הלילה של 23 בספטמבר היה בין המאושרים בחייהם של המפיקים אביטל אקו ואלמוג שריד. הם זכו, לאחר עבודה מאומצת, להפיק את הופעותיה של נועה קירל בפארק הירקון. "הייתי בפסגת העולם", מספרת אקו. "התחלנו לחשוב מה עושים שנה הבאה, אולי להביא משהו מחו"ל". בדיעבד, מודה אקו, נפלטה ממנה גם אנחת רווחה קטנה. "המופע השני של נועה היה יום לפני ערב יום כיפור, וקצת דאגתי מאירוע פח"ע. למשל, שיניחו איזה מטען בפארק לציון 50 שנה למלחמה. כמובן שלא הלכתי רחוק עד רחפנים או חדירה, או כל מה שקרה בנובה".
מה היו התוכניות שלך לעתיד?
"ב־12 באוקטובר היינו אמורים להתחיל את העונה ב'ברנר רוק' עם חוה אלברשטיין, יוני רכטר, גיא מזיג, אביתר בנאי. מאז הכול בוטל או נדחה. וגם כשאתה דוחה - אין לדעת למתי. למי יש מצב רוח לשמוע מוזיקה".
את כבר רואה הפסדים?
"אני מפסידה כסף, כי אין לי עבודה. בקורונה עשית קפסולות, מרווחים, היה מתווה לעצמאים. היום האמנים מופיעים בחינם, אבל זה לא פייר שלא ישלמו למשל להגברה. לא יכול להיות שהתושבים יממנו דברים של המדינה. גם התעריפים ברצפה, לוקחים בייסיק, רק על דלק והזמן, זה כדי שאנשים יוכלו להתקיים. מתי זה היום שאחרי? אף אחד לא יודע. השוק הזה משלם כל כך הרבה כסף למדינה, איפה המדינה עכשיו?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויי +ynet:
איש לא חזה את הזוועות שאירעו ב־7 באוקטובר: הרס וחורבן על פני יישובים שלמים; חטופים, חיילים שנופלים בקרב ואנשים שאיבדו את בתיהם ואת עבודתם. כמעט חודשיים מאז החלה המלחמה אפשר לראות גם פגיעה בעולם התרבות. מוזיקאים, נגנים, שחקנים, עובדי במה שלא מתפרנסים בעצמם אבל מרימים את המורל הלאומי עם הופעות כמעט בחינם. חשוב להבהיר, כל מי שהתראיין לכתבה אומר כי למרות ההפסדים הכספיים העצומים, אין השוואה בכלל לממדי האסון האנושי שפוקד את ישראל בימים אלו, הכול בטל, הם אומרים. הבעיה היא איך בינתיים משלמים את החשבונות שממשיכים להיערם כרגיל.
"אנשים הפסידו הון עתק", אומרת אורלי קליש, בוקרית ראשית מ'כספית', אחד המשרדים הגדולים לשיווק אמנים. "פעם אחת, כי ביטלו הופעות. נניח, אמן כמו ליאור נרקיס, שבדרך כלל עושה שלוש הופעות בערב. ושנייה, כי אין צפי מתי הכול ייגמר, ואנשים פוחדים להתחייב. בתקופה כזאת, למשל, עיריות היו משוריינות לעצמאות, ואל תשכחי שזו הייתה או עדיין שנת בחירות לרשויות. ברגיל, הם היו רוצים להיות הישגיים, לעשות את הבמה הכי מפוארת".
האמנים הגדולים מממנים את ההפקה מכיסם?
"זה נכון, אביב גפן, ליאור נרקיס, אודיה ויש אחרים. אבל בעוד אביב יכול לבוא אקוסטי עם קלידן, ליאור צריך שבעה נגנים, מנהל הצגה. זו הסיבה למשל, שאנחנו לא עושים הופעה ל־20 חיילים, אלא לכמה מאות בשטחי כינוס, בבסיסים. מבחינת ליאור, את נותנת חוויה. דאגנו שהנגנים יוכלו להשתכר, כי ברובם זה חבר'ה צעירים, ששוכרים דירות. האמנים מבוססים. הם מקבלים תמלוגים מהשמעות ברדיו, יש להם חסכונות".
כולם מתנדבים?
