אם אתם מסתובבים עכשיו ברחובות פריז ותוהים למה יותר ויותר אנשים מכוונים את הנייד שלהם לעבר הקירות, זו התשובה: הם עסוקים בציד ''ספייס אינביידרס''. הפולשים החביבים הללו – פיסות גרפיטי תלת-ממדיות העשויות אריחי פסיפס קטנים פרי יצירתו של האמן המסתתר תחת השם "ספייס אינביידר" – מודבקים ברחבי העיר. כדי לחגוג את הגרפיטי ה-1,500 שלו בעיר האורות, הונחת בחודש פברואר האחרון הפסיפס על פסגת הארובות הכחולות שבחזית האחורית של מוזיאון פומפידו. בפינה מתחתיו אפשר למצוא בכל רגע נתון אנשים עם צוואר תפוס, המנסים למצוא את הזווית הטובה ביותר לצילום.
כתבות נוספות למנויים:
ספייס אינביידר, האיש והאגדה, שאיש אינו יודע מיהו באמת, הוא ה"בנקסי" הצרפתי, מינוס הפוליטיקה ועם הומור טוב. את מספר הראיונות שהוא העניק ב-30 שנות יצירתו אפשר לספור על אצבעות יד אחת. לעומת זאת, 4,000 יצירות אמנות רחוב שלו מפוזרות ב-83 ערים על פני חמש יבשות.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
את השם ספייס אינביידר ("פולשים מהחלל") הוא שאל ממשחק הווידיאו הדו-ממדי המהפכני שפותח ב-1978, בעידן הקרח של הגיימינג לפני הקונסולות הביתיות, כשמכונות משחק בסיסיות הוצבו במרכזים מסחריים, כהמשך טבעי לשולחנות הפּינבּוֹל.
את המשחק יצר המתכנת היפני טומוהירו נישיקאדו, בין היתר בהשפעת סרטי "מלחמת הכוכבים" ו"מלחמת העולמות" שנעשו על בסיס ספרי המדע הבדיוני של ה.ג' וולס. במהלך המשחק יורה השחקן בקרן לייזר דמיונית לעבר חמש שורות של 11 חייזרים לבנים - פולשי החלל המאיימים על עולמנו. בהתאם לטכנולוגיה של התקופה ההיא, הם נעו במאוזן או במאונך בלבד, על רקע מסך שחור. השחקן הופיע בירוק, והדמויות היו בנויות מפיקסלים פשוטים, שאותם מתרגם כיום ספייס אינביידר לאבני פסיפס בגודל 1x1 סנטימטרים, או לאריחים בגודל 10x10 סנטימטרים. הם עשויים מחומרים שאפשר לקנות בכל טמבוריה. האמן שיכלל את הדמות הבסיסית מהמשחק המקורי ויצר לה גרסאות משלו. ספייס אינביידר בחר את שמו גם בשל העובדה שהוא, כדבריו, ''מבצע פשיטות על ערים'', שבכל אחת מהן הוא מדביק בין 20 ל-50 פסיפסים, לפעמים תוך כמה ימים בלבד.
חברת טאיטו, יצרנית המשחק המחזיקה בזכויות על השימוש בדמויות, השמיעה כמה פעמים קול ענות חלושה כנגד הפולש שעושה שימוש בנכס שלה ללא רשות, אבל מישהו שם הבין מהר מאוד שאמן הרחוב המפורסם עושה להם פרסומת מצוינת. אינביידר אוהב ליצור מחוות לגיבורי התרבות הגיקית: סופר מריו השרברב השובב, דוקטור ספוק מ"מסע בין כוכבים", הנסיכה ליאה וצ'ובקה מ"מלחמת הכוכבים", פאקמן ועוד. אחד היצורים שלו חוגג על קיר ברחוב פריזאי כשהוא מניף כוס קוקטייל, בקריצה היסטורית לתקופה שבה נוצר המשחק, כשמסך המכונה היה מאוזן ושטוח ונקרא ''(שולחן) קוקטייל''.
