ספרות גדולה תמיד תמצא את דרכה אל לב הקוראים. הסיפור הוא כזה: בתחילת שנות ה-70 החלפתי את ט. כרמי בעריכת סדרת ספרי הילדים והנוער של הוצאת עם עובד. באחד הימים, בעודי נכנס אל מזכירות המערכת, הצצתי בכתבי היד שנדחו לפרסום, אחד מהם שינה את התמונה. בתוך תיקייה, מין קלסר בפורמט של מחברת, מודפס במכונת כתיבה, נגלה לי כתב היד העונה לשם "אימה בין הדקלים". המחבר היה סמי מיכאל, כותב לא מאוד מוכר, שהגיש את ספרו לספרייה לעם מתוך מחשבה שהספר הוא רומן למבוגרים.
קראתי את הספר, ועד היום אני יודע לספר שהסיפור ריתק אותי. העברית לא הייתה משוכללת, אבל משהו בכתיבה הותיר עליי רושם רב. הסיפור של גיבור הסיפור נורי - נער יהודי אמיץ, בתקופת הפרהוד בעיראק - ענה על הצורך וחשף לראשונה את הסבל שעברו יהודי עיראק בימים שהנרטיב המרכזי, והשלט, במדינה היה סבלם של יהודי אירופה. "סופה בין הדקלים" היה החלוץ. אחר כך יבואו אחרים, אבל הראשון שהראה את הטרגדיה של יהדות עיראק היה סמי מיכאל. זה היה רגע של הולדת, כפי שאלתרמן כתב. ובאותו הזמן ידעתי שאסור לוותר על זה, שאפשר יהיה להפוך את הסיפור גם לספר לנוער, ולו יסכים מיכאל נפרסם את ספרו בעם עובד. טילפנתי למיכאל. הוא גר בחיפה והסכים לפגוש אותי בחדר העבודה שלי ברמת-גן.
הוא הסכים לפרסם את הספר בסדרת הנוער, אבל דבר אחד ביקשתי ממנו, "השם, 'אימה בין הדקלים' עלול להרתיע קוראים, בוודאי קוראים צעירים", אמרתי. "בוא נחשוב על שם אחר שתהיה בו עוצמה". מיכאל הציע שם אלטרנטיבי, "סופה בין הדקלים", וכך יצא לאור אחד הספרים האהובים בספרות העברית. אחריו פרסמנו באותה סדרה גם את "פחונים וחלומות", שעסק בתקופת המעבורות. משרד החינוך רכש עותקים רבים והספרים ענו על צורך עמוק מאוד בתודעה של אותה תקופה. מכאן והלאה, סמי מיכאל כבר לא היה סופר לנוער - כי אם אחד הסופרים הבכירים בישראל, סופר מרכזי וחשוב, שקולו נשמע גם בהיבטים החברתיים והפוליטיים במדינה.
לימים קראתי את סיפורו על אותה אישה, ויקטוריה שמה, שנולדה בראשית המאה בחצר צפופה של משפחה אחת ברובע היהודי של בגדד. ואיך הגורל התאכזר אליה והגברים משלו בה. "ויקטוריה" בעיניי הוא הספר הכי משמעותי שלו, כשדרך דמותה של האישה הוא מתאר לטעמי גם את אמו וכנראה גם את אביו, ואפילו גם את עצמו. עוצמה אדירה עלתה בכתיבתו. עוצמה שנראתה כמו היה אחד מנסיכי קדם. לי משום מה הוא הזכיר את "נמרוד" של דנציגר. ראשיתי. איש של יושרה. קומוניסט. הגון.
ואני שמח שנזדמנתי להושיט יד בדיוק בתחילת דרכו. עשיתי זאת למען הספרות. לא גיליתי אותו. אני רק הייתי שם בזמן ובמקום הנכונים.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.24
