פחות מיממה לאחר פרסום סרטון שבו היא מדברת במרוקאית על זוועות 7 באוקטובר, השחקנית חנה אזולאי הספרי הוכיחה שאפשר להיות שרת ההסברה גם בלי תג כניסה לכנסת, חליפה או מדפסת. "זה התפוצץ כמו אש בשדה קוצים", היא מספרת. "אני הולכת ברחוב, אנשים עוצרים אותי ואומרים, 'כל הכבוד, זה חשוב, זה מרגש'. קיבלתי פנייה מאחד מאתרי החדשות הכי חשובים במרוקו, הם העלו את זה. ישבתי ועניתי על שאלות מהאתר וזה נשלח לתרגום. אני מקווה שתהיה הסברה יותר טובה כי אנשים לא מבינים מה ההבדל בין חמאס לצבא. אנחנו יודעים מה זה כי היינו עדים לדבר. לקחתי על עצמי תפקיד שלא למדתי אותו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איך זה קרה באמת?
"בהתחלה עשיתי את מה שכולם עשו. הכנתי עוגה, התנדבתי לספר סיפורים בכפר המכביה (למפונים), ומישהו אמר לי שמתארגנת קבוצה של אקטיביסטים מרוקאים משני הצדדים שרוצה להציל את הקשר של מרוקו וישראל כי הקשר הזה יקר להם. 'החמ"ל המרוקאי', קבוצה מופלאה שכל מטרתה זה לעצור את הסחף בדעת הקהל המרוקאי נגדנו ובעד חמאס. הם יושבים על המקלדת יומם וליל, מזהים משפיענים ומגיבים להם, נפגשים עם אנשים בעלי השפעה ומספרים להם על מעשי הזוועה של חמאס, גורמים להם להבין את ההבדל בין חמאס לפלסטינים. הם כוח חשוב בהסברה. מיד הצטרפתי. הציעו שם לעשות סרטון לעם המרוקאי כי הבנו שאנשים לא יודעים מה עשו לנו, וזה היה אחרי שבוע, כשכבר היו נתונים. אמרתי שאתנדב להיות הפרזנטורית, אבל אז גם כתבתי את הטקסט כי אני גם כותבת, אני לא קריינית שכירה. עבדתי על המרוקאית כמה שעות טובות, זו שפת אם שנשכחה וכשאני צריכה אני מעירה אותה. 'כאן דיגיטל' של התאגיד הרימה את הכפפה. הייתה לנו שרת הסברה שלא תיפקדה".
2 צפייה בגלריה
''עבדתי על המרוקאית כמה שעות טובות''. מתוך סרטון ההסברה של ''כאן דיגיטל''
(צילום: כאן 11)
את חושבת שסרטון כזה יכול באמת לשכנע אותם?
"אני לא יכולה לשאול את עצמי אם יש סיכוי או אין סיכוי לשכנע, אני יכולה לעשות. מבחינתי שלחתי את לחמי. אני מאמינה שהמלך יכול להשפיע על דעת הקהל, והחלום שלי זה שהסרטון יגיע למלך. והנה, בתוך 24 שעות עשו על הסרטון כתבה במרוקו. מי שמתנדנד יושפע, מי שבעדנו יתחזק מזה. שמעי, מרוקו זו המדינה הערבית עם היחסים הכי בריאים עם ישראל מבין מדינות ערב. הסכם השלום שנחתם לפני שלוש שנים היה צעד מעשי ליחסים שהיו קיימים. כבר ב־96' הייתי במרוקו עם הסרט 'שחור'. המלך מוחמד החמישי הציל את היהודים מהנאצים, המרוקאים מתייחסים ליהודים כמרוקאים. יש ביטוי כזה - 'מוגרבי, איפה שלא יהיה הוא תמיד יישאר מוגרבי'. הקבוצה המרוקאית פה היא הקבוצה שהכי שמרה על הזיקה המרוקאית שלה. זו אש שצריך לשמור עליה. הדבר שקרה עכשיו יצר ברחוב הערבי שוב קרע וניסיון לדחות את הסכם השלום, תוך כדי טענה שהמרוקאים צריכים לתמוך בפלסטינים ולא ביהודים. אין לי שום בעיה עם זה, אבל לא בחמאס, שהוא שלוחה של איראן".
