לידיעת המלהקות: אור בן מלך לגמרי מוכן להיכנס לדמותו של אחד, בנימין נתניהו. "הייתי שמח לעשות אותו הכי 'גוד גאי' שאפשר", הוא מבטיח. "כשאני נכנס לדמות אני מחפש מה מניע אותה, ופה זה הקומפלקס עם אחיו הגדול, יוני נתניהו, מפקד הכוח האמיץ שנהרג באנטבה. תחשבי איך זה לחיות בצילו. זה יוצר תחושת נחיתות, בור שאי־אפשר למלא. אחיו מת כשהגן על המדינה, וגם הוא מנסה להגן על המדינה".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אתה מתאר דמות שייקספירית.
"כן, נתניהו הוא דמות טרגית שהולכת לכיוון הכיליון שלה. אני חושב שהוא אדם מאוד מוכשר, אבל באיזושהי נקודה הוא אמור היה לעזוב, לשחרר. הוא כמו כדורגלן אחרי השיא. לא משנה אם זה נתניהו או אהוד ברק או ביל קלינטון או אסד, כל מי שנמצא בטופ במשך כל כך הרבה זמן - נדפק לו השכל. משהו בתפיסת המציאות שלו מתעוות, זה עניין אינהרנטי מהותי, זה לא קשור לאם נפתחו לך תיקים או לא. אתה מצפה ממנטור, או מאמן קונג פו, שיכשיר את היורש לדוג'ו שלו. אפילו רון חולדאי עשה איזה מהלך עם אסף זמיר. הוא מבין שהוא היה ראש העיר בתל-אביב המון זמן ועכשיו הוא נותן לאסף זמיר את המושכות. למי נתניהו מעביר את הלפיד? הדברים האלה הם דגל אדום בעיניי".
משהו רקוב בממלכת דנמרק.
"אני לא אומר שמשהו רקוב בממלכת דנמרק, אני אומר שכל מנהיג אמור להיות נדיב. במחזה 'הנרי הרביעי' של שייקספיר, המלך אומר, 'כבד הוא הכתר'. נתניהו אפילו לא חושב על יורש, וזה מחשיד בעיניי. מתישהו צריך להכין את המלך הבא, אבל כבד לו הכתר. יש לזה כפל משמעות - מצד אחד כבד לו לסחוב אותו, מצד שני כבד לו להוריד אותו. אתה מתאהב במעמסה שלך ולא מבדיל בינך לבין הכתר. מבחינתך, אתה הוא הכתר".
להסתכל על החיים כאן כמחזה שייקספירי זו בחירה מעניינת.
"זה מגניב לדבר על זה, אבל מתישהו זה מגיע למשחק סכום אפס. הרי קרה האסון ב-7 באוקטובר, מישהו צריך לקחת על זה אחריות. אתה יכול לחמול עליו כדמות טרגית, אבל בסוף החיים יותר חזקים ממחזות".
עד שיגיע התפקיד של האיש עם השיער הסגול, בן מלך בן ה-37 מחליק לנעליו של סמל אחר. מי שחתום על תצוגות משחק מרהיבות ביצירות מדוברות כמו "המדובב" (כמדובב מגמגם של המשטרה שלא ברור באיזה צד הוא משחק) ו"הנערים'"(בתפקיד יוסף חיים בן דוד, מי שהצית למוות את הנער מוחמד אבו־ח'דיר בפרשה שהסעירה את המדינה) מקבל הפעם דמות חיובית, לפחות על הנייר. במיני-דרמה התקופתית החדשה "הצבי" (כאן 11) הוא מככב בתפקיד הראשי של אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית, שמאפשר לו בפעם הראשונה לצאת מהטייפקאסט העברייני-מקולקל שהצמידו לו, משום מה, עד עכשיו. "לאט-לאט אני עושה מעבר לתפקידים של גוד גאייז, שזה מעניין כי במקור אני גוד גאי", הוא מאשר את התיאוריה. "אולי יש משהו במראה שלי שגרם לי עד כה לקבל תפקידים של באד גאייז, ואולי אני גם שחקן שגורם לך להזדהות איתם, כי זו משימה קשה לקבל את החבר'ה הרעים".
למה?
"כי אתה חייב לחפש בדמות את הטוב, גם את דון קורליאונה ב'הסנדק' צריך לשחק כגוד גאי. ואגב, גם בן-יהודה טיפוס מורכב. יש לו אמנם חלק משמעותי בפיתוח המדינה אז הסנטימנט כלפיו חיובי, אבל הוא היה איש קשה. היו לו יחסים בעייתיים עם אמא שלו, הוא רצה להיות רופא ולא הצליח, ואז גילו לו שחפת והוא התגלגל לארץ והפך לכל כך פנאט לגבי השפה העברית, שהוא אסר על הבן שלו לשמוע שום שפה אחרת. במשך שלוש שנים הוא לא נתן לאף אחד להתקרב אליו, כדי שלא ידברו איתו יידיש או רוסית, ובעצם בודד את הבן שלו והכתים את היחסים איתו. הוא היה איש אובססיבי".
