יותר מדי כמעטים עברו על דנה פרידר בקריירה, וכמה מפוארים גם בחיים האישיים. אבל כשהכוכבים סוף־סוף הסתדרו בשני השבילים המפותלים, היא לא מרגישה שהיא יכולה באמת לשמוח, בוודאי שלא לפזר שמחה. למעשה, היא מרגישה אשמה על עצם המפגש לצורך כתבה הזו, כשמסביב הגיהינום מכה בנו יומיומית.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"זה ראיון בדיסוננס הכי גדול שהיה לי אי פעם", היא פותחת ועיניה כבר נוצצות מדמעות. "שמע, זה פשוט לא נעים, וזו תחושה שאני חייבת להעביר פה, אבל יוצאת סדרה, 'הטַבָּח' ב־yes, ויש לי בה תפקיד שהוא מתנה. ברור שבכל סיטואציה אחרת לא הייתי יושבת עכשיו ומלהגת איתך על החיים שלי כשבחוץ אפוקליפסה והלב מרוסק. בדיוק לפני שנפגשנו אמרתי לעצמי שהיום צריך לנקד את המילה 'הטבח', כדי שלא יחשבו על 7 באוקטובר. וואט דה פאק? זו סיטואציה מאוד מוזרה לי".
אבל סדרה כמו "הטבח" היא גם אסקפיזם חשוב לנפש בימים כאלה.
"בדיוק, אני מבינה גם את השיקולים האלה. אני בכלל קודם כל מעריצה של הסדרה ובעצמי הייתי דופקת בינג' שלה גם עכשיו, לקצת הפוגה מהמצב. אז לגמרי מבינה את השיקולים של yes להעלות אותה, ועדיין, לשבת ולדבר איתך עליי, מרגיש מנותק. יהודה ואני יושבים מול החדשות כל ערב, כשמעלינו המסוקים מעל הבית שקרוב לאיכילוב, והדמיון מפליג, מי מגיע עכשיו לבית החולים".
מצד שני, חלק מהניצחון במלחמה טמון ביכולת של העורף לחזור לשפיות, לעבוד. סדרה כזו גם מפרנסת מאות משפחות.
"וזה חשוב, כן. שבועיים אחרי 7 באוקטובר צילמנו את ההשלמות, ושאלתי את עצמי איך חוזרים לעבודה. זה לא היה פשוט, אבל קרה".
היא מאלה שיצאו די מהר מהבית אחרי השבת השחורה. "אחרי יומיים שישבתי מול החדשות בחרדה קיומית, קלטתי שנכנסתי לקיפאון. וכבן אדם מאוד־מאוד רגיש, אני יודעת שזה יכול להביא אותי ללופ לא טוב".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
וכך יצא שעבדה במטבח אמיתי, עוד לפני עליית העונה השנייה של "הטבח" (שתעלה בראשון ב־yes וב־STING פלוס) ובה היא משחקת בתפקיד הנשי הראשי. "אחת החברות שלי, שהיא סמנכ"לית במסעדת 'טאיזו' של יובל בן נריה בתל־אביב, גם גרה מולי. בגלל שאין לה ממ"ד, יש לנו נוהל מלחמה, שבאירועים כאלה היא תמיד מגיעה אליי. אז ישבנו כולנו בשוק, שלושה בדירה אחת, והיא מתכתבת עם העובדים שלה ומנסה להבין מה לעשות. חלק במילואים, חלק מפחדים לבוא לעבוד. ואז היא קמה ואומרת: אנחנו מקימים חמ"ל. מהר מאוד הבנתי שאני צריכה להיות שם".
תובנות מהתקופה?
"הגעתי בהלם, ואז אני רואה מלא מתנדבים שאורזים ומבשלים. כל העם היפה והמתוק שלנו. עמדתי בעמדת האריזות וקלטתי שאני לא מצליחה בכלל לתקשר עם אנשים. הבנתי שאני מה שנקרא ב'מצב'. כלומר, קורה לי אירוע פנימי כרגע, ומה שיעזור לי זה דווקא להיכנס לתוך המטבח".
