הסערה סביב מונא חוא, כוכבת העונה החדשה של "מנאייכ", תפסה את היוצר רועי עידן בשירות מילואים. שם התבשר שזוכת פרס אופיר ושחקנית "פאודה" לשעבר הכחישה חלק מאירועי 7 באוקטובר. בהתכתבות עם בת כיתתה בבית הספר למשחק בית צבי כתבה שחמאס, "לא אנסו ולא ערפו. אין הוכחות שזה מה שהיה. זאת פרופגנדה כדי שהעולם יזדהה איתכם". לאחר החשיפה, הודיעה חברת yes כי חוא לא תשתתף יותר בהפקות שלהם. בתאגיד ביקשו מהשחקנית הבהרות אבל עידן, למרות שהוא כועס מאוד על האמירה, לא חושב שהעונה החדשה בכיכובה תבוטל. "לצלם מחדש את הסדרה זה לא אפשרי. יש למונא בעונה של 'מנאייכ' תפקיד גדול מאוד. ואין לנו הרבה מה לעשות עם זה".
השפיע עליך האירוע הזה עם מונא?
"ידעתי שמונא לא מצביעת בן גביר. והדעות הפוליטיות שלי די ידועות לצד השני. למרות הכול, תמיד היו בינינו יחסי עבודה טובים, ואפילו סוג של חברות. יש גבול בין פרו־פלסטינית ולתמוך בצד השני כשהכול סבבה, טוב ויפה, אבל להגיע לרמות של הכחשה, כמו הכחשת שואה, להכחיש רצח, זה משהו שאסור לקבל בשום צורה וזה חבל ועצוב. לי אין לי מה לדבר איתה. וגם לי כרועי עידן אין מה לעשות אם התאגיד יחליטו שאין מה לשדר את העונה החדשה של 'מנאייכ', זו החלטה שלהם".
אמורה להיות הפרדה בין אמנות לבין דעה אישית של שחקן?
"כן. אני לא חושב שזה צריך לעצור סדרות מלהיות משודרות. מבין אנשים שזה מפריע להם עד לכדי רמה שהם לא יוכלו לצפות, אין לי טענות אליהם, בטח אנשים שאיבדו קרובים ועברו דברים שאי־אפשר לדמיין. אחרי האירועים נפסקה העבודה על הסדרה ורק לאחרונה חזרנו לעבוד. אני מנסה להדביק פערים בעריכות אחרונות של 'מנאייכ', ומשכתב סדרה שסיימתי שאני אמור לצלם לקשת ב־2024: לסדרה ליהקנו קאסט של שחקנים ערבים, ועכשיו אני לא כל כך יודע מה יהיה עם זה. יש בה נגיעה ביטחונית והאירוע שקורה עכשיו הוא מתמשך, ואנחנו לא יודעים איך הוא ייגמר".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
מכאן 11 נמסר בתגובה: " תאגיד השידור הישראלי לא ייתן יד להסתה נגד ישראל ולהכחשה בוטה של פשעים נגד האנושות - מחבלי חמאס ערפו ראשים, ביצעו אונס, שרפו תינוקות וחטפו ילדים וקשישים. דרשנו הבהרות ברורות מהשחקנית ונדון באופן שידור הסדרה - בהמשך". ממונא חוא נמסר: "מעולם לא פירסמתי אף קריאה או עידוד או שבח לטבח ולמעשי הזוועה שקרו בדרום. העמדה המוסרית שלי ברורה בטרם המלחמה, הייתה ועודנה: אין לפגוע בשום אדם חף מפשע מכל דת, לאום או מין, והדברים הללו רלוונטיים במיוחד בנוגע לזוועות שהתרחשו בעוטף עזה. בנוגע לציטוט הסלקטיבי, מדובר בשיחה פרטית שהוצאה מהקשרה. באותם זמנים היו דיווחים בתקשורת העולמית על אי־דיוקים לגבי הפרסומים בעניין עריפת הראשים ואונס נשים. אפילו דובר צה"ל לא אישר את הדברים על פי פרסומים בחו"ל. איננו במקום היום של לקבוע עובדות באופן מוחלט וברור לי כי מדובר באסון גם ללא קשר לעריפת ראשים. אין צורך לומר שאונס ועריפת ראשים ופגיעה בילדים הינם מעשים שיש לגנות אותם ללא קשר מי ביצע אותם".
