מלחמת יום הכיפורים הביאה לשוחות אמן יהודי בשם לאונרד כהן, שגילה את הגיטריסט מתי כספי ואפילו כתב שיר בין לבין על ג'ניס ג'ופלין. 50 שנה אחרי, הביאה המלחמה למילואים בתוכנית "גולסטאר" אמן יהודי בשם איאן זירינג, שהתקבל כאן בברכת כהנים, כולל כל החבילה העוטפת ברשתות והכתרה של ממש במחניודה. נכון שעברו 30 שנה מאז ש"בוורלי הילס 90210" להטה בעולם, אבל סטיב סנדרס הוא עדיין גיבור בישראל, בטח אם הוא מגיע לכאן כשהתותחים עדיין רועמים ונראה כמעט אותו דבר, כולל שיער מלא ומעורר קנאה בגיל 59."אני כאן עם זרועות פתוחות, אהבה ותמיכה לאחיי ולאחיותיי הישראלים", הוא אומר בהתרגשות לא מזויפת. "ואני מקווה שכולנו נמצא שלום ושלווה בקרוב. חשוב לתמוך האחד בשני".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
רוברט דה נירו, נניח, לא היה מקבל יותר אהבה בישראל עכשיו.
"זה כיף שמקבלים אותי פה ככה ומפגינים כלפיי כל כך הרבה חום. זה תמיד קצת מפתיע, אני לא מצפה לזה, אז מאוד נחמד, במיוחד בתקופה כל כך סוערת בעולם. אני חושב שאנשים בישראל ראו בזה צעד של תמיכה".
פחדת לבוא לישראל? בכל זאת, אנחנו במלחמה.
"כן".
מה אמרת לשתי הבנות שלך?
"שאני מגיע כדי לתמוך בתוכנית, שיש לי חובה חוזית להיות כאן. כן, חששתי לבוא לישראל. אבל מצד שני, אני לא אחיה בפחד".
אבל עכשיו אתה גם מזוהה עם ישראל. אבוד לך.
"אז אני לא רואה את זה כבעיה שלי. זו בעיה של מישהו אחר. לא קיבלתי איומים לא להגיע לפה, אנשים כותבים ברשתות מה שהם רוצים, אוקיי. בכל מקרה, איומים כאלה, ככל שישנם, לא מפחידים אותי כמו האיומים שאני מקבל מהבנות שלי על כל מיני סוגיות בחיים. אז יש לי בעיות יותר גדולות".
איך שמעת על 7 באוקטובר?
"מהמפיק והעורך של 'גולסטאר' ירון ליכטנשטיין, ואז מהחברים שלי מהסדרה, שצולמה עוד לפני המלחמה. ברור שדאגתי. הייתי מזועזע לשמוע ולראות מה קורה, כמו כל העולם".
לא כל העולם. היו גם אנשים ששמחו מאוד.
"אנשים רעים, אנשים שרגילים לשנוא. לא לימדו אותי לשנוא, אז אני לא מבין איך זה אפשרי. אני גם לא יודע איך מה שקרה בכלל אפשרי, כי זה נראה מעבר לשנאה".
עבורנו, יהודים וישראלים, זה טראומטי גם כי זה מזכיר לנו את השואה.
"אני מבין כמובן מה שאתה אומר ועדיין חושב שזה לא ייאמן. תשמע, חלק מהמשפחה שלי נספו בשואה. לסבא שלי היו 11 אחים ואחיות. מתוך ה־12 רק שניים שרדו את השואה. סבא לא היה במחנות, הוא ברח מהונגריה, היגר לניו־ג'רזי, ואחותו, שלא הייתה איתו בקשר, היגרה לקנדה ושינתה את השם שלה לזירינג, שם לא יהודי".
להיות יהודי אמריקאי בתקופה הזאת, זה בוודאי יותר מסובך. אתה מרגיש את זה?
"בהחלט. יש כל כך הרבה אנטישמיות בעולם, זה ממש מעציב אותי. איך אפשר שלא להרגיש את זה? רואים בחדשות את המחאות נגד ישראל ואת כל מה שקורה, זה מאוד בפנים שלנו עכשיו".
מה חשבת על השימוע בקונגרס לראשות אוניברסיטאות מובילות על האנטישמיות בקמפוסים?
