כל מי שעובד איתו קורא לו נירו, אבל הדואר מגיע לתיבת דואר בפרדס חנה שעליה כתוב "ניר דנן". הוא הפרטנר המוזיקלי הקבוע של איתי זבולון (טונה) מתחילת הדרך, באלבומים ובהופעות - וברזומה שלו אפשר גם למצוא כמות גדולה של להיטים שהוא הפיק עבור רביד פלוטניק וגם את 'אור הירח' ו'סהרה' המשותפים ליסמין מועלם וטונה.
כתבות נוספות למנויי +ynet:
באופן שלא מרמז על הבאות, סיפור האהבה של נירו עם מוזיקה מתחיל דווקא בפסטיגל. "בכיתה ב' ההורים שלי אמרו לי, 'אתה שר יפה, למה שלא תשתתף?' הייתי ילד מאור-עקיבא של שנות ה-80. העיר קיבלה יחס כמו עיירת פיתוח ולא ממש הייתה על המפה. שרתי יחד עם כמה בנות את השיר 'צ'יפופו' וזכינו! כשחזרתי לבית הספר המורה אמרה, 'ניר זכה בפסטיגל. בוא תעמוד מול כל הכיתה ותשיר'. לא רציתי, אבל אמרתי, היי, יש מצב שאני טוב במוזיקה. מה גם שהמוזיקה עזרה לי עם הגמגום שהיה לי, בעיה רצינית. כששרתי הגמגום פשוט נעלם. זה הרגע שבו הבנתי שמוזיקה היא קסם. בטיפולים שלקחו אותי אליהם ניסו ללמד אותי לתת למילים לנגן בזמן שאני מדבר".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בגיל ההתבגרות קיבל מאביו את הגיטרה שהייתה שייכת לו. "ניגנתי נירוונה, פרל ג'אם, סאונדגארדן, סטון טמפל פיילוטס. ידעתי לנגן את כל תפקידי הגיטרות מ'בלאד שוגר סקס מג'יק' של הצ'ילי פפרס. סולו, קצב - הכל. בקטע אובססיבי. באותה התקופה שנאתי את המוזיקה מהבית. התכחשתי למוזיקה המרוקאית ששמעתי אצל סבתא וסבא שלי, שהיה חזן בבית כנסת מרוקאי באור-עקיבא. רק שנים אחר כך גיליתי אותה מחדש והיום היא מאוד נוכחת במוזיקה של טונה, ובכלל במוזיקה שאני מפיק".
מה עם היפ הופ?
"לא התחברתי להיפ הופ הישראלי בתקופה של סאבלימינל והצל, חיילי הנקמה, אבי מסיקה וכו". גדלתי על שבק ס' ואהבתי מאוד גם את הדג נחש. בניגוד לאיתי ורביד, שהעריצו את סאבלימינל, אני לא אהבתי את המוזיקה הזו כי התוכן נשמע לי אלים. לא מצאתי שם שום רגש, שזה מה שאני בדרך כלל מחפש במוזיקה. את הזעם שחיפשתי במוזיקה העדפתי לקבל מקורט קוביין".
שנתיים לאחר הצבא, כשהוא בן 23 - זה קרה. דנן מצא את דרכו למוזיקה דווקא דרך עבודה בהייטק.
"יום אחד פונה אליי יזם הייטק. איש גאון וקצת משונה. הוא אמר שהוא מחפש מישהו שיכתוב לו מוזיקה לאפליקציה שהוא מפתח. לאחר ששלחתי לו, הוא החליט שאני אהיה אחראי על כל הצד המוזיקלי. הוא שלח לי המון סקיצות מהמון אמנים, בכל מיני סגנונות. בין הסקיצות האלה נתפסתי על כמה, שאחת מהן הייתה שייכת לראפר בשם איתי זבולון. הקשבתי לסקיצות, שהיו בעיקר פאנצ'ים - ולא האמנתי. זה היה מבריק בצורה אחרת מכל מה ששמעתי עד אז. סימנתי אותו וביקשתי שניפגש".
