רגע לפני גיל 75, אריק סיני מוצא את עצמו מתרגל מחדש לתהילה - ונהנה מכל רגע. "קורה לי עכשיו משהו שאני לא זוכר כמוהו, ולא בגלל שיש לי בעיות בזיכרון. ה'זאפות' מפוצצות, סולד-אאוט שבועות מראש, צילמתי פרסומת, הרדיו חזר להשמיע אותי וב-25 ביוני, בפעם הראשונה בחיי, אעלה לבמה של היכל התרבות. מי חלם על זה?"
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אחלה מתנה ליום ההולדת, שיחול ארבעה ימים אחריה.
"כן, כן. עצוב, אבל זה מה יש".
אילו יכולת לסובב את הגלגל לאחור, מה היית עושה אחרת?
"הייתי יותר חרוץ והייתי פחות מתגרש".
הוא מפציע לבית הקפה באיחור אלגנטי, בג'ינס, חולצה כחולה, משקפיים סגולים ("אלה משקפי ראייה") וכפכפים כתומים, שגם הם חווים סוג של עדנה. "אני מתלבש לפי הטעם שלי, איך שנוח לי, ולכן שמרתי אמונים לכפכפים. אין שרוכים, לא לוחץ. כבר אחרי התוכנית הראשונה, כל חברות הכפכפים שלחו לי מתנות, רק כדי שיראו אותי עם הכפכפים שלהן".
היית מעדיף שישלחו לך הצעה לקמפיין?
"אולי זה מה שיקרה ביום ראשון בבוקר, בעקבות הכתבה".
50 שנות הקריירה של סיני הכינו אותו טוב-טוב לרגע הזה ("יפעת, גרושתי והמנהלת שלי, אומרת שהיא הולכת איתי ברחוב כאילו אני נועה קירל"), ועכשיו הוא כבר יודע שזה לא הזמן להרפות את הרגל מהגז, אלא דווקא לבצע זינוק בעלייה. "קשה מאוד להגיע למקום שאליו שאפת להגיע, אבל הרבה יותר קשה לשמור את הגחלת הזאת דולקת. זאת העבודה. הבעיות שצברתי לא נבעו מכשלים בניהול שלי, אלא מהעצלנות שלי. ליתר דיוק, מחוסר ההתמדה שלי. במקצוע הזה, אם לחצי דקה לא היית 'כאן ועכשיו', אתה נמוג. כשיואב צפיר צילצל אליי, הייתי בטוח שהוא ישאל אם אני רוצה להיות שופט ב'הכוכב הבא'. כשהוא שאל 'בא לך להתמודד?' הסכמתי ואחרי כמה דקות התחרטתי. לא בגלל ענייני אגו – אצלי האגו ארוז בשק, מאחור, ואני לא מתייעץ איתו - אלא בגלל שכל האנשים שסביבי ייעצו לי לרדת מזה. כשנשאלתי למה החלטתי ללכת על זה, אמרתי שאני רוצה לרענן את השורות, להזכיר שאני כאן וקיים ועובד ומקליט ומופיע כל הזמן. והמטרה הזאת הושגה במלואה ואפילו מעבר".
באמת ראית את עצמך באירוויזיון?
"עכשיו כבר מותר לגלות שהייתי היחיד שם שלא רצה לנצח".
לא חששת להתחרות מול צעירים?
"אני סומך על עצמי. אני לא במקצוע הזה מאתמול. לא פחדתי מהדחה, פחדתי מאוד שהפרומפטר יכבה לי. פעמיים בשבוע יש שידור, מתי יהיה לי זמן ללמוד מילים בעל פה?"
קיבלת ימבה כסף?
"מה פתאום, נתנו לי איזה משהו קטן. אף אחד לא בא לשם בשביל להרוויח. המתמודדים מוכנים לשלם בשביל להיכנס".
אם מסתכלים על תחילת הקריירה של סיני, מגלים שבעצם מאז ומתמיד הוא היה קצת לייט בלומר. את השיר הראשון שלו - שלמרבה האירוניה נקרא "שיר פרידה" - הקליט רק בגיל 28. "גרנו בחיפה והוריי היו ניצולי שואה הארדקור. כששאלתי את אמא למה היא שומרת לחם יבש, היא ענתה 'בשביל לעשות קרוטונים'. הבנתי מאיפה זה בא כשהיא כעסה ונעלבה כשלא סיימתי מהצלחת. הגעתי לעולם עם תאום שמת בלידה והוריי הרעיפו עליי תשומת לב כפולה, עד מחנק. הם תלו בי המון ציפיות, חלמו לראות אותי מסודר וכבר בילדות הם אמרו לי, 'רק אל תהיה לנו זמר'. בעיניהם זה היה 'לופט געשעפט', עסקי אוויר".
אבל אריק לא רצה לעשות משהו אחר. בצבא הוא גויס לסיירת אגוז, אבל נלחם כדי לעבור ללהקת גולני, לצד נורית גלרון ואייל גפן. "היינו להקה קטנה, לא כמו להקת חיל הים של שלמה ארצי. בתקופה שבה עשינו חזרות, גרנו במלון הכי זול שצה"ל מצא, ושם הכרתי את יצחק קלפטר, שהיה בלהקת התותחנים. 50 שנה של חברות. עכשיו אני מקליט את השיר האחרון שהוא נתן לי חצי שנה לפני מותו. 'רכבת מסתובבת'. אלה החיים".