"זה היה דיון לא פחות ממדהים עבורי. לא ידעתי שהבעיה הזו כה גדולה, עד שראיתי את הדברים בדיון בקונגרס. אני לא מבין את זה, אבל אני גם לא אכנס לשם יותר מדי. אני מתרכז בעיקר בעולם שלי, לא יכול להתמודד עם יותר מדי. אני מגדל שתי בנות לבד בהוליווד. אני מרוכז מאוד בהן".
וכשהן שואלות על זה?
"הן מדברות על זה בבית הספר היהודי. כשהן שואלות בבית, אני עונה שאני לא יכול לדבר בשם אנשים אחרים, אבל אנחנו חיים לפי כלל הזהב: אל תעשה לחבריך מה ששנוא עליך. פשוט תהיה אדם טוב. הן צעירות מדי להבין את כל הנושא הגיאופוליטי".
יש משהו שזיעזע אותך במיוחד באחרונה, מהכיוון האנטישמי?
"זה יותר בגדול, פחות ספציפית. יש הרבה אנשים שמדברים על דברים שהם לא מבינים בהם, מצהירים הצהרות לא הגיוניות, ונראה שהם לא מבינים באמת את המצב".
אותי למשל תיסכל לראות אנשים קורעים את הפוסטרים של החטופים, רק משום שהם יהודים או ישראלים. זה קרה באירופה, גם בארה"ב.
"זה קרה בכל העולם. אני לא יכול לדבר בשם אנשים אחרים, אבל ברור שאני לא הייתי עושה דבר כזה. אני גר בלוס־אנג'לס, בבוורלי־הילס. במרכז העיר יש עמוד גדול עם תמונה של כל אחד מהחטופים, ויש אנשים ששומרים על זה".
כי אם לא, גם אצלכם היו תולשים.
"אני מאמין בזכותם של אנשים למחות ולהגיד מה שהם רוצים. אבל אני לא חושב שזה בסדר לזלזל במישהו אחר בגלל מה שהוא מאמין בו. המצב בעולם גם ככה קשה".
אבל אנחנו מרגישים שהעולם שכח אותנו מאז 7 באוקטובר. שכח את הזכות שלנו להגן על עצמנו.
"הייתי רוצה לראות חלק מהנזק שאתה מדבר עליו יותר בתקשורת העולמית, אבל לא מראים את זה. מראים היום רק את התמונות מעזה, אז מנקודת מבט אנושית אי־אפשר שלא לחוש חמלה על הסבל שלהם. מהצד הישראלי נראה שלא מציגים בתקשורת הבינלאומית את הזוועות שהתרחשו".
זה כן היה בהתחלה.
"אנשי חדשות, הדרך שבה הם מציגים את הדברים כיום היא מאוד אנטי־ישראלית. אז זה מה שאנשים רואים, ולכן לא מפתיע שאנשים מזדהים יותר עם העזתים עכשיו. לראות תמונות מטושטשות ולשמוע סיפורים על מה שקרה ב־7 באוקטובר, ומאז לא שומעים כלום? בעולם החדשות, שטווח הריכוז שלו הוא קצר, אם אתה לא יוצר מודעות כל הזמן, אנשים שוכחים. אז מה שהחליף את מה שקרה ב־7 באוקטובר זה מה שקורה בעזה. וזה נורא".
אוקיי. אתה חושב שכשחקן יהודי יהיה לך קשה יותר לקבל הצעות עבודה בגלל מה שקורה עכשיו? העולם לא ממש בעדנו, כאמור.
"אולי. זה אפשרי, בוודאי. אבל בסופו של דבר אני אדם, הערכים שלי הם של בן אדם, לא של שחקן. לא אכפת לי. אם זה יהפוך לבעיה, אני אמצא דרך לעקוף אותה. בסופו של דבר, מה שהכי חשוב לי אלה הבנות שלי והעתיד שלהן. אני לא יודע איך המצב הזה יסתיים. אני כאן בישראל כדי לתמוך בתוכנית. במקרה יצא שיש מלחמה, יש המון אנטישמיות ואני יהודי. אני נשאל הרבה שאלות שאני לא יכול לענות עליהן ואני לא רוצה להצהיר הצהרות שיפגעו במישהו. ממש לא רוצה".