"יש לנו בסביבה מלון קטן שאליו הגיעו מפונים מהעוטף. פתאום מצאתי את עצמי יושבת אצלי בדירה עם מישהי שברחה ממחבלים בזיקים, ועושה איתה מיינדפולנס וקצת תרגילים להזרמת הדם. שמנו מוזיקת יוגה, שתינו מסתכלות אחת על השנייה וחושבות, איזה עולם לא נתפס"
משתלב טוב עם התפקיד החדש.
"המטבח היא אהבה מאוד גדולה שלי, אני בשלנית חובבת לא רעה בכלל. לפני שנה וחצי הייתי בתקופה מאוד מפחידה ובמשבר גדול בחיים שלי, נקרא לזה דיכאון מתפקד. מצאתי את עצמי נרשמת ללימודי בישול ב'דנון', סוג של ריפוי בעיסוק, כולל התעודה בסיום. אז היו לי כבר מגפי בלנסטון של מטבח, וביקשתי להיכנס פנימה לבשל. מהר מאוד מצאתי את עצמי תופסת את פס הטיגון, שזו עבודה אינטנסיבית, שבה אף אחד לא מתקרב אליך או מדבר איתך, כי השמן עף באוויר. שבוע הייתי מתעוררת ומגיעה לחמ"ל 'טאיזו' על הבוקר, מטגנת עופות וירקות. ככה עד שהסדרתי נשימה והבנתי שאני יכולה לעזור גם בהופעות ובביקורים".
רגע אחד בזמן?
"יש לנו בסביבה מלון קטן שאליו הגיעו מפונים מהעוטף. פתאום השכנה מלמטה עשתה להם כביסות ואני ישבתי לשיחה עם מישהי שעברה סיפור קשוח מאוד. היא הייתה בזיקים, ברחה ממחבלים וספגה מראות, שאלוהים ישמור. הלב לא יכול להתרגל לסיפורים שלה, אתה לא יכול לעכל את זה. מצאתי את עצמי יושבת איתה בדירה ועושה מיינדפולנס וקצת תרגילים להזרמת הדם, וגם נותנת לה רסקיו. שמנו מוזיקת יוגה, שתינו מסתכלות אחת על השנייה וחושבות, איזה עולם לא נתפס".
פתאום היא עושה יוגה אצל דנה פרידר ויהודה לוי בבית.
"הכול היה לא אמיתי, ושתינו אומרות אחת לשנייה 'איזה הזוי' אלף פעם בדקה. אני עזרתי לה, והיא לי. המשפט הקלישאתי הזה שכולם אומרים, שאתה בא לחזק ויוצא מחוזק, הוא נכון במציאות. יש לי כלבה קטנה שהילדים מהעוטף שגרים במלון אוהבים, אז אנחנו כבר יושבים ומדברים איתם כל יום. הם כבר שכנים שלי לכל דבר. אתה רואה אותם ככה, תלושים מהבית, וזה צובט בלב".
היא מופיעה במהלך המלחמה ברחבי הארץ עם המחזמר "הסוף", לצד עידן אלתרמן ואבי דנגור, שעלה לפני שנתיים וחצי בצוותא בתל־אביב וזכה בפרס קיפוד הזהב לשנת 2021, "ולאט־לאט הוא הופך לערב קריוקי ואנחנו הופכים ללהקה של עינת שרוף. מגיעים למלונות של המפונים ובהתחלה מדברים וקצת אוקוורד ואתה מרגיש חסר אונים וקטן, כי איך אתה יכול לעזור להם בכלל? אבל אז אתה פוגש עיניים וסיפורים ורואה שהם רוצים את ההפוגה הזאת. היינו עם מפונים מבארי ולאט־לאט זה התחמם ופתאום הם לקחו את המיקרופון ועלה חיוך והם שרו. בסוף הערב הם אמרו לנו, 'כזה עוד לא היה לנו. בדרך כלל רק ישבנו והסתכלנו'. אתה רואה שהמוזיקה כן מרפאת".
מרגישה שהסיפורים הקשים שאת שומעת מחלחלים?
"לפעמים, בחלומות, אבל אז אני שוקעת ישר בעשייה וזה מעודד. הנה, באחת ההופעות למפונים מכפר עזה הגיעה מישהי שסיפרה שיובל בויום, חבר שלה מהקיבוץ שנרצח, אהב את השיר 'נערה חשמלית' (שפרידר ביצעה בפסטיגל - ר"ש). הקדשנו לו אותו והמשפחה התרגשה. זה מפיח תקווה".