באיזה שלב הוא היה בחייו?
"באותה תקופה הוא מכר ביטוח ב-AIG. סיפר לי שהוא היה בהרכב שנקרא השבט, אבל לא הכרתי כי באמת לא ידעתי הרבה על היפ הופ ישראלי. הוא השמיע לי את החומרים שהוא עבד עליהם והצעתי לו שנעבוד גם על החומרים שלו, במקביל למה שעשינו עבור הסטארט-אפ. החברה בנתה לי אולפן מטורף בפולג, לפי מפרט טכני שנתתי בהגזמה. איתי הצטרף למחלקת התוכן והתחלנו לעבוד על האלבום של 'טונה-מן ג'ונס'".
איך היה?
"במסגרת העבודה נסענו יחד המון לתערוכות בחו"ל, הונג-קונג, ברצלונה ועוד, והתחברנו. זה היה כיף, עד שכמו שאר הסטרטאפים, הכסף נגמר. אנחנו לא עצרנו, וזמן קצר אחר כך חתמנו שנינו עם חברת תקליטים. שותפים בפרויקט שנקרא טונה מן-ג'ונס. אני חתמתי כמפיק, איתי היה אחראי על הכתיבה ועמד בפרונט. ההרגשה הייתה שחוץ משנינו אף אחד לא האמין בטונה-מן ג'ונס. היינו מביאים סקיצות ונדחים. נתנו לנו עצות לא יעילות ולא טובות. דברים שהיום אנחנו מבינים עד כמה דיברו איתנו שטויות. היינו ילדים שלא הבינו כלום, שלא הכירו אף אחד והסתבכנו עם החוזה הזה. עבדתי קשה, מהר ובזול, כי לא ידעתי כמה אני אמור להרוויח. אבל, חייב לציין לטובה - שככה הגעתי לעבוד עם דני רובס. הוא בא אליי הביתה, הניח שני שירים ואמר, 'תעשה סקיצות ותשלח לי'. עשיתי והוא עף. זה המשיך לאלבום שלם (האיש עם הגיטרה) ולחברות".
"אחרי שנים של לבד, חיפשתי מישהו לעבוד איתו", מספר רובס. "הכירו לי את ניר והוא עבד על שתי סקיצות שנתתי לו - והוא העיף לי את התחת. אני מאוד אוהב בני אדם, והבנתי מהר שניר הוא בן אדם מקסים, חוץ מזה שהוא מפיק-על. באלבום שהוא הפיק, "האיש עם הגיטרה", יש טביעות אצבעות מאוד ברורות שלו. זה אלבום שנשמע שונה מכל מה עשיתי קודם, וזה די בזכותו. כמעט כל יום נסעתי אליו, מכפר קיש לפרדס חנה, שתינו כוס תה, ולעבודה. למרות שהוא היה בחור מאוד צעיר, הייתה לו תפיסה מאוד בוגרת ומיוחדת על מוזיקה".
על התקופה ההיא, שבסופה טונה ודנן יצאו לחופשי מהחוזה ההוא, לאחר הרבה דם, יזע ושכר טרחה של עורכי דין, נכתב השיר 'לאן שאפנה מבטי', שכולל שורות כמו "וואלק זה בשביל מי שמנסים לגנוב לו ת'לב, עם חוזים שירכבו על כישרון וכאב, שעוד יבנו בניינים כשתהיה דוקוסלב, אז ערב טוב ציידים, נסו לתפוס ת'זאב, כי אם אני בצרה, כפרה מי יעזור? מסחר עבדים בשוק האפור".