לא רק במרוקו מתקשים לתמוך בישראל.
"בצרפת מתחילים להבין את זה, וגם באנגליה. ושוב, מתחילים להבין לא בזכות ההסברה המעפנה שיש לממשלה הנוראית הזו, אלא בזכות אזרחים שקמים בבוקר ועובדים בלהציל את מדינת ישראל מחורבן. אני יכולה להבין שכולם בהלם, אבל עובדה שהאזרחים התעשתו והממשלה עדיין לא".
איך התגובות לסרטון?
"מעורבות, חלק מהמרוקאים כותבים לי, 'תבורכי' ו'את מוגרבית ותמיד תהיי מוגרבית', וחלקם רואים את ההסברה המפלצתית של חמאס וברור שהם ינצחו בהסברה, כי הם לא משחקים בכללים של תרבות נורמלית. אנחנו לא מפיצים את סרטוני הזוועה שהם עשו כי אנחנו מכבדים את המתים ואת המשפחות, אבל אנחנו חייבים להבין שצריך להסיר את הכפפות כדי להציל את העולם מחמאס. אני שמאלנית ואני נגד הכיבוש ובעד שתי מדינות לשני עמים, אבל במקרה הזה את מסתכלת ורואה את האמת ולא יכולה שלא לצעוק שזה לא אנושי, זה מפלצתי, זה דאעש. לאנוס נשים, לקחת ילדים, להכניס רימונים לגופות של אנשים, לבתר נשים בהיריון? איך אפשר שלא לזעוק ולהגיד, 'עד כאן'? ותאמיני לי, הלב שלי נקרע על הילדים והנשים המסכנים הפלסטינים. חמאס לא חטף רק אותנו, הוא חטף גם 2.2 מיליון פלסטינים בעזה והם משרתים את האינטרסים של איראן".
בימים אלה אומרים על הרבה אנשי שמאל שהם "מתפכחים". מה אירוע כזה עושה לך כשמאלנית?
"נשארתי שמאלנית, אולי אהיה שמאלנית יותר. זה לא קשור. אנחנו מתמודדים עם מפלצת, ואל מול המפלצת הזו השמאלנות שלי, ההומניזם שלי, קופץ ורותח מזעם. אני חושבת שהאנושות איבדה כיוון. הרי מה זה שמאלנות? הומניזם מאמין שיצר האדם טוב מנעוריו, אבל המצב כל כך הסתבך שאני מתפללת שאני לא אאבד את האמונה בערך הזה. התפיסה של חמאס היא שאנחנו לא בני אדם, ואת זה לא השכלנו להפנים. הם כולם מחונכים להרוג יהודים. מצד שני עכשיו אנחנו נכנסים וכותשים את הבתים והרחובות שלהם בלי רחמים. גם שם הלב שלי נקרע, אבל הלב שלי נקרע יותר על החטופים שלי".
"חלק מהמרוקאים כותבים לי, 'תבורכי' וחלקם רואים את ההסברה המפלצתית של חמאס וברור שהם ינצחו בהסברה, כי הם לא משחקים בכללים של תרבות נורמלית. צריך להסיר את הכפפות כדי להציל את העולם. אני שמאלנית, אבל במקרה הזה את לא יכולה שלא לצעוק שזה לא אנושי"
מה לדעתך צריך לעשות?
