מנשה נוי חזר הביתה ממלחמת לבנון, סגר את הדלת ולא יצא במשך שנה כמעט. "לא היה לי הלם קרב במובן המקובל, אבל אני פוסט-טראומטי של מלחמת לבנון, היא שרטה אותי קשה", הוא מספר. "הייתי קצין בגולני, לפלוגה שלנו נהרגו שמונה חיילים, ומשהו נשבר בי. התרסק".
במה זה התבטא?
"ישנתי המון, היו לי התקפי חרדה וחלומות על מה שעברתי. לא דיברתי כמעט. הפכתי למת מהלך. התחלתי ללמוד ארכיטקטורה בטכניון, והרגשתי שאני לא יכול להמשיך ככה, הייתי חייב הפסקה. ההורים שלי ראו שאני לא מתפקד והיו מודאגים מאוד. לאחר מסע מייגע אצל כל סוגי הרופאים בניסיון לעזור לבן שלהם, הם לקחו אותי למחלקה הפסיכיאטרית באיכילוב, ושם אמרו להם, 'זאת פרנויה קלה, סכיזופרניה קלה'".
עוד כתבות +ynet:
כשהמלחמה פרצה הוא היה בכלל בטיול אחרי צבא בארצות הברית. אבל מהר מאוד החליף את הנופים הפתוחים והכבישים המהירים במחנות הפליטים של לבנון. "השתחררתי שלושה חודשים קודם, קניתי עם חבר אוטו בניו יורק ויצאנו לחרוש את אמריקה", הוא אומר. "כשהגענו לטקסס, שמענו ברדיו שהתחילה מלחמה. התלבטתי אם לחזור לארץ, ואז שמעתי שחברים שלי, בהם גוני הרניק, נהרגו, והלב שלי כבר לא היה בטיול".
עברו כבר 41 שנה מאז, אבל נוי לא שוכח. "יום אחרי שהגעתי למחנה הפליטים עין אל-חילווה, שני פנטומים הורידו אותו. אני זוכר שהגיע די-9 שפינה את הריסות הבתים, ואז גילינו מתחת גופות, היה להן ריח של חתול מת. עשינו סריקות, ובין החורבות עמדה אישה יפה לבושה בחלוק שהחזיקה תינוק, וצעקה עלינו, 'רוח מן הון' (תסתלקו מכאן). התמונה הזאת הזכירה לי את הסיפורים של סבתא שלי על הפרהוד בבגדד".
המלחמה הזאת שינתה אותו מהיסוד ועיצבה גם את השקפת עולמו הפוליטית. "העיניים נפקחו לנו בלבנון. התחלנו לשאול שאלות. במצור על ביירות התחילו גם הוויכוחים בינינו. אחד החיילים, כהניסט מ'כך', אמר לי אז ש'65 אחוז מבנות ישראל שוכבות עם ערבים, ולכן צריך להיכנס ולהרוג אותם' ‑ טיעון גזעני ופרימיטיבי. אתה לא מדבר על ביטחון בכלל. כשסיימנו את הסאגה של לבנון ונפגעה לי השמיעה, החלטתי שאני עוזב את הצבא".
את מה שעבר אז, הוא מזהה היום לפעמים גם בתחושות של אנשי העוטף. "כשהם מדברים עכשיו על משבר אמון עם המדינה, אני חושב שזה דומה למה שאני עברתי ב-82', למרות שעברתי אפס קצהו, פסיק, ממה שהם עברו, עוברים ועוד יעברו. יוענה גונן כתבה ב'הארץ' על פילוסוף שאמר שמדינה זה כמו המאפיה, אתה משלם לה דמי חסות והיא צריכה להגן עליך. אם אתה מסתכל על זה כך - המדינה לא מילאה את חובתה, אלא הפקירה בגדול את יישובי העוטף".
הטראומה מלבנון התפרצה כבר במבצע שומר החומות, בעקבות הפרעות בערים המעורבות. "זה שבר אותי. הייתי מיואש, שוב לא רציתי לצאת מהחדר, אבל הפעם כבר התחלתי לטפל בעצמי מהר מאוד וגם קרן (מור, אשתו של נוי) עזרה. בדיעבד, אני חושב שעברתי שנת אבל על המקום הזה או על מנשה של אז. כשראיתי את הלינצ'ים שבהם יהודים וערבים בועטים אחד לשני בראש, הרגשתי שנכשלנו בניסיון לחיות ביחד ושהכישלון הזה הוא גם שלי. אחר כך, בכל הצגה בעכו וביפו היו לי התקפי חרדה".
