זה היה סוף השבוע הראשון שהילדים של קובי מימון היו אצלו מאז הגירושים. הם נסעו להוריו בנתניה. חגגו את שישי בערב בארוחה משפחתית של שמחת תורה. בלילה החליטו להישאר לישון שם, כי היו עייפים מדי. בשבע וחצי התעורר מימון מהטלפון. "זו הייתה קרן, גרושתי. התבלבלתי לגמרי. אם הילדים אצלי, אז למה היא מצלצלת כל כך מוקדם? בנתניה לא היו אזעקות. מקרן שמעתי שיש מלחמה, ומאז שום דבר לא אותו הדבר. בשבוע הראשון, כשהילדים עוד פחדו מהאזעקות, הייתי אצלה, בדירה שעד לפני שנה עוד הייתה גם שלי. חשבנו שהאיחוד המשפחתי יחזק אותם, אבל זה לא אומר שגרתי שם. התארחתי שם".
מה ההבדל?
"לא קיבלתי מטלות של 'קובי, תעשה כלים'. הייתי כמו תושב שדרות שפונה לבית גרושתו וקיבל ממנה יחס וי־איי־פי. כל ההופעות בוטלו, נמחקו מהיומן וזה עשה לי דז'ה־וו לימי הקורונה, כששרנו במרפסות והסתגרנו בבתים. בשבועיים הראשונים אפילו לא יכולתי לחשוב על הופעה, צללתי עמוק, כל שיר שקט ועצוב העלה בי דמעות, מלנכוליה עצומה".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
הייתה לך חרדה קיומית?
"לא, אני לא חושב שהגעתי לשם. אני נרגע מכמה שהצבא שלנו חזק ומכמה שיש לנו גב, אבל באותה השבת היו כמה שעות של אי־ודאות וחוסר אונים מוחלט. לא שעכשיו רואים את הסוף... ככה עברו ימים ושבועות וחודשים, וכשהתחילו לשאול אותי חמש פעמים ביום מתי יחזרו ההופעות גם אני התחלתי לשאול את עצמי מתי אחזור לבמה".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הירשמו לערוץ הטלגרם שלנו
3 צפייה בגלריה
קובי מימון וקרן שיניוק. ''גם בתקופות הפחות יפות הקפדנו על כבוד הדדי''
(צילום: ענת מוסברג)
מה ענית לעצמך?
"שאני לא יודע, שזו בכלל לא אמורה להיות ההחלטה שלי. למה? מפני שאין בישראל חוק שאוסר על קיום הופעות בשגרת מלחמה. ולמרות שאין שום איסור רשמי, כל הסטנדאפיסטים ואנשי התרבות שצמאים לפרנסה בתקופה הזאת, מעדיפים לשבת בבית. למה? בגלל הטקט, הטיימינג והמועקה שבלב. גם אני הייתי ככה במשך חודשיים, עד שעליתי על קטע מעצבן: מישהו יכול לשבת בבית קפה, לראות סרטון טיקטוק ולהיקרע מצחוק, לשאוג מצחוק, ואף אחד מהאנשים שבסביבה לא יגיד לו, 'אוי ואבוי, איך אתה מרשה לעצמך לצחוק? ועוד בקולי קולות כשחיילינו נהרגים!' צחוק ספונטני זה דבר מבורך וזה משהו שקיים בכל בית".
אז מה עשית?
"הימים עברו. בקורונה, עולם התרבות היה הראשון שנסגר והאחרון שנפתח. שאלתי את עצמי אם זה מה שיקרה גם עכשיו. חיכיתי שהמדינה תחליט מה קורה איתנו. לפני חודש, כשהתחילו להנמיך את הווליום של 'ביחד', החלטתי שזהו, נמאס, מספיק. אני לא הסטנדאפיסט הראשון שחוזר לעניינים, יש כאלה שכבר חזרו, כל אחד בקצב שלו ואיך שהוא מרגיש".
בשלושת החודשים האלה לא הופעת בכלל?
