמרתי לו, 'אל תדאג, אתה ואני עוד ניפגש'. עליתי למונית בדרך לבית האח, ואיזה שיר היה ברדיו? 'איך שגלגל מסתובב לו'. מטורף. כשניצחתי, הרגשתי שניצחתי אותם. את כל הגברים ואותו במיוחד.
"ערב אחד הלכנו לאירוע והיה שם בחור ממגדל העמק שלקח אותי לצד. הוא הראה לי שבן הזוג שלי העלה תמונות עירום שלי ל'קלוז פרינדס' וגברים שיתפו אותן בכל מיני קבוצות. הייתי בהלם, התפוצצתי עליו"
"רק שתראי איזה סיבוב עשיתי. בבית האח, כשרבתי עם ליאל, התחפרתי יומיים במיטה. עכשיו, כשאני נתקלת בתגובות כמו 'בפעם הראשונה בהיסטוריה של האח נתנו את הפרס לעציץ', זה לא מזיז לי. אמיתי. אין לי מושג מאיפה הבאתי את העור של הפיל הזה ואיך הוא צמח כל כך מהר, אבל עובדה. זה בזכות האהבה שאני מקבלת ברחוב, האהבה שקיבלתי מהדיירים. בפעם הראשונה בחיי הבנתי שיש לי סיבות להעריך את עצמי".
עכשיו, כשהפכת לסלב, הוא בטח יתייג אותך בתמונות זוגיות מהעבר.
"פחחח, עכשיו הוא פוחד. למה? לפני שנכנסתי לבית האח הוא עשה לי שני דברים שלדעתי הם על גבול הפלילי". היא מתייעצת עם היחצנית של רשת, שוקלת מילים. "לא ידעתי שהמתעלל צילם אותי בעירום. ערב אחד הלכנו לאירוע והיה שם בחור ממגדל העמק שלקח אותי לצד. הוא הראה לי שבן הזוג שלי העלה תמונות עירום שלי ל'קלוז פרינדס' וגברים שיתפו אותן בכל מיני קבוצות. הייתי בהלם טוטאלי, התפוצצתי עליו, ואחרי כמה ימים חזרתי. אל תשאלי עוד פעם למה. הייתי חלשת אופי. רק רציתי להרגיש נאהבת לחצי יום, לשעה".
והיה גם אירוע נוסף, היא לוקחת אוויר. "ערב אחד המתעלל קפץ לדירה שלי עם חבר שלו וסיפר שהוא ביסקסואל. לא הבנתי למה זה אמור לעניין אותי, אבל זרמתי. מפה לשם נכנסנו שלושתנו לג'קוזי שיש לי בדירה. ניסו להשקות אותי בוויסקי ולא זרמתי. אני אף פעם לא שותה ומאבדת את הראש. אני לא סתומה. עוברות עוד כמה דקות והמתעלל שואל אותי, 'את מוכנה לרדת לו?' ישר קפצתי, 'עופו מהבית שלי!' הם עפו, אבל אני נשארתי עם השריטה. ב'האח הגדול' זה פגש אותי בלילות. דיברתי על זה עם הפסיכולוגית של הדיירים. בטח יהיו כאלה שיגידו לי 'אנחנו ב-2023 ואין חוק נגד אורגיות', אבל בבית שלי, במקום הבטוח שלי, אתה מנסה לגרור אותי לשלישייה? בכלל בלי לשאול אם אני בקטע הזה ואם אני רוצה?".
את שוקלת להתלונן?
"אני לא יודעת. בינתיים הוא מתחנף אליי בגלל שהוא פוחד שאדליף. כל החיים שלו יכולים להיחרב מזה. זו הנקמה שלי והיא מה זה מתוקה. תני לי קודם לעבור את השיחה עם ההורים".
למה לא שיתפת אותם בזמן אמת בהתעללויות שאת עוברת?
"תמיד ניסיתי לעשות הכול בשביל לא להכביד עליהם. מספיק יש להם את קובי, אחי התאום. ב'תעודת הזהות' שצילמתי לפני הכניסה לבית האח לא אמרתי עליו מילה. יכולתי לזעזע את כל המדינה, אבל להתקרבן זה לא אני. אמרתי לעצמי שאם אגיע לגמר, על יותר מזה באמת שלא חלמתי, זה יהיה בזכות מי שאני, לא מרחמים".