עוד חברים חביבים עליו הם גיבורי קומיקס וסרטים מצוירים כמו באגס באני, דאפי דאק, קספר הרוח הידידותית, הדרדסים, הפנתר הוורוד, באטמן, וונדר וומן, קינג קונג, אוסקר ופח הזבל שלו מ"רחוב סומסום" ופיטר פן. להם נוספו דמויות ועבודות המרפררות להיסטוריה של צרפת במאה ה-20, כמו הזמר סרז' גינסבורג ושחזור פוסטרים של מהפכת מאי 1968 שצצו במלאות 50 שנה למהומות שטילטלו את צרפת.
לא פחות חשוב ממי שמונצח באבן, הוא איפה הוא מופיע. אם תטפסו לקומת המרפסת של מגדל אייפל, תמצאו שם את אחד ה"פולשים" מניף בחדווה טלסקופ. בממלכת בהוטאן שבאסיה יצר אינביידר דמות של נזיר בודהיסטי במדיטציה, כשדמות אינביידר יושבת לצידו. ג'וני רוטן, סולן הסקס פיסטולס, התיישב על קיר בלונדון, ואילו בטוקיו נלחם ג'ודוקה אמיץ באינביידר בסמטה בעיר, לא רחוק מהיכן שמתנוסס אסטרו בוי, גיבור הסדרה המצוירת היפנית, גם הוא פרי יצירתו של אינביידר.
ב"רחוב הגברות", Rue de Dames, ברובע ה-17 של פריז, הדביק אינביידר שלוש נשים ליד שלט עם שם הרחוב, ומעל ל"קפה החתולים" (Le Café des Chats) הוא יצר, במחווה לבנקסי, עכבר אוחז באקדח. דיוקן של פיקאסו, באריחים גדולים, מתנוסס סמוך למוזיאון על שמו של הצייר בפריז. גם הבלגים קיבלו את שלהם עם ספייס אינביידר שמשתין ליד מזרקת ה"מאנקן פיס" ("הברנש הקטן המשתין") המפורסמת בבריסל. בפרברי רומא, על בסיסה של צלחת לוויינים ענקית, הדביק אינביידר, איך לא, את אי.טי.
מחווה שאולי תדבר לליבנו היא מנורת שבעת הקנים שהדביק בכניסה למתחם בית הכנסת העתיק אל-גריבה באי ג'רבה, בהסכמת הקהילה. אפילו באילת תמצאו, אם תחפשו היטב, שני פולשים קטנים, כנראה זכר לחופשה שהאמן בילה בעיר.
אינביידר מרבה לצאת למסעות עם אמן הרחוב טיירי גואטה, בן-דודו, הידוע בכינויו מיסטר בריינווש (Brainwash). גואטה – שהתפרסם בסרט הקולנוע שנעשה על בנקסי ב-2011, "היציאה דרך חנות המזכרות" – תיעד את ספייס אינביידר בכמה מפשיטותיו על ערים בעולם. הביקורים האלו אינם רק אנקדוטה חמודה ואקזוטית. מדובר במנוע תיירות בעל חשיבות כלכלית, שכן רבים ממעריציו מתכננים את החופשה שלהם גם על פי הערים שבהן אפשר לצוד את עבודותיו.
מרסיי שבדרום צרפת הקדישה לו תערוכה ב-2020, שבמהלכה הוא הדביק ברחבי העיר 97 יצירות, שעל הקונספציה שלהן עבד שנה וחצי מראש. משם הוא פלש לריביירה, שלאורך חופיה הדביק 40 חברים חדשים מעשה ידיו. בפריז, במרסיי וברומא נערכים סיורים לחובבי אמנות רחוב עם דגש על עבודותיו, והעיר רבנה באיטליה, שהיא מרכז של פסיפסים ביזנטיים, מתגאה ב-40 יצירות שהוזמנו ממנו במיוחד כדי שיתכתבו עם האתרים ההיסטוריים המפורסמים שלה.