אתה מוצא את עצמך מתנצל יותר על היותך יהודי? אולי חברים שלך שואלים יותר שאלות על ישראל?
"כל החברים שלי יודעים מה קורה. המעגל החברתי שלי מורכב מאנשים אינטליגנטים וחכמים".
בדצמבר האחרון עבר זירינג חוויה מפחידה במיוחד. כנופיה של אופנוענים נראתה נטפלת למכוניתו בהוליווד עד שיצא והחליף מהלומות לבדו מול מספר בחורים, כשבתו בת ה־10 פאנה נמצאת בכל אותם רגעים במכונית. בימים של תחילת המלחמה בישראל עלתה השערה שאולי זירינג הוכה על רקע אנטישמי, אבל הוא שולל את זה בנחרצות. "אין קשר. יש בעיות בקליפורניה. האופנועים הקטנים האלה, יש לכם גם כאלה כאן, המנוע שלהם הוא בדרך כלל של מכסחות דשא והם מציפים את הרחובות, מאות מהם. קשה מאוד למשטרה לשלוט בזה. אז הם הפחיתו את התקצוב של המשטרה בלוס־אנג'לס, חסרים בערך 1,000 שוטרים, והאופנועים מסכנים אנשים בעצם הופעתם".
מה קרה שם בעצם?
"עמדתי בפקק והם היו משני הצדדים שלי, עוברים בין נתיבים. שניים מהם החליטו שהם רוצים לעבור מיד מנתיב אחד לאחר, אז הם ניסו להידחף מול המכונית שלי. לא היה מספיק מקום, אז הם התחילו לדפוק על מכסה המנוע שלי, קיללו אותי, 'תזיז את הפאקינג מכונית שלך'. אני לא אסכים שיתנהגו אליי ככה מול הבנות שלי. אז יצאתי מהאוטו, ראיתי שאחד מהאופנוענים יורד מהאופנוע אז דחפתי אותו, וכשחזרתי למכונית שלי קפצו עליי כמה".
זה נראה רע מאוד בווידיאו. זה היה עלול להסתיים בצורה כואבת הרבה יותר.
"עשיתי כל שביכולתי להרחיק את המכות מהמקום שבו הבת שלי הייתה. ברגע שהגעתי למדרכה, האנשים שם היו בהלם ורוב האופנוענים לא היו מעוניינים בהתנהגות כזאת, אז הם התחילו לעזוב וכך זה נגמר. אבל לי זה הרגיש שנקלעתי למשחק פוטבול. דיינה וויט, לוחם MMA (ונשיא איגוד UFC – ר"ש) התקשר אליי להחמיא על היכולות. קבוצות פוטבול התקשרו אליי שאצטרף אליהן".
זה כאב?
"לא. כשאתה מרגיש מאוים, אתה חייב לעשות מה שאתה חייב לעשות. הגנתי על עצמי מספיק כדי לא להיפגע. לא יודע מה קרה לשאר האנשים".
המשטרה עצרה מישהו?
"לא הגיעה אפילו. אני מחכה שהם יתקשרו. יש חקירה נמשכת. ידוע שאחד מהם הוריד את הקסדה שלו ושבר את השמשה".
מה שלום הבת שלך? זו עלולה להיות טראומה.
"בכלל לא עושה רושם שכזה. באותו לילה היא ישנה אצל חברות שלה וכבר הייתה בסדר גמור".
זו הפעם הראשונה שבה ההפקה של "גולסטאר" מצליחה לשים את היד על שם בינלאומי שמתכתב היטב עם הישראלים, מהלך ליהוק מבריק לציר של סדרת דוקו־ריאליטי שמבקשת לחדש בעונתה ה־11 וצולמה הפעם בחלקידה, יוון. זירינג מצא עצמו בנבחרת עם דמויות כמו אלירז שדה, אלעד צפני, ירון ברלד, חמימו, ליאם גולן, רז זהבי, אנדי רם, יוני ארליך, ליאור דיין, קובי סוויסה, דניאל יונה, ג'קי מנחם והמאמנים שייע פייגנבוים וג'ובאני רוסו. התוכנית, שנחשבת לאחת המצליחות של חברת HOT בכל הזמנים, עלתה בשבוע שעבר בשם "גולסטאר יוון" והיא משודרת בימים ראשון־רביעי ומשודרת בערוץ HOT real, וכמו כן ב־VOD וב־Next TV. "נהניתי מאוד לצלם ביוון", הוא אומר. "ההפקה הייתה מעולה. הדמויות היו בדיוק הדמויות שאתה מצפה לפגוש בתוכניות ריאליטי. אתה רוצה לראות סיכונים גדולים או דמויות מעניינות, וכאן היה שילוב מושלם של שניהם. זה היה מאתגר, לא רק משום שאני לא שחקן כדורגל כל כך טוב".
