בגיל 73 שלמה בראבא יושב על כיסא עץ קטן באסיפות הורים. זו לא הצגה חדשה אלא החיים עצמם, לפחות אלה שקורים למי שלפני שמונה שנים נכנס לסיבוב נוסף של אבהות, שלושה עשורים לאחר שדרך בו לראשונה. "זה מדע בדיוני כזה", הוא מספר, "באסיפות ההורים בגן, מרוב הלם ההורים לא הסתכלו עליי. בסוף האסיפה אני היחיד שלא הצלחתי לקום מהכיסא הנמוך הזה, הרי זה כרטיס לכיוון אחד הכיסא הקטן הזה, הגוף לא יכול. כשאני בא לאסוף את שי הילדים צועקים לה, 'סבא שלך הגיע'. הגננת הייתה אומרת, 'תשמע, הילדה זכתה, מכל הילדים בגן היא הכי קרובה לירושה'. זה הנושא המרכזי. לנו הוא נראה טבעי אבל הוא לא נראה טבעי לאף אחד אחר. באים לגינה וצריך עכשיו לרוץ אחרי הנדנדות. עשיתי לשי דמיון מודרך, אמרתי לה שבתיאטרון אומרים, 'דמיין שאתה באלסקה, דמיין שאתה כלב'. הייתי יושב על הספסל ואומר לה, 'דמייני שאבא רץ אחרייך, הנה תפסתי אותך!' הכול מהספסל. פיתחתי לה את הדמיון, היא הבינה את המגבלות".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"הוא עושה הכול", צוחקת שמר גאון, בת זוגו של בראבא זה עשור, "הוא התנדב לוועד ההורים".
לא להמציא.
שלמה: "בחיי".
שלמה בראבא כתב בקבוצת ההורים, "מה קורה עם התשלום לוועד? צריך לרכוש מתנות לחגים"?
שמר: "היו הנחות סלב. הוא היה תומך ועד".
שלמה: "היא צודקת, התחשבו בי".
שמר: "זה כמו הנשיא, נוכחות סמלית".
מה עשית כחבר ועד?
שלמה: "האיכות של הירקות והפירות בגן הייתה גרועה. הלכתי מדוכן לדוכן ומצאתי אספקה יותר ראויה".
שמר: "בטרום־חובה הבאנו את בראבא ועשינו כל המשפחה את 'הבית של יעל'. שלמה היה המספר, כולל ג'סטות.
זה לא מוזר לך?
שלמה: "מה שמוזר זה שכל העסק הזה נראה לי נורא טבעי. אין לי הסבר לזה כי אני רואה שזה לא שגרתי, אבל ככה החליט הבמאי הגדול".
שמר: "במאית".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
שלמה: "במאית. היא רצתה לאפשר לי לחוות את זה מחדש. כי בגילי, ובניגוד לפעם הקודמת, אני מצליח לחוות את הפלא הזה של ילד גדל. זה לא התאפשר בפעם הקודמת, לאיש צעיר עם קריירה ועם יצרים. הייתי עסוק, המילה המחורבנת הזו, ועכשיו אני מצליח לגנוב רגעים של הווה נקי. זה יכול היה להתאפשר לי רק בשלב הזה של חיי".
בעשור השמיני לחייו בראבא נמצא בשיא פריחתו. בתור הזהב שהפתיע דווקא בגיל הזהב. כפי שחייו האישיים קיבלו טוויסט בדמות נישואים מספר 3 לשמר שצעירה ממנו ב־25 שנים, חייו המקצועיים חווים עדנה מחודשת. 55 שנה שהוא שחקן מוערך ועסוק, אייקון תרבות, אך עכשיו הכול הגיע לנקודת רתיחה. זה התחיל מאיחוד של "זהו זה" בקורונה, התגלגל להופעות על הבמה, המשיך עם תפקיד מופתי ב"שישה אפסים" ב"כאן 11", ועכשיו מגיע תפקיד מטלטל בסרט "ים טתיס", שיוקרן לראשונה באחד באוקטובר בתחרות הסרטים הקצרים של פסטיבל חיפה, ובאחד בנובמבר בפסטיבל צוקים בערבה. את הסרט כתבה וביימה אשתו גאון, והוא כולל גם הופעת בכורה של שי, בתם המשותפת. מבחינת עלילה, זה רחוק מלהיות פרויקט משפחתי סכריני: בראבא מגלם גבר שמבקש להיפרד מחייו בהמתת חסד במדבר. "זה שיתוף פעולה שעוד לא היה לנו", מודה גאון; "הייתה לי הזכות העצומה ללהק את בראבא לתפקיד הראשי הזה".
את קוראת לו בראבא?
"אני קוראת לו שלומי. כשחקן קוראת לו בראבא".
שלמה: "שלמה זה רק באינטימי".
שמר: "ושלומי זה עוד יותר אינטימי".
איך רתמת אותו לסרט?
"קשה לבוא לדינוזאור עם הרגלים שרגיל לעשות הפקות ענק ולפרנס, להיות בלב המיינסטרים, ולהציע לו לעסוק בסרט קצת אזוטרי, סרט פסטיבלים שלא יפרנס אותנו. אז מה אני עושה? שוברת צלחת במטבח! 'עכשיו הולכים לחדר לעבוד!' לשמחתי הוא נענה".