פוסטרים של מעתוק מעטרים את רחובות מגדל העמק מוכת החמסין ומאפילים על השלטים החיוורים של המתמודדים בבחירות לראשות העיר. הקירות שבכניסה לבית הדו-קומתי מחופים בפסיפס של אבנים ("אבא שלי עשה את זה") והסלון, כולל התקרה, גדוש בפרפרים ("זה האוסף של אמא שלי"). שבוע אחרי שחזרה למגדל העמק עם הפרס הגדול אחרי שניצחה ב"האח הגדול" ברשת, היא בעיקר עייפה. "כל העיר חגגה עד חמש בבוקר, עד שבאה המשטרה. אנשים מרמת הגולן חיכו לי בכניסה, הם לא ידעו שבעלייה של מגדל העמק היה לי פיפי ברמות וביקשתי מהטקסי לעצור וירדתי כמו שאני, עם השמלה הלבנה והכול, ועשיתי בשיחים. מזל שאף אחד לא צילם".
אביה, מאיר, שירת בחיל האוויר ברמת דוד ("הוא התקין כיסאות מפלט במטוסים, אנחנו יודעים על טייס אחד שחב לו את חייו") ובבסיס הכיר את שמחה ("כולם קוראים לה סימי") ששירתה כחיילת גננת. "אמא טיפלה באסף רמון ז"ל וביובל ארד, בתו של רון. מרוב שהיא אהבה את יובל היא קראה לי על שמה". אחיה הבכור, כרמל, 34, הוא גולנצ'יק בקבע. "הוא היה תינוק לא קל ואמא אמרה שהיא לא מוכנה לשמוע על היריון שני, אז אחרי שש שנים היא קיבלה תאומים. אני יצאתי ממש מהר, ואת קובי לא הצליחו להוציא במשך שעה שלמה, שבה לא הגיע לו חמצן למוח".
שנים שמרה בבטן את רגשות האשמה. "אני יודעת שזה לא הגיוני, אבל אולי עשיתי משהו שהפריע לו לצאת? קובי, שנקרא על שם סבא יעקב, הוא בחור מקסים עם צרכים מיוחדים. על היד יש לי צמיד של אקי"ם מגדל העמק, שם התנדבתי שבע שנים, ותראי מה קיעקעתי על הזרוע. 'אוטיסט זה לא קללה'. אני מסוגלת לדמוע באמצע הרחוב כשאני שומעת דיבורים של 'יא מפגר, יא אוטיסט'".
לא קל לגדול לצד אח תאום שונה.
"כן, ההבדל בינינו מאוד בולט. כשלמדתי נהיגה קובי ישב במושב האחורי. כשקיבלתי צו גיוס וקובי לא, קניתי לו לפורים תחפושת של חייל. כרמל ואני אמרנו להורים, 'תעשו איפה ואיפה, קודם כל קובי'. הוא הנשמה של המשפחה. בגיל 17, כשהם החליטו להוציא אותו מהבית, הייתי שמה אוזניות בלילה, שרה עם אביב גפן 'לנצח אחי, אזכור אותך תמיד', ובוכה ובוכה. עם הזמן הבנתי שאלה החיים. כרמל יתחתן ויעזוב את הבית, גם אני, ההורים לא נשארים לנצח, אח עם צרכים מיוחדים צריך מסגרת".
לפני תשע שנים עברו משבר משפחתי. "קובי אושפז בבית חולים לחולי נפש. יום אחד אבא בא לבקר אותו והוציאו אליו את קובי כשהוא קשור, הולך על ארבע כמו כלב. אחרי כמה ימים, בבוקר, אבא לא הצליח לקום מהמיטה. צעקתי לו, 'תעמוד' והוא אמר, 'לא יכול'. דלקת בחוט השדרה, שלושה חודשים הוא היה מאושפז בבית לוינשטיין. היום אבא הולך על רגליו, אבל עדיין נכה מאה אחוז".
גם אמה מתקשה בהליכה, עקב בעיות בחוליות. "הגלגלים שלי", היא מצביעה על ההליכון, שלא עוצר אותה מלהציף את הבית בריח תבשילים. "אמא מבשלת אוכל עיראקי, קובות, קיצ'רי, טבית. בשישי הייתי נקרעת מגעגועים. בבית מעתוק הקידוש הוא טקס. שמים את הטלפונים בסלסילה, אבא מקדש, אוכלים ומתיישבים מול הטלוויזיה, סרט ושמיכות. הכיף של החיים".
בשנים האחרונות קובי שוהה ב"מעון רמת טבריה", "מוסד שנראה כמו קיבוץ, מלא מדשאות. בזכות 'האח הגדול' גם חגגנו יחד יומולדת 28. הביאו את הפרויקט של רביבו לשיר לי, נתנו לי חצי עוגה והראו לי סרטון של קובי יושב עם חצי עוגה. דמעות. מאז הזכייה, השכנים דופקים על הדלת, מביאים סוכריות וממתקים לי ולקובי, מבקשים להצטלם איתו והוא בעננים. אמהות ניגשות אליי בקניון ומספרות שבזכותי המשפחה שינתה את היחס לילד החריג. אז נראה לך שאני מוטרדת ממישהי שרושמת שאני משעממת?".
