בתוך הטלפון הנייד של השחקן מאיר תמם שמורה תמונה של הקצין שהתעמר בו בשירותו הצבאי במחסום ארז. הוא הסתכל בה בכל פעם שהיה צריך לעלות לסט הצילומים של הסדרה "משמר הגבול" ולגלם דמות של סמל אכזרי. "הייתי הילד שהתעללו בו בצבא", הוא מספר. "באותה תקופה לא היה עם מי לדבר על זה. לא הגבילו את הכוח שנתנו לקצין שלי והרשו לו לעשות מה שהוא רוצה. למשל, הוא החליט שאני לא יוצא הביתה כי ככה בא לו, אז הייתי עושה 11 ימים בצבא ושלושה בבית. כל השאר יצאו הביתה. ואין לך מה להגיד, כי אם תדבר תישאר שבת. הוא היה מושך אותי בלעשות עוד שמירות. היו עוד דברים. לאט-לאט הבנתי כמה עוולות נעשו לי בשירות. לא שיתפתי. התמודדתי לבד. בעיקר התביישתי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
ואז הציעו לך לגלם קצין כזה בעצמך בסדרה "משמר הגבול" של HOT.
"סמל ותיק בשם מאיר, שמקבל לידיו חייל צעיר שלא מבין איפה הוא נמצא ומרשה לעצמו יותר ממה שמגיע לו. וכשקראתי את התסריט אמרתי, אוקיי, בכולנו יש צדדים רעים, תוציא את הצד הרע שלך. חשבתי איך עושים את זה והבנתי שאני לא צריך לעשות כלום חוץ מלראות כל פעם את התמונה של אותו קצין. סיפרתי לחבר שלי מהצבא והוא שלח לי תמונה. בכל פעם שעליתי לסט, הסתכלתי עליו ועליתי. היום אני מוחל. סגרתי מעגל. הסדרה גרמה ללב שלי להירפא".
כבר שנים שמאיר תמם בן ה-40 מחכה לפריצה הגדולה. הוא ראה מקרוב איך היא נראית כאחיו הקטן של השחקן עמוס תמם. עכשיו הוא מצליח להרגיש בעצמו עם כוכבית גדולה. "משמר הגבול" זכתה לביקורות נלהבות ולהצלחה גדולה. נטפליקס רכשה את זכויות ההפצה ברחבי העולם עוד לפני ששודרה, והיא הפכה ללהיט ב-VOD של HOT בתקופת המלחמה, עם כשני מיליון הזמנות. אבל כל זה קורה ברגעים דרמטיים של מדינת ישראל, והפוקוס עובר באופן מוצדק לכך. "חיכיתי מאוד לתקופה הזו. 'משמר הגבול' הייתה אמורה לצאת, הסרט 'לרוץ על החול' יוצא בשבוע הבא, הייתה אמורה להיות פרמיירה גדולה שלו. ההצגה 'ירייה בואדי' שרצה תקופה קצרה יחסית וזכתה בפסטיבל עכו לחשיפה אדירה הביאה לי עוד עבודה. הכל עבד לפי מה שתיכננתי שנים. ואז היום הארור הזה הגיע. לצד כל האכזבה של הדברים שנעצרו, אתה נכנס לפרופורציה. שום דבר לא חשוב, לא רלוונטי. נכון, אין הכנסה. זה תחום קשה שתמיד נפגע ראשון, אבל זה לא מה שהטריד אותי. הלכתי למשפחות שהתגוררו בבתי מלון פה שעברו מהעוטף למפגש עם ילדים. הייתי גם יומיים-שלושה בטורקיז במסעדה עם ניצולים. פגשתי ילד שהבית שלו נהרס ממחבלים שפוצצו להם את הבית בזמן שהוא שם בממ"ד".
חזרת עכשיו לבמה מול קהל. איך היה?
"למעלה מחודשיים לא נגעתי בשום יצירה. הייתי בבית, רק צפיתי בטלוויזיה. התנדבתי, אבל חוץ מזה כלום. בסיום ההצגה 'אלי' על אלי כהן בגבעת-שמואל - ההצגה הייתה לגמלאים - הייתי עם דמעות, ואמרתי תודה. תודה שבאתם לראות אותי. אני משתחווה ודומע, מסתכל לצדדים, ולא מאמין שכל השחקנים סביבי ככה דומעים. אחד הרגעים הכי חזקים שהיו לי בקריירה, ובכלל בחיים. זה פירק אותי".
ציפית להצלחה הזו של "משמר הגבול"?
"עשיתי לה בינג' ביומיים במהלך המלחמה. פעם ראשונה שאנשים אמרו לי, 'וואו אחי, רואים אותך משחק באמת'. אני מרגיש שגילו אותי. עשיתי הרבה תפקידים, אבל אף פעם לא עשיתי את המניאק. אני לא יודע לעכל את התגובות האלה. בכל מקום שאני הולך צועקים את השם שלי 'מאיר', ושם הדמות בסדרה זה מאיר. זה מבלבל".