אחרי השחרור חזר לחיפה. בהמלצת הוריו למד טכנאות שיניים ועבד במקצוע בשעות היום. בגיל 21 עמד בפעם הראשונה מתחת לחופה. "ידעתי שזה היה הכי לא לעניין, אבל היינו אז בדור של להתחתן מוקדם". המאושרת הראשונה הייתה ליאורה, אם בנו הבכור, גיא (52, איש שיווק, אב לשניים). מאז, דבקה בו תדמית של מתחתן סדרתי.
"הסיפורים על 'אריק איש הנשים' מצוצים מהאצבע", הוא רוטן. "אף פעם לא הייתי וומנייזר ורודף שמלות, כל מערכות היחסים שלי היו ארוכות ומשמעותיות ואף פעם לא קרה שעזבתי מישהי בגלל מישהי אחרת. בגיל 28, גרוש פלוס אחד, התאהבתי באשתי השנייה, שושי. היא נתנה לי כוח להוציא לפועל את המעבר לתל-אביב. ידעתי ששם אני אעשה את זה ביג-טיים. עניין של אמונה. יש כאלה שמדברים על 'היקום', אני מדבר על אלוהים שמכוון הכל. משושי יש לי את בן (45) שחזר בתשובה והיום הוא חב"דניק".
את הפריצה הגדולה, מתברר, הוא חייב בכלל לכלבה. "יום אחד לקחתי אותה לטיול וראיתי את שלמה ארצי. אין לי מושג לאיזה דופק הלב שלי הגיע כששאלתי אותו, 'אולי תכתוב לי שיר?' הוא שאל, 'עכשיו נזכרת להתחיל?' ונתן לי את 'שיר פרידה' והשאר היסטוריה. היינו חברים טובים, כל רבע שעה בטלפון, כל הזמן יחד, עד שיום אחד קמתי וטסתי עם טלי, אשתי השלישית, ללוס-אנג'לס. עברנו לשם עם שתי בנותינו: לי (36) שממנה יש לי שתי נכדות, ותום (34)".
והקשר עם ארצי נותק?
"שלמה אמר, 'אם אתה סוגר את המזנון, ילכו למזנון אחר', והוא צדק. לא חזרתי ארצה בתור ווינר. הייתי צריך להתחיל הכל מחדש".
למה, לדעתך, השמיעו אותך פחות?
"אני מתעקש להישאר נאמן למה שיש לי להגיד, וזה לא קל. בחרתי נתיב מסוים, הלכתי בו והעדר בא לאכול מהירק שבנתיב שלי, עד שהוא מצא נתיב אחר שבו יש ירק טעים יותר. אלה כללי המשחק".
ההתעקשות להישאר על הנתיב שלו, הובילה אותו גם לקשיים כלכליים. "במקום להתעסק מהבוקר עד הלילה בדבר שאני הכי אוהב, הייתי צריך לכבות שריפות בהוצאות לפועל. אבל זה חלף עבר".
ופשיטת רגל?
"חס וחלילה. כולם אמרו לי, 'תמחק ותפתח דף חדש', אבל לא יכולתי להרשות לעצמי להיות פושט רגל. זה מקצוע חשוף. מה יגידו? 'הפושט רגל יצא עם שיר חדש'? זה לא עובד. קיבלתי הסדרים, החזרתי את החובות ובמקביל עשיתי כל מה שאפשר כדי לקיים את משפחתי, רק לא להגיע למצב שאין כלום. מאיפה היה לי כוח? אני לא יודע, זה כמו שאני לא מבין איך היה לי כוח לשיר ב'הכוכב' עם דלקת ריאות. כולם אמרו לי 'תפרוש', אבל נפשית לא יכולתי".
הייתה לך ציפייה שטלי תעזור לך אחרי שהיא התחתנה עם משולם ריקליס?
"טלי כבר יותר מ-30 שנה בחיים אחרים. היא לא חייבת לי כלום ואף פעם לא הרגשתי שהיא לא בסדר איתי. אני, לעומתה, הייתי עוזר אילו היא הייתה מגיעה למקומות שאליהם הגעתי, אבל זו זכותה המלאה ואני לא מאשים אף אחד. ריקליס, אגב, היה איש מקסים. היו בינינו יחסים חמים. את יודעת איך הוא קרא לי? מיי האסבנד אין לואו".
בלוס-אנג'לס הכיר את יפעת תעשה, זמרת שצעירה ממנו ב-19 שנה, "אבל היא המבוגר האחראי". הם התחתנו פעמיים והתגרשו פעמיים והיא אמו של צעיר בניו, ים, חייל. לדבריו, היא גם המנוע שמאחורי הקאמבק המפואר שלו. "היא מנהלת אותי ועושה את זה נפלא, למרות שזה בא על חשבון הקריירה שלה. עכשיו היא תחזור להקליט. מגיע לה ליהנות מפירות ההצלחה".
