מעשה במלך שגילה כי אשתו בוגדת בו. הרג אותה ואת העבד שעימו בגדה. לאחר מכן היה שוכב כל לילה עם נערה בתולה ובבוקר היה הורגה, כך עד שספו כל הנערות בממלכה זולת דינארזאד ושהרזאד, בנותיו של הווזיר. בעל כורחו, מסר הווזיר את בנותיו למלך. כדי לדחות את רוע הגזירה, החלה הבת הגדולה, שהרזאד, לספר למלך את סיפוריה, שוזרת סיפור בסיפור, מבטיחה להשלים בליל המחרת את שהחלה בליל אמש, "ובלילה הבא הגיע המלך והסיר את החותם ושכב עם הנערה עד השעה הקבועה. אזי קראה דינַארְזאד: 'אחות, שַהְרַזַאד, ספרי נא לאדוננו המלך את סיפוריך היפים'. השיבה: 'כן'".
זהו ודאי "סיפור המסגרת" המפורסם ביותר בספרות העולם. גם מי שאינם מצויים בעולמה של הספרות הערבית של ימי הביניים, ואף מי שאינם יודעים צורת אות ערבית, יוכלו לענות על נקלה על השאלה לאורך כמה לילות סיפרה שהרזאד את סיפוריה למלך: אלף לילה ולילה. ואכן, אין יצירה ספרותית ערבית אחרת שהשפיעה על ספרות העולם במידה ש"אלף לילה ולילה" השפיעה עליה, מאז תורגמה לצרפתית בידי אנטואן גלן (Galland) בראשית המאה ה-18. ואולם, כפי שהציטוט לעיל מורה, מתברר כי "אלף לילה ולילה" אינה אסופת הסיפורים היחידה שארגנה את סיפוריה בסיפור מסגרת מעין זה. הכרך החדש שלפנינו, פרי עמלו של פרופסור אמיר לרנר מן החוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל-אביב, כולל תרגום מופתי של אסופה אחרת שסיפוריה ארוגים ומשובצים בסיפור מסגרת דומה מאוד לזה המוכר מן האסופה הגדולה והמפורסמת יותר.
אחות קטנה? מבחינת היקפה, ודאי: לעומת 1,001 הלילות ולמעלה מ-200 הסיפורים הכלולים באסופה המפורסמת, הנה אסופה זאת כוללת בסך הכול 101 לילות ו-16 סיפורים. העניינים מסתבכים בשאלה ההיסטורית, היינו, מי קדם למי, ולרנר עומד על הדברים בפירוט ובבהירות בדברי המבוא שלו: מחד גיסא, יש הטוענים כי בכמה מסיפורי "מאה לילה ולילה" נשתמרו מאפיינים ארכאיים יותר משל האסופה המפורסמת. מאידך גיסא, כתבי היד שבהם נשתמרה האסופה הקטנה מאוחרים יחסית: רובם, למעט אחד, הועתקו במאות ה-18 וה-19. נראה ששתי האסופות אף באו לכלל גיבוש באזורים שונים: בעוד כתבי היד העיקריים של "אלף לילה ולילה" מקורם בסוריה ובמצרים, כתבי היד של האסופה שלפנינו נוצרו, רובם ככולם, בצפון אפריקה.
אלה אינם ההבדלים היחידים ואף לא המעניינים ביותר בין שתי האסופות. למעשה, החפיפה בין שתי האסופות באה לידי ביטוי בעיקר בסיפור המסגרת, שאף הוא מופיע בחילופי נוסח משמעותיים; הבולט שבהם הוא שב"מאה לילה ולילה", נוספה לסיפורה של שהרזאד מסגרת חיצונית: את סיפורה מספר פִהְרַאס החכם למלך אחר. מלבד סיפור המסגרת, רק שני סיפורים מופיעים (שוב, בנוסחים שונים) הן ב"אלף לילה ולילה" והן ב"מאה לילה ולילה". לטעמי, השניים הם גם בין הסיפורים המרתקים והמורכבים ביותר ב"מאה לילה ולילה": האחד הוא "סיפור סוס ההובנה", המופיע לקראת סוף הקובץ, ומספר את הרפתקאותיו המופלאות של בן מלך אמיץ ורב תושייה, שיצא למסעותיו על סוס מכני מעופף. השני הוא "סיפור המלך ושבעת השרים", והוא הסיפור הארוך ביותר בקובץ, בזכות 20 הסיפורים המשובצים בו. מסופר בו על נסיך נבון שנפל קורבן למזימותיה ותככיה של אשת חיקו של המלך; כדי להצילו ממוות, סיפרו שבעת שרי המלך לאדונם סיפורים נוראים על עורמת הנשים. כפי שמעיר לרנר, לסיפור זה הייתה קריירה ענפה בספרות ימי הביניים במזרח ובמערב גם יחד, ובכלל זה בספרות העברית.