"ראיתי חברים שמרוויחים, מקימים משפחה ואני לא הייתי מאושר. ויתרתי על הרבה עבודות בהמון כסף לא בתחום כדי לעשות הצגות קטנות. שם, בצומת הדרכים, אמרתי, אולי אהיה בעבודה רגילה. הייתה לי שיחה עם חבר שאמר, יש לך כריזמה, לך תגשים את עצמך כשחקן, אתה תצטער אם תיכנס למעגל החיים הרגיל"
הביקורת על הסדרה דיברה על המינון הגבוה של האלימות שם.
"שמעתי את זה מהרבה אנשים אבל לא צריך לגור ביפו כדי לשמוע סיפורים כאלה. יש את זה בכל הארץ. וזה משהו שנורא קל להזדהות איתו. אנחנו נמצאים בתקופה קשה שהאלימות גועשת, אבל זה גם מכניס אותך לסיפור, גורם לך להבין את הסיטואציה. היו תשבחות והיו המון ביקורות. וזה אומר שראו ואהבו. מג"ב, משטרה, צבא, אנחנו בתור עם לא יעזור, הכוחות והארגונים האלה הם משהו שטבוע בנו, יש אמפתיה ורגישות, וזה תופס".
חלק מהקאסט כולל גם שחקנים ערבים. אתה מרגיש שיש איזו התלהמות כלפי שחקנים מהמגזר בתקופה הזה?
"השחקנים הערבים הם אזרחים, יש להם זכויות וחובות, והם כמוני לכל דבר. ואני לא חושב שזו סיבה לפגוע באזרח הזה כי הוא מלאום כזה ואחר. אני מצפה בתקופה כזו מכולם, ולא רק מתושבי ארץ ישראל, לגנות את האירוע המחריד שקרה ב-7 באוקטובר, זה בטוח. יש הבדל משמעותי בין אנושיות לבין לתפוס צד. עברנו פה שואה. ראיתי הבוקר במדורי הרכילות שהשחקנית לונא מנסור דחתה את החתונה בגלל מה שקרה, ושהיא מגנה את האירוע של 7 באוקטובר, אז לא צריך למחוק אותה רק כי היא ערבייה. אבל מי שאומר שלא מאמין שזה קרה? אי-אפשר לסלוח לו".
השירות הצבאי שלך היה במחסום ארז. משם, בין השאר, נכנסו מחבלים בהתקפה ב-7 באוקטובר. איך היה לשרת שם?
"התקופה במחסום ארז הייתה מאוד מאתגרת ומסוכנת. היינו אחראים על אבטחת היישובים שפונו בהתנתקות. כל לילה היה ניסיון חדירה של מחבלים דרך הים או ניסיון דרך הגדר. לא היה זמן לנוח. יום אחד במהלך משמרת בוקר בחורף עברו מלא פועלים ערבים. אני הייתי אחראי על מכונת שיקוף ופועל ערבי שהייתי מעביר כל לילה ניסה להבריח סכין ארוכה וחדה. שמתי לב בשבריר של הרגע האחרון לפני שהוא נכנס לישראל. ובאותו רגע הפעלנו נוהל ועצרנו אותו להמשך טיפול עם הגורמים הבכירים. לטענתו היא הייתה מיועדת לחתוך תפוח".
השבוע התקיימה בנוכחות מצומצמת הפרמיירה של הסרט "לרוץ על החול". הסרט בכיכובם של צביקה הדר וקים אור אזולאי עלה ביום חמישי האחרון לבתי הקולנוע ברחבי הארץ. תמם מגלם בו דמות של דתי. "הוא כל הזמן מלכד ומחבר דרך הדת. זה דומה לי. היינו מועמדים לכל כך הרבה פרסים עם הסרט הזה. לטעמי הסרט ישנה משהו בתפיסה שלנו, בקבלה, בעזרה כלפי הפליטים, וזה ניצחון אדיר. יש המון שחקנים פליטים שמשתתפים בסרט. שמענו מהם את הקושי שהם חיים בו וזה כואב".
מתי הבנת שאתה רוצה להיות שחקן?
"כנראה הקריירה התחילה בבית כנסת. שרתי מזמור בגיל שש. כשזה נגמר, הרגשתי בסוג של חלום, פתחתי את העיניים וכולם הסתכלו עליי. מחאו כפיים לאט, ואז מהר. כולם נתנו לי צ'פחות וסוכריות מתנה. ומשבוע לשבוע זה קרה והוסיפו לי מזמורים. הכפיים האלה גרמו למשהו חזק להתעורר אצלי, והבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות. למדתי תיאטרון בתיכון, הופעתי בלהקה ייצוגית ברמלה של שירה וריקוד, רקדתי מחול וריקודי עם, ושיחקתי כדורגל. לא סיפרתי בכדורגל שאני רוקד מחול, פחדתי מה יגידו".
איך מערכת היחסים שלך עם עמוס? זה קשה שיש אח שמאוד מצליח במקצוע שלך?
"כפרה על עמוס. איזה נסיך ואור. אני מעריך אותו כל כך. גם ככה זה אמור להיות. אם לא הוא אז מי. כשסיימתי ללמוד משחק ואמרתי, אוקיי, מי לוקח אותי? חברה קחו אותי, זה לא קרה. כל הזמן התייעצתי עם עמוס. הניסיון שלו זו מתנה שלא כולם זוכים לה".