דנן זוכר היטב את התקופה ההיא. "שילמנו מחיר יקר. היינו גמורים נפשית. סוף-סוף התחילה לנו הקריירה, ואנחנו מוצאים את עצמנו יושבים שעות מול עורכי דין. היום, הרבה זמן אחרי שהפכנו להיות הלייבל של עצמנו ואנחנו מוציאים אלבומים לבד ועושים דברים כמו שאנחנו רוצים ומאמינים בהם - אנחנו מבינים שזה היה שיעור יקר אבל מעולה. אנחנו מכירים את התעשייה על כל הצדדים שלה. לאחר הפרידה פגשנו את ליאור מילר, המנהל שלנו, שעוזר לנו להגשים את החזון העצמאי שלנו".
יחד עם טונה, גם התחילו ההפקות המשותפות והקשר עם פלוטניק. דנן הפיק את ההופעה ההיסטורית של 'בור ועם הארץ', הראשונה של רביד פלוטניק אי פעם בבארבי, מבלי לדעת כמה זה הולך לגדול. הם אחראים גם על הסינגלים הראשונים שלו שנכנסו לפלייליסט של גלגלצ, 'קפה וסיגריה' ו'בור ועם הארץ', עוד לפני ההצלחה עם 'גם זה יעבור' - כשטונה היה שם רק למיטיבי לכת.
דנן המשיך לנגן עם טונה ולהפיק לו מוזיקלית את ההופעות כמעט עשר שנים. כשזה הגיע למצב שטונה ורביד הפכו לכל כך מצליחים והופיעו המון, הלו"ז הפריד ביניהם. כבר בתחילת הדרך הצטרף לצמד יקיר בן טוב, שהפך להיות צלע חשובה ושווה ליצירה. יחד עם טונה ודנן, הוא אחראי על סלילת הדרך למיינסטרים. טונה היה הראפר הראשון שהופיע על הבמה שנחשבת למדליית זהב באליפות המוזיקה המקומית: קיסריה. "הרבה זמן רצינו לעשות את זה, אבל כל הזמן אמרנו שזה עוד לא הזמן. שנים אמרתי לו שאם נעשה קיסריה, זה יהיה אקוסטי. אני זוכר ששבוע לפני ההופעה תפסנו חרדה. אבל מה עם הביט? איתי אמור לשבת? אולי הקהל ישתעמם ולא יבין בשביל מה הוא בא? זה קיסריה! אני גדלתי ליד, באור-עקיבא. המקומיים ידעו איפה יש פרצה בגדר, מתי השומרים עוברים ומתי אפשר להתפלח. ההופעה הראשונה שראיתי שם הייתה של משינה, שאליה התפלחתי יחד עם הדוד שלי. אני זוכר שהגעתי לנקודה הכי גבוהה והבמה נפרסה לפניי והנשימה שלי נעתקה. עכשיו, שנים אחר כך, אני מגיע לבאלאנס לפני ההופעה ואני שומע את הלהקה כבר מנגנת את העיבוד ל'סחרחורת' ואני נכנס וכולי דמעות. זה היה להגשים חלום".
מה ההורים שלך חשבו על ההצלחה הזו?
"אני קודם כל שמח שאבא שלי, שליווה אותי כל החיים, שהיה בהופעות של טונה-מן ג'ונס כשבקהל היו ארבעה אנשים, זכה לראות אותי מצליח. קיסריה הייתה עבורו השיא. הסיבה שאני מתראיין היא בגללו. הוא תמיד רצה להשוויץ בהצלחה שלנו לחבר'ה שלו בחברת חשמל. שיכתבו את השם שלנו בעיתון".
מה קרה לו?