אתה מבוהל מהמלחמה?
"אני לא מבוהל, רק עצוב ומודאג, כועס ומזועזע. לקחו אותנו למקום שבו המילים נעלמות. עברנו צונאמי. הרוע המוחלט בהתגלמותו. זאת הייתה אורגיה של הרג. הם אנסו את הנשים שלנו ושחטו את התינוקות שלנו והפעם אתה לא יהודון בוורשה, או מוזלמן במחנה ההשמדה, אתה חי במדינה שלך. בגלל זה אני גם לא אוהב את ההשוואה של המלחמה הנוכחית לשואה ואת השימוש בטלאי הצהוב. אנחנו לא קורבנות כמו אז, יש לנו היום מדינה שבנינו".
מה אתה חושב על תפקוד ראש הממשלה?
"הוא לא שווה את הזמן שלנו. הדבר היחיד שאני מוכן להגיד זה שהוא לא ראוי לעם כזה טוב ולחברה הישראלית שהתגלתה עכשיו במלוא גדולתה. זה גם לא רק נתניהו, כל הממשלה לא מוכיחה את עצמה בשום תחום. מטפורית כמובן, אף אחד מהשרים לא בדק מחסניות בדרום. נכנסנו לאיזו סחרחרה של קשקושים. על הכיפאק הסכמי אברהם, שלום אזורי זה מצוין אפילו, אבל לא מספיק. מה עם ביטחון שדה?".
אתה מצפה מנתניהו לקחת אחריות ולהתפטר?
"אם ביבי לא יתפטר, נצטרך להכריח אותו להתפטר. אני לא חושב שהוא יישאר, אבל תמיד אפשר להיות מופתע. יש רק אדם אחד ראוי בממשלה שלו - גלנט. בן גביר יכול להיות שר המשטרה? ההוא יכול להיות שר חוץ? עוד לפני המלחמה הוא עשה 20 נזקים. כששיחקתי ראש ממשלה ב'החמישיה הקאמרית', שאלו אותי בתקשורת אם חשבתי על קריירה פוליטית. עניתי שזה אומר שאולי אני יודע לשחק ראש ממשלה לא רע, אבל לא אומר שאני מתאים לתפקיד. גם נתניהו והשרים שלו לא. לסמוטריץ' יש קופה בבית אז הוא יכול להיות שר אוצר? דיכטר קונה ירקות בשוק, אז הוא יכול להיות שר החקלאות?".
האזרחים מתפקדים טוב.
"בתוך כל האסון הזה משהו חדש נולד. כולם נרתמים - שמאלנים, ימנים. יש חרדים שמתגייסים לצבא. אנחנו רואים חברה אזרחית שהתגבשה בהפגנות המחאה ומתפקדת נהדר למרות הממשלה".
בשבועות האחרונים הוא וקרן מור נרתמים לעזרת המפונים ובני משפחות הנרצחים. היא מנסה להעלות חיוך ולהחזיר קצת שפיות באמצעות דמותה של כוכבה שביט מ"קופה ראשית" ב"כאן 11" והוא מתמקד בצד הלוגיסטי. "קרן והשחקנים של 'קופה ראשית' מופיעים כל יום בבתי חולים או במלונות", הוא אומר. "הילדים מתים על הסדרה ועל קרן. הם מרגישים בנוח לפרוק ולדבר איתה, היא בשבילם כמו הכותל. אני יותר בקטע של התנדבויות. יש מישהי משיבא שמפעילה אותי, ואני נוסע להביא חבילות, לעזור. אני עושה את זה גם בשבילי. כשאתה יושב כל היום בבית, אתה משתגע".