מה הספורט האהוב עליך?
"סקי".
לפי המראה בנעורים, הייתי מנחש ששיחקת דווקא פוטבול בקולג'.
"אני נראה אתלטי, וסטיב בסדרה היה אתלטי, אבל אין לי באמת יכולות אתלטיות גבוהות. מגיל 12 אני עובד כשחקן, אז במקום לשחק עם חברים אחרי בית הספר הייתי בחוג משחק, חוג שירה, חוג ריקוד. זה עדיין שם אותך בכושר טוב".
איך התרשמת מהתרבות הישראלית המעודכנת בימים הראשונים שלך ביוון?
"לא הפתיע אותי שהצוות היה מורכב מדמויות שונות, קומיקאים, שחקנים, ולכל אחד הייתה דעה מאוד ברורה משלו. לא הצלחתי להצטרף לשיחות, כי לא ממש הבנתי מה הם אומרים. יכול להיות שהם סיפרו עליי בדיחות, אני מניח שכן, אבל זה לא משנה, כי מה שהיה הכי חשוב שם הוא הלב".
בעברית קוראים לזה מילואים.
"זה די כמו אחים. הם רבים, אבל הם אוהבים אחד את השני. וזה נחמד. כאילו, הריבים מטורפים, הם צועקים אחד על השני, אבל אחר כך הם משלימים. המעברים האלה מאוד חדים".
מה הפתיע אותך?
"הרבה פעמים אמרו לי לקרוא לאלעד צפני 'גמד', שזה היה מוזר עבורי, כי בארצות־הברית מקפידים כל כך על דיבור פוליטיקלי קורקט ולא קוראים לאנשים נמוכים גמדים. זה פוגעני. אני לא כאן כדי לעצבן אף אחד. באתי ליהנות. אבל לא שמעתי את המילה הזאת כל כך הרבה זמן, ואז מישהו אומר לי לקרוא לאלעד גמד. וזה היה וואו".
מובן לגמרי.
"יום אחד הגעתי לחדר ההלבשה והמדים שלנו לא היו שם, אלא רק תחפושות. המפיק אמר לי, היום תשחק על הברכיים, כי אלעד צפני רוצה שכולם יבינו מה זה אומר להיות גמד. מהלך חכם, אבל הוא הכריח את כולנו להתלבש כ'גמדים', אלוהים יעזור לי. זה מאוד התאים לקטע של 'גולסטאר'. משוגע, כיפי, וגורם לך לחכות בקוצר רוח לדבר הבא".
איך התרשמת מהמאמן, שייע פייגנבוים?
"כולם אומרים לי שהוא אגדה בישראל. לא זכיתי לראות אותו משחק. הוא לא דובר אנגלית, אז לא יכולתי לדבר איתו כל כך. הוא כן קצת משוגע. שייע וג'ובאני רוסו היו צועקים אחד על השני בקולי קולות ולא הצלחתי להבין מה קורה. הם תמיד היו הולכים לצד. לא הבנתי למה הם עושים עניין, כי לא נראה שיש התאמה בין מה שקורה על המגרש לרמת הצעקות שלהם".
ניתחת במדויק.
צוחק. "לא הייתי בטוח שהם רבים על מה שקורה על המגרש בכלל, כי הכל היה בסדר. הייתה להם מהצד מעין אופרת סבון משלהם, וזה היה קצת מתסכל עבורי, כי לא הבנתי מה הם אומרים".
הבנתי שהתחברת יפה לאלירז שדה.