"כשחזרתי מהופעה עם רביד בברלין, אחרי שנה עמוסה שבה טונה ואני זכינו בפרסים על 'מזרח פרוע', היה לי לו"ז עמוס ובקושי שוחחתי עם ההורים. הפעם האחרונה הייתה בדרך לגלגלצ, זו הייתה שיחה כמו בסיינפלד - שהוא ואמא שלי על הקו. שיחת 'איפה תהיה בחג' כי זה היה בדיוק לפני ראש השנה. אחר כך הייתה הופעה בבארבי ואני זוכר שאמרתי לעצמי שאני אגיד לו לבוא להופעה אחרי, בשוני. קמתי בשבת אחרי הבארבי ואמרתי לגל, אשתי, 'סוף-סוף שבת שאני יכול לנוח ולהיות איתך ועם הילדים (יש להם שלושה: ליאו, עלמה ואלונה) ובדיוק דקה אחרי זה הגיעה שיחת טלפון. אמא שלי צועקת, 'אבא נפל. התקף לב'. אני עולה על האוטו וטס מהבית בפרדס חנה לחדרה. נוסע בתוך סיוט. מגיע, עולה לקומה השנייה ורואה את אנשי מד"א עושים החייאה לאבא שלי. קראתי לו, צעקתי. זה היה מאוחר מדי. לא היינו מוכנים לזה בשום צורה. זה היה לפני שנה וחצי, ואני כל כך מתגעגע. יש לו חלק בהצלחה שלי וכשהוצאנו את 'מזרח פרוע' על תקליט הוספנו הקדשה לזכרו, להנציח אותו".
אירועי השבת השחורה באוקטובר, וכל מה שקרה וקורה אחריה, גרמו לדנן להרגיש שכל סדרת ההופעות המשותפות שהיו באמפי פארק בראשון-לציון והיו סולד-אאוט, קרו במקום אחר, לפני המון זמן. "בהופעות לפני השבת השחורה הייתה אופטימיות באוויר וזה הורגש באנרגיות שהגיעו מהקהל. זה קרה בשיא תקופה שהיו פה הפגנות וייאוש, אבל מה שקרה אחרי זה גורם לי לחשוב שזו הייתה הנקודה שבה רכבת ההרים הגיעה לנקודה הכי גבוהה שלה לפני שהיא צונחת ומתרסקת".
איך זה להופיע בלוויות ומול פצועים ומפונים?
"זה אחד הדברים הכי קשים שעשיתי בחיים. גיליתי על עצמי ועל איתי המון דברים, ואני לא רוצה לדבר בשמו - אבל אני חושב שגם הוא עבר שינוי בעקבות מה שהרגשנו שם. ידעתי שלאיתי יש נשמה גדולה וזה בלט במיוחד בסיטואציה הזו. אתה מופיע לפני פצועים שמספרים לך איך אחרי שהנ"ט פגע בנגמ"ש והוא התפוצץ הם שרו בראש את 'נשאר בחיים'. אתה מגיע לשבעה ויושב מול משפחה שאיבדה הכל, אתה במרחק מטר מהם ורואה את העיניים כשאתה שר ומנגן להם. אתה מבין איזו זכות יש לך שאתה יכול להביא לשם שבריר שנייה של נחמה. מאז כבר הופענו כמה פעמים בהופעות רגילות, וזה ממש בולט שהקהל השתנה ומגיב אחרת. זה כאילו הוא צמא לפורקן. בא מוכן מהבית להשתחרר".
ומה הלאה?
"חלק מהעניין בעבודה על אלבום חדש זו הידיעה שאתה יכול להסיט את ההגה לכיוון אחר. להתנסות. לחדש. אנחנו לא מפחדים להיכשל. כשאנחנו עובדים אנחנו חייבים לדעת שאנחנו עושים משהו שאנחנו מאמינים בו, עומדים מאחוריו. הכי הרבה? אני אעבוד כפסיכולוג. יש לי תואר בפסיכולוגיה, שאני משתמש בו הרבה בעבודה שלי כמפיק מוזיקלי והוא עזר לי בטירוף".
איתי זבולון (טונה) ורביד פלוטניק מספרים על העבודה המשותפת עם ניר דנן
"כשנפגשנו, הוא בא עשיר בידע מוזיקלי מכל העולמות שאני לא הייתי בקיא בהם", מספר איתי זבולון (טונה). "באתי למקלט שהוא עבד בו בחדרה וצחקנו הרבה. משם התחלנו להתגלגל. היינו יחד בהייטק ואז דרכינו התפצלו, כשאני עזבתי והוא נשאר שם עוד שנה. אני יודע שכשזה נגמר הוא קיבל המון הצעות מחברות אחרות, שרצו אותו כאחראי תוכן. הצעות מפתות מחברות גדולות, והוא אמר, 'לא ממשיך בכיוון הזה, אני נשאר במוזיקה'. זה הפתיע אותי לטובה. זה הרגע שהבנתי שאנחנו הולכים לכיוון רציני.