''עולם אמני הרחוב הוא מיקרוקוסמוס קטן. גם אם אנשים יודעים מיהו אינביידר, אף אחד לא יסגיר את זהותו'', אומר לי אמן הרחוב אטיין סוליס (SoLice) על הסולידריות שמפגינים זה כלפי זה אמני הגרפיטי, שבדרך כלל יוצאים כערפדים בלילה כדי לצייר ברחובות באופן לא חוקי בעליל. סוליס בן ה-42, שמומלץ לחפש גם את דף האינסטגרם שלו, מצייר ברחוב מגיל 16 ופעיל באזור נורמנדי שבצפון מערב צרפת. אנחנו נפגשים בתערוכה הרטרוספקטיבית "תחנת החלל של אינביידר", המשתרעת על תשע קומות ו-4,000 מטרים מרובעים בבניין הישן של העיתון "ליברסיון", מאחורי כיכר הרפובליקה בפריז עד 5 במאי, אבל כל הכרטיסים אליה נמכרו כבר מזמן. סוליס מכנה את אינביידר ''קלוד מוֹנה של אמנות הרחוב". "הוא הקדים את זמנו, כיוון שהיה בין ראשוני אמני הרחוב שיצרו בלי ספריי, צבע או שבלונת ריסוס – אלא עם אבני פסיפס. זו הייתה מהפכה", הוא אומר.
אינביידר הוא הרבה יותר מעוד אמן רחוב בינלאומי. הוא אובססיה של 370 אלף משתמשים באפליקציה שיצר, "FlashInvaders", שהגיחה לאוויר העולם – יש להדגיש – כבר ב-2014, שנתיים לפני שיגעון משחק הווידיאו "פוקימון גו". במסגרת האפליקציה החינמית, מתנהלת בין המשתמשים תחרות המונית עזה – מי יצליח להגיע, לצלם ולהעלות יותר עבודות של אינביידר ברחבי העולם. המשחק הוא על נקודות: כל פסיפס שווה בין עשר למאה נקודות, ואין במשחק שום פרס חוץ מהכיף שבגילוי הפסיפסים. באתר האינטרנט שלו, העוקב אחר המשחק (space-invaders.com/flashinvaders), נספרו בתחילת אפריל 24 מיליון ו-255 אלף דמויות העלאות של צילומי הדמויות שלו בידי משתמשים. אני, באופן אישי, עדיין מחפשת את פרנקנשטיין שצילמתי להנאתי אי שם בפריז בתקופת הקורונה, כדי לקבל את הנקודות המגיעות לי במשחק. במפה שמוכרים באתר של המשחק מצוין האזור שבו מודבק הפסיפס, אבל לעולם לא המיקום המדויק.
בפריז, אגב, קיים הסכם בלתי כתוב בין האמן לפרנסי העיר. הוא משתדל להדביק את הפסיפסים תוך מתן כבוד לשכיות החמדה ההיסטוריות של פריז, והם אינם מסלקים את היצירות. דוגמה יפה ליחס המכבד שלו נמצאת דווקא מחוץ לפריז – על מעקה אבן בטירת ורסאי, שם הוא הדביק יצור בצבע אפור המשתלב בצבע האבן, בקושי נראה לעין, אינו מפריע, ורק ציידים חדי עין שמים לב שהוא שם.
הצגת תכלית אחרת נמצאת משמאל למזרקת סן מישל בגדה השמאלית בפריז. שם יש אינביידר קטן בצבעים ירוק וכחול, שנראה כמו שלט רחוב של העיר. בחזית האתר הדביק מישהו אינביידר כתום וצעקני. האפליקציה זיהתה שהפולש הוולגרי הכתום הוא חיקוי: אינביידר לעולם לא היה מדביק זוועה כזו על חזית האתר ההיסטורי. המשחק, דרך אגב, בנוי על נתוני ג'י-פי-אס, כך שאם תנסו לצלם תמונה של יצירה ולהציג אותה כאילו צילמתם בעצמכם במקום, לא תצליחו לצבור נקודות. בדרך כלל, מסביב ליצירות של אינביידר מצטופפות עוד כמה עבודות גרפיטי של אמנים פחות ידועים, שמקווים להתחרות על תשומת הלב של הקהל ולהפוך מושא לחיפוש של הולכי הרגל הסקרנים. חלקן הן מחוות של מעריצים.