"הבחור עם הכיפה. שחקן כדורגל מעולה. הוא ואני הסתדרנו מצוין, הוא דובר אנגלית, נפש עדינה, צחקנו המון יחד. לא היינו מתפללים יחד, אבל עשינו קידוש. גם אנדי רם ויוני ארליך התחברו איתי, הם בערך היחידים שם שיכולתי לדבר איתם שוטף. מקווה שיגיעו לארצות־הברית בקרוב, שאוכל לשחק איתם טניס. הם אתלטיים מאוד, גם שחקני כדורגל מעולים. זה מצחיק, כולכם בישראל גדלים על כדורגל. אני לא שיחקתי כדורגל בתור ילד בכלל".
אבל זכית להכיר גם את ירון ברלד.
"יש לו צחוק מידבק. זה נראה שהצחוק מגיע ממש מהבטן שלו, שהייתה רוטטת בכל פעם שהוא התחיל לצחוק. אז הוא גורם לך לצחוק רק משום שהצחוק שלו מצחיק. האיש היה מתחפש ומנסה לדבר איתי שעות בתור דמות. הוא קומיקאי, ומה שנחמד בקומדיה שלו זה שאתה לא צריך להבין מה הוא אומר כדי לדעת שהוא מצחיק".
את חמימו הבנת?
"הוא היה האדם שהכי פחות הבנתי".
זה באמת מורכב.
"ותקשיב, חמימו הוא האדם שדיבר איתי הכי הרבה, או בעצם ניסה לדבר איתי. זה היה מצחיק בעיקר, כי לא ידעתי מה לענות".
לא ניסו לתרגם לך?
"גם הם לא הבינו מה הוא אומר, והם דוברי עברית כשפת אם. זה היה כמו לנסות לדבר עם מישהו באנגלית ולהגיב בברייל. הוא היה מתעצבן המון".
היו עוד דברים שהפתיעו אותך בצילומים?
"אלעד צפני סיפר לי שמכר את עצמו למישהו בערב־הסעודית לעבדות, והם קנו אותו".
אהה. ברור.
"הייתי המום, אבל הוא התעקש שזה נכון".
למה בכלל הסכמת להגיע? מעבר לכסף הטוב.
"זה משהו שלא עשיתי אף פעם, זה עניין אותי. אהבתי לשמוע את התשוקה של המפיק ירון לתוכנית".
אז מההתחלה אמרת כן?
"לא. חשבתי על זה, דיברתי עם ירון, הוא הסביר לי שזו תוכנית מבוססת, שזו לא המצאה חדשה. זה כן נתן לי ביטחון בדבר".
באת ככוכב גדול לתוכנית, איך מצאת את עצמך בהשוואה לשאר? התייחסו אליך ככה?
"כולם התלהבו כשהגעתי, כולם מחאו לי כפיים וזה החמיא לי מאוד. אבל זה עבר מהר מאוד. כשהתחלנו לעבוד על התוכנית, פשוט עבדנו יחד".
החוצפה הישראלית - אתה אוהב, או שזה יותר מעצבן? הדעות בנושא הזה בישראל חלוקות.
"אני מסתכל על חוצפה כמו שאני רואה מישהו עם ביצים. כלומר, יש לכם ביצים. אבל כמו שאתה מסביר כרגע את המושג, אבל אני לא בטוח שלזה אתה מתכוון".
אני מתכוון למשל לזה שאם תלך ברחוב, יש סיכוי סביר שישראלים יגיעו לחבק אותך. זו גם חוצפה, כי אני נכנס למרחב האישי שלך.
"אז אם כך, לכולכם יש המון חוצפה. זה מצחיק, אין לי בעיה עם זה".
הוא נולד בשנת 1964 בניו־ג'רזי לאבא פול, מוזיקאי, ולאמא מיוריאל. "שבעיקר הייתה עקרת בית טיפוסית של אז. לאבא הייתה תזמורת, הוא ניגן באירועים, אבל הוא היה גם מורה".
ראיינתי את פול סיימון כאן, והוא סיפר שהשם היהודי שלו הוא פנחס זימן. יש לך במקרה גם שם יהודי?
"קוראים לפול סיימון פנחס זימן? וואו! לא ידעתי. השם שלי הוא יצחק חנן. יש גיאולוג שבדק את השורשים של המשפחה 600 שנים אחורה, והגיע לקייב, אוקראינה. יש גם ספר שנקרא 'עולם זירינג', ושם מפורטים השורשים".
אשתך הראשונה, השחקנית והדוגמנית ניקי שילר, התגיירה. אז זה בוודאי מאוד חשוב לך.