בעוד במקרה של "מנאייכ" הדברים עדיין לא ברורים, אפשר כבר לומר באופן די מובהק שאירועי 7 באוקטובר כבר יצרו השלכות על תעשיית התרבות בארץ. לא כל הפקה כבר עוברת חלק בגרון, תלוי מי משתתף בה, מאיזה מגזר הוא מגיע ומה עמדתו. זה התחיל עם הסטוריז שהעלתה מאיסה עבד אלהאדי, שחקנית ערבייה עם אזרחות ישראלית. אלהאדי ששיחקה בסדרות כמו "מתים לרגע", "שנות ה־80" ו"בתולות" העלתה תמונה של אחת החטופות המבוגרות שנחטפה נוסעת ברכב עם פעילי חמאס וכתבה שזו הולכת להיות ההרפתקה של חייה. בנוסף העלתה תמונה נוספת של טרקטור עם מחבלים הורס את הגדר במטרה להיכנס לשטח ישראל וכתבה: "בואו נעשה את זה ברלין סטייל". היא נעצרה, שוחררה למעצר בית וכעת עומדת בפני כתב אישום בגין גילוי הזדהות עם ארגון טרור והסתה לטרור.
מהנקודה הזו ביקשו משפיעני רשת מאנשי תעשייה בארץ כמו לוסי איוב, לונא מנסור ועוד שיכתבו את דעתם באופן גלוי. בעוד איוב כתבה ש"ישראל שלי מדממת היא עוד תנצח ותחלים", אחרים העדיפו לשתוק. מבחינתם זו נקודה בעייתית. הם, שבדרך כלל נמנעים מלקחת חלק פוליטי ולהתרכז באמנות, מתבקשים להצהיר על נאמנותם בצורה גלויה. הם מקבלים הודעות משני הצדדים. פלסטינים שמבקשים שיתמכו בהם באופן מוצהר ומצד שני מישראלים שדורשים שיעלו פוסט תמיכה בארץ. באמצע, הם יודעים, נמצאת הפרנסה שלהם, הפקות עתידיות שבהן הם אמורים לקחת חלק. ולא רק.
מירה עווד: "כל פיפס קטן והראשונים שמבטלים אותם זה אנחנו, השחקנים והיוצרים הערבים, כי זה בעייתי לשכור את שירותינו. חוזים מתבטלים, הופעות, זו מציאות שקיימת שנים. חברים שלי מעולם התרבות ובכלל מרגישים שאין להם מקום, אסור להם לנשום בבוקר מבלי להגיד תודה שנתנו להם להיות בארץ"
השבוע התפרסם כי בעקבות המקרה שר הפנים משה ארבל פועל לקדם את חוק שישלול את האזרחות לתושבים תומכי טרור. מצד שני, פוליטיקה בהיותה עניין כל כך נפיץ עלולה לגרום לכל הצהרה שלהם להתפרש רע באחד הצדדים, מול אנשים ומשפחות שהם מכירים שנים. כך חוותה את זה בעצמה היוצרת והזמרת מירה עווד. היא מתגוררת כרגע בלונדון בגלל רילוקיישן של בעלה, אבל נמצאת על הקו ועובדת גם בישראל. "כל אחד יצפה ממני למשהו אחר. זה לא חדש לי", היא אומרת. "ההודעות שאני מקבלת בפרטי הן הרבה יותר גרועות מתגובות. הודעה שיש בה רק סימני קריאה ושאנשים מפרידים באמצע מילה עם קו כדי שהאלגוריתם לא יקלוט את הרעל ויעניש אותם. שולחים לי עם רעל ערבי ורעל יהודי. מהערבים: מה פתאום גינית את ההתקפה של חמאס, כי הווידיאו הראשון שעשיתי במלחמה גינה את המעשים של השבת ב־7 באוקטובר ודיברתי על זה שבתור פלסטינים חייב להראות סולידריות. יומיים אחרי, כשהתחילה התקיפה בעזה ולאחר מכן הדיווחים משם, כתבתי פוסט שעוסק ב"עין תחת עין, בסוף כולנו עיוורים וחייב להיות פתרון הגיוני", ישראלים שמאוד אהבו את הפוסט שלי נגד חמאס פתאום התחילו לשלוח: חשבתי שאת איתנו. כי אם את לא איתנו לגמרי את נגדנו. אין מרחב באמצע. אנשים ברגעים כאלה רוצים שאנחנו כערבים נחזור לבונקרים ושנבחר צד אחד שמתאים לנו".
מה עושות לך כל ההודעות האלה?
"אני לא מפחדת. לא משיימינג ולא מירידות ברשת, לא אכנע לשיח הזה".
למרות זאת, החלטת שאת לא מעלה יותר פוסטים כרגע.
"נכון. וזה מבאס כי לצערי בימינו זה החלון לקהל, אבל זה ערימת זבל, לא טוב לי שם".
מה דעתך על מה שכתבה מונא חוא, חברתך ששיחקה ששיחקה בתפקיד הראשי בסדרה שכתבת בעקבות ההשתתפות באירויזיון, "מונא" בכאן 11?