באחת הפינות החביבות עליי בעיר הדביק ספייס אינביידר דיוקן עצמי שלו עם סולם, בדרך לעוד מבצע לא חוקי של הדבקת אמנות רחוב. סוליס מסביר: ''עם השנים אתה לומד שאף אחד לא יבוא למחוק עבודה גבוהה מאוד, כי צריך סולם של שישה מטרים".
ספייס אינביידר שבר עוד כמה שיאים מרשימים. הגבוהה ביצירותיו נמצאת בחלל – מודבקת על דפנות תחנת החלל הבינלאומית Space2ISS. לא אשכח את קריאת הייאוש החמודה של גברת שהגיעה לתערוכה עם הנכד שלה, וגילתה את התמונה של הספייס אינביידר המרחף בחללית: ''לעולם לא אצליח לצלם אותו'', היא נאנחה. האגדה האורבנית טוענת, עם זאת, שאם מכוונים את האפליקציה לשמיים כאשר תחנת החלל חולפת מעל ראשינו, היא קולטת את המיקום ומאפשרת למשתמשים לשקלל זאת בסך הנקודות.
היצירה הנמוכה ביותר של אינביידר נחה בקרקעית האוקיינוס על פסל של האמן ג'ייסון דה קיירס טיילור במפרץ קנקון במקסיקו. יש אחת על מצוף באוקיינוס ההודי, אחת כמה קילומטרים מחופה של העיר פרת' באוסטרליה, ואת הפסיפס ה-4,000 שלו הדביק ספייס אינביידר בדצמבר 2021 על קיר בפוטוסי, בוליביה, בדיוק 4,000 מטרים מעל פני הים.
אבל פריז היא מגרש המשחקים הראשי של הפולש. אחריה נמצאות ניו-יורק, לוס-אנג'לס, טוקיו והונג-קונג. בחלק מן הערים, אמן הרחוב הלא חוקי מוזמן רשמית לבצע פסיפסי ענק. במקומות אחרים עבודותיו אינן מתקבלות בברכה. ''יש מדינות שאני לא יכול להיכנס אליהן יותר, כי עומד נגדי צו מעצר. באחת מהן בעל הגלריה המייצגת אותי נעצר לשבועיים כי תמך בי. למזלי מדובר 'רק' באמנות ולכן אינני מסתכן בעונש מוות, שזו הדרך היחידה למנוע ממני לעבוד... אני לא מקדם מסרים פוליטיים, אבל ב-99 אחוז מהמקרים אני עובד ללא אישור הרשויות'' — הוא אומר בראיון שמפורסם באתר שלו.
בין אמני הגלריה הבינלאומית שמייצגת אותו, Over The Influence, וסניפיה נמצאים בלוס-אנג'לס, הונג-קונג ובנגקוק, נמנים גם המעצב רון ארד והמעצב שפרד פיירי, שיצר את הפוסטר המפורסם של ברק אובמה עם הכיתוב "Hope". בכיכר סטרווינסקי, הצמודה למרכז פומפידו, יש ציור קיר ענק של פיירי ולידו העבודה הגדולה ביותר שיצר ספייס אינביידר, מאריחי ענק. היא מכסה חצי בניין.
ספייס אינביידר בן ה-55 הוא לא רק אמן אלא גם גאון מכירות. בחנות המקוונת באתר שלו אפשר לקנות ספרים, מדבקות, חבילות יצירה רשמיות שמאפשרות לשחזר את הפסיפסים שלו בבית, ושאר מרצ'נדייז. כמו כל אמן פופ נחשב, הוא יצר (ב-2010) נעלי ספורט במהדורה מוגבלת, שסוליותיהן "מציירות" ספייס אינביידר קטן על הקרקע. הן נמכרות ברשת במחיר שנע בין 1,000 ל-5,000 יורו. חיפוש קטן מגלה שהיוצר שלהן נקרא פרנק סלמה (Franck Slama). האם זהו אינביידר עצמו, או רק מישהו ממכריו שפועל בשמו? לאלוהי החייזרים פתרונים.