"כן, אתה יודע, אני חושב שזה משום שרוב ההורים היהודים, אם לא כולם, אומרים לילדים שלהם: 'אתה תמצא בחורה יהודייה נחמדה', 'את תמצאי בחור יהודי נחמד'. עשיתי מבדק גנים, ומתברר שאני 99.8 אחוז יהודי אשכנזי. אז זה פשוט הוחדר בי, 'תמצא בחורה יהודייה נחמדה'".
אשתך השנייה, ארין קריסטין לודוויג, לא התגיירה. אתה עדיין מגדל את הבנות כיהודיות?
"לא ביקשתי ממנה להתגייר, אבל היה לי חשוב שנגדל את הילדות כיהודיות, והיא בסדר עם זה".
בילדותו הצטלם זירינג לפרסומות ולתפקידי משחק קטנים, אבל רק שנתיים אחרי שסיים את האוניברסיטה אירע המפץ הגדול בחייו, הליהוק לתפקיד של סטיב סנדרס בסדרת הקאלט "בוורלי הילס 90210", אחת מארבע הדמויות שהופיעו בכל העונות של הסדרה, עד שנת 2000, כולל בהרפתקת האיחוד ב־2019 שנגמרה מהר מאוד.
זה קרה לפני 30 שנה, אבל אני מניח שזה לא מפריע לאנשים להמשיך לקרוא לך סטיב ברחוב.
"בכל מקום בעולם. אני שומע את זה כל יום, לא כל כך בלוס־אנג'לס, כי אנשים רגילים לזה, אבל אם אני יוצא מגבולות קליפורניה, אז ברור. אתה יודע, התוכנית הייתה הצלחה מטורפת בכל העולם. אז בכל מקום שאני הולך, לרוב אני מזוהה עם 90210, אבל גם עם סרטי 'שארקנדו', שגם הצליחו מאוד".
התרגשנו מאוד מהאיחוד שלכם ב־2019, אבל הוא כשל ברייטינג.
"היה נהדר לעבוד עם חברי הצוות שלי שוב, אבל הייתי מאוכזב מאיך שהנושא טופל".
כלומר?
"מלכתחילה הרגשתי שהיינו צריכים להמשיך את התוכנית מהמקום שבו עצרנו אותה, מאותו גיל. זה היה סוג אחר של סדרה. הצעתי את האפשרות, אבל זה נפל על אוזניים לא קשובות. הייתי צריך עבודה, אז אמרתי, אוקיי, אני בפנים. מה נעשה? עלו שישה פרקים והם עצרו, כי הסדרה לא הצליחה כל כך" (נאנח).
כולכם נשארתם חברים גם אחרי?
"אני חבר של כולם עדיין, וכולנו מאוד קרובים לאורך השנים. אני אראה שוב את החברים באפריל, כשנהיה בקומיקון בפיטסבורג פנסילבניה, כל הקאסט".
לוק פרי הלך לעולמו לפני חמש שנים.
"היינו חברים טובים מאוד עוד לפני שצילמנו את התוכנית. הכרתי אותו שש שנים לפני '90210'. שנינו עשינו אודישנים בניו־יורק. הוא שיחק באופרת סבון, אני הייתי באופרת סבון אחרת. הוא היה בחור מדהים, אובדן גדול. לוק היה חקלאי בנשמה. היה ממש עצוב לי שהוא מת צעיר כל כך. הייתה לו בעיה בריאותית כמה שנים קודם לכן".
על מה דיברתם בשנה האחרונה שלו?
"אני זוכר שלוק סיפר לי שהוא משקיע בחברה שעושה חליפות מפטריות. כשאתה מת, הפטריות מפרקות את הגוף שלך ומעלות את כל המתכות הכבדות מעל לפני השטח. תמיד היו לו רעיונות מטורפים. חשבתי אגב שזה נהדר. כשהייתי בלוויה שלו, בטנסי, הם הוציאו אותו והוא באמת היה עם החליפה. לא האמנתי, אבל ככה הוא היה: בלי ארון, פשוט עטוף בחליפה הזו".
שאנן דוהרטי נלחמת בסרטן. אתם בקשר?