איך את שומרת בכל זאת על הנפש?
"אני כל הזמן בעבודה על עצמי, בטיפול פסיכולוגי של שנים, ויש גם רגעים מצחיקים למרות הכול, שנותנים לך קצת אוויר. הופענו למפונים ממפלסים והייתה שם ילדונת חמודה שאומרת לי, 'רגע, אבל למה אני מצטלמת איתך, את מפורסמת?' אמרתי, לא יודעת, והיא אומרת, 'אוף, אבל למה הצטלמתי איתך?' אז אמרתי, 'לא משנה, בואי נדבר'. ואז היא אומרת לי, 'את יודעת, הייתי עם אמא בממ"ד שעות והתחבאנו שתינו בתוך המעיל והתחבקנו'. והיא מספרת את כל זה בחיוך. כנראה שאמא שלה שזרה לה סיפור הרפתקאות, כמו ב'החיים יפים'. אתה לא מאמין למה שאתה שומע. רגע אתה מתעודד ואז שוב שוקע, ונזכר שיש 129 חטופים בשבי. זו רכבת הרים".
פרידר פרצה מהר את תקרות הזכוכית להצלחה, אבל גם עברה דרך ארוכה עד לשכבות הקצפת של תעשיית הבידור הישראלית. היא נולדה ב־1987, גדלה בראשון־לציון ושיחקה כדורסל עד גיל 14, שעזבה לטובת קריירת ריקוד בלהקה העירונית. בהמשך הצטרפה לנבחרת המעודדות של מכבי ת"א בכדורסל, שירתה בחיל החינוך ככוריאוגרפית של להקות צבאיות ומנחת טקסים, ואחרי השחרור פרצה בעונה הראשונה של "נולד לרקוד". תפקיד המשחק הראשון שלה נרשם בטלנובלה "האלופה" ומאז שיחקה בסדרות כמו "הפיג'מות", "תמיד אותו חלום", "עספור", "פרופיל 64", "בובות", "גרעינים", ובסרטים כמו "חתולים על סירת פדלים", "הלהקה האחרונה בלבנון", "אול אין" ובמחזות כמו "החיים הם קברט", "שורת המקהלה", "שיגעון המוזיקה" וכמובן פסטיגלים למיניהם.
בימים אלה היא מככבת בסרט האקשן "אסקובנק" שצולם בג'ונגלים של גואטמלה, לצד זהר ליבה, אנחל בונני, אור בן מלך וכוכבים בינלאומיים ומצטלמת לדרמת הנעורים והריקוד "ספין", כמדריכת ברייקדאנס. כמו כן משמשת פרידר פרזנטורית של מותג הקוסמטיקה PAYOT ושל מותג האופנה FOX, לצד מאיה ורטהיימר, עופר חיון ומאור שוויצר.
"יכולתי להגיע הכי קולית לאודישן, אבל המבוכה הייתה מפלילה אותי בשנייה. הקול שלי פתאום רעד, או היד, או שהקלמזינס הייתה נבעטת ממני החוצה. הייתי מרגישה סופר־מוכנה, אחרי כל העבודה עם המורה למשחק שעשיתי, ואז פותחת את הפה לשיר - אבל הגוף היה בוגד בי ויצא לי קול בת־מצווה נוראי"
כוכבת, רזומה עשיר של עבודות, קמפיינים, פרנסה טובה מאוד, אבל משהו היה חסר שם, תפקיד עם בשר, לנעוץ בו את הכישרון הגדול. ואז הגיעה ההצעה להצטרף לעונה השנייה של "הטבח" שעולה ב־yes ובה נמצא את השף דורי כשהוא מדוכדך אחרי שהפך לכוכב ריאליטי, ומבלה הרבה פחות במטבח, ואת דנה פרידר בדמותה של מיה, שנכנסת למעגל חבריו.
אפשר לומר שזו קפיצת מדרגה בקריירה.
