ההנחה המקובלת בין החוקרים היא שהקולנוע הישראלי של שנות ה-60 לא ביקר את האתוס הציוני ואת התרבות הישראלית, אלא עסק בנושאים אישיים בשפה קולנועית שאימץ מתוך הקולנוע המודרניסטי האירופי. ספרו החדש של שמוליק דובדבני (גילוי נאות: ד"ר דובדבני כותב ביקורות סרטים עבור ynet), "המודרניים הראשונים: עלייתו של הקולנוע התיעודי האמנותי בישראל", מתקן את ההנחה המוטעית הזאת, ובעזרת ניתוח של הקולנוע הדוקומנטרי שנוצר באותה תקופה מציג תמונה אחרת, שלמה יותר, של ההיסטוריה הקולנועית הישראלית.
והתמונה היא זו: בעוד במאי הקולנוע העלילתי, שכונה קולנוע אישי, הדחיקו מאפיינים מקומיים ויצרו קולנוע אקס-טריטוריאלי, לא ביקורתי, הבמאים הדוקומנטריים יצרו קולנוע בין-תרבותי שאומנם העמיד את הפרט במרכז, כפי שעשו יוצרי הקולנוע העלילתי - אבל גם תקף את האתוס הלאומי ופירק את הזיכרון הקולקטיבי. בכך הקולנוע הזה הקדים את ההיסטוריונים החדשים ופילס דרך לקולנוע הישראלי הפוליטי שנוצר מאוחר יותר.
1 צפייה בגלריה
כריכת הספר "המודרניים הראשונים"
(עיצוב כריכה: יהודה דרי; תצלום על העטיפה: מתוך "בירושלים" (דוד פרלוב, ישראל 1963), באדיבות משפחת פרלוב)
מבין הבמאים של קולנוע זה בוחר דובדבני להתמקד בדוד גרינברג, במאי שלא זכה עד כה להתייחסות ביקורתית רצינית, וגם מבחינה זו ספרו חותר תחת המוסכמות המקובלות ופותח פתח לתפיסה היסטורית קולנועית חדשה. גרינברג היה מורה מיתולוגי לקולנוע ומנהל אחד ממועדוני הצפייה הראשונים שפעלו בארץ, עוד לפני הסינמטקים. אלה הנתונים הידועים. דובדבני מוסיף להם את תרומתו של גרינברג כבמאי, והניתוח שהוא עורך לסרט "שער הגיא", שנוצר בשנת 1965, מעיד על כך שהוא לא מפריז בחשיבותה של תרומה זו.
הסרט עוסק לדבריו באומץ הלב של הלוחמים במלחמת השחרור, במערכה על ירושלים, אבל לא מנציח את החיילים שנהרגו בקרב, כך שחיילים אלו לא הופכים לדמויות מיתיות. תוך כדי כך מתמקד הסרט בהתרחשויות שוליות ומרבה בצילומי הטבע, שמאיים לכסות את אתרי הזיכרון. זהו טבע שמסרב להתכנס אל תוך התפיסות המקובלות של המקום כאתר הנצחה ולשרת כך את האתוס הלאומי. בסרט נוסף של גרינברג, "מוכשר בלי ראש" (1963), שעוסק לכאורה באכזריות של שחיטת חיות, מגלה דובדבני איך הפואטיקה המודרניסטית משמשת כדי לבקר את האתוס הציוני של ההקרבה וקידוש המוות.
מלבד התייחסותו אל במאי נשכח כדוד גרינברג, עוסק הספר גם בבמאיות ובבמאים נוספים, בהם רם לוי, מוטי קירשנבאום, רחל חלפי, הלגה קלר ועוד, במאיות ובמאים שחשיבותם אינה מוטלת בספק, ובכל זאת הם מעולם לא זכו להתייחסות נרחבת בכתיבה על הקולנוע הישראלי.
אפשר לסכם את הביקורת הזאת על ספרו של שמוליק דובדבני כך: הרבה מחקרים נכתבו על הקולנוע הישראלי של שנות ה-60, אבל מעט מאוד נכתב על הקולנוע הדוקומנטרי באותה תקופה. הבמאים הדוקומנטריים, ובהם דוד גרינברג, הקדימו את זמנם באופן שבו בחנו מחדש את האתוס הציוני ואת החברה הישראלית, הם היו אפוא במאים פורצי-דרך. אפשר להשתמש בהגדרה זו גם כדי לאפיין את הספר שדובדבני עצמו כתב, ספר חדשני שמגלה נקודות נשכחות במחקר הקולנוע הישראלי — ספר פורץ-דרך.
"המודרניים הראשונים", שמוליק דובדבני, הוצאה לאור: עם עובד, 425 עמודים
פורסם לראשונה: 00:00, 26.04.24
