ייתכן שרבים ורבות אינם זוכרים, אבל מעל ראש הממשלה מרחף כתב אישום חמור הנדון בימים אלו (ובעצם בשנים אלו) בבית המשפט. ביום שבו הודיע היועץ המשפטי לממשלה על כך קרו הרבה דברים, אבל אירוע אחד לא התרחש: בנימין נתניהו ואביחי מנדלבליט לא נפגשו לפוטו-אופ חגיגי שבו הצטלמו עם כתב האישום.
והנה, בראשית החודש, כשהחלים נתניהו בשעה טובה מהשפעת (הקלה!) שבה חלה, הוא הצטלם עם כתב אישום מסוג אחר. המאשימה הפעם לא הייתה מדינת ישראל אלא ליטל שמש, מגישה בכירה בערוץ 14 ומחברת הספר "כמה שווה יהודי מת?" שעוסק במנגנון התשלומים שמעבירה הרשות הפלסטינית למחבלים ולבני משפחותיהם לפי מחירון שאמור להרתיח כל אדם עם טיפת יושרה והגינות. אולם מעבר להצגת תמריצי הטרור של הרשות, ספרה של שמש מתאר אוזלת יד של ממש מצד כל ממשלות ישראל מאז חתימת הסכם אוסלו (1993) וייסוד פרוטוקול פריז (1994). ב-30 השנים הללו ישראל נשלטה לרוב על ידי הימין, ובמיוחד על ידי האיש שהתכבד לקחת חלק במסע היח"צ של הספר.
כיוון שלא יצא תיעוד כלשהו מהפגישה מלבד צילום משותף, והמחברת רק סיכמה את האירוע ב"שוחחנו על מערכת התמריצים הכלכליים של הטרור הפלסטיני והצורך לגדוע אותם", אין לדעת כיצד הגיב הנאשם לסעיפים הרבים המפורטים לאורך 220 העמודים. גם בראיונות שהעניקה שמש, רובם ככולם למרבה הצער בכלי תקשורת המזוהים עם הימין, היא לא בדיוק נלחצה אל הקיר בסוגיית האחריות של נתניהו וממשלות הימין. לפי האירוח שלה ב"פטריוטים", תוכנית הדגל של ערוץ 14, ספק אם המגיש ינון מגל או מישהו מהפאנליסטים בכלל טרח לקרוא את הספר.
וחבל שכך, כיוון ששמש נעזרת בנתונים חדים ובדמויות מוכרות בתחום (מעו"ד ניצנה דרשן-לייטנר מעמותת "שורת הדין" ועד הסנטור הרפובליקאי לינדזי גרהאם) כדי להציב מראה לא מחמיאה בפני אלו הרואים ברשות הפלסטינית פרטנר לשלום, בין אם זה השמאל הישראלי או אומות המערב, ובראשן כמובן ארה"ב. כל עוולות הכיבוש בגדה המערבית, שזה אמנם לא נושא שמעניין לשמש את קצה הזרת (אולי משום שמבחינתה הוא לא קיים), לא יכולות לתרץ שיטה שבה גוף ממלכתי וכביכול שואף שלום מתגמל פעולות טרור, ועוד בזמן שמנגנוני הביטחון משתפים פעולה עם צה"ל כדי למנוע אותו. שמש אמנם נעזרת בכל טריק כדי לגמד מאוד את התועלת הישראלית (ביטחונית, מדינית, כלכלית וגם מוסרית) הגלומה בהמשך קיומה של הרשות הפלסטינית (שגם ככה לא בדיוק סובלת מעודף פופולריות בקרב נתיניה), אבל אין בכך כדי להמעיט בחומרתה של הדואליות: מצד אחד כביכול זונחים את ההתנגדות האלימה, ומצד שני מפעילים אקו-סיסטם שלם שדואג לשמן את מי שכן הרים סכין, אבן, רובה או מטען חבלה.
עם זאת, וזהו כשל אופייני בספרי עיון בז'אנר האידיאולוגי (מכל צד), "כמה שווה" נעדר ולו מיליגרם של סקרנות אינטלקטואלית. למעט תיאור של רמאללה בפתיחת הספר וכמה ציטוטים ממקורות גלויים שמשרתים נאמנה את התזה, הספר חף מתובנות מעמיקות על החברה הפלסטינית. יש בכך צורך לא כדי לגלות "הבנה" כלפי פשעים מתועבים, אלא כדי להעמיק את חשיבות הדה-רדיקליזציה שאליה שמש שואפת, ואולי גם ללמוד עוד כמה דברים על אוכלוסייה שלא הולכת לשומקום, מלבד על מקומה המטריד של השנאה בחייהם.
גם כלפי פנים, ניכר ששמש סימנה את השביל ועשתה כל שלאל ידה כדי לא לסטות ממנו. כך, למשל, היא מאשימה כמיטב המסורת את בג"ץ בפגיעה במאבק בשל פסילת תיקון לחוק הביטוח הלאומי מ-2015, שנועד לשלול קצבאות מהוריהם של קטינים שהורשעו בעבירות ביטחון, כיוון שהרשות מעבירה להם תשלומים במסגרת אותו הסדר דמים. בג"ץ אכן פסל 2021 את התיקון ברוב דחוק, אבל קריאה בפסיקה מגלה תמונה מורכבת: החוק למשל הושאר על כנו 12 חודשים כדי לאפשר לכנסת לבצע תיקונים הנוגעים ליישומו, כפי שהממשלה בעצמה הציעה עוד ב-2018. אפילו נעם סולברג, השופט השמרן שכתב את דעת המיעוט, אמר כי "ראוי לממשלה לפעול לתיקון החוק, כפי הצעתה". אגב, אחד משופטי המיעוט היה יצחק עמית האקטיביסט, זה שיריב לוין מוכן לעשות הכול כדי שלא יישב על כיסא נשיא בית המשפט העליון.
אף על פי כן, יהיה זה עוול לפטור את "כמה שווה יהודי מת?" בתור המשכו של ערוץ 14 באמצעים ספרותיים. אם עוד נותר משהו מחלום הנורמליות ("שלום" זאת מילה גדולה כרגע) בין ההריסות שתחתיהן הוא לכוד, הדרך לחלץ אותו אינה עוברת בהעמדת פנים ובעצימת עיניים. מה שכן, יהיה נחמד אם גם הימין יזכור זאת, בטח כשנציגי המחנה נפגשים עם המנהיג.
"כמה שווה יהודי מת?", ליטל שמש, הוצאה לאור: סלע מאיר, 220 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.03.24