"המראות שהם מראים הם באמת מזעזעים, אנחנו עושים דברים לא יפים בלשון המעטה, אבל הם התחילו. הם עשו מעשים שלא ייעשו ולכן אין לנו ברירה אלא לנצח ולכתוש אותם, אני רק מתחננת וטוענת שחייבים לעצור, לנשום, לספור עד מאתיים ושיחזירו את החטופים כי זה הקו האדום שאם אנחנו נעבור אותו מבחינה רוחנית אין לנו תקומה. בשבוע שעבר הייתי בים המלח כדי לראיין מרוקאיות משדרות שיספרו לעם המרוקאי מה הן עברו. ראיתי מחנות פליטים בהתהוות. פגשתי נשים וגברים שעדיין מחייכים, עדיין מאמינים בעם ישראל. ואין להם בית יותר. ראיתי אישה מקסימה שראתה את הקרב במשטרה מול העיניים שלה, ועכשיו היא חיה בחדר אחד עם שתי האחיות שלה בנות 65 ו־70 ועם אמא בת מאה. והיא אומרת לי, 'אני לא חוזרת לשדרות אם לא מחסלים את חמאס'".
והמדינה תסייע לתושבים האלה? תשקם אותם?
"הממשלה הזו תרצה להבליט את העזרה בשדרות ולא בקיבוצים כי הבייס שלה לא בקיבוצים אלא בשדרות ובנתיבות. מן הסתם הדרישה לתקציבים תהיה לכיוון הזה כי זה מה שמחזיק את הקואליציה, אבל אני חושבת שהממשלה הזו צריכה ליפול, שאין לה את האפשרות לשקם את העם אחרי הדבר הזה. אני מקווה שמתוך חברי הקואליציה האלה יקומו ארבעה־חמישה אנשים שעוד נשאר להם קשר למצפון שלהם והם יפילו את הממשלה ונלך לבחירות אמן".
ראש הממשלה טרם לקח אחריות למחדל.
"יאללה, ויתרתי לך, אל תיקח אחריות. כמו ילד קטן אתה לא מסוגל להגיד 'אני אשם'. אבל תעשה, תתמודד. אומרים שאתה קוסם? בוא נראה אותך, תעשה קסמים. נראה אותך מוציא את החטופים ושומר על רוח העם".
יש האומרים שהוא לא האחראי. שהאחראים הם המפגינים, הסרבנים.
"ומי הציל את כולם? ומי מתגייס עכשיו להסברה ולעשייה ולהתנדבויות? מי? כל עם ישראל שרוצה בטובת ישראל. לא סרבנים, לא אנרכיסטים, לא ימין ולא שמאל. עם ישראל קם ומציל אותנו מהחרפה של הממשלה הזו".
בעולם שבו 7 באוקטובר היה סתם עוד שבת ישראלית לחה מדי, אזולאי הספרי הייתה אמורה בכלל לחגוג את זכייתה בפרס השחקנית בפסטיבל עכו עם המחזה 'דרכון מנגאלי' שכתב השחקן עלא דקה. "אני משחקת שם אמא פלסטינית של בחור שצריך לעזוב את הארץ, אמא עם פוסט־טראומה מהמלחמות הרבות שהיו במדינת ישראל. חשבתי שאני עושה הצגה אוניברסלית, ולא עברו 24 שעות עד שחטפתי את הטראומה בעצמי", היא מודה. "הייתי לבד פה בבית ביפו כשפרצה המלחמה. שמוליק (הספרי, בן זוגה ‑ ר״א) היה באתונה באותו זמן, ובגלל הטראומה של שומר החומות הרגשתי פחד נוראי. שמעתי שחמאס מלהיבים את ערביי ישראל לנקוט אלימות פה אז ממש פחדתי. אחרי יום וחצי מצאתי טיסה לאתונה. נסעתי בלב כבד ומהרגע שנחתי שם, הצטערתי. היינו צמודים למסך והידיעות הלכו והחריפו. לאט־לאט הבנתי שדווקא שקט ביפו, במיוחד בגלל שהקימו פה צוות שמירה יהודי־ערבי ששומר על כל ניסיון התלקחות. אחרי כמה ימים קניתי טיסה במחיר גבוה וחזרתי".