"נהפוך הוא, הופעתי פי כמה וכמה וכמה. לאנשי צבא, מילואימניקים, סדירנקים, מפונים. אספתי הרבה תעודות הוקרה מגופים כאלה ואחרים. הבמאי רני סער בא איתי לכל האירועים, הוא גם מתעד, אין לי מושג מה ייצא מזה. ניסיתי לברוח מהחדשות לנטפליקס, לכדורגל, קצת פיפ"א בפלייסטיישן".
חשבת לעלות על משאית כמו צביקה הדר?
"לא, אין לי רישיון למשאית ואין לי מקצוע אחר, למרות שבימים שחורים במיוחד שאלתי את עצמי אם טעיתי, ואולי אני בכלל לא חיוני. שיא האבסורד זה שדווקא כשאתה לא עובד ולא מכניס שקל לכיס אתה מרגיש הכי חיוני. יעני, מותר לצחוק, אבל לא בתשלום. זו הייתה הבדיחה שרצה בקרב הסטנדאפיסטים. מצד שני, בהופעות ההתנדבות הרבות הרגשתי שאני יכול קצת לשמח, לרכך את העצב, גם אם זה רק לרגע קטן, וזה ממלא. כל האמנים נרתמו למטרה הזאת. אין פרנסה, אבל גם אין לנו דרישות. אנחנו כמו העזתים. תנו לנו רק דלק, אם אפשר".
קצת אחרי ראש השנה הסתיימו במדרגות הרבנות 12 שנות נישואים בין מימון לגרושתו, קרן שיניוק. עוד קודם עלתה ידיעה באתר רכילות על פרידתם המתקרבת; מימון מיהר להכחיש. גם בריאיון לפני כשנתיים אמר בנחרצות שזה מקרה נדיר של יש עשן בלי אש. עם חלוף הזמן התבררה עוצמת הלהבות. "ברגע שהמשפחה שלי עומדת על הכף אני אשקר לכל העולם ואשתו, ואפילו לא אראה בזה שקר, מפני שהמטרה מקדשת את האמצעים. שיקרתי כדי שאף אחד לא יתערב לנו בתהליך, בטח שלא התקשורת. הייתי חייב לכבות את רעשי הרקע כדי שנוכל לבצע את התהליך הזה בצורה מבוקרת. זו הפעם הראשונה שאני מתגרש, זו הפעם הראשונה שקרן מתגרשת, לשנינו לא היה מושג מה מחכה לנו, וגם עוד לא היינו בטוחים בהחלטה להיפרד. רצינו להתבשל בשקט".
וזה עבד?
"אני פוחד לדמיין מה היה קורה אילולא שיקרתי לפני שנתיים. בזכות השקר הרווחנו שנה של שקט שבזכותה לא שברנו את הכלים, אלא עברנו את התהליך בצורה שקולה, בליווי מקצועי. קרן תמיד דאגה לעטוף את עצמה באנשי מקצוע והדרכה. אם הסכמתי ליועצת הנקה, מי אני שאסרב לפסיכולוגית ילדים? לא שהיא אמרה לנו משהו שלא ידענו. לא ידענו כלום, חוץ ממה שמראים בסרטים, ולא ביקשנו ממנה ליווי מתמשך, אלא כלים - מה אומרים, איך אומרים, מה לא להגיד".
קיבלתם עצת זהב?
"לעולם לא לדבר בגנות ההורה השני בנוכחות הילדים, תמיד להאדיר את ההורה השני. לא נראה לי שזה היה עבורנו בגדר חידוש. גם בתקופות הפחות־יפות שלנו קרן ואני תמיד הקפדנו על כבוד הדדי. ואז, בערב שגרתי, התיישבנו על הספה בסלון ובישרנו לשלושת ילדינו שאמא ואבא מתגרשים. הסברנו שאנחנו לא מפרקים את הבית ואת המשפחה, אלא בונים להם בית שני, ועטפנו אותם בחיבוק ענקי. לכולנו היה רגע של לחלוחית בעיניים וכמו תמיד ברחתי ממנו להומור. הסתלבטתי על עצמי, אמרתי לילדים שאני מתחיל לחפש אורווה או דיר".