"זה ציד מכשפות. זה חמור מאוד, ולא מהצד של מונא. אם היא לא תמכה בארגון טרור, מגיע לה לבטא את עצמה. חברים שלי שיתפו כתבות על המבצע בעזה וכתבו שהילדים שם יגדלו להיות מחבלים, למה אף אחד לא עוצר אותם? גם לי אמרו שאאבד את האזרחות שלי בזמנו כשדיברתי נגד מבצע עופרת יצוקה והנה לא שללו. לא הייתי כותבת את מה שהיא כתבה אבל זה לא רקע למעצר, לשלילה של אזרחות, זה אנטי־דמוקרטי לחלוטין".
זה גורם לך לחשוש לעבודה העתידית שלך פה במדינה?
"אני לא יודעת מה הולך להיות, אבל מזמן אני כבר לא תלויה בעליות ובירידות, בגאות ובשפל של ארצנו החביבה. אני מנסה להמשיך הלאה ולעשות דברים אחרים. כל החיים זה היה ככה, כל פיפס קטן שקורה והראשונים שמבטלים אותם זה אותנו, השחקנים והיוצרים הערבים, כי זה בעייתי להביא אותנו קדימה, לשכור את שירותינו, חוזים מתבטלים, הופעות. זו מציאות קיימת שנים. חברים שלי מעולם התרבות ובכלל מרגישים שאין להם מקום, אסור להם לזוז, לנשום בבוקר, מבלי להגיד תודה שנתנו להם להיות בארץ".
בזמן שעווד לא תלויה בפרנסה רק מהארץ, אצל אחרים המצב קצת שונה. האם אמנות ודעות אישיות יכולות לחיות יחד בישראל של אחרי 7 באוקטובר? ד', מלהקת ותיקה, נשבעת שהיא לא תלהק יותר לריאליטי או לתפקידי משחק תומכי טרור. "אין מקום לאנשים כאלה על המסך שלנו", היא אומרת. "לא פעם ולא פעמיים יצאו שחקנים ערבים שקיבלו מאיתנו פרנסה נגדנו. ובעיניי אין להם מקום על המסך הישראלי".
מה עם סדרות על דו־קיום?
"צריך לצאת עם סדרה שתופץ בעולם על מה שקרה פה. שתהיה הסברה מדויקת על מה העם שלנו עבר, בלי חרטות והתפלצויות וליקוקים. שום דבר לא יחזור להיות מה שהיה".
לעומתה, היוצר רועי עידן פחות נחרץ לגבי הסיכוי להעלות הפקות שעוסקות בחיים המשותפים כאן. "הדעות הפוליטיות של אנשים לא משפיעות עליי. המקצועיות והאדם ברמה האישית הם לפני הכול. כמובן, תמיכה בטרור ובחמאס, והכחשה של מעשי טבח, זה כן קו אדום. אני לא יכול לקבל את זה. אבל לא אתחיל למיין אנשים בגלל הדעות הפוליטיות שלהם, ככה לא אשאר עם הרבה שחקנים. ומבחינת האם יש מקום לסדרות שמדברות על דו־קיום בטלוויזיה ביום שאחרי? אני חושב שכן, לתרבות יצטרך להיות חלק חשוב בחוסן ביום שאחרי המלחמה. כל מה שקורה עכשיו זה משהו שהוא לחלוטין משנה נרטיב, יהיה חייב להיות לזה ביטוי, הציבור הישראלי יצטרך את זה ממש כמו מישהו במדבר שצריך מים".
איך אתה חושב שהאירועים ישפיעו על עולם התרבות?
"המלחמה הזו הולכת לשנות את המדינה בצורה מוחלטת מהדי־אן־איי. אנחנו לא אותה מדינה עכשיו כבר, ולא נהיה אותה מדינה ביום שאחרי. כל דבר שנכתב לפני 7 באוקטובר יהיה פחות רלוונטי ממה שקורה עכשיו. בתעשייה יש תכנונים לשנתיים קדימה. אני יכול לשנות עכשיו קצת את הסדרה שלי, להתאים אותה לרוח התקופה, אבל מי יודע מה יהיה עוד חודש. סיטואציה בלתי אפשרית. ואני עושה מה שאני יכול. כנראה שביום שאחרי, כשנישאר עם חשבון המלחמה הזו, המקום הראשון שיחטוף גרזן זה עולם התרבות. גם בחו"ל יש לזה השפעה, כל מיני דברים שהתחלתי לעשות ונעצרתי כרגע. לא יודע מה יהיה".