"השמאל הפרוגרסיבי באירופה ובאמריקה תובע את זכויותיהם של הפלסטינים, אבל הם לא מבינים שיש משהו מעבר למילים. הכול נשבר והתנפץ. זה מעבר לחוקים שבני אדם יצרו למצבים של מלחמה"
נוי, 64, שפרץ כאחד מכוכבי "החמישיה הקאמרית", הפך לאחד מבכירי השחקנים בארץ שהופיע בהמשך בין היתר בסדרות "הבורגנים", "טהרן" ובסרטים "אישה עובדת" ו"היום שאחרי לכתי", מעולם לא חשש להביע את דעותיו הפוליטיות. גם כשרוב האמנים נזהרו מחרמות ומאימת הטוקבקים - הוא היה מהראשונים למחות נגד הממשלה ולחטוף ריקושטים. למרות זאת, הטבח הברברי של חמאס גרם לו להקפיד יותר על מה שהוא אומר, ולא, לא כדי למצוא חן. "יש דברים שלא בא לי לדבר עליהם עכשיו, ולא מפחד", הוא אומר. "פשוט לא נכון להגיד כרגע. אני יכול להשמיע מתוך הנרקיסיזם שלי אמירות אנטי-מלחמתיות. המחיר שמשלמים ילדים וחפים מפשע בעזה מזעזע אותי, אני מודה, אבל קשה מאוד להשמיע עכשיו ביקורת על מה שצה"ל עושה בגלל מה שקרה. צריך להיות ממש אטום כדי להגיד את זה. יש דברים שאסור לעשות - לא שורפים ילדים, לא שורפים משפחה ולא אומרים שצריך לזרוק פצצת אטום על עזה ולמחוק את כולה".
קשה לך עם הפעילות של צה"ל בעזה?
"המלחמה אכזרית, אבל אני חושב שאין דרך אחרת. מה שקורה עם הילדים בעזה זה אסון, אבל זה לא יכול להיות אחרת אחרי מה שקרה בעוטף. אתה מרגיש זעם על מה שקרה ועל איך שזה קרה למדינה כמו שלנו. השמאל הפרוגרסיבי באירופה ובאמריקה תובע את זכויותיהם של הפלסטינים, אבל הם לא מבינים שיש משהו מעבר למילים. הכול נשבר והתנפץ. ראינו את הברבריות בהתגלמותה. זה מעבר לחוקים שבני אדם יצרו למצבים של מלחמה".
אתה מרגיש שהמלחמה שינתה את עמדותיך?
"במובן הפוליטי אני חושב שכבר ב-2021, בשומר החומות, התייאשתי ממה שקורה כאן".
המלחמה תפסה אותו ואת קרן מור אשתו בטיול בונציה. "קיבלנו שיחת טלפון בשבת בשמונה בבוקר", הוא מספר. "קרן העירה אותי וסיפרה מה קרה. ביומיים שנשארו לנו בונציה עד לחזרה לארץ עקבנו בדאגה. כבר אז אמרתי לקרן שעכשיו יגידו לפלסטינים ללכת לים ויהרסו את עזה כי זה מה שקרה בלבנון. גם שם הרסנו את צידון, את המקומות שבהם אש"ף ישב. הטיסה לארץ הייתה שקטה מאוד. הייתה נוסעת צעירה שבכתה כל הטיסה. יכול להיות שמישהו ממשפחתה או מחבריה נרצח. מאז אני צמוד לטלוויזיה".
כמו כולם כמעט, גם הוא פגש בשכול מקרוב. "שלושה מהחברים של הבן שלי, דוד, נרצחו במסיבה ברעים ואחד הצליח לברוח. גם אחות של חייל שלי מבארי נרצחה. זה נוגע בכולם. כולנו מרגישים שחיללו את הנפש והגוף שלנו".
איך הילדים מתמודדים עם מה שקורה היום במדינה, אתה מרגיש פער דורות?
"אי אפשר להשוות ביני לבין הילדים שלי. ההורים שלי היו מהגרים, הם עלו מבגדד והיה ברור שהם בונים כאן את חייהם ולא רוצים שנתרחק. אבי יכול היה לעזור לי עם דרכון אמריקאי ולא עזר. בהתמודדות שלי עם מלחמת לבנון אף אחד לא יכול היה לעזור לי. לאבא שלי לא היה מה להגיד לי".
אתה לא שקלת מתישהו לעזוב?