מתי הבנתם שאולי זה כבר לא כל כך עובד?
"זה לא משהו שקורה בן לילה, בכל פעם זה עוד קצת נגמר, ואז שאלנו, 'אולי די? אולי מספיק?' אייטם הרכילות השקרי־לכאורה שהתפרסם דווקא עשה לנו טוב. הכעס על הפלישה לחיים הכי פרטיים של אנשים כמונו, שמעולם לא סיפקו צהוב לתקשורת, איחד בינינו, חשבנו שאולי זו הזדמנות לסקנד צ'אנס. ניסינו. הלכנו לטיפול זוגי. כשהבנו שזה פשוט כבר לא עובד החלטנו ביחד שהכי נכון בשבילנו להפסיק את הקטע הזוגי, להמשיך להיות חברים ולגדל את הילדים שלנו עם ערכים דומים, בתקווה שלא יירשו מאיתנו את השריטות שלנו, כדברי חנן בן ארי".
בריאיון לבן בן ברוך אמרת שהסיבה לגירושים היא פערים תהומיים.
"הפערים היו בינינו מדיי וואן, וראיתי בהם מצב טבעי. אני באתי מנתניה והיא מראשון־לציון, אני טריפוליטאי על־מלא, משני הצדדים, והיא באה ממשפחה ששרדה את היטלר. הכי לא דומים. אבל היינו שחקן ושחקנית שהיגרו לתל־אביב וזה היה חיבור מגניב. עברנו לגור ביחד למרות הפערים, ועם השנים צימצמנו אותם בכל מיני סוגים של פשרות, אבל כל אחד מאיתנו התפתח לכיוון אחר, ועל הפער בצורת החשיבה לא הצלחנו לגשר. מאז שהתפצלנו אנחנו מסתדרים הרבה יותר טוב".
תן לי דוגמה לפער כרוני.
"ידעתי שאני מתחתן עם צמחונית. בהתחלה, כשהתחשק לי בשר או עוף, הזמנתי מבחוץ, עד שזה הרגיש לי פחות מתאים מפני שקרן גידלה את הילדים כצמחונים. בצר לי, כתבתי שיר סתלבט על זה ש'אשתי טבעונית ואין לי חשק לאכול וניסיתי כבר הכול, טופו וגבעול'. מלא צפיות ולייקים ושיתופים, אבל גם טבעונים אקטיביסטים הגיבו לי ואחד מהם, קיצוני במיוחד, איחל לילדים שלי כל מיני ברכות. למרות שאני אף פעם לא מגיב הייתי חייב לכתוב לו שהוא עבר את הגבול. נכנסתי לעמוד שלו ובמשך יותר משעתיים צפיתי בסרטונים מזעזעים על פרות שנשחטות, ועל המקום החלטתי שאני לא נוגע בבשר ובעוף. וזה מה שעשיתי במשך שש שנים. מבחינה הגיונית, היה לי יותר קל לזרום עם קרן מאשר ללכת נגדה".
עד ש...?
"חצי שנה לפני שהתגרשנו התעוררו בי הגעגוע והחשק לאכול בשר. עידכנתי את קרן והמשפחה, אמא שלי פצחה בקולולו ובישלה לי ארוחה, אבל לא הצלחתי לגעת בה. כנראה שעוד היה לי מחסום פסיכולוגי. שבועיים אחרי שקרן ואני חתמנו על ההסכם קפצתי לחברים, המארחת שאלה אותי בצחוק, 'קובי, להביא לך סטייק?' ופתאום יצא לי 'כן'".