"זה משהו שהתעקשתי עליו הרבה זמן. בדרך, וככה זה עובד במקצוע, היו הרבה כמעטים. הגעתי לשלוש המועמדות האחרונות לתפקיד, לשתיים האחרונות. אף פעם לא הפסקתי להיות בעשייה, זה לא שישבתי וחיכיתי. עבדתי, התפרנסתי, אבל פעם בשנה בערך מגיע אודישן שהלב נגנב מרוב שזה בול. וזאת תחרות מול מלא תותחיות, ובלי עין הרע לא חסר פה כישרון מסביבי. אז היו מלא כמעטים, אבל בכל גמר הייתי בחברה טובה וגם על זה הייתי גאה בעצמי. כל 'כמעט' כזה קידם אותי ובמקום לשקוע היה בי קול שאמר לי להמשיך להתעקש".
איזה כמעטים היו לך למשל?
"תפקידים גדולים בטלוויזיה, גם בתיאטרון. העבודה הייתה להמשיך להתעקש ולחרוש ולהתכונן ולהתפתח. עם הזמן הבנתי, תוך כדי תנועה, שהבאג אצלי הוא במאני־טיים. כמה פעמים הרסתי לעצמי".
איך זה בא לידי ביטוי?
"אתה עושה הכול כדי להיות הכי מוכן שיש, אם בעבודה עם המורה למשחק, הרבה מעבר ללימוד הטקסט בעל פה, כדי שיהיה לך את הבסיס בפנים וההתרגשות לא תגרום לך לפשל. יכולתי להגיע הכי קולית, אבל המבוכה הייתה מפלילה אותי בשנייה. הקול שלי פתאום רעד, או היד, או שהקלמזינס הייתה נבעטת ממני החוצה. אתה מגיע לתיאטרון ורואה באולם שלושה כיסאות, שבהם יושבים שלושה אנשים סופר־חשובים שבודקים אותך, והספוט עליך. ואני מרגישה סופר־מוכנה, ואז פותחת את הפה לשיר - אבל הגוף היה בוגד בי ויצא לי קול בת־מצווה נוראי".
חרדה.
"המילה הנפוצה היום, אה?"
בעיקר מאז שסימון ביילס פתחה את הכול.
"אז אחרי שלל הכמעטים, הגיע התפקיד בעונה השנייה של 'הטבח'. צפיתי בעונה הראשונה. את רואה את הצילום והבימוי ואת העבודה המוקפדת על התסריט, וחולמת פשוט לעשות את הטלוויזיה שאת אוהבת לראות. ואז מגיע אליי הטקסט ואני אומרת לעצמי שזה טעים, שאני רוצה לאכול אותו. ודווקא בימים הכי לא פשוטים עבורי, כשהמציאות שלי הייתה מפחידה, נכנסתי לחדר עם שני תותחים כמו גל תורן והבמאי ארז קו־אל ובמקום לקפוא, להתרגש ולפשל כהרגלי בקודש, נהניתי לעשות קאט מכל החרא שהיה אז על הפרצוף שלי ופשוט להתנתק ממציאות שהייתה לא טובה עבורי ולעבוד איתם וליהנות מזה".
התמסרת.
"כן, משהו מפתיע קרה לי. מצאתי את עצמי 40 דקות באודישן לא חושבת על שום דבר אחר. פתאום האנשים שהייתי מפחדת או מתרגשת מהם פעם, לא נראו מפחידים בכלל. סתם אנשים מתוקים ומוכשרים וזה הכול, מה זה השטויות האלה של לפחד בכלל? זה היה רגע מרגש. ככל שלקח יותר זמן, ודווקא בתקופה שבה היה ממש מר, זה רק נהיה יותר מתוק. עשה לי טוב לצאת מכל הבלגן והסמטוחה שהייתי בהם".
אז הלך מהר?
"עשו מיונים כמו למינימום סיירת מטכ"ל, שישה אודישנים, שזה המון. גל כבר היה מקבל אותי עם: 'ברוכים הבאים לחוג דורי'. הייתי במתח, עד שביום ההולדת שלי בשנה שעברה, אחרי כמה חודשים של מיונים, אמרו לי, 'קיבלת את התפקיד'. זה היה יום ההולדת הכי טוב בעולם, והנה אני מדברת על זה ושוב מרגישה אשמה. בוא לא נשקר לקוראים, שנינו עכשיו ב'בר 51' בתל־אביב על כוס יין ולך תדע איפה זה יתפוס מישהו שקורא את זה, כי כולנו במצב הזוי. אני עדיין פלופה מעצם הרעיון שאנחנו יושבים ומדברים עליי בתקופה כזו, כי מה הקשר".