יפו מרגישה בטוחה עכשיו?
"יש קצת מתיחות אבל בגדול יפו שקטה. אני מאמינה גדולה בדו־קיום שנעשה בין בני אדם, אולי בגלל מה שההורים סיפרו לי על היחסים ההרמוניים בין יהודים לערבים במרוקו. ואם יהיו לשני הצדדים פוליטיקאים טובים אז אולי אפשר יהיה לחתור לשלום".
מאידך, נראה שגם היהודים לא מסתדרים. נחשפת לאזרחים שמתעמתים עם משפחות בקפלן שיקיריהן נחטפו לעזה?
"יש לי רק דבר אחד להגיד: אני ממש מרחמת עליהם, אם גם עכשיו עיניהם לא נפקחות לראות את המציאות. יש לי הרגשה ש־85 אחוז לפחות מעם ישראל מבין היום שהרסנו את המדינה שלנו במו ידינו. כל מה שאני יכולה לעשות זה להילחם בהם ולתמוך בכל האנשים שבמשך תשעה חודשים נאבקו כי הם רוצים שיהיה טוב. הפלגנות והשיסוי חיסלו את מדינת ישראל. אני באמת כבר שואלת את עצמי אם מקומי פה".
באמת?
"מה יש לי לעשות פה עם כל המלחמות? אני בת 63, יצאתי לפנסיה כבר, רציתי לשים רגל על רגל ולראות נטפליקס. יש מחשבות, בפירוש. היו כל השנה האחרונה בגלל מה שקרה עם ההפיכה המשטרית. אבל המלחמה הזו גרמה לי להתגייס ולנסות להציל כי אני שייכת לעם הזה והעם הזה שייך לי. פה זה הבית שלי. מה נשאר לי? להילחם. האמת העמוקה שלך נבחנת ברגעים האלה. ההתגייסות של החברה האזרחית היא נקודת אור. אני נפעמת מהרוח האנושית היפה שלנו".
לא אחת ספגת בעצמך ביקורת על הדעות שלך, שאותן את מביעה לאורך כל הקריירה.
"ואכן הייתה תקופה שהחלטתי לשתוק כי מכונת התרעלה הצליחה להשתיק אותי. זה קרה אחרי שממשלת השינוי נפלה. אבישי בן חיים התחיל עם התיאוריה שלו על ישראל השנייה, ואקטיביסט מזרחי כתב לי בפייסבוק שאני משתכנזת בוגדת, שמכרתי את נשמתי לאשכנזים. אני, שהעליתי את קרנו של הקולנוע המרוקאי על המפה, שכל החיים האג'נדות שלי הן לפעול למען הקבוצה שממנה באתי. אני זוכרת את המכה שחטפתי בבטן וכתבתי לאבישי, 'תראה מה זה עושה'. הוא ענה לי, 'לא, את חמודה'. התחיל עם המתק שפתיים הכל כך מטעה ומבזה. הוא שופך רעל ומתחפש לכבשה".
קרו לך עוד סיטואציות כאלה?
"הייתה לי התקפה בטוויטר אחרי שהייתי בכנסת. פתאום הרגשתי שאין לי קבוצה לפעול מתוכה ולמענה, מה שהיה לא נכון. זה לא שהדעה שלי השתנתה, פשוט הבנתי שהמאבק המזרחי נלקח בשבי על ידי קבוצת אנשים כדי לפלג. היום זה כבר לא מעניין, זה כבר לא נושא. מה שחשוב עכשיו זה לשמור על הדמוקרטיה ולשמור על המדינה".
איפה את ממוקמת על ציר האופטימיות כרגע?
"אנחנו כמו כביסה בהשריה, זה מצב האומה שלנו. אנחנו מלקקים את הפצעים, וננסה לשקם את עצמנו בתקווה שצורת החשיבה ההומניסטית שאני תומכת בה תנצח".
פורסם לראשונה: 00:00, 03.11.23