"הזוגיות איתו מרגישה כמו זוגיות משמיים. זה כמו מסע חברי שמתבטא במוזיקה. נכון שזה גם מפרנס אותנו, אבל נראה לי שהיינו עושים את זה יחד גם אם זה לא היה מצליח. הרי חצי מהזמן שאנחנו חברים מה שעשינו כשל. אני מסתכל אחורה וקולט כמה עברנו יחד וגדלנו יחד, ולא שמנו לב בכלל לזמן שעבר. זה מתעתע, כי כשהייתי בתוך זה התרגלתי לזה, אבל כשיש עצירה, כמו שהייתה בקורונה או במלחמה - הייתה לי הזדמנות להסתכל אחורה ולראות כמה עשינו וכמה הספקנו. גם כשיש לנו חילוקי דעות, מעולם לא רבנו.
"לא תמיד אני מביא רעיונות פשוטים לשירים, לפעמים הם מוזרים. תמיד הוא יגיד לי, 'יאללה, בוא ננסה'. הוא איתי בהכל. זה לא קל כששלושה אנשים עובדים יחד (טונה, יקיר בן טוב ודנן) אבל יש לנו הרמוניה וגם מניעים דומים. תשמע, עברנו וראינו המון דברים יחד - שהם מאוד ספציפיים לשנינו, ובטח יום אחד נכתוב על זה. יחד ראינו איך הסיפור הזה צומח, גם איתנו וגם עם רביד, וזה כיף".
רביד פלוטניק: "מי זה ניר דנן? יש לך עשר שעות? הייתי אורח קבוע בהופעות של טונה־מן ג'ונס בתיאטרון תמונע. הופעות שבקושי היו בהן 20 איש. כשהתחלתי לעבוד על האלבום הראשון שלי, טונה הביא אותי לבית של נירו במושב חרב לאת. נכנסתי אליו הביתה והבית היה מפוצץ בצעצועים, בוסטר ועד כל מיני דברים, כי הוא בדיוק הפך לאבא. הוא הפיק לי את 'קפה וסיגריה' וגם ניגן בו. אחר כך הוא שאל את טונה אם הוא יכול לבקש ממני לשלם לו על זה 300 שקל. אם זה בסדר. בן אדם נשוי, בן 30 עם ילד, בלי אופק של משהו שיקרה - והוא התבייש לבקש ממני כסף על העבודה שלו. הבן אדם אציל נפש, מהיום שהכרתי אותו ועד היום.
"כשהצעתי לו ב־2013 לבוא להיות הגיטריסט בלהקה שלי, כשהרמתי את ההופעה של 'בור ועם הארץ' הוא ישר אמר כן. כולנו באנו לעבוד חינם, כי מי חשב על כסף ולמי היה, וגם הוא, אבא לילד ואיש משפחה, בא חינם. רק ביקש 50 שקל בשביל דלק הלוך וחזור מפרדס חנה. אתה מבין איזה בן אדם? וככה היינו על הבמות עשר שנים בהופעות.
"אני וחברים שלי היינו צריכים לעבוד תהליכים, הוא זן מאסטר מהיום הראשון שפגשתי אותו אי שם ב־2010. אני זוכר איזה יום בחדר חזרות שהוא ג'ימג'ם איזה בוסה נובה. נגנבתי על זה ושאלתי מאיפה זה, והוא אמר שזו מנגינה שהוא סוחב איתו מהצבא. הוא ניגן וישר יצא לי 'אוי כפרה שלי'. וזה ישב לו 15 שנה במגירה".