איך נכנסים לדמות שלו בלי יותר מדי רפרנסים?
"קרן מרגלית (הבמאית) ואני חיפשנו יזמים והגענו גם לאילון מאסק. קראתי וראיתי דוקו עליו, אמרו לו, 'שמע, אתה לא תצליח לעשות את זה', והוא אומר, 'אני כן', והטיל הראשון שלו מתרסק והלכו ארבעה מיליארד דולר והוא אומר, אין בעיה, נעשה עוד אחד, והוא מטפס על אשתו בלילה, כי יש לו התקפי חרדה. אז יחד עם השליחות הזו שבן אדם מקבל מגיעים גם נוירוטיות וחרדה וזעם. אני חושב שבן-יהודה הרגיש נחיתות מסוימת כי הוא היה חלושס ורצה להספיק דברים לפני שהוא מת. היה לו רצון להוכיח. אין פה עניין של טוב ורע. אולי בן-יהודה עשה טוב, אבל אני לא חושב שהיית רוצה לחיות איתו".
מה עוד למדת עליו בתהליך העבודה?
"שהוא היה צריך להילחם בחרדים בירושלים, שלא רצו שתהיה עברית של חול, רק עברית קודש או יידיש או רוסית. הכניסו אותו גם לכלא כי הוא המשיך לדבר עברית חילונית ונחשב לכופר. הוא היה ליברל כבר ב-1885".
מה הוא היה חושב על מה שקורה פה היום?
"את שואלת אם הוא היה מכוח קפלן או החבר'ה של נתניהו?"
נגיד.
"שאלה טובה. אני חושב שהוא היה בולט בכל מקרה. אולי איזה סטארטאפיסט, אולי איזה בנט כזה. כשקראתי את החומרים עליו, ראיתי שכתבו עליו בעוקצנות ש'בן־יהודה לא היה ביאליק'. שהכישרון שלו לא היה בהכרח בחידוש מילים, שביאליק המציא יותר ממנו. מה שכן, הוא היה מדינאי, הוא ידע לדחוף את העניין הזה קדימה. הוא הבין שעם שווה שפה, ששפה שווה עם. ושבלי שפה אין עם".
מה הוא היה אומר על הרצון להפוך את השפה העברית, שהיא מאוד ממגדרת, לשפה משולבת? ברוכות.ים הבאות.ים?
"אני איש של מילים, כולם חשבו בכלל שאני אהיה עורך דין, לא הייתי אמור להיות שחקן. ואני חושב שהשפה היא דבר חי וזז, משהו שלא יכול לעמוד במקום, אחרת הוא מת. אני חושב שמי שבאמת אוהב שפה אוהב גם סלנג, אוהב פגמים בשפה, אוהב משחקי לשון".
"אנחנו באירוע מתגלגל והאוזן סגורה עכשיו. אם אחי נמצא עכשיו במילואים בעזה ואתה אומר לי 'פרי פלסטיין' אני לא יכול להכיל את זה. אם מישהו תוקף אותי בסמטה חשוכה ואני צריך להרביץ לו, אני יכול לשאול אותו תוך כדי מה שלום הילדים שלו?"
"נחש אותי נחש".
"בהחלט. תראי איזה יופי. בחור ערבי שמנסה לדבר בעברית, כמו ילד שמנסה ללכת. יש יותר יפה מזה?"
הרצון לשדרג או לשנות את השפה נראה לחלק מהציבור כ"טרלול פרוגרסיבי".
"אחרי בית הספר למשחק למדתי חינוך בסמינר הקיבוצים ויש שם המון קורסים למגדר. היום, כשאני מלמד משחק ויש יותר בנות מבנים בחדר, אני שואל, 'כולכן הבנתן?'"
זה יוצר קושי או התנגדות?
(צוחק): "לא אצל מי שלומד משחק".
"הנערים" הייתה יצירה שונה בנוף שיצרה באזז לשני הכיוונים. יש צופים שלקחו מאוד קשה את הבחירה לשים מול החברה הישראלית מראה ולהציג פרופיל מאוד לא מחמיא שלה. אתה חושב שסדרה כזו הייתה יכולה להתקיים היום, במדינה שאחרי 7 באוקטובר?
"אנחנו באירוע שעדיין מתרחש, אז אני לא יודע. אני חושב שאנחנו צריכים להיות מפוקסים על שתי המטרות, שהן - להחזיר את החטופים ולטפל במה שקורה בעזה, כדי שזה לא יקרה עוד פעם. מבחינתי זו טראומה מאוד קשה, ואנחנו מנסים להיאחז בשגרה כדי לחיות בסיטואציה הבלתי אפשרית הזו".
אז אי-אפשר לבקר מדינה או חברה בזמן מלחמה?
"תמיד יש מקום לביקורת, זה הכוח של דמוקרטיה. אנחנו לא רוצים להיות טהרן. אבל אנחנו באירוע מתגלגל והאוזן סגורה עכשיו. אם אחי נמצא עכשיו במילואים בעזה ואתה אומר לי 'פרי פלסטיין' אני לא יכול להכיל את זה. אם מישהו תוקף אותי בסמטה חשוכה ואני צריך להרביץ לו, אני יכול לשאול אותו תוך כדי מה שלום הילדים שלו?"