את המזון לנשמה הוא מקבל בהופעות סטנד־אפ שהוא עושה. הקרובה תהיה ביום שבת, 3 בפברואר, בנתניה. מלבד זאת הוא יצטלם בקרוב לעונה החדשה של "זגורי אימפריה" ומופיע בסדרה החדשה של אסי עזר "מתוקים", שעלתה ביום שני בערוץ ZOOM ב־HOT, בתפקיד קטן אך בעל נוכחות תמידית. "הסדרה נפתחת כשאני ו'אשתי', אן קונופני, נספים בתאונת דרכים. שלושת ילדינו ממשיכים להפעיל את הקונדיטוריה שלנו, עד שרותם סלע ובעלה פותחים מולנו עסק מתחרה ומתחיל הבלגן. ואני מלווה את הילדים בפלאשבקים שחלקם מצחיקים אותם ואילו אחרים, אמאל'ה, רק עכשיו אני קולט שגם 'מתוקים' מקבלת משמעות חדשה. לצד הצחוקים יש בה כאב ואובדן".
כמה אפשר לשקף בהומור את מה שקורה במלחמה?
"בעבר היו חמישה חמאסניקים שניסו לחדור לזיקים דרך הים, וזה נגמר בתצפיתנית שאמרה, 'מה זה החרא הזה? שלח שם פצצה ותן לי תפוצ'יפס'. כל החמישה חוסלו, וכתבתי קטע על האהבליות של חמאס. איך המצחיקולים האלה מתכוננים למבצע, איך הם בודקים במפה ואיך אנחנו, החכמים והחזקים, גומרים אותם במיידי. היום, מעצבן אותי לחשוב על הבדיחה ההיא, על השחצנות שלנו, יכול להיות שהקטע הזה שיקף את הקונספציה המוטעית, יש מצב שהיינו שאננים. אני באמת לא יודע אם התפקיד שלי כסטנדאפיסט הוא להיות שאנן או פאניקיסט, נחכה לתחקיר המטלטל. מישהו חייב לקחת אחריות על המחדל הזה. כל הקודקודים יצטרכו לתת את הדין על המחדל הזה".
המלחמה העלתה בך הרהורי חרטה על הגט?
"יש עכשיו קטע כזה אצל גרושים טריים שפתאום התהפכו עליהם החיים. אבל אני לא מצטער. זה היה הדבר הכי נכון לעשות, בשבילה ובשבילי. זה לא נכון ש'הכי חשוב זה הילדים'. הכי חשוב זה הוול־ביינג שלך ושלה, מפני שהאנרגיות הטובות של כל אחד מכם, ביחד ולחוד, מזינות את הילדים. מצד שני, גירושים זה החלום ושברו. הבנתי את זה ברבנות, בטקס. זה היה המקום היחיד שבו לא ברחתי לצחוק. כשהורו לי להסתכל לה בעיניים, צללתי בתוך העיניים היפות של קרן והיה לנו רגע זוגי. הרגשנו שאנחנו מטביעים גושפנקה על הזוגיות שהסתיימה והמילים יצאו ממני בקול חנוק, כמעט בלתי מובן. שנינו הזלנו דמעות ומשכנו באף עד שהדיין אמר 'אתם כבר גרושים' ואז הבאנו חיבוק חזק האחד לשנייה".
בהופעות שלך כנשוי היית צוחק על אשתך, שהיא גם המנהלת האישית שלך, ולכן שווה לה לסגור לך כמה שיותר הופעות. מה עושים עם כל הבדיחות?
"חלק מזה נשאר. קרן עדיין גוזרת קופון מהמופע, אבל גם היא יצאה לדרך חדשה, היא למדה קואוצ'ינג וממש עכשיו פתחה קליניקה. מאמנת אישית בתחום החשיבה החיובית. הוכחתי לעצמי שידעתי עם מי להתחתן, וממי להתגרש. היא הכי לטובתי ואני הכי לטובתה, ואנחנו משפחה. כיוון שקרן כבר לא מנהלת אותי, סיכמנו שאם אשלח לה את לוח ההופעות שבועיים מראש היא תעזור לי עם הילדים. או שתחליף את ימי המשמורת או שתבוא לשמרטף עליהם אצלי. עוד לא יצא לי להוכיח לה שאני זוכר בגלל שמצאנו לנו טיימינג להתגרש, רגע לפני מלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.02.24