מעתוק הייתה בת 15-14 כשראתה לראשונה את "האח הגדול". "בום. נדלקתי. תמיד רציתי להיות שם, לספר את הסיפור שלי ושל אחי התאום, להעלות את המודעות". בצבא המשיכה את המסורת ושירתה ברמת דוד כראש לשכת מפקד טייסת, למדה בוינגייט וחזרה למגדל העמק עם תעודת מדריכת כושר. "הסטודיו הראשון שלה היה כאן במרפסת", אומר כרמל. "על הקיר היא ציירה שלט עם ארבעת התנאים להצלחה: רצון, מטרה, נחישות והתמדה".
יש לך את זה ביותר מוגזם?
"למה? שמונה פעמים באתי לאודישנים של האח והדחיות רק הגבירו לי את האמביציה".
שרית בר כהן, המלהקת של העונה הנוכחית, העלתה לרשת את הוואטסאפ שקיבלה ממנה בנובמבר של השנה שעברה: "היי שרית, בטח מלא חיים בסרט שולחים לך הודעות, אמממה, יובל מעתוק באה ממגדל העמק כל שנה, מגיעה לשלבים האחרונים ולא לוקחים אותי. בדוק שאת זוכרת מי אני. לא שוכחים מישהי כמוני. אז בקיצור, הגיע הזמן לרענן את המסך". סמיילי. "ניפגש בקרוב. נ.ב. את יכולה לישון טוב בלילה, מצאת את הדבר הבא".
מרשים.
"הייתי חדורת מטרה. תמיד דיברתי על קבלת האחר ועכשיו נפתחה לי הדלת לעשות את זה".
הכנת אסטרטגיה?
"כלום. נכנסתי בדיוק מי שאני, אחת שלא יודעת אנגלית ושלא היו לה בני זוג ונשארתי עם שתי הרגליים על האדמה. לרגע לא חשבתי שאזכה. נשבעת לך".
מי חשבת שיזכה?
"ינקי, בגלל שהוא דתי, שונה בנוף, נשמה. גם כשאני וסתיו נשארנו חשבתי שהיא תיקח".
למרות שהיא לא האכילה אותך דבש מלכות.
"סתיו הטרילה את כל הבית. זה לא היה אישי. כשאנחנו, האדומים, הפסדנו במשימה וקיבלנו תפריט של אורז וטונה, דווקא אז, אחרי 80 יום, היא נכנסה למטבח והתחילה להכין עוגות ומוקרמים וכנפיים. הייתה באה אליי בבוקר עם הקפה שלה, כדי שאריח ואתגרה. כל הבית יצא עליה, ואני הייתי היחידה שהלכה לחדר הארונות ואמרה לה, 'סתיו, את נחשושה, זה לא יפה'. בחיים לא אמרתי לה בפרהסיה משהו שלא אמרתי לה קודם בארבע עיניים".
זה לא הפריע לה לצאת עלייך דקה אחרי הזכייה.
"אז למה אני צריכה לדבר עליה ולתת לה במה? לא מספיק היא רכבה עליי? ואני, בניגוד לסתיו, עוד מגינה עליה. כששאלו אותי אם אני מרגישה שהטוב ניצח את הרע אמרתי, 'אל תקראו לה רעה'".
עכשיו היא מחפשת סוכנות. "מישהו שיאמין בי ויתאבד עליי, שיעביד אותי בפרך, כמו שאני אוהבת. עד שנכנסתי לאח עבדתי בשלוש עבודות. בהרצליה יש לי קבוצה שמתאמנת בשיטת X20, חשמל שמחובר לגוף ל-20 דקות, ברמת השרון אני מאמנת ילדים עם מוגבלויות ועובדת כבייביסיטר, 60 שקל לשעה, ואחרי 13-12 שעות עבודה אני קופצת למכון להתאמן קצת. לא יודעת מה זה שנ"צ".
לאיזה תחום את מכוונת?
"אני רוצה הכול. קמפיינים של בגדי ספורט ולהנחות בטלוויזיה, ומה לא. עכשיו זה הזמן שלי לפרוץ. יכול להיות שבעוד שנה אף אחד כבר לא יזכור מי זאת יובל מעתוק ממגדל העמק".
את רצינית?
"לחלוטין. אבל אם יזכרו אותי בתור אחותו התאומה של קובי אני אשמח בחלקי".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.23