גם כשחקן, בן מלך הוא לא בדיוק הטייפקאסט. לא מחכה לתפקיד הגדול הבא, גם לא מעביר את הזמן בהרהורי "להיות או לא להיות". אחרי לימודי המשחק בניסן נתיב סיים גם תואר ראשון בחינוך בסמינר הקיבוצים, ובימים אלה הוא מסיים תואר שני בחינוך באוניברסיטת תל-אביב, במקביל לתואר שני נוסף בקולנוע באותו מוסד. ללו"ז הזה תוסיפו סטודיו למשחק בבעלותו ברמת-גן שבו הוא מעביר סדנאות ושיעורים, וקיבלתם איש עסוק מאוד. "אני מדבר עם שחקנים שבאים אליי ללמוד ואומר להם, תמצאו משהו שאתם אוהבים לעשות בין הצילומים, כי אף אחד לא מצטלם כל הזמן", הוא מסביר, "אני אוהב את זה, זה נותן לי שקט".
אבל מאיפה הצורך ללמוד את כל התארים האלה?
"אני בן אדם סקרן. אני גם רוצה להתחיל ללמוד בישול. זה נותן לי שקט כשחקן, כי אני לא רוצה להגיע לאודישן לחוץ. אני גם מודה שאני בשלב בורגני מבחינה נפשית".
איך זה בא לידי ביטוי?
"קודם כל עברתי מתל-אביב לרמת-גן, ליד פארק הירקון. זה שינוי תודעתי מטורף".
תכף תספר שאתה רץ בפארק.
"אני רץ בפארק! זה עושה לי רגליים וטוסיק יפים".
מה חסר, ישאלו הפולניות?
"את לא צריכה להגיד את זה אפילו, את יודעת מה חסר. אני צריך לפגוש מישהי שאני רוצה והיא רוצה. יכולתי להתקדם בחיים מהבחינה הזו, אבל זה באמת עניין של בשלות. אני יוצא וזה, אבל מתמקד בעבודה. וכן, אני בשל מאוד למערכת יחסים. אני פשוט רוצה למצוא מישהי שמרגשת אותי ואני אותה".
אבל קשה להתרגש כשיש אפליקציות ואצבע שמזיזים ימינה ושמאלה.
"אני לא שם. זה לא בשבילי. לא עובד. הורדתי באמבל, שבה רק נשים יכולות להתחיל עם הגברים, תודה לאל. אתן חושבות שאנחנו כל כך אוהבים להתחיל? מותק, קחי את ההתחלות עלייך. אז מישהי מתחילה איתי ואז יוצאים לדייט והיא אומרת, 'טוב, רוצה ללכת אליך?' אמרתי אוקיי וזה היה וואן נייט סטנד. ואחרי שבוע עוד אחת. יושבים בבר, אומרת, 'טוב, אתה מלווה אותי הביתה?' ועוד פעם וואן נייט סטנד. ברור שהייתי יכול להגיד לא, בואי נחכה, אבל בקבוק וחצי קוניאק ונגררתי. האפליקציות הרבה פעמים לוקחות למקום מאוד מזדמן. ואגב, המילה הזו, 'רציני', זה סתם בלבול מוח. זה לא אמור להיות רציני, זה אמור שיהיה חיבור, שיהיה וייב".
היו לך מערכות יחסים ארוכות?
"כן, של שנה טופ. האחרונה המשמעותית הייתה לפני חמש שנים".
עובד לך כשמתחילות איתך באינסטגרם?
"תלוי. יש גם דברים מוזרים".
כמו?
"מישהי שלחה לי עכשיו הודעה עם 'מה קורה?' ואני לא עונה. שולחת הודעה 'אני רוצה לקחת אותך לדייט'. לא עונה. שולחת אחרי כמה ימים 'חלמתי עליך'. לא עונה. אחרי כמה ימים היא כותבת, 'למה אתה לא עונה? תענה כבר, אני חייבת את זה'. לא עונה״.
למה אתה לא עונה?
"כי אני שומר על עצמי, מחפש משהו עמוק שיהיה לי נעים".
תגיד, קורץ לך לשחק בחו"ל?
"הייתי מאוד רוצה לשחק באנגלית, ויש לי סוכנות בארצות-הברית. אבל זה לא שאני לא ישן בלילה בגלל זה".
טוב, קוונטין טרנטינו מתהלך בינינו. שב בבית הקפה הקבוע שלו בצפון תל-אביב ותתפור מולו משהו.
"תעזבי אותי מהדברים האלה, זה סופר-פאתט. מה שכן, עשיתי לו ברכה ליומולדת. yes עשו 'ספיישל טרנטינו' והכינו לו אייטם שבו כל מיני שחקנים מברכים אותו באנגלית. אז בירכתי".
מצחיק.
"תארי לך מה זה מבחינתו להיות פה. מצד אחד הוא אחד הבמאים הכי גדולים בעולם, מצד שני יש לו תמ"א מול הבית".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.03.24
