המראות והדיווחים ממתקפת חמאס ב־7 באוקטובר לא מניחים עד עכשיו לצחי גראד. "כשהבנתי מה קורה, קיוויתי שהדבר האיום הזה יסתכם רק ב־20 נרצחים, ולא ש־20 זה לא נורא, זו זוועה אחת גדולה, אבל פחדתי שזה יהיה נורא הרבה יותר", הוא אומר. "כשדיווחו על 200 כבר התנתקתי מהמראות. לא קלטתי אחר כך שתוך כמה שעות המספר יגדל ליותר מאלף. לכאן (כפר סירקין, היישוב שבו הוא מתגורר) המלחמה פחות מגיעה, אם כי 350 מטר קו אווירי מהבית שלי, במגרש הכדורגל, נפל טיל. אני לא יודע אם הייתי עומד בזה אם היו לי חטופים במשפחה. אתה לא יכול לעשות שום דבר חוץ מלהיות קבור עמוק בתוך המציאות הזאת ולהתייאש".
אתה מכיר אנשים שנרצחו או נחטפו?
"אביתר דוד, חבר של הבן שלי בן, ששירת איתו יחד בסטי"ל, נחטף מהמסיבה ברעים. אני בטוח שזה מאוד מכאיב לבן. הוא טיפוס אכפתי. הוא ביקר את המשפחה של אביתר, והיה באירוע שאירגנו למענו".
כתבות נוספות למנויי +ynet:
בניגוד ללא מעט אמנים גראד, כמעט 62, מעולם לא היסס להשמיע את דעותיו החברתיות והפוליטיות. "יש פה פלח מסוים, שמתנהג בצורה מאוד לא יהודית. כל מיני בן גבירים. הם לא אנשים רעים. אני חושב שהם טועים ושבילבלו אותם. כמו שיכולים להסית ילד בעזה, יכולים גם להסית ילד בישראל. טוב לי בעמדת הגננת, והגננת אפילו לא כועסת על בן גביר, כי היא יודעת שהוא מבולבל".
עכשיו הסלוגן הוא "כולנו ביחד". כשהמלחמה תיגמר הפילוג והשסע יחזרו?
"אני לא מצפה לביחד. אני לא מצפה שהדוס והערבי ירקדו סביב אותו חומוס וסביב אותה גיטרה ואותו שיר. מה שמאחד היום אלה קורונה, חינוך, סביבה, כל הצרות, פה אפשר לדבר ולהגיע להסכמות. אבל התקשורת, הפוליטיקאים והקיצונים לא רוצים לדבר. ברור שהם יגידו שהם בעד, אבל איך שהם עובדים לא מייצר שום דיבור, אלא רק שנאה, פילוג וקטטות. זה מה שיש באולפני הטלוויזיה. בכולנו האשמה. אני גם לא רוצה להאשים את המתנחלים במה שקורה, זו המדיניות שאשמה. אם אתה רוצה לסגור עם הערבים דיל, למה אתה מיישב את כל השטחים האלה?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
שנייה לפני המלחמה החל גראד לשחק בתיאטרון באר־שבע בהצגה 'כולם היו בניי' של ארתור מילר - עוד מזכרת למה שתעשיית המלחמה והמחדלים שנלווים אליה מצליחים לחולל. גראד מגלם את ג'ו קלר, בעל מפעל לחלקי מנועים של מטוסים, שהואשם כי סיפק בזמן המלחמה חלקים פגומים למאמץ המלחמתי, מה שגרם למותם של 21 טייסים. "אנשים אומרים לי שההצגה נהייתה עכשיו יותר רלוונטית, כי היא עוסקת בלקיחת אחריות על מחדל", הוא אומר. "ג'ו קלר אומר, 'חצי מדינה מסריחה צריכה ללכת (לכלא) אם אני הולך'".