מה באשר לשאר סיפורי הקובץ? הקוראים בעלי ההיכרות הקודמת עם "אלף לילה ולילה" ימצאו כאן מוטיבים ושברי עלילות מוכרים: נשים יפהפיות ובוגדניות וגברים נבגדים (הנימה המיזוגינית ניכרת ברבים מהסיפורים); בחורים גיבורי חיל שמוצאים עצמם נלחמים באבירים עזי רוח, המתגלים כנערות מחופשות (אל דאגה - הגברים יוצאים כשידם על העליונה); אוצרות חבויים; יצורים מפלצתיים; גִ'נִּים (אמנם לא כאלה המעניקים משאלות); "פסלים" מכניים ("אוטומטים") המגינים על אוצרות קבר מפני שודדים; דלתות שאסור לפותחן (יצרו של הגיבור גובר עליו, כמובן, והוא נכנס דרכן בכל זאת); בתי שיר המהללים את יפי האהובה, מתרים מפני המוות הוודאי, ומזהירים מפני הבלי העולם הזה, וכיוצא באלה. ואולם, גם כאן ניכרים הבדלים של סגנון בין שני הקבצים: לעומת "אלף לילה ולילה", שרבות מעלילותיו עוסקות בסוחרים ובבעלי מלאכות שונות, רוב גיבורי "מאה לילה ולילה" הם מלכים ונסיכים. יתר על כן, בעוד ב"אלף לילה ולילה" מרחבי העלילות הם לא אחת המרחבים הגיאוגרפיים הממשיים של ערי המזרח התיכון, ובראשן בגדד, קהיר ודמשק - הרי עלילות "מאה לילה ולילה" מתרחשות בעיקרן בעולם אחר, מופלא, הכולל מקומות כמו "אי הקמפור" או "ארץ הפרחים" (אמנם, יש להודות כי כאלה לא חסרים גם ב"אלף לילה ולילה"). כך או אחרת, מי שאינו מכיר את "אלף לילה ולילה", סיפורי "מאה לילה ולילה" מזמנים לו היכרות עם כמה מהמוטיבים המרכזיים של הספרות הערבית הפופולרית של ימי הביניים.
מאליה עולה השאלה: האם צלחו הסיפורים את "מבחן הזמן"? האם מלבד ערכם של הסיפורים כשרידים היסטוריים, היכולים ללמד על התקופה, התרבות והחברה שבמסגרתן נוצרו, עוד יש בכוחם לדבר אל ליבם של קוראים בני זמננו, ללמדם מוסר השכל, ובעיקר להסב להם הנאה? יש להודות: לא כל סיפורי הקובץ שווים ברמתם, אף שניכרת אחידות כלשהי בסגנונם ובאופיים הספרותי (ואף זאת בניגוד ל"אלף לילה ולילה"). מכל מקום, בשאלה זאת יצטרכו להכריע הקוראים. אלה שייטלו את הספר לידיהם יגלו עולם זר, משונה, לפעמים סתום, ואולי אף מקומם - ועם זאת גם מלא קסם, משעשע, מפליא ומרתק.
אמיר לרנר ראוי לכל שבח על המתנה שהגיש לקהל הקוראים הרחב בעברית צחה ועשירה. המבואות, ההערות והנספחים המפורטים שכלל לצד התרגום ובמשולב בו מעוררי השתאות בלמדנותם, ויש בהם עניין רב לחוקרים ולתלמידים, ומן הסתם גם לקוראים תאבי ידע בכלל. נדיר בימינו למצוא תרגום משובח ומוקפד כל כך מהספרות הערבית.
"מאה לילה ולילה", באהלי קדר ויריעות שלמה, תרגום, מבוא, פירוש וניתוח: אמיר לרנר, הוצאה לאור: מאגנס, 316 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 12.04.24