"אני רוצה קצת להתאוורר, אבל לא לעזוב. בתקופה האחרונה השתתפתי בהצגה 'בית' שביים עמוס גיתאי, חייתי שלושה חודשים בפריז והתאהבתי בעיר, אבל אני נשאר בארץ. אם הילדים שלי יעזבו לא יהיה לי קשה עם זה. בהחלט אוכל להבין אותם".
למרות השבר, נוי לא "התפכח" ולא שוכח את הדו-קיום הערבי-יהודי. "מדאיג אותי שלא נצליח להפריד ביחס שלנו בין חמאס, לפלסטינים ולערביי ישראל. יכול להיות שאנחנו נגררים פה למלחמת דת, אבל אני מקווה שכולנו, יהודים וערבים ופלסטינים, נצליח לקחת את הכוחות הטובים ולבנות פה סוג של חיים משותפים. עזוב שלום, בוא נדבר על שכנות, על דו-לאומיות. את השלום כנראה נשים בינתיים בהקפאה לכמה שנים".
וזה אפשרי?
"אני מקווה. הבעיה היא שתמיד דיברנו פה בשתי שפות - שפת המערב ושפת הדת. גם אני גדלתי במשפחה מסורתית, על דת מאוד טולרנטית, אבל אנחנו נשאבים עכשיו לגזענות ולבית המקדש. מדברים על יישוב עזה בהתנחלויות, לא פחות".
ישראל הולכת ונהיית דתית יותר.
"עשיתי לא מזמן קמפיין נגד הגורמים הקיצוניים שקנו אחיזה בממשלה ורוצים להיפטר מהזוהמה הפרוגרסיבית ומאיימים להוציא את עמותות הטומאה הלהט"ביות מחוץ לבית הספר. הומוסקסואליות מבחינתם היא פשע, פגיעה במדינה. אם המדינה תלך בדרכם, אני לא יודע מה אעשה כאן. אולי אהיה אורח. הנה, ראית מה קרה להשתלחויות נגד ביידן, פתאום התברר שאנחנו בני חסות של אמריקה ותלויים בהם. אז תפסיקו לבלבל את המוח".
אז האחדות לא תשרוד אחרי המלחמה?
"אני מתאר לעצמי שמלחמות היהודים יחזרו. אנחנו נגיד שזה בגלל הימין והם יגידו שזה בגלל המחאה, ונמשיך לריב. רק היום אני מצליח להבין עד כמה ביבי הצליח לשכנע אותי שהחבר'ה משדרות לא סובלים אותי, למרות שכשקרן ואני פוגשים אותם עכשיו בתל אביב, אין ישראל הראשונה והשנייה. אין שום שנאה ויריבות".
נוי עובד עכשיו על הצגה יחד עם המחזאי והבמאי יונתן לוי, שתעלה בתיאטרון התחנה בקיבוץ שער העמקים. "היא עוסקת במפגש בין ראש המוסד לשעבר איסר הראל ואהרון כהן שנחשד בריגול בגלל קשריו עם אנשי שגרירות ברית המועצות בארץ", הוא אומר. "זאת הצגה שלא הייתה עולה בתיאטרון הממסדי. אין כאן מקום להצגות פוליטיות כיום".
איך עולם התרבות יתפקד בשש אחרי המלחמה?
"עולם התרבות הישראלי היום מבולבל ומפוחד, אתה באמת לא יודע לאן אנחנו הולכים. ברמה הממסדית אני מאמין שיפחדו עכשיו להעלות יצירות ביקורתיות, חריפות, שאפשר לפרש כאנטי-ישראליות".
את האופטימית, הוא שואב, איך לא, מ"החמישיה הקאמרית". אחרי הכול, הבנט דה ג'ואיש פיפל ספרד אינאף? "היה לנו מערכון על 'החבר הערבי שלי' כי כל שמאלן רוצה שיהיה לו חבר ערבי. נגענו בגזענות וגם בצביעות של השמאל. ההומור יחזור. עוד נצחק על הממסד. לצחוק על מה שקרה אי אפשר, אבל לעשות סאטירה חריפה על השלטון בהחלט. 'ארץ נהדרת' כבר הוכיחה את זה".