"אני לא יודע אם יש פה אנשים שמרוויחים כסף על חשבון פשלות, אבל יש פה פוליטיקאים שממשיכים במלחמה כי זה טוב להם פוליטית, כי הם לא רוצים להגיע לוועדת חקירה. הייתי בעזה לפני 30 שנה, וכמילואימניק צעיר ראיתי שם פשלות לא פשוטות"
את מי ג'ו קלר מזכיר לך במציאות הישראלית?
"אני לא יודע אם יש פה אנשים שמרוויחים כסף על חשבון פשלות, אבל יש פה פוליטיקאים שממשיכים במלחמה כי זה טוב להם פוליטית, כי הם לא רוצים להגיע לוועדת חקירה. הייתי בעזה לפני 30 שנה, וכמילואימניק צעיר ראיתי שם פשלות לא פשוטות. אין חליפות סערה, הוראות הפתיחה באש לא היו ברורות עד הסוף. במשך 30 שנה זה רק הלך והידרדר. שלחו אותי אז למח"ט וסיפרתי לו. כל החבר'ה כעסו עליי. אמרו, 'מה אתה מלכלך על הפלוגה ועל הגדוד?' כאילו ליכלכתי עליהם. זה פשוט הדאיג אותי. גם הפעם היו אנשים שהזהירו מהאסון ואמרו את האמת, ולא הקשיבו להם".
והזדעזעת בגדול.
"אני בשוק שאלו שגרמו לפשלה הנוראית שפגעה בכולנו ממשיכים להוביל את הטיפול בפשלה ואת כל מה שקרה בעקבותיה. ברור שהם צריכים ללכת הביתה. העם הזה יילחם לא פחות טוב בלעדיהם. אתה מכיר מנכ"ל חברה או מפעל שהיה עושה פשלה כזאת, ורוצה שהברוך הזה לא ייגמר, והדירקטוריון היה משאיר אותו? אין חיה כזאת בעולם. אין. גם לכל הרמטכ"לים שהיו קודם יש חלק בפשלה. זה מין קונספט שנבנה לאורך שנים".
מתי האשמים במחדל צריכים ללכת? עכשיו, או כשהמלחמה תסתיים?
"אני לא יודע איך עושים את זה פרוצדורלית. ברור שיש גם מלא פוליטיקאים שרוצים בטוב. אני חושב שכל הסיסטם הוכיח שהוא רקוב. זאת אחת ההוכחות המבהיקות שהעם פה עולה פי 10 על מנהיגיו. אפשר היה למנוע את מה שקרה כאן. אני אומר לעצמי, מה היה קורה אם חמאס היה מתנהג בדיוק כמו שהוא התנהג באותה שבת נוראית, אבל אנחנו היינו מוכנים למתקפה שלו? היינו הודפים אותו והיו לנו 20 הרוגים? האם לא היינו נכנסים לעזה? זה אבסורד שאתה פועל בעוצמה בגלל הפשלה שלך, ולא רק בגלל שהם רוצחים נוראים ומתועבים".
הוא חולק זוגיות עם שלי כהן ואבא לבן (22) ולעלמה השמיניסטית. בעל תואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה, ואת לימודי המשחק בניסן נתיב השלים רק בגיל 30. מאז הספיק לגלם בהצלחה עשרות תפקידים בקולנוע, בטלוויזיה ובתיאטרון, ביים שלושה סרטים ('ג'ירפות', 'תנועה מגונה' ו'הבן־דוד') וזכה בפרס אופיר לשחקן המשנה הטוב ביותר על משחקו בסרט 'מישהו לרוץ איתו'. בטלוויזיה רשומים לזכותו תפקידים כמו 'בשורות טובות', 'מרחק נגיעה', 'תמרות עשן', 'להיות איתה' ו'הנערים' שעסקה בחטיפה וברצח הנער הערבי מוחמד אבו־ח'דיר. "ההתלהמות בצד שלנו מפחידה אותי. הרצח של מוחמד אבו־ח'דיר הוא עוד מקרה מזעזע שהוא חלק מהמצב פה. זה לא יהודי, לא אנושי ולא חכם לשרוף אנשים וילדים. אני לא בעד נקמה. מה היה נכון לעשות אחרי השואה? להרוג שישה מיליון גרמנים? 60 מיליון? לנקמה יש איזה גבול, והיא לא הצד הנכון להבריא את המצב. אתה חייב להיות יותר חזק, ברור, אבל ברור גם לכל יהודי חכם שאלימות וכוח מוגבלים. כשאנחנו מסתכלים על נקמת דם אצל הערבים, אנחנו חושבים שזה פרימיטיבי. לפי דעתי, כל הקיצונים עושים בעצם נזק לקדוש ברוך הוא למרות שהם לא חושבים ככה".
