רגע לפני שהסטנדאפיסט בן בן ברוך היה אמור לצאת לסיבוב הופעות בארה"ב מול יהודי התפוצות, בעודו מככב בתוכנית מצליחה בפריים טיים וכל ההופעות שלו סולד אאוט, הגיע 7 באוקטובר והכל נעצר. "באותה שבת ישנתי בממ"ד עם הילדה שלי, וקמנו באזעקות", הוא משחזר. "כולם רצו לממ"ד בבהלה וזה היה מלחיץ מאוד. הימים הבאים היו סיוט מתמשך. ביום שני כבר התחלתי לבקר בכל בית חולים בארץ, אין מחלקה שלא הייתי בה. בהתחלה בטראומה ואחר כך במחלקות השיקום.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
"זה הכניס אותי לסוג של הלם קרב. לא דיברתי, לא הייתי אני, היו לי מחשבות מורבידיות. אפילו התחלתי לפחד שעשיתי משהו לא בסדר, שאני אשם. אולי שהתוכנית שלי ברשת 13 משודרת ביום שישי, למרות שכתוב שזה צולם ביום חול. אולי שבשיא ההצלחה שלי התנגשתי בקיר עם מכונית מרוץ ואני דורס את כל הדברים שהיו לי באופק. חשבתי שזאת קארמה רעה ופחדתי שזה הסוף שלי, שיהיה קשה לי לחזור למלא אולם באנשים".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אחרי שהתחיל להתאושש, בן חזר לעשות את אחד הדברים שהוא הכי אוהב. "התחלתי להקליט פודקאסט יומי, יומן מלחמה אופטימי, לבד, בשבילי, בשביל לצאת מהאבל ומההלם. הייתי מדבר עם עצמי שעה מהבית. כל יום סיכמתי את היום בצורה הכי אופטימית שאפשר, בשונה מהחדשות".
האמנת לעצמך?
"לפעמים כן, ולפעמים הרגשתי שאני מוכר שטויות. בהמשך לזה חשבתי להביא לאולפן כל מיני צמדים שאני רוצה לשמוע את דעתם. נסרין ויוסף חדאד, בר צברי ועדי אלון, גורי אלפי וגיא מזיג, יגאל אושרי ואריק משעלי. חבר'ה שלי שהיה לי מעניין להפגיש. ככה נוצר 'הסלון של הפודקאסט', תוכנית שליוותה אותנו שישה־שבעה שבועות עד שחזרתי להתארגן לטור בארה"ב ולהחזיר את ההופעות.
"יצאתי עם מופע אינטימי במועדון ג'אז קטן שמכיל עד 90 אנשים. זה היה מופע הצדעה לנשות המילואים, שהרגשתי שלא מקבלות מספיק קרדיט, וחצי מהכרטיסים פתחתי לאנשים שרוצים לבוא ולנקות את הראש, והייתה לזה הצלחה מפתיעה. התרגשתי יותר מכשהופעתי במנורה, כי לא עשיתי את זה כמעט חודשיים. היו איזה עשרה סבבים של מופעי הצדעה, וככה גם הצלחתי להופיע בהתנדבות לחיילים, זה נתן לי מוטיבציה ואופטימיות".
אולפן ההקלטות של בן (42) נמצא בדרום תל־אביב, בתוך מבנה ישן ואפור שקשה לדמיין שאירח את מיטב האמנים בישראל והפך לסמל סטטוס. "הפודקאסטים זה פוקס של החיים", הוא מספר. "לא דמיינתי את ההצלחה של זה. ב־2019 נחשפתי לתחום בארה"ב וזה סיקרן אותי. היה לי הרבה מה להגיד ולא היה לי איפה. בהופעה אתה מכניס רק חצי ממה שאתה רוצה להגיד. אז עשיתי פיילוט עם עצמי ועם כמה חברים טובים, שכרתי אולפן של מטר על מטר עם ציוד זול, ואחרי שאזרתי אומץ להעלות את זה קיבלתי תגובות שהיו הרבה מעבר למה שציפיתי.
"זה נתן לי את הדרייב להשקיע מאות אלפי שקלים בציוד, בעובדים, ולהפוך את הדבר הזה למה שהוא היום. דמיינתי שאנשים יבואו לחלל סגור וידברו שעתיים, שלוש, וזה הגשים את עצמו. גיליתי בעצמי צד שלא הכרתי. אשתי ואני אפילו נתנו לתקופה הזו שם: בן החדש. הרגשתי יותר שווה בעיני עצמי. קודם הייתי נכנס לחדר עם בן אדם אחר ומרגיש נחות, אבל מאז הפודקאסט זה היסטוריה. בן שלפני ובן שאחרי זה משהו אחרי לגמרי".
אבל גם בעולם הבידור הלך לך די בקלות.
"מהצד כולם אומרים לי איזה חרוץ אתה, אבל אני לא מרגיש שעבדתי קשה. אני עובד ומשקיע המון במה שאני עושה, ועושה את זה הכי טוב שאני יכול, אבל לא היה לי קשה לפרוץ. אבל אני חייב להודות שיש דברים שלא דמיינתי שאעשה. תוכנית פריים טיים בשישי בערב? למלא את מנורה? לא חלמתי, אפילו לא קרוב. לא הייתי מאלה שכתבו על מפית 'יום אחד אני אופיע במנורה' ושמרו אותה. זאת עבודה קשה, התמדה, הנאה מהעשייה, קורטוב של אמונה, וגם כישרון, אני מניח. היום, אחרי שעשיתי את הדברים האלה, אני באמת מאמין שהכל אפשרי".