שוב, זה חלק מהעבודה, חלק מלהיות מפורסם.
"אני בכאפה מזה שיש אנשים שאולי לא מודעים לזה. לא רוצה לצאת הבהמה שיושבת ומספרת שיש לה תפקיד חדש ובית וזוגיות. אבל במעבר חד כמו שאומרים, היה פה גם סיפור אירוני. לפני האודישנים ל'הטבח' הגעתי להתלמדות אצל השף מושיקו גמליאל. ואז אני קוראת את התפקיד, וחושבת, אוקיי, היא בכלל לא מבשלת! ואז קראתי את ההמשך ואמרתי לעצמי, סתמי את הפה, אז לא תבשלי, ברוך השם, תבשלי בבית".
התפקיד הזה מאשרר לך שאת שחקנית?
"נותן אישור לזה שכשאתה מתעקש, בסוף תגיע. הכול דינמי ומשתנה בחיים, קושי בא וקושי הולך, אבל דבר אחד תמיד היה יציב, וזה האמונה שלי. זה מה שדוחף אותי קדימה ואת זה אף אחד לא יכול לקחת לי ולא ייקח לי לעולם, את האמונה. תודה לאל, היא שם בלב. כי אפילו כשהעננים מכסים את השמש, זה לא אומר שהיא לא שם. גם עכשיו, בלי קשר לסדרה, כשעוברים דרך הקושי יכולים לצמוח ולהתחזק. אני מתרגשת על אמת מכל מה שקורה מסביב - כך הרבה עזרה וערבות הדדית, אינסוף חמ"לים אזרחיים ויוזמות, הורים וחיילים שמתאחדים לרגע, חיילי מילואים שחוזרים לבנות הזוג שלהם והילדים. זה מה שהכי חשוב בחיים האלה. המשפחה והביחד והבריאות שלנו".
שנה וחצי לפני כן חוותה פרידר תקופה קודרת מאוד בעקבות הגירושים מאיש העסקים אריאל פרדו, שאיתו התחתנה ביולי 2021. אלה היו הגירושים השניים שלה, אחרי שב־2019 נפרדה מבעלה אז דין שטרן. "וזו הייתה פרידה כואבת, ימים מפחידים עבורי, עצובים".
אמרת קודם שהיית במצב של "דיכאון מתפקד".
"החיים התנפצו עליי, וככה בדיוק זה הרגיש. מבפנים היה לי מאוד עצוב, ומבחוץ עדיין דחפתי קדימה. שמע, זו הייתה פרידה קשה על כל המשתמע, הייתי שבורה לחתיכות. עברו עליי ימים מפחידים למרות שברור שהמונח ימים מפחידים מקבל עכשיו פרופורציה אחרת לגמרי. בסוף, כמו כולם, את רוצה בית וזוגיות ומקום בטוח ושגרה מבורכת. רציתי בעצם להיות חיה וחנן פרידר, ההורים שלי. ואז, כשזה לא קורה, זה נורא מפחיד. אולי אני לייט בלומרית בזוגיות".
כלומר?
"כנראה שהייתי צריכה להתכפכף, ככה יצא. אז לפעמים היה כואב ולפעמים מפחיד, אבל שם פה היה יציב וקבוע. זו גם האמונה שלי שלא משנה מה קורה, זה המצב, ועם זה אני צריכה לעבוד ובוא נתפעל את האירוע. לתפעל זה לא להדחיק, אלא להיות שם. להבין שכל רגש שעולה הוא לג'יט ובסדר, ואני לא בן אדם רע, אלא בן אדם טוב".
משפט קשה. באמת חשבת שאת בן אדם רע בגלל מה שקורה לך?
"פעם הייתי מחמירה עם עצמי, היום פחות, זה נרגע עם השנים. מאוד כיף לי לגדול ואני מאוד נהנית מהעובדה שאני כבר לא שופטת את עצמי וכבר לא חושבת שהנה, הגיע לי. הייתי יכולה להיות מאוד ביקורתית כלפי עצמי. עם הזמן אתה לומד שכל עוד אתה עושה כמיטב יכולתך, אז הכול בסדר. תרגיע. הדמות שלי בסדרה, מיה, היא אישה חזקה, חכמה, עוצמתית. בימים שבהם הייתי הכי חלשה במציאות, הדמות הזאת מאוד חיזקה אותי. הייתי קוראת את הטקסטים ואומרת, 'הלוואי שהייתי לפעמים גם מיה'. בסדרה היא אומרת מה שהיא חושבת, לא מתנצלת. עכשיו למשל אני יושבת כאן ואומרת שוב ושוב שנורא קשה לי לדבר על עצמי בסיטואציה הנוכחית. יש מצב שלמיה היה יותר קל".