שלמה: "בשביל להתעורר אני צריך בעיטה. אחרי הצבא, נורא נמשכתי לדברים אלטרנטיביים, רציתי לעשות פרפורמנס שבו נשים עירומות יורדות מהתקרה, למשל, נמשכתי לשם. אבל לא הפסקתי להתחתן ולהתגרש והבורגנות והכסף והסכמי הגירושים ונשאבתי לתוך העולם של משכנתאות, פרנסה, בורגנות, אז פה ושם הצלחתי איזה שוורץ, איזה ברונו, אבל יש לי ממש חסך. ב־90 אחוז מהזמן אני הולך אחרי הפרנסה. תוך כדי הפרנסה גם פתאום יוצא במקרה תפקיד טוב, סדרה טובה, אבל יש לי ממש חסך בעניין של לעשות משהו בלי אינטרס. זה עולם כל כך פונקציונלי, הכול נמכר, הכול רייטינג, קהל".
בוא נדבר רגע על מה שקורה לך בקריירה. אתה מתפוצץ.
שלמה: "כן. שמר פתחה צ'אקרה של ברכה, תחושת שפע שאני לא זוכר".
שמר: "כשאני הכרתי את בראבא הוא היה בתיאטרון בתנאים שאי־אפשר לעזוב ואני רק ראיתי שהוא יכול לעשות פי עשרה. אמרתי לו, כן לעשות תיאטרון, אבל לא רק".
כשקיבלת את הטלפון ואמרו לך שרוצים להחזיר את "זהו זה" למסך, חששת?
שלמה: "חששתי שזה יהיה מביך, שזה לא יחזיק. וזה הפתיע ואנחנו מאושרים. עכשיו אנחנו עומדים שעתיים וחצי ושרים באצטדיונים, זו חוויה של רולינג סטונס".
במקביל להיסטריה סביב "זהו זה", איך היה לעבוד יחד עם אשתך הפעם?
"היא הפרטנרית הכי מדויקת שהייתה לי. לא הייתה אף פעם סיטואציה שאני יכול להסתכל ולהתבשם. אני זוכר שב'הערת שוליים' עד שלא אמרו לי, 'תשמע, זה מצוין', לא הבנתי שזה מצוין. וזו הפעם הראשונה בכל הקריירה שלי שאני גם נהנה מהמוצר וגם מקבל את עצמי בחיבוק".
זה שם אתכם בעמדה שוויונית ברמה המקצועית שלא הייתם בה קודם לכן. כשהכרת אותו הוא היה בראבא ואת יוצרת בתחילת הדרך, לא הייתם שווים.
שמר: "בטח לא בקריירה".
שלמה: "היא הייתה די־ג'יי לפנים".
שמר: "בעניין הקריירה יש פער גדול. בראבא הוא גיבור תרבות, אני בתחילת דרכי כיוצרת. אגב, לסרט הגמר שלי בלימודים הוא גם הצטלם, אבל הוא ירד בעריכה".
הייתה התלבטות אם לגעת בנושא של מוות?
"לא הייתה לי התלבטות בכלל".
איך הגעת דווקא להמתת חסד?
"קשה להגיד, לא הכול מודע. יכול להיות שאני עוסקת במוות בגלל שאמא שלי מתה כשהייתי יחסית צעירה, לפני 12 שנים. עניין אותי לחקור את הנושא וגם לשים את המוות כדבר מוחלט וידוע מראש בסרט. כשנתתי את התסריט לכמה קולגות אמרו לי, 'אולי תכתבי שהוא לא מת בסוף?' ואני רציתי בדיוק הפוך, להגיד זה לא רע או טוב, זה מה שזה".
שלמה, איך הרגיש לך לצלול לנושא הזה?
"הכי טבעי בעולם. תראי, בבית הזה הנושא של המוות הוא לא מפחיד".
שמר: "זה נכון גם להיכרות שלי עם בראבא. כשפגשתי אותו ידעתי שהוא מבוגר ממני ב־25 שנה. לרגע לא ניסיתי לטשטש את הפרט הזה. כולל השאלה אם תהיה ילדה, כולל האפשרות שהוא ימות לפנינו, כולל האפשרות שכשהיא תתחתן הוא לא יהיה. הישרתי מבט לאירוע הזה בלי גרם של הדחקה או לספר לעצמי משהו אחר, והתוצר המרהיב של קשר כזה הוא שבאופן הכי פשוט אנחנו אוהבים אחד את השני וכל המדדים מתבטלים, והדבר השני הוא שבגלל פער הגילים הדבר הכי משמעותי שיש לנו זה ההווה. אנחנו לא יכולים לדחות דברים לפנסיה, אין לנו 'יום אחד נקנה, יום אחד ניסע', אין לנו את הפריבילגיה של לבזבז זמן על מריבות, על אגו, להיות עכשיו מרוחקים שלושה ימים. הכול צריך לקרות עכשיו. אנחנו לא נעמיד פנים שהמוות לא מפחיד אותנו. כולנו מפחדים למות. אבל צריך לדבר על המוות כדי לחיות חיים מלאים".