"יש לי אמנים שעשו 130 הופעות. את דויד ברוזה הבאנו מניו־יורק לשבוע מרוכז שבו הוא עושה 45 הופעות. מישהו אמר, 'קשה לי ללכת להלוויה, אבל אני הולך למפונים'. טונה (איתי זבולון) מופיע מלא, כשבתוך כל הדבר הזה היה לו גם אבל משפחתי. הוא מופיע גם אקוסטי, ובמתחם לניצולי הנובה, היה עם נגנים. את לא מבינה מה אנשים מבקשים ממנו. רצו שהוא יחתן על טנק, שישיר בהצעות נישואים בוואדיות, באמצע שטחי כינוס. אנשים רוצים להגשים חלומות".
מנהלת האמנים רונית ארבל: "אנחנו מופיעים שבעה שבועות בלי לקבל אגורה. הנהגים על חשבוננו, אנשי הסאונד, הנגנים, הכול בהתנדבות. מה שבטוח זה שכולנו מתקשים לסגור את החודש. יש מלא אנשים שרוצים לתרום לנו כסף, לא העליתי על דעתי בחיים שאהיה בעמדה של קבלת תרומות"
רונית ארבל, מנהלת אמנים בכירה, פתחה במשרד שלה חמ"ל אמנים שעובד מסביב לשעון, ששולח את מיטב האמנים לכל חור שצריך. "אנחנו מופיעים שבעה שבועות כבר בלי לקבל אגורה", היא מספרת. "אהוד בנאי, ברי סחרוף, אביתר בנאי, עברי לידר, רמי קלינשטיין, הדג נחש, נינט ועוד עשרות אמנים, והנגנים שלהם, ואנשי הסאונד".
חוץ מלמפונים, באילו עוד מסגרות האמנים מופיעים?
"לוויות, גם בשבעות, גם ב־30 וגם בחתונות, גם ביציאות לרענון, חיילים שיוצאים מעזה ומרמת הגולן ל־24 שעות של מקלחות, מוזיקה ואוכל. הנהגים על חשבוננו, אנשי הסאונד, הנגנים, הכול בהתנדבות, שבעה שבועות לא אמרנו מילה. ניסינו בכל דרך לפנות לכל הגורמים שמטפלים, שיש להם כסף ויכולים להפנות את המשאבים לכיסוי עלויות יקרות. רק לזה ביקשו בינתיים עזרה".
ומה קיבלתם?
"משרד התרבות הקצה חמישה מיליון שקל לחברת המתנ"סים כי חשבו שהם ייתנו מענה גם לאמנים ולאנשי המוזיקה שעובדים איתי. בסוף הבנו שחברת המתנ"סים יכולים לתת כספים רק לאמנים שחתומים במאגר. מה שאומר שזו חברה שהיא לא קרובה בכלל למה שאנחנו עושים. פעילויות שלא קשורות למוזיקה. וזה מביך. תראי לי בית מלון אחד שמבקש שחברת המתנ"סים תספק להם פעילות?"
אז מה עושים?
"אנחנו ממשיכים להופיע בחינם. מה שבטוח זה שכולנו מתקשים לסגור את החודש, מזמרים מוכרים ועד נגנים. יש מלא אנשים שרוצים לתרום לנו כסף, לא העליתי על דעתי בחיים שאהיה בעמדה של קבלת תרומות".
בימים רגילים, נלחמת ריקי בליך, שחקנית ויושבת ראש שח"ם (ארגון השחקנים בישראל), כדי לעזור לתיאטראות לא להיסגר. בתקופה הזאת, הקושי שלה השתנה. "עכשיו זה על פיצויים. ייחודיות המקצוע זה שאי־אפשר לבדוק כמה הכנסנו בחודש שעבר. אנחנו עובדים בפרויקטים. ככל שאוקטובר הקודם היה טוב, צילמנו סרט והכנסנו כסף, התשלום יהיה רק חודש אחרי, והיינו אמורים לקבל חודש הבא כסף על פרויקטים שהפסדנו. אז איך ישלמו לנו פיצויים?"
איך את מפרנסת?