אז מה עושים?
"יש לי יוזמה - נביא 50 אנשים, אולי 100, מראש־העין ו־50 משכם, נשלם להם לפי שעה, והם יישבו ליומיים של ניסיון לדבר. אחריהם נביא עוד ועוד אנשים משני הצדדים. אם זה יקרה, ומאות אלפים יעברו את החוויה הזאת, נבין יותר איפה זה תקוע ומה הצד השני רוצה. עכשיו, זו לא חוכמה לבחון את הדברים תוך כדי הריב, תוך כדי שנשפך דם. אני גם חושב שמבחינה הסברתית היה נורא חכם אם ישראל הייתה אומרת, עכשיו לשבת ולדבר, ומחכה שיבואו אנשים מהצד השני וידברו".
סביר להניח שהם לא יבואו.
"אם הם לא יבואו, אז הסברתית הרווחנו. אם הם יבואו והם יהיו חמאסניקים, גם הרווחנו. הם יגידו, המקום שלכם לא בישראל, אז נראה שאנחנו הקורבן, כי הם רוצים בעצם להרוג אותנו. זה לא ייקח יומיים, זה ייקח אולי שנתיים, אבל יהיו דיבורים".
הימין הקיצוני מדבר על יישוב עזה.
"אם עזה תהיה שטוחה, ואז יבנו שם את הבניינים מחדש ויקימו התנחלויות, השנאה רק תגדל. אנחנו מתמודדים עם שנאה, עם ייאוש ועוני, ולא עם אלף פלסטינים ששמו עליהם חמאס. אתה מתמודד עם מיליונים, עם תסכול והטפות. אנחנו הורגים לא רק חמאסניקים".
מה דעתך על התקופה שלפני המלחמה ועל המהפכה המשפטית?
"אני ממתנגדי המהפכה המשפטית. באתי לכמה הפגנות, אבל אני רוצה יותר לעשות ופחות למחות. אנחנו אחרי הניסיון של דפני ליף וחבריה. הם עשו שינוי מסוים בזכות המחאה שלהם, אבל בסוף זה היה מאמץ נורא גדול שהתמוסס. לא השתנו כאן מספיק דברים. אני חושב שיש למחאה האחרונה הישגים מדהימים, כמו בעניין גלנט למשל, ואני בעדה".
מה מקומם אותך במהפכה המשפטית?
"לא אהבתי שלוקחים את הכוח מבית המשפט ומעבירים אותו לפוליטיקאים, כי הפוליטיקאים הרבה יותר מושחתים ולא נקיים מהשופטים. אם אתה מסתכל על הפסיקות של בית המשפט העליון, אתה רואה שהם עזרו לאורך הדרך לכל מיני מיעוטים שהיו זקוקים לעזרה. במקרים שבהם הם רבו עם הכנסת, אני נוטה לחשוב שבית המשפט צדק. מי רוצה לבטל את עילת הסבירות? בעיקר בנאדם שרוצה לעשות משהו לא סביר. לא בא לי כאזרח שהם יעשו דברים לא סבירים".
בשנים האחרונות קצב העבודה של גראד הואט, הרבה מבחירה. "לא מזמן אמרתי כן לשני פרויקטים גדולים, גם לסרט קולנוע וגם לסדרה גדולה, אבל יש לי עוד סדרה שאני הולך להצטלם אליה בחו"ל בעוד שבועיים", הוא אומר. "כתב אותה יהונתן אינדורסקי, שכתב את 'שטיסל', ארז קו־אל ('הטבח') יביים, ששון גבאי ישחק".