"אני לא מכיר מישהי שנלחמת חזק יותר ממנה. אני מדבר איתה מדי פעם והיא נראית לי בדיוק אותו דבר, לא תנחש שיש לה סרטן. היא מאוד פתוחה, ואם תשאל תספר לך על זה. שאנן אישה מדהימה".
חייב לומר לך שמהכתבות בעיתונות לא מתקבל רושם כזה. מדי פעם עולות ידיעות שמזכירות כמה היא דיווה.
"בעבר, כשהתחלנו לעבוד על התוכנית, היא צעדה בקצב של מתופף אחר. היא עשתה את הקטע שלה, וזה הפריע לפעמים. אבל שאנן תמיד הייתה שחקנית נהדרת, תמיד עשתה את העבודה כשצילמו. ואם זה התהליך שלה כדי להוציא כזו עבודה ממנה - אני מכבד את זה. כי זה טוב לסדרה".
אבל אז התדמית שלה נפגעת, היא מתויגת כפרובלמטית.
"ועדיין היא תמיד מצליחה. לפעמים גלגל חורק מקבל את כל השמן. ועם שאנן, זה פשוט היה חלק מהתהליך שלה. על אף שבעבר היה קשה לעבוד איתה, אני חושב שלכל אחד מאיתנו היה את הקטעים שלו. שלה היו פשוט יותר מיוחצנים".
איך היא הייתה באיחוד?
"נהדרת, ממש לא דיווה. כולנו עבדנו יחד. הלכנו לארוחות ערב. אתה יודע, אנחנו מבוגרים יותר, אז בוגרים יותר. בימים ההם היה יותר קשה, כי כל אחד התמודד עם הפרסום בדרך שלו. ולשאנן הייתה הדרך שלה".
לוק פרי מת צעיר, שאנן מתמודדת עם סרטן, טורי ספלינג מתמודדת עם משברים אישיים וכלכליים מתוקשרים. יש כבר מי שמדבר על "קללת בוורלי הילס 90210".
"לא יודע. אני חושב שכל אחד מסדר את המיטה שלו, וישן בה. אז אם אתה עושה דברים שמסכנים אותך או עלולים להוביל אותך במסלול הלא־הנכון, אתה תגיע למקום הלא־נכון".
בישראל היה פעם מחנה ברנדה מול מחנה קלי. הרגשתם את זה בסיבובים בעולם?
"רק הקהל עשה את ההבחנה הזאת. מהצד השני של המצלמה, התייחסנו זה לזה כבני אדם, לא כדמויות ששיחקנו".
היית מבוגר יותר מרוב השחקנים האחרים. הסתדרת?
"לוק היה צעיר ממני בשלוש שנים, ג'ייסון בחמש שנים, בראיין אוסטין גרין היה צעיר ממני בעשר שנים, אבל גבריאלה הייתה מבוגרת ממני בשנה. תראה, שיחקתי ילד בן 16 בגיל 26. לא דבר טריוויאלי".
איך ההשתתפות שלך בסדרה מצליחה הגדירה את הקריירה שלך? עבור רוב האנשים תמיד תהיה סטיב. זה יכול להפריע למלהקים, במאים.
"זה לא קרה אצלי. הייתי מאוד חכם למצוא פרויקטים שיפנו לקהלים שונים. עשיתי את הסדרה 'משמר מאליבו', למשל, אז יש דור של ילדים שלא מכירים אותי מ־'90210' אבל כן מ'מאליבו'. עשיתי שישה סרטים בסדרה של 'שארקנדו'. הם הגיעו לקהל ענק. הייתי בר מזל, כי לא נתקעתי בתפקיד".
אם אני נותן לך היום אפשרות לבחור כל דמות אחרת מ־"90210", נניח ברנדון או דילן - לוקח?
"עדיין בוחר בסטיב. כשפגשנו את סטיב בהתחלה הוא היה בחור עשיר, מפונק ומגעיל. בסוף הסדרה הוא היה בעל ואבא מסור ואוהב. סטיב עבר אבולוציה כל כך גדולה בחייו. אני לא חושב שהשחקנים האחרים חוו כזאת אבולוציה".
אז אולי תיזום ספין־אוף לסטיב סנדרס?
"אני חושב שזה רעיון נהדר, סדרה־בת לסטיב. נצלם אותה בישראל".
יש תפקידים מעניינים שפיספסת במהלך הקריירה?