זה לא מסובך לעבוד עם גרושתך?
"אנחנו ביחסים נפלאים, רק בלי רומנטיקה. ביחסי עבודה, הרומנטיקה עלולה להפריע, עדיף לא לערבב. יש לה חבר מקסים שאני מאוד מחבב. בהתחלה היה לי קשה עם זה, אבל למדתי להכיר אותו. בהיכל התרבות יפעת ואני נשיר ביחד את 'שוב', ובכל פעם שיפעת ואני שרים את זה, הלב של שנינו רוטט".
לא רק עם יפעת הוא מממש את האיום "נישאר ידידים". לדבריו, "ככה זה צריך להיות, אני לא רואה בנתק משהו שמועיל לבני הזוג לשעבר או לילדיהם. נכון, בהתחלה יש כעסים, אבל כשעוברים אותם, הכל בסדר. אני בקשר מצוין עם כולן. גם עם שושי הייתי בקשר טוב, עד שנפטרה לפני כמה שנים". עכשיו הוא לבד, אבל לא בגלל שהוא התייאש מזוגיות. "היו לי כמה ניסיונות שלא צלחו, שום דבר עוד לא הרטיט לי את הלב. אני מחכה שהלב שלי ייתן לי איזה סימן, ואני מקווה מאוד שהוא לא יטעה".
את השיר החדש שלו, "קיץ חדש" שמו, כתב דודו טסה. "הייתי אורח שלו בהופעה. אחרי יומיים הוא התקשר, 'יש לי שיר בשבילך', אני אוהב כשזה בא מהלב. בשנתיים וחצי האחרונות לרגע לא הפסקתי להקליט, וברור שעל חשבוני, אין לי חברת תקליטים מאחוריי".
לצד לטסה, על השירים החדשים שלו חתומים עוד שמות עכשוויים, בהם לירון בן שמעון ואודי תורג'מן. פעם, במאה שעברה, זה עבד קצת אחרת. "קורין אלאל הייתה שכנה שלי. יום אחד דפקתי בדלת ומצאתי אותה עם דמעות. מתברר שהיא רבה עם החברה שלה וההיא השאירה לה פתק 'אל תביטי עליי כך / את חונקת את מבטי'. קורין לקחה את הגיטרה והתחילה לשיר את ההודעה. אמרתי, 'וואו, איזו מנגינה, אבל מה אני עושה עם המילים?' צילצלתי לאהוד מנור והוא ביקש שנקליט את המנגינה. שלחנו לאהוד וכשהטקסט הגיע חשכו עיניי".
למה?
"זה היה שנתיים אחרי מלחמת יום כיפור. הייתי בתקופה זועמת של חיי ולא הייתי מסוגל להוציא מהפה את המשפט 'אין לי ארץ אחרת'. היום אני יכול לצרוח אותו. סולו יורמן, שהיה המנהל של גלי עטרי, יצא איתי להופעה וביקש, 'תביא את הקלטת של הדברים שאתה לא עושה'. אז הבאתי. היו שם כל מיני שירים, אבל כשהגיעה המנגינה של קורין, הוא אמר 'תן לי' ולקח את השיר לגלי. באלבום יש 'תודה לאריק סיני על אין לי ארץ אחרת'".
שהפך להמנון!
"ובצדק. הייתי טיפש. אילו השיר הזה היה מגיע לידיי היום, אין לי ספק שהייתי מקליט אותו. אבל לפני 50 שנה, למרות כל ניסיונות השכנוע, לא הסכמתי לשיר מילים שאני לא מאמין בהן. אם אני לא טועה קורין אפילו נעלבה מזה שהשיר עבר לגלי בלי שהודעתי לה".
אז היום סיני יודע שאין לו ארץ אחרת, אבל למרות זאת, הוא זועם. "מי שיצביע פעם נוספת לביבי ינהג בחוסר אחריות, ולא בגלל עמדה פוליטית. אין ספק שהוא היה מוסיף לעצמו עוד כמה שורות טובות בהיסטוריה אילו אמר, 'אני לוקח אחריות'. בשבוע שעבר הופעתי בבית לוינשטיין, הוא מלא צעירים. היה לי קשה נפשית לשיר לפצועים, אבל היה לי סיפוק אדיר, גם מזה שיכולתי לתת וגם מזה שהם נהנו".
את העשור השמיני של החיים הוא מתאר כתקופה שבה "אתה כל הזמן מאבד חברים וזה כואב, לכן אני כל כך מתרגש מהיכל התרבות. אם נצליח למלא את כל האולם, אולי זה יהיה יותר מחד-פעמי. בשבילי, כל הופעה היא ניצחון".
מה אתה מאחל לעצמך?
"לפעמים למצוא אהבה, לפעמים לקום, ושיהיו עוד כמה שנים טובות".
אריק סיני ישיק את מסע ההופעות 'אני כאן', בליווי הרכב נגנים מורחב ועם הופעת אורח של אסף אמדורסקי, ב-25.6 בהיכל התרבות, תל אביב.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.04.24