"אני עובדת, יש לנו אודישנים, ועדיין אני וכל האמנים שאני מכירה, שהם מוכרים מאוד, רק מכסים הוצאות. אני בת 44 עם 30 שנות ניסיון בתחומי, בכל מקצוע אחר היה לי בסיס כלכלי, עם אופק קדימה, פנסיה, תנאים, ואין לי. התפקיד של האמנים כל כך הורגש הפעם, ההתגייסות האדירה בהתנדבות. כולם הגיעו רחוק, נסעו לאילת לשבוע על חשבונם, אביב גפן ועברי לידר שילמו מכיסם לצוות. חברי 'קופה ראשית' שכרו בכסף שלהם ואן ונסעו לבאר־שבע".
אתם מדברים ביניכם?
"יש לנו קבוצות. כל אמן כותב אחרי זה מה הוא הרגיש, אחרי כל מפגש. מתפרקים. החברים והחברות שלי היו מהראשונים שפגשו את הניצולים, בוכים באוטו ומשתפים, מבקשים פסיכולוגים להתייעץ איתם. ואני קוראת בקבוצות ובוכה. ולאלה המדינה לא עוזרת?"
מוטי לסרי הוא הבעלים של קבוצת 'חוגגים הפקות' שחולשת על הפקות של עיריות, פסטיבלים גדולים בארץ כמו 'פסטיבל ברבי' עם רשת קניוני עזריאלי, מיקי לנד, יובל המבולבל ועוד. בחודש וחצי האחרונים, נשארו לו מתוך 300 עובדים רק 13. להם הוא משלם מכיסו הפרטי למרות שכל ההפקות שלו התבטלו. "הייתה לנו הפקה של בת הים הקטנה בחנוכה, התחלנו תלבושות, פרסום, והכול עומד, הפסדים של המון־המון כסף. אני מסתובב עם אמנים כל התקופה הזו והם נלחמים לבד. יש המון תמיכה לגופים מסביבנו, אבל אין תמיכה לאנשי התפאורה, לסאונדמנים, למפיקים, ואלה אנשים שמגלגלים את התעשייה הזאת".
מכיר אנשים שכבר מחפשים פלאן בי?
"סביבי יש המון אנשים שעוברים מקצוע, מתמחים בעסק אחר, כל דבר שיכול להביא כסף הביתה. אמנים גדולים יצלחו את זה, אבל מה עם האנשים הבודדים, אמנים פחות מוכרים, שחקנים, במאים, זו מכה קשה".
את הפגיעה באנשי התעשייה כבר אפשר לראות. הזמר רועי סנדלר למשל מספר שרוב הנגנים שלו כבר פנו לתחום השיפוצים. ולהופעות שהוא נוסע בהתנדבות, הוא משלם מכיסו. "התקופה הזאת זה לא משהו שאפשר להכין את עצמך אליו", מסביר רועי. "מעבר לזה שאני זמר, יש לי להקה שעובדת איתי, חמישה נגנים, כולם בעלי משפחה, וזה הכי קשה וצובט לי יותר מזה שאין הופעות. במשך כל הימים מאז פרוץ המלחמה החזרתי 20 מקדמות לאנשים שהאירוע שלהם כבר התבטל בינתיים".
מה אתה עושה כדי להסתדר?
"אני בן 25, לא אבא לילדים. אני רוצה להקים משפחה, לחיות פה ורוצה ביטחון נפשי וכלכלי. ולא יודע אם זה אפשרי. הכול אני מממן ואין שום גוף שעוזר. הנגנים שלי התחילו לעבוד בצביעה, בשיפוצים, לא מתביישים, רק מחפשים להתפרנס. אני לוקח אותם להופעות רחוקות ונותן להם מה שאני יכול להרשות לעצמי. וכן כואב לי שאף גוף לא עוזר".
אבי זוהר ניהל עד לא מזמן את ארקדי דוכין, והחליט סופית לעזוב את התחום. "ב־6 באוקטובר היו לנו מלא הופעות, הכול התבטל בשנייה. עבדתי מיולי על הופעות באוקטובר וזהו, הן לא יתקיימו. החלטתי לצאת מהתחום הזה, כי אי־אפשר לבנות עליו. מה זה אמן שהולך להופיע בבסיסים, זה לא צו 8? למה לא לתת לו כמו במילואים? יש לי אכזבה מהדבר הזה שנקרא אמנות. מי דואג לך?"