הדיון על מוות נוכח בבית?
שמר: "בראבא יחיה לנצח אם את שואלת את הבית".
שלמה: "היא גם סידרה לעצמה נעורים נצחיים, תמיד ביחס אליי היא ילדונת".
שמר: "אני עוד רגע בת 50 אבל אני נורא צעירה. אני גם חושבת ששי הרוויחה. היא הרוויחה אבא נוכח, אף על פי שגם איתה אנחנו מדברים על זה, שאולי אבא ימות כשהיא תהיה צעירה".
אתם מדברים איתה על זה?
"כן, כששי הייתה בת שלוש התחלתי להגיד לה, 'שמת לב שבגן האבות האחרים לא נראים כמו אבא שלך?' כל הזמן אני בשיח איתה על הדבר הזה. היא לא בגיל 20 תהיה פתאום מופתעת".
שלמה: "פגשתי לא מזמן את הדלאי לאמה של הילידים באלסקה, איש מרשים שבא לפה מסיבות אקולוגיות. והוא אמר. 'אצלנו כשמישהו מת אנחנו חוגגים, הוא יצא מהגוף הדחוס והמוגבל והשתחרר לאן שהוא צריך להשתחרר. כשתינוק נולד אנחנו מתאבלים על המסע שמצפה לו'. צריך להתיידד עם המוות".
הבת שלכם משתתפת בסרט כי היא הולכת בדרכו של בראבא?
"הילדה בסרט פשוט כי לא היה לנו סידור. ירדנו לצוקים לארבעה לילות לצלם, ולא היה סידור לילדה!"
שמר: "איפה אני אשאיר אותה? אין לי סבתות".
אז לימים, כששי תעמוד על בימת פרסי אופיר, היא תגיד, "תודה להוריי שנתקעו בלי סידור".
שמר: "בדיוק".
על קיר הסלון בדירה שלהם שבצפון תל־אביב מרוחה אהבה. כלומר סימני ידיים קטנות שטבלו בגואש והשאירו חותם, הבלחות של טושים, מדבקות, נצנצים ואפילו סטוריבורד גרסת כיתה ג'. כאן גרים בכיף, בשחרור וללא ספוג פלא. הם הכירו ממש במקרה. הוא גרוש פעמיים, היא רווקה תל־אביבית. "שבע שנים עבדתי ב'רדיו מהות החיים' והוא בקאמרי ליד, ומעולם לא נפגשנו. היינו חונים באותה קומה באותו חניון", משחזרת גאון ,"ויום אחד בראבא המתוק הגיע לרדיו לעזור לדני שטג בפיילוט לתוכנית, ואני הייתי העורכת. בסוף יצאתי לעשן, הוא הדליק סיגריה בחוץ ודיברנו".
שלמה: "נבהלתי כי לא עישנתי 15 שנה. אחר כך כשהלכתי אמרתי לעצמי, מה, הדלקת סיגריה? לקח חודשים עד שעשיתי מהלך".
מה היה המהלך?
שמר: "הוא הזמין אותי לבכורה של הצגה, ושם הבנו שאנחנו רוצים להיפגש שוב. נכון שלומי?"
שלמה: "זה לא היה צפוי כי אמרתי לעצמי שכנראה זוגיות לא מתאימה לי, שמתאים לי לסיים את הגלגול לבד".
שמר: "זה גם הפתיע אותי, הייתי רווקה בת 38, ולעשות עכשיו רומן עם שחקן שמבוגר ממני ב־25 שנה זה לא היה בתכניות. אבל יש מציאות שמבטלת מילים".
שלמה, הבנת שכשיוצאים עם בחורה שצעירה ממך ב־25 שנה כנראה יום אחד תשב בכיסא קטנטן באסיפת הורים בגן?
שמר: "אמרה לו אחותו, 'אתה מבין שיהיה פה ילד'. עברנו לגור יחד אחרי ארבעה חודשים, אחרי פחות משנה הייתי בהיריון".
גם בסבב הזה, עם שני ילדים גדולים, בני 38 ו־33, הוא מתפעל משי כמו הורים צעירים?
שמר: "יותר, כי הוא אבא־סבא".
שלמה: "עשיתי כמיטב יכולתי, אבל במחשבה שנייה לא הצטיינתי בפעם הקודמת. אז אני זוכר בהלה. הסתובבתי בעיר ואמרתי, 'חברים זו אימה, אל תיכנסו לזה, זו מזימה, זו שלילת חופש נוראית! אני לא ישן בלילות, המובן מאליו הזה זו טעות!' הפעם זה תיקון זוגי, תיקון הורי. טוב, אני אפסיק פה כי זה מתחיל לעצבן".
מה התוכנית לעתיד, יש שיתופי פעולה נוספים?
שמר: "אנחנו עובדים על תסריט באורך מלא. אז אנחנו רוצים להספיק ולעשות שת"פים יצירתיים כמה שאפשר, כל עוד בראבא יודע איך קוראים לי".
פורסם לראשונה: 00:00, 22.09.23