"אני חושב שהטלוויזיה אוהבת את הצעירים והיפים, ואין הרבה תפקידים טובים לבני גילי. אתה לא פותח סדרה לראות בנאדם בן 60. תמיד יש את האבא המבוגר או השוטר הבכיר. היום הכל עובר לרשת, ואז הם לא לוקחים את השחקנים הכי טובים אלא את השחקנים הכי פופולריים בטיקטוק"
'כולם היו בניי', שביימה שיר גולדברג, המנהלת האמנותית של תיאטרון באר־שבע, וזוכה לשבחים רבים, הוא תפקידו הראשון של גראד בתיאטרון זה שנים. "כתבתי וביימתי הרבה, גם נסעתי לחו"ל לפסטיבלים", הוא אומר. "יחסית מאוד הצלחתי. גם עם הכסף הסתדרתי לא רע. גם ליאור אשכנזי ונועה קולר קצת הפסיקו לשחק בתיאטרון".
מה רע בתיאטרון?
"כשאתה מצליח בסדרות ובסרטים ויש לך עבודה, התיאטרון קצת מרגיש מיושן, קצת מאחור. תמיד אמרתי שבסדרות ובסרטים, אנשים רוצים לגעת בשמיים, לעשות את מה שלא עשו מעולם. כשאתה עושה תיאטרון באיזשהו מקום המערכת מנותבת למכור את זה לנס־ציונה וכרמיאל, וזה פחות מושך אותי. כל מקרה כמובן לגופו. הפעם משך אותי התפקיד, הקאסט הנהדר, והבמאית שיר גולדברג. קצרתי על התפקיד הזה המון מחמאות, ושמחתי".
יש מספיק תפקידים בטלוויזיה לבני 60?
"אין בטלוויזיה תפקידים לבני 60. אני חושב שהטלוויזיה אוהבת את הצעירים והיפים, ואין הרבה תפקידים טובים לבני גילי. אתה לא פותח סדרה לראות בנאדם בן 60. תמיד יש את האבא המבוגר או השוטר הבכיר, אני לא אומר שאין, אבל הם יכולים להיות תפקידים פחות אטרקטיביים. בתיאטרון, בקלאסיקות, יש דווקא תפקידים גדולים לחמישימים. אותלו, כל מי כאלה. היום הכל עובר לרשת, ואז הם לא לוקחים את השחקנים הכי טובים אלא את השחקנים הכי פופולריים בטיקטוק. הבת שלי אמרה לי, 'למה כל כוכבי הטיקטוק מלוהקים? זה מגעיל'".
העשור השביעי לחייו לא ממש מטריד את גראד. "כל אחד עם התחזוקה האישית שלו", הוא אומר. "אפשר גם למות ילד בגיל מאה. פיזית הכל פחות טוב. השמיעה טיפ'לה פחות, השיער טיפ'לה פחות", הוא מחייך. "אתה מרגיש נסיגות בכל מיני אזורים ואיברים. אנחנו לא בסוף, יש לנו עוד הרבה שנים, אבל אתה כבר רואה את הסוף באופק. כשאתה נהיה מבוגר, אתה חוזר להרגלים הפשוטים שלך, ואז אתה עוד פעם קצת ילד".
אתה חושב על איך זה ייגמר?
"אמא שלי כבר בת 90, ואבא שלי נפטר בן 85. נרדם ומת. דום לב זה המוות שאני מאחל לעצמי. לישון ולא לקום. בטח שלא בא לי למות על הבמה. יש לי עוד מלא מה לעשות, כמו לתקן את המציאות בכל מיני דרכים שמערבות את הציבור, ואני מתעסק בזה לא מעט, אז עזוב אותי מהמוות. תן עוד 30 שנה לפחות".
פורסם לראשונה: 00:00, 02.02.24