אמנים בפרונט בעלי קהל קטן יותר מצאו את עצמם עושים הסבת מקצוע. אביחי פדידה למשל, הוא זמר יוצר ומופיע שבשבועיים האחרונים הוסיף לעצמו את הטייטל בעל פיצריית "טמפרטורה", שפתח בחצר ביתו ברשפון. "תמיד הרגשתי שאני צריך עוד משהו", הוא מספר. "שלמה ארצי, גידי גוב, ארקדי דוכין, כולם מקבלים הרבה תמלוגים, הם יסתדרו, אבל אני ואנשים כמוני, שעדיין לא מספיק מוכרים נשארים אותו זבוב על הקיר של הגדולים. קורונה, סבבי לחימה, ועכשיו המלחמה. יש לי חבר בסיסט, שהתקשר ואמר לי, 'אני רוצה להיות המשלוחן שלך לפיצות'. למה? כי אין לו כסף. והוא עם הכי גדולים, ולא יודע מתי זה ייגמר".
איתי חמו, בן 30, הוא מתופף שעובד בין השאר עם דני בסן, אפרים שמיר, אלון אולארצ'יק. בחו"ל הוא היה מסודר. במציאות הישראלית הוא גר עם אמא. "העסקים הגדולים בתחום המוזיקה יקבלו פיצוי, אבל אני כנגן עצמאי, עוסק פטור, לא מקבל כלום, וכבר דואג מה יהיה בעשירי הבא. אני לא רוצה להפסיד את המקצוע. הייתי רוצה לדעת שיש פיצויים. אבא שלי גר בטקסס אבל אני לא מאלו שבורחים".
למה לא לנסוע קצת ולחזור?
"יש רצף של מעגל במוזיקה. יצאת מהמעגל? בשנייה אחת אתה מאבד את מקומך".
עמית קכמן, נגנית צ'ילו שמנגנת בשגרה בלהקה של אבי אבורומי עשתה כרגע הסבה. "התחלתי חצי משרה כמזכירה במשרד של התזמורת הפילהרמונית וזה ממש מציל אותי כי אחרת לא הייתה לי הכנסה. זה לא הרבה כסף, אבל אני לפחות מצליחה לשלם שכר דירה ולהתפרנס בכבוד. ההכנסה שלי ירדה ביותר מ־50 אחוז ואני לא רואה אופק להשתקם ולחזור לשגרה כרגע".
לא הופעת מאז 7 באוקטובר?
"הופעתי בהתנדבות. כל החברים שלי מתחום המוזיקה, כולם או מובטלים, או כבר מחפשים עבודה, בינתיים חיים על מעט מאוד חסכונות".
ואולי הפתרון של האמנים הוא דווקא להתגייס למלחמה ולא בהעלאת המורל. "הדיבור עכשיו בין החבר'ה בתעשייה שהדבר הכי טוב שיכול לקרות למישהו, זה שיגייסו אותו למילואים, כי לפחות משהו ייכנס לחשבון בנק", אומרת המוזיקאית מיכל זנדני.
איך את מתפרנסת?
"אמרתי למישהי מפיקוד העורף שאני מחפשת עבודה דחוף, ויום למחרת התחלתי לעבוד כגננת בתשלום".
שר התרבות מיקי זוהר מודע לבעייתיות וכבר חושב על פתרונות. "יש שני פרויקטים שאנחנו מנהלים כרגע, אחד של חמישה מיליון שקלים שנתנו לרשות המתנ"סים שעשתה מאות פעיליות עממיות. הפרויקט השני הוא בשביל אמנים שלא נכללים ברשות המתנ"סים. יש בו עשרה מיליון שקל שנתנו לכל הרשויות המקומיות להפעלה של שירות האמנים הללו למגוון הופעות שיזמינו מראש".
מה בנוגע לאמנים שמופיעים בהתנדבות והבטחתם בתחילת הלחימה שיקבלו תמורה?
"יש בסך הכול תוכניות על סך 20 מיליון שקל שבהן אנו ממסדים את סיפור ההתנדבות בימים אלה. על אותה התנדבות הם יקבלו שכר מכובד. זה אמור להיכנס לפועל אני מקווה כבר השבוע".
ואלה שכבר נפגעו?
"להם אנחנו עושים עוד פעולות מתווה בעולם התרבות. בעולם התרבות יש קושי, אבל אנחנו מייצרים תוכן שיאפשר להתפרנס ולא להזדקק לסיוע של הממשלה גם לטווח הרחוק ולא רק במקרה חירום".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.11.23