אם אתם רוצים לתלות יצירה שלו בבית, היא תעלה לכם בין 10,000 לחצי מיליון יורו, תלוי בגודל ובסגנון, שכן מלבד האריחים הזעירים, ספייס אינביידר יוצר גם פורטרטים מטורפים ויקרים מחלקים של קוביות רוביק (קובייה הונגרית), שצריך להביט בהן ממרחק רב או דרך עדשת מצלמה כדי שהפיקסלים יצטרפו לכדי תמונה, והיא בדרך כלל של אייקונים תרבותיים (שחקני קולנוע, כדורגלנים ועוד) משנות ה-80 וה-90.
אין על ספייס אינביידר הרבה פרטים חוץ מאלו שהנחתום הואיל להעיד על פסיפסו. הוא נולד בצרפת, ומגדיר עצמו כמי ש"חי ועובד על כוכב הלכת ארץ''. יש לו תואר שני מבית הספר היוקרתי לאמנות "בוז-ארט" בפריז, ואת קריירת הדבקת הקרמיקה שלו החל ב-1998. בתערוכה המוקדשת לו בפריז יש צילום של העבודה הראשונה, מתחתיה כתוב: ''הסיפור מתחיל כאן''. אינביידר מתעד כל פסיפס שעשה. באתר ובאינסטגרם שלו יש תמונת תקריב של כל עבודה, וגם תמונה של הקיר שעליו הודבקה – מצילום רחוב יפני צפוף, ועד תמונת אבן דרך בספארי בטנזניה, שבה אנטילופה מביטה בתמיהה בפסיפס של אריה מחייך בסוואנה.
באמנות כמו באמנות, יש גם "רסטורטורים" – חמישה אנשים, שרק הם מורשים מטעם האמן לתקן ולחדש עבודות גרפיטי שלו שנפגעו. אחד מהם הוא פרד, שמדורג במקום ה-16 מתוך מאות אלפי המשתתפים במשחק. הוא צילם 3,113 יצירות של האמן ברחבי העולם, והוא גם בעליהן הגאה של 92,920 נקודות, נכון לתחילת אפריל.
בראיון לרשת הטלוויזיה "פראנס אינפו" מופיע האלוף בפנים מכוסות בכובע ברדס לראשו, כיאה לאמן רחוב המכבד את עצמו. פרד מאתר פסיפסים שניזוקו, מרכיב אותם מחדש בבית בצבעים המקוריים, מתקשר עם אינביידר במייל כדי לקבל את אישורו, ואז ''מפעיל מחדש'', כפי שהפעולה מכונה בפי אמני הרחוב, את היצירה.
יצירת הגרפיטי בנויה משלושה שלבים. קודם כל בוחר אינביידר, אחרי שיטוטים ארוכים או בעזרת איש קשר מקומי במדינות שבהן הוא מבקר, איפה בדיוק הוא ידביק את הגרפיטי. אז הוא יושב בסטודיו ויוצר סקיצות. זהו התהליך הארוך ביותר, לדבריו. אחר כך הוא מכין אותן מראש על ידי הדבקת האריחים יחד, עם פני האבנים כלפי מטה, על רצועת פלסטיק מיוחדת. כשהוא מגיע לזירת הפשע, כל שנותר לו הוא למרוח את הצד ההפוך של הפסיפס בדבק חזק או בבטון, להדביק, להדק, ולהוריד את היריעה המכסה עדיין את חזית האריחים. כיוון שההדבקה נעשית בעיקר בלילה ובאופן לא חוקי, חשוב שהכל ייסתיים תוך דקות ספורות, כולל הצבת הסולם הארוך, הטיפוס על הקירות וכל שאר האקרובטיקה.