בחברה הישראלית, הדי־שמרנית עדיין, הסטטוס של גרושה פעמיים ללא ילדים, בגיל 36, נחשב לפחות סטנדרטי.
"וזה מתחבר לי פתאום גם עם המציאות של היום. אתה שואל אותי על זה שאני גרושה פעמיים, כלומר בעצם השאלה שלך מנסה לבדוק מה כן בסדר בי, מה לא בסדר בי ולמה זה לא הצליח עד עכשיו? וואלה, תודה לאל על שיעורים כאלה, של לב ונפש וזוגיות, ולא של אובדן או חטיפה, אונס או רצח או חרדה קיומית אמיתית לקרובים שלי. תראה עם מה משפחות מתמודדות היום. אני אשב בשקט עם הגרושה פעמיים שלי, תודה רבה. ואם כבר בקשות, מספיק עם להתעורר למילים 'הותר לפרסום'. זה שובר".
הלב שלה החל להתאחות מחדש כמה חודשים לאחר הגירושים ובפברואר 2023 רעדו אתרי הבידור והרכילות: 'דנה פרידר ויהודה לוי ביחד'. בהמשך הגיעו ההוכחות המתבקשות בז'אנר, עם תמונות משותפות ברשתות החברתיות ואז גם שלב המגורים המשותפים. "וכל מה שקורה עכשיו, שזה בית ואיש שהוא חבר ונותן לי ביטחון ואהבה, זה משהו שלא היה קודם, מבחינתי. עכשיו, כשיש לי את זה, את אומרת לעצמך, אוקיי, כנראה שזה מה שהיה צריך להיות. והכי חשוב לי שתכתוב שאני אומרת תודה לאלוהים ששלח אותו אליי".
הזוגיות הזו התקבלה בהפתעה גם כי פרידר ולוי נעו במשך שנים ארוכות על מגרשים משותפים. "אפילו עשינו פסטיגל ביחד, ואנחנו גם לומדים אצל אותה מורה למשחק, אורית שרף. הוא תמיד נראה לי כמו איש עם עיניים כנות, בן אדם חם, הכי אמיתי שיש בעולם. יצא לנו להיפגש פה ושם. תמיד הרגשתי שהוא מסתכל אליי לתוך העיניים ושואל שאלות גם מעבר. אפילו 'מה שלומך' בדרך שלו הספיק כדי להבין שזה לא סתם על הדרך, אלא הוא באמת מתעניין ורואה אותך".
"הכול קרה די מהר עם יהודה, כי שנינו יצורים ביתיים שאוהבים את הפינה השקטה שלנו. שנינו גם שועלי קרבות ותיקים בזוגיות, עברנו דברים, ופתאום הגיע חיבור אמיתי. זה התחיל מחברות ושיחות, ואז נפל האסימון שאוקיי, היינו צריכים אולי לנסוע תל־אביב, דרך אילת. מרגיש לנו בית ביחד, מקום בטוח לשנינו"
גם לוי הגיע לנקודה הזאת אחרי גירושים לא בלתי מתוקשרים משלומית מלכה, ביוני 2021. "נפגשנו באירוע כלשהו, עם הרבה אנשים והרבה רעש מסביב, והוא שוב שאל מה שלומי, אלא שהפעם היו לו גם שאלות המשך ממש. ואני אומרת לו, 'רוצה שאני אענה לך באמת? אז לא פה, בהזדמנות נשב לקפה או כוס יין ונדבר', כי הרגשתי שהוא ממש מתעניין במה שעובר עליי".
קוראים לזה להתחיל איתך.
צוחקת. "אבל הוא כזה בן אדם נדיב, והלב שלו כזה גדול, אז אתה לא בהכרח מרגיש שזה 'להתחיל'. יהודה הוא איש נעים ורגיש וכיף לדבר איתו, בלי קשר בכלל ללהתחיל או לא להתחיל. באותו אירוע אמרתי, בוא נשב ואתן לך תשובה, עם התחלה אמצע וסוף".