השחקן אדם הלון נולד בעוספיא להורים ערבים וחי שם עד היום כשהוא בן 30, נשוי עם ילד בן שנתיים. הוא כיכב בסדרות, בהן "פאודה", "שומקום", "בני אור", "ירושלים" ו"מינכן 72". הוא מעולם לא הרגיש פחד להזדהות כערבי ישראלי בסטים של הפקות בארץ או סתם כשהוא הולך ברחוב. בחודש האחרון הכול השתנה. אדם, שאמור היה לטוס בסוף השבוע להמשיך צילומים לסדרה "רשת מרגלים" באירופה ביקש מהסוכנת שלו לבטל את הטיסה. פוסטים שקריים עליו שהתפרסמו ברשתות טענו שהוא תומך חמאס ויש למצות איתו את הדין. "הימים של פעם לא יחזרו מאז 7 באוקטובר. כל ערבי ייראה בעין שונה", הוא מסביר בייאוש. "זו מציאות קשה. למרות שאני נגד חמאס, ולמרות שהתבטאתי בתחילת הלחימה נגד אותה שבת מזוויעה, אני מקבל הרבה הודעות שנאה ואיומים ברשתות החברתיות ולטלפון. הייתה מישהי שהעלתה לטיקטוק שלה תמונה שלי מהסרט 'הילולה' שאני לבוש עם כאפייה, ועוד ארבעה שחקנים ערבים, וכתבה שאנחנו תומכי טרור ומחבלים, שלא גינינו את חמאס, והחליטה להשחיר אותי כדי 'להעיף אותי לעזה'. הפוסט הזה קיבל המון־המון שיתופים. הוא הגיע בשעה לאלפי צפיות, ומשם ההודעות אליי לא פסקו, האיומים. וכן התחלתי לפחד. אנחנו במציאות קשה במיוחד הנוצרים הערבים שגרים פה".
למה דווקא אתם?
"בפלסטין אני נחשב בוגד, ופה אצל היהודים אני נחשב ערבי. אם אטוס לצרפת יאיימו עליי כי אני ישראלי ופה כשאחזור יגידו בוגד שברח. נופל בין כל הכיסאות, אין לי שייכות. ואני, במיוחד בתור דמות יחסית מוכרת, חווה גזענות מכל הצדדים. ההיא שהעלתה את הפוסט לא היה אפשר לדבר איתה והוא עדיין קיים, אני משלם על טעיות של אחרים בגלל שאני ערבי".
איך נראתה ההתנהלות שלך בתחילתה של המלחמה לפני שהתחילו הגינויים ברשת?
"גיניתי את המתקפה של חמאס, הבעתי את דעתי, כתבתי שזה לא מייצג את הערבים. הבעיה שבסוכנות שלי נמצאת מאיסה עבד אלהאדי וישר כשראיתי את כל מה שהיה סביבה הרמתי טלפון לסוכנת שלי וגיניתי אותה. אמרתי לה שתדע שאני בצד של ישראל, ושזו בגידה לצחוק על אנשים שנרצחים מהעם היהודי, במיוחד היא שהסוכנת שלה יהודייה. זה לא פלסטין נגד ישראל, זה ממש טרור מול אנושיות, למאיסה יש חוט מחשבה של טרוריסטית, לא מישהי שמפגינה בעד זכויות אדם. כל מי שאנושי צריך להבין שמה שנעשה ב־7 באוקטובר זה טרור לכל דבר ועניין ומי שמזדהה איתה צריך להתבייש. אבל מה שכן, הבעיה היא שיש צד ערבי שלא תומך במה שקרה ועדיין לא רואים אותנו. בשבילם כל ערבי הוא טרוריסט".
אתה מרגיש שאתה משלם מחיר על מה שאלהאדי אמרה?
"היא לא מבינה שמה שהיא עשתה יתנקם בי ובעוד שחקנים ערבים שישלמו על זה בגדול. ולמה? כי אנחנו דוברים ערבית וזה לא מתקבל על הדעת ברחוב. אני מרגיש כרגע שאין לי אף אזרחות. לבוא להגיד לך שההמנון מייצג אותי? לא, כי אני לא יהודי, אין לי נפש יהודייה. ההמנון של הערבים מייצג אותי? גם לא. זה קשה כשאין לך זהות. עכשיו בימים האלה אני ערבי שנולד בישראל. זהו. נולדתי פה, אני מקבל הטבות, משלם מסים, אבל בימים האלה מאוד מבולבל".
עד כמה אתה חושש שזה יפגע לך בפרנסה?
"זה כבר פוגע. יש את הסרט 'הילולה' ששיחקתי בו מישהו מעזה שחוטף המון אנשים יהודים. סרט קומי. רצו להעלות את זה לטלוויזיה ושאלתי את שלום ודניאל (אסייג) אם זה יעלה יום אחד, אבל התשובה הייתה שלילית כרגע. זה אמור להיות סרט קומי אבל הוא כבר לא מצחיק. פתחנו את השנה בסרט קומדיה ועכשיו הסרט הוא טרגדיה. והוא לא יגיע לטלוויזיה וזה מבאס, ופוגע בפרנסה".
פורסם לראשונה: 00:00, 10.11.23