מה הקטעים שאתה פחות אוהב בהקשר המשפחתי?
"בתעשייה השוו אותי לעמוס והתבאסתי. היום אני יודע לאן לנווט את זה. עשיתי מאצ' לתפקיד גדול, באתי לצאת מהחדר והמלהקת אמרה לי שאני מוכשר אבל חבל כי יש את הדבר האמיתי. התבאסתי, לא ידעתי מה לעשות, היום לא הייתי נותן לזה לקרות, הייתי עונה לה. זה אירוע נורא משמעותי, זה כאילו אתה לא קיים. והוא לא מודע לזה עמוס. הוא עושה מה שהוא אוהב. סיפרתי לו על זה ולא היה לו מה להגיד. אני מרגיש שזה או שיש עננה או ציפייה, אבל הזמן עובר וצברתי ביטחון. אני לא בא להוכיח כלום לאף אחד. אני מעריך אותו מאוד. הוא כל הזמן אמר לי, 'תזכור, המקצוע הזה הוא ריצה למרחקים ארוכים', הסביר שאתה יכול להיות בתקופה עמוסה ויהיה ברייק, אבל זה לא אומר כלום".
והיו לך ברייקים כאלה?
"כן. הייתי משחק ובמקביל עבדתי כאחראי נהגים בחברת ליסינג. קיבלתי תפקיד פה, תפקיד שם וסדרה, מבחינתי, זה עולם. צילמתי את 'השוטר הטוב' שלושה ימים. זה הרגיש כמו אוכל. אתה רעב ואתה רוצה עוד אבל זה לא קורה. הייתי נורא מתוסכל, הייתי בן 30 והרגשתי שאני בצומת דרכים. ראיתי חברים שמרוויחים, מקימים משפחה ואני לא הייתי מאושר. ויתרתי על הרבה עבודות בהמון כסף לא בתחום כדי לעשות הצגות קטנות. שם, בצומת הדרכים, אמרתי שאולי אהיה בעבודה רגילה, אכיר מישהי ודי. הייתה לי שיחה עם חבר שאמר לי, 'תשמע מאיר, אתה בחור צעיר, יש לך כריזמה, לך תגשים את עצמך בתור שחקן, אתה תצטער על זה אם תיכנס למעגל החיים הרגיל'. חודשיים אחרי זה עברתי לתל-אביב, והיום, עשר שנים אחר כך, אני לא בזוגיות אבל עושה פול טיים את מה שאני אוהב".
זה מטריד אותך עניין הזוגיות?
"שואלים אותי כל הזמן אם אני בדרך לשם. אבל לא, אני לא בזוגיות, אני מחפש מישהי שדומה לי. אני רוצה זוגיות כמו של ההורים שלי. ההבנה וההערכה והידיים שמחזיקים סתם ככה. אהבה של פעם. לא בא לי לאתגר את עצמי. לא הייתה לי תקופת הוללות בתל-אביב. אני באופי לא כזה".
איך אתה?
"יש בחורות שרציתי ולא רצו אותי וזה בסדר וזה אחלה. יצאתי עם איזה מישהי שדיברה על דושים ואני לא יודע מה זה המילה הזו בכלל. אם אני איתך אז אני רק איתך. אני איש נחמד. אותה אישה אמרה לי, הייתי בטוחה שאתה דוש בגלל המראה והשיח. אבל לא כל מי שנראה ככה הוא כזה. למה לא מצאתי עד היום? לא חיפשתי מספיק. התעסקתי במקצוע. חשבתי שזה לא יכול לבוא ביחד. הייתי עם מישהי ונשבר לי הלב. לא ידעתי מה לעשות, איך מתמודדים עם הכאב הזה. הרגשתי כאב פיזי. שמלווה אותך תקופה. מישהי לא נכונה לי בכלל. נתתי צ'אנס ולא הסתדרנו, היינו שונים. תוך כדי האבל עליה איבדתי חבר טוב. אבא שלו בא אליי ואמר לי, 'תראה מה זה, הלך ולא השאיר כלום אחריו, אפילו לא ילד'. באתי הביתה והבנתי שהדבר החשוב ביותר בחיים שלי זה משפחה. יותר מקריירה. את כל האנרגיה שלי אני מכוון לשם".
ואיך עושים את זה?
"רק דרך חברים. לא באפליקציות. אינסטגרם קצת. אני בחברת נשואים וזה מדייק אותך וגורם לך להבין מה זה החיים האמיתיים. כל זה לצד שיעורי תורה שלוקחים אותך לשקט. מעבירים את השיעורים דני שטג ואביב אלוש. זו קבוצה קטנה שהתחילה לפני עשר שנים, והיום זה 60 איש. אני מסורתי, לא שומר שבת. נוסע להורים, הולך לבית כנסת, מתפלל כל יום. אני לא מרגיש שכיפה מגדירה אותי. אני מאמין בדרך שלי".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.12.23