צעד.
"כן. הצעתי לו לבוא להצגה שלי, 'הסוף'. עכשיו, לא הרבה יודעים שברגע ששחקנית מזמינה אותך לראות הצגה, זה סוג של מוב. עשיתי לו בעצם משווה ומעלה, תגיע ואני אענה על השאלות היפות שלך. אבל גם אמרתי לעצמי, מה הסיכוי שהוא יבוא להצגה הקטנה שלי בצוותא, שאני מאוד גאה בה? אין מצב".
למה לא, בעצם?
"ככה הנחתי. אבל הוא בא יומיים אחרי, עם חבר, ישב בקהל".
התרגשת כמו באודישן חשוב?
"עצם זה שהוא הגיע היה מבחינתי סאבטקסט שהוא באמת מתעניין. נראה לי שהייתי סבבה בהצגה, שהיא קומדיה על מוות, אפרופו הימים האלה. אם יהודה לא היה אוהב אותה, אולי לא היינו מדברים עליו פה היום".
ואז?
"ישבנו שבוע אחרי, והשאר היסטוריה. זה התחיל מחברות ושיחות וחיבור, ופתאום נפל אסימון לשנינו שאוקיי, היינו צריכים אולי להגיע הביתה לתל־אביב, דרך אילת. כל הזמן הזה היינו קרובים, בסביבה, ואיך לא חשבנו על זה קודם, אבל כנראה שהיינו צריכים לעבור את מה שעברנו כדי להגיע לנקודה הזו - כדי שזה יהיה מה שזה עכשיו. אנחנו כולה שנה בערך ביחד, אז אין לי עוד את הפרספקטיבה כדי להגיע למסקנות ולתובנות - חוץ מזה שאיזה כיף שמרגיש לנו בית ביחד, מקום בטוח לשנינו. רק שימשיך ככה בעזרת השם. כי כרגע טוב לי כמו שלא היה לי אף פעם".
כמה זמן לקח לכם להבין שזה אירוע רציני?
"די מהר, כי שנינו יצורים ביתיים שאוהבים את הפינה השקטה שלנו. אני אפילו לא יודעת איך להסביר במילים את השילוב של החום וההבנה שיש בינינו, והאמונה והרצון. שנינו כבר שועלי קרבות ותיקים בתחום הזוגיות, עברנו דברים, ופתאום הגענו לנקודה שיש משהו כן ואמיתי בחיבור. את רק רוצה בזהירות לומר תודה ושימשיך ככה, כי הרי קרה לשנינו שזה לא הצליח בעבר".
עד כמה האמונה במערכת זוגית חזקה אחרי שהתגרשת פעמיים?
"לא אבכה שאכלו לי, שתו לי. יצא שהבנתי שאני פשוט לא טובה בחתונות, אז ביטלתי את המינוי (צוחקת). הבעיה היחידה עם להיות גרושה פעמיים, כבן אדם שרוצה פרטיות, היא שכולם יודעים על זה. אבל לבכות עכשיו על גירושיי בעבר נראה לי מנותק".
עובדה שסיפרת שאז היה מאוד קשה לך.
"כן, אבל היום אנחנו בעולם אחר. אלה דברים שהייתי אולי חושבת ב־6 באוקטובר. אבל רוצה להאמין שגם בעולם דמיוני שבו לא היה 7 באוקטובר, הייתי אומרת לך שעכשיו כולי כאן ועכשיו, פחות מתעסקת במה שעברתי אז".
למרות שיש משמעות לרצון להתחתן פעם שלישית נוכח מה שקרה בעבר.
"יש משמעות לאושר שלך, לכמה אתה כן מול עצמך. כשאתה קם בבוקר ואומר, אוקיי, קרה מה שקרה אבל איפה אני עכשיו? האם טוב לי? כן. אז למה לחפור בעבר? עברתי מה שעברתי, עיבדתי והייתי צריכה לאבד הרבה חלקים ולשחרר איזו תמימות".
איזו?
"באמונה באנשים, ביחסים, בהחלטות. אל תדאג, התעכבתי על זה יפה מאוד וחרשתי על עצמי, כי בחרישה אני מאמינה. עשיתי את האוניברסיטה באיפה אני יכולה להשתפר ומה קרה פה. ומה אנחנו מוצאים בסוף? אהבה וחברות ואיזה כיף שזה פה".