חלק גדול מההצלחה שלו בן זוקף לזכות השלישייה הכי מפורסמת בעולם הבידור, "מה קשור", שקלטה את הבחור המוכשר שבכלל חלם על קריירה בשוק ההון. "המקצוע הזה בחר בי", הוא אומר. "עבדתי בכל עבודה אפשרית, הוצאתי תואר ראשון במטרה לעבוד בפיננסים ושוק ההון. הייתה לי משיכה לבמה, אבל לא ברמה של לעשות סטנדאפ, למרות שכבר בתיכון החברים אמרו לי 'למה אתה לא עושה את זה? למה אתה לא הולך לבמה פתוחה?'
"בקורס פסיכומטרי הייתי מצחיק את כולם בקטע אחר. בפורים כולם באו מחופשים, ואני באתי רגיל. אמרתי שאם ישאלו אחזיק בקבוק מים ואגיד שאני סטנדאפיסט. וכולם אמרו לי 'אם אתה כבר מתחפש לאחד כזה, תעשה הופעה'. בהפסקה עשיתי הופעה על כל הדברים המצחיקים שהיו בקורס והתאהבתי בזה. אחר כך גיבשתי חמש דקות של הופעה, הלכתי לבמה פתוחה ומיד הרגשתי בבית".
איך מה קשור נכנסים לתמונה?
"היינו מיוצגים באותו משרד, והם חיפשו מחמם. הסוכן שלנו שראה אותי בהופעה אמר להם 'יש לי מישהו מושלם בשבילכם'. ההופעה הראשונה שלי איתם הייתה מול 2,500 איש באמפי עומר, ואני בהלם משלושתם, שאני רואה אותם במציאות, הם היו אלילים. ואני נוסע איתם בוואן וקולט איזה מצחיקים הם במציאות, רגילים, פשוטים. מגיעים לשם וכולי פיק ברכיים. עשיתי עשר דקות, לא הופעת חיי, אבל הייתה הופעה טובה, והכי חשוב שמה קשור אהבו. שלושתם קפצו עליי ואמרו 'אנחנו נכנסים שותפים אצל הסוכן שלך, אין, אתה הולך להיות כוכב'.
"הם ביקשו שאעשה 20 דקות לבד. זה היה קשה אבל טוב, צברתי ניסיון. 20 הופעות בחודש עם מה קשור. אני אומר בכל מקום - אני חייב להם את ההצלחה שלי. עשיתי את זה שלוש שנים, עד שהתחלתי לפתוח קופות לבד בזכות החשיפה הזו. ואז החלטתי בגיל 32 שאני עוזב את כל העיסוקים האחרים, הייתה לי חברה של מוקדי מכירות עם 160 עובדים, ומתמקד בזה".
מאז עברו עשר שנים, בן הוא כבר אבא לארבעה פלוס כלב, ובדרך הספיק לעשות עוד תוכנית ריאליטי ברשת 13 בשם "אוטו אוכל" ולהגיע לגמר הגדול עם אשתו. לפני חודש בדיוק הוא סגר מעגל וחתם את סיבוב ההופעות בארה"ב. "זה היה גדול עשרת מונים ממה שדמיינתי", הוא מספר. "ראיתי שם פרץ התרגשות שלא ראיתי בחיים שלי. פתחנו כל הופעה עם השיר 'עם ישראל חי' של איל גולן וזו הייתה זריקת מרץ לכל ההופעה. מה שעשיתי שם היה שליחות. לזרוע באנשים אופטימיות שהטוב ינצח ושנחזור לשגרה ושאפשר גם לצחוק על המצב.
"כל הופעה הייתה לפחות שעתיים, אבל אתה לא מרגיש את הזמן. הקהל לא רוצה ללכת. יש לי קטע שאני נותן לקהל לשאול שאלות. בארץ זה שש דקות, שם זה היה 20 דקות כי כולם רוצים לדבר. אחרי כל הופעה הייתי מרוקן עד הטיפה האחרונה כי נתתי הכל. בכל מקום אנשים מרגישים שהם חברים שלי, מחבקים אותי וקוראים לי 'אחי'. אנשים באו במיוחד מרחוק, נסעו ארבע שעות בשביל לראות אותי. זה היה סיבוב מטורף".
יש מקום להומור שחור בזמן מלחמה?
"למדתי שהומור שחור נחוץ במיוחד בזמנים כאלה. זה כמו לנטרל פצצה. הופעתי עכשיו למפונים של קריית־שמונה ואמרתי להם 'האמת היא שמאז שפרצה המלחמה אני מלא בבית, אתם יודעים על מה אני מדבר? אה, לא, אין לכם כזה', ואנחנו צוחקים ביחד עם משהו שכולנו מבינים שהוא קשוח, והם נקרעים מצחוק למרות שקשה להם.
"מצד שני אני לא מחפש לשים אנשים במקום לא נוח. גם אם 30 אנשים יתאכזבו מתוך 400 שהגיעו להופעה זה לא שווה את זה. את יודעת איזה בדיחות על סקס יש לי בראש? אבל לא מתאים לי להביא להופעה אמא שתשב עם הילד בן ה־16 שלה ולהביך אותם. אבל כן יש בדיחות כמו - התקשרו אליי מ־8200 וביקשו שאבוא להופיע, אמרו 'תקפוץ לחיילים שלנו, תפתיע אותם', ואמרתי 'מה, לא הפתיעו אתכם מספיק?'".