"כשסיימנו לצלם את '90210', האנשים בפוקס שאלו אם הייתי מוכן לשקול להנחות ריאליטי, וסירבתי. אמרתי, אני לא מנחה, אני שחקן".
רגע, לאיזו תוכנית?
"'אמריקן איידול'. זו לא הייתה הצעת עבודה, זה רק לראות אם אני ארצה לעשות אודישן. לא ידעתי שזו הייתה העבודה, הם לא אמרו לי. רק אחרי זה גיליתי".
אז בעצם יכולת להיות ראיין סיקרסט.
"הוא נהדר, אבל בגדול זו כמובן רק השערה, כי לא יודע לאן הייתי מתקדם באודישנים".
שנת 2013 מצאה את זירינג מצטרף לצ'יפנדיילס, לא פחות. "הייתי מדהים. בן 50 מתפשט על הבמה בלאס־וגאס. זה היה פלרטטני, לא זנותי, לא סליזי. עשיתי את זה שש פעמים בשבוע במהלך הקיץ, במשך שנתיים. לא הייתי מובך אם אמא שלי הייתה בקהל, זה מסביר לך כמה עדין זה היה".
אז היית עושה את זה שוב?
"אני חושב שהספינה הזאת הפליגה. אני בכושר טוב עדיין, בכל מקרה".
היית מופתע מהתגובות שם?
"כן, זה מאוד החמיא לי. עשיתי את זה כדי לכלכל את המשפחה שלי, זו הייתה עבודה וזו הייתה חוויה מדהימה. אני אוהב להיות על הבמה, לא חשבתי בחיים שאוריד את הבגדים שם".
טוב, לא את הכל.
"לא, לא. רק עד התחתונים".
הגעת רחוק בעונה הרביעית של "רוקדים עם כוכבים" האמריקאית, ב־2007.
"זו הייתה חוויה מייגעת. נהניתי להתאמן. זו תוכנית ענקית בארה"ב, מאוד מצליחה. הגעתי לרבע הגמר והייתי מאוד גאה בעצמי".
בוא נדבר על זה שאתה נראה די דומה לאיאן משנות ה־90 כשאתה מתקרב ל־60.
"מה הסוד? אף פעם לא חגגתי יותר מדי, אני לא מעשן. לעיתים אני שותה באירועים חברתיים, אבל אין לי בירה במקרר. אני מתאמן שלוש, ארבע, לפעמים חמש פעמים בשבוע. אני אוכל נכון, ועובד עם חברה למוצרי טיפוח העור כבר 15 שנה. אני לא אהיה בן 20 שוב, אבל יחסית למישהו בגילי אני חושב שאני נראה בסדר. תודה ששמת לב".
איך אתה מוצא את הדרישות של הוליווד ממי שמתבגר בתעשייה?
"לא אכפת לי. אני עושה את מה שטוב בשבילי. אני חושב שעדיין יותר קל לגבר להזדקן בהוליווד מאשר לאישה".
עדיין מאמין באהבה ובזוגיות, אחרי שני הליכי גירושים?
"בוודאי. הייתי נשוי פעמיים, אז אני מומחה. אני לא יודע אם אתחתן שוב, אבל לא תהיה לי בעיה להתחייב".
ויש אהבה בחייך היום?
"לא. אני רווק. רווק ומחפש".
איך מכירים היום בבוורלי־הילס?
"אפליקציות לדייטים. זה מאתגר".
אנשים לא מופתעים ששחקן כמוך באפליקציות האלה?
"לא, אתה תופתע לדעת את מי ראיתי באפליקציות".
שרון סטון הייתה באפליקציה כזו. אנשים התלוננו עליה שהיא מתחזה.
"כן. אני לא מחפש לפרסם, אבל אני מנוי באפליקציה ואני מופתע מהנשים המפורסמות שמופיעות שם. זה לא משנה מה אתה עושה למחייתך. הרי זה צורך בסיסי, חברות ואהבה. כולם רוצים שיאהבו אותם, וקשה מאוד למצוא אהבה. אגב, לפני משהו כמו שנה הציעו לי להשתתף בריאליטי 'הרווק', כמשתתף".
למה לא הסכמת?
"לא רציתי לצאת לדייטים בפומבי. אני אוהב לשמור את החיים שלי פרטיים".