כשמדובר בפסיפסים גדולים, שלרוב הם הזמנה רשמית, ההדבקה נעשית ביום ואורכת כמה שעות. את המלאכה עושים הוא ועוזריו, כולם בפנים מכוסות. בסרט המתאר את מעלליו באי ג'רבה, שבו הדביק 58 יצירות במהלך 15 ימים, מתגלים הקשיים הטכניים: טעות בסדר האריחים עלולה לעלות בתלישת כל אלו שכבר הודבקו והריסת הפסיפס. לפעמים הקירות פריכים מכדי שהדבק יחזיק. אינביידר מודה שהיצורים הישנים שלו ניזוקים מהר יותר, כיוון שבהם השתמש בדבק חלש יותר. היום יש לו שישה סוגי דבק, מהם הוא בוחר את המתאים ביותר לקיר.
באוגוסט 2017 הגיעו שני אנשים לבושים בסרבלי עבודה צהובים, השעינו סולם על קיר ברחוב הומה בפריז, והחלו לפרק את פסיפס המונה ליזה הגדול שיצר האמן ליד מוזיאון הלובר. כשסיימו הם מיהרו להיכנס למרצדס שחורה ולברוח מהמקום. עוברי אורח חשדנים שצילמו את הסצינה פירסמו אותה ברשת. בדיקה מהירה גילתה שעוד 15 פסיפסים נעלמו בשבועות שקדמו למבצע ממקומות מרכזיים בעיר. עיריית פריז מיהרה לפרסם הכחשה לטענה שמדובר בעובדיה, ואף פירסמה הודעה שלפיה בניגוד לפושעים בסרבלים הצהובים, ''אנשינו לבושים בסרבלים ירוקים, ולא, איננו מספקים להם מכוניות מרצדס''. מאחר שטכנית, גרפיטי אינו חוקי בעיר האורות, הסתפקה העירייה בהגשת תלונה על ''התחזות לעובד ציבור''. האמן מצידו התלונן לא פעם שהגנבים ''הורסים לו את הקיץ'' כל שנה, כיוון שרוב הניסיונות לפגוע ביצירות מתרחשים כשדייריה הקבועים של העיר, המכירים את מיקום הפסיפסים בעל פה, יוצאים לווקאנס הקדוש ומותירים אותה לתיירים. באתר האינטרנט שלו הוא כתב: ''הרבה מהעבודות שלי נעקרות או מושחתות על ידי קומץ אנשים שחושבים שיוכלו לסחור בהן. האבנים שאני משתמש בהן שבירות, ולכן בלתי אפשרי לגנוב יצירה שלמה מהקיר. הם הורסים אותן ואז בונים מחדש מאבנים שקנו בחנות אריחים סטנדרטית. אני לא מאמין שמישהו יהיה מוכן לקנות עבודה כזו, ללא מסמך המאשר את מקורה, כשאנשים יכולים לקנות את חומרי הגלם בעצמם וליצור את אותה העבודה בבית בסכום סמלי''.
שאלת הבעלות על אמנות רחוב קיימת מאז שחלק מיוצריה הפכו מילדים שמרססים ציורים על קירות לכוכבי מכירות פומביות שיצירותיהם נמכרות במיליונים. "אתן לך דוגמה עד כמה מדובר בשטח אפור מבחינה חוקית", אומר לי סוליס, "ב-2019 בנקסי צייר את 'העלמה הבוכייה' על דלת כניסת האמנים של אולם הבטקלן בפריז, כמחווה לקורבנות הפיגוע שבוצע שם ב-2015. הדלת המפורסמת נשדדה ונמצאה שנה מאוחר יותר באסם באיטליה. בעלי הבניין, החברה שחכרה אותו בעת הגנבה, ועיריית פריז, המפעילה מאז את המקום, עדיין מתדיינים בבית המשפט מי בעליה החוקיים של העבודה, המוערכת בכמיליון דולר, ואם תוצג במוזיאון או תגיע למכירה פומבית. חוקית, הקירות שייכים לבעל העסק, בין אם הוא הזמין את היצירה ובין אם לא, אבל היא לא באמת שלו אלא של בנקסי''.
אז בפסח הזה אנחנו מזמינים את ספייס אינביידר לסיבוב הדבקות לילי בארצנו. אנחנו זקוקים לכמה יצורים חמודים שיעלו חיוך ויתקבלו כסימן מבשר טובות.