עברתם לגור די מהר ביחד.
"בדיוק נגמר ליהודה החוזה והוא נכנס לדירה אחרת וכבר עזרתי לו לסדר. אבל ממש באותו יום, אחרי שסיימנו לארגן את הדברים והבאתי לו אפילו עציץ לדירה החדשה, הצעתי שנגיע אליי, כי הדירה לא לגמרי מוכנה. יצא שיהודה לא הספיק לישון שם אפילו לילה אחד, ומעולם לא חזר. mission accomplished. הוא ביטל את החוזה ונשארנו אצלי, עם הכלבה נלה, שכבר ארבע שנים איתי ולמרות זאת ישנה לצידו ולא לצידי. שמע, בכל זאת יהודה לוי".
מדברים עבודה בבית?
"כן, זה כיף, מבינים אחד את השני ולא צריך להסביר יותר מדי. מדברים על הכל, שיח ישיר ופתוח. בהיבט של המשחק מסקרן מאוד לשאול אותו שאלות, כי אני תופסת ממנו והוא כל כך רגיש ומצוין כשחקן, הוא השראה עבורי. אנחנו בפינג פונג מאוד נעים, מאוד מצחיק ומאוד שטותניקי. ניסינו אפילו לצלם פעם אודישן ביחד ונקרענו מצחוק. היה מביך לשלוח למלהקת".
מה למדת מקרוב עליו בהשוואה לדמות של "יהודה לוי", לצורה שבה הוא נתפס?
"גם אני באה מהמקצוע ולא נופלת במלכודת הזו של תפיסות מוקדמות, למרות שברור שאת אנושית ומסיקה מסקנות לפני. אבל תמיד ראיתי בו לב מהלך על שתיים, אני חושבת שכל מי שפגש קצת את יהודה יודע שהוא אדם חם ונדיר שתמיד רואה את האחר. פשוט התווספה לזה עכשיו הרומנטיקה".
ויש גם את התהייה הסטריאוטיפית לגבי מפורסמים, הם יפים, הם מוצלחים, איך זה שהם לא מצליחים להקים משפחה, לשרוד זוגיות ארוכה?
"אלה מחשבות שעוברות בראש, ברור. אבל איזה כיף שעכשיו זה מסתדר? כן, נתקלנו בבאמפרים, דברים משתבשים במהלך הדרך, אבל אם יש לך אמונה ודבקות בטוב, זה משאיר אותך למעלה. בכל פעם אני מגלה מחדש כמה זה חזק בתוכי, האמונה בחיים ובאלוהים ובאנשים, בחברים, במשפחה. בי".
את יודעת מה השאלה הבאה.
"התשובה: בעזרת השם".
אהה. אז את מוכנה להיות אמא?
"מה זאת אומרת? אנחנו יושבים ומדברים על סדרה וקריירה, כשמה שהכי חשוב בסוף מבחינתי, זה בית ומשפחה. אני מתרגשת מילדים ואוהבת ילדים, חד־משמעית, ומרגישה שאני יכולה להיות אמא. יש את השלב שבו אתה מסתכל על תמונות מלפני עשר שנים ואומר, איך אכלתי סרט על ככה וככה שקרה, למה בכלל? אני בת, בסופו של דבר. אני חושבת לא מעט למה אכלתי סרטים או הייתי רעה אליי, ואז אומרת לעצמי, תהיי בכאן ועכשיו, תאהבי את עצמך. אני לא רוצה בעוד עשר שנים להסתכל על תמונה ולומר שוב: למה נכנסתי לסרטים".
בחרת שוב בזוגיות לאור הזרקורים.
"כשאתה ברע ועובר משבר, כל מה שאתה רוצה זה להתקפל ולהיות בתוך הקושי שלך. אבל עכשיו, בטוב, יש תגובות חמודות של אנשים ורק אהבה מסביב. המפונים ממול לבית אמרו לי לא פעם, 'הייתי בטוח שתל־אביב מנוכרת, והנה, כמה אנשים מתוקים ונהדרים יש פה'. אז זו התובנה שלי: אנשים פה מתוקים, אנחנו מקבלים חום. אין על מה טו ביץ' אבאוט".
