לרועי אלעני היו את כל הסיבות לקפץ לספיישל של "בואו לאכול איתי" בדילוגים כמו גרעיני תירס בשמן חם. אחרי הכל, בשבוע שלו בעונה השביעית הוא זכה בציון הכי גבוה בתולדות התוכנית ומאז הפך למאמי לאומי. אבל אלעני, גם הפעם, הוכיח שאי-אפשר להניח כלום מאיך שנראה הקנקן, או במקרה שלו - הסיר. "לשבוע הזה באתי ברע אחושרמוטה", הוא משתף. "בניגוד לשבוע הקודם, הפעם לא רציתי. באמצע מלחמה שלקחתי קשה, כמו כל עם ישראל. חוץ מזה, הייתה לי תקופה חרא עם עצמי. וגם אמרו לי על זה שבועיים לפני. לא יודע מה הסרט. כנראה מישהו תקע להם ברז ואמרו 'טוב, רועי'".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
איך בכל זאת שיכנעו אותך לעשות את זה?
"אמרו לי 'תשמע, זה יעשה לך טוב'. וואלה, עשתה לי טוב האינטראקציה האנושית. בסופו של דבר, הייתה לי חוויה הרבה יותר טובה. בפעם הקודמת הייתה יותר הבתוליות של זה, זה היה נורא כן ומרגש, אבל הפעם זה באמת עשה לי טוב בפנים".
וגם לנו. ספיישל פסח של "בואו לאכול איתי" של כאן 11 הוא אוכל הנחמה שלא ידענו כמה אנחנו צריכים. בישראל שאחרי 7 באוקטובר – והתוספת האחרונה בדמות מתקפת טילים איראנית - "בואו" היא קפסולה של כל מה שאהבנו ושנאנו לפני שהמציאות השתגעה. אוכל תמיד היה אובססיה ישראלית, אבל מה שהפך את שבע העונות של התוכנית לקאלט הוא מה שקורה מסביב לצלחת: גזענות, בחישה, תחרותיות, רגשי נחיתות ומלוא החופן סטריאוטיפים, כולם מוגשים בחום דרך המתמודדים, טיפוסים אחד-אחד. ספיישל פסח כולל חמישה מוצלחים במיוחד: אורלי יחזקאל, בוגרת העונה הראשונה, מרוקאית גאה שזכורה במיוחד בזכות חיבתה לשתיית יין לבן עם דיאט קולה ושנאתה לכל דבר שמריח מפלצנות; רועי עידן מעונת הזוגות, תסריטאי ואמן מניפולציות עם פאסון אנין ולב ימני חם; קציעה אלדר, אחות חדר מיון שעשתה הסבה למדריכה בתחום המיניות; וגילי שמחה, הקיבוצניקית עם הפה הגדול. לתפקיד הקינוח לוהק רועי אלעני מהעונה השביעית, פאנקיסט עם נשמה רגישה וידיים של סבתא עירקית. אחרי שהעונות האחרונות התאפיינו פחות במזון לנשמה ויותר בדמויות קרקסיות ומודעות לעצמן, הספיישל הזה - שצולם אחרי 7 באוקטובר - מצליח לספק יצר אכילה רגשית משניהם. גם רגעים של חברות אמת, וגם צרות עין וצביעות - הפכים שהם הלחם והחמאה של הישראליות.
בדומה לאלעני, גם שמחה סירבה בהתחלה לקחת חלק במפגש האלופים. במקרה שלה, מי שדחף אותה להשתתף - "בעט אותי מהבית", כהגדרתה - הוא בעלה. "מתקשרים ואומרים 'פסח', אמרתי 'זיבי, אני ופסח לא חברים, חג מחורבן'".
אלעני: "אני מסכים באלף אחוז. בדרך כלל רואים דברים עם קמח מצה ומאכלים עצובים כאלה. אפורים".
שמחה: "נורא עצוב. הארוחה עצובה, וגם לפניה כולם בבלגן. אני כבר שנים לא עושה סדר. יושבים בבית, רואים נטפליקס. ואז התחילה מלחמה, אמרתי לבעלי שלא נעים להגיד, אבל לפחות זה ירד לי מהראש. ואז בעלי אמר 'את הולכת, נמאס לי, את מפסיקה עם החדשות'. נהייתי נרקומנית של חדשות. הכי לא בריא בעולם. אני מכירה את כל החטופים, מאיפה הם נחטפו באיזו שעה, אני מכירה את כל השמות, את כל הפרצופים, בכל היום אני רואה רק סיפורי זוועות. בעלי אמר שזה ישרוט אותי ואני מסבירה שזה מחזק אותי, ואני רוצה להמשיך לשמוע את הסיפורים, לשמור את הזיכרון הזה, כמו שיושבים ב'זיכרון בסלון' לשמוע את אנשי השואה מדברים, כדי שלא נשכח. זה נורא חשוב, כי הכל קהה בעיניי. ואז חשבתי שאולי זו הזדמנות לתת במה לאנשי הקיבוצים. אנחנו קצת יותר מבינים את הקהילות שנכחדו, וזאת הזדמנות לספר מה זה קהילה".
רועי אלעני ב"בואו לאכול איתי"
הכרת מישהו מהעוטף?
"כן. כי בעלי סמנכ"ל באינטגרציה של גידולי עופות, של המפעלים האזוריים. האזור שלו זה כל העוטף. כל היום והלילה חיפש את האנשים האלה בוואטסאפ והם לא ענו לו. עכשיו תביני, נולד לנו נכד ראשון ב-7 באוקטובר ואנחנו לא באירוע. כשהודיעו לו שנולד הנכד, בעלי לא התרגש. ישב ובכה. יש לו גם עובדים תאילנדים שנהרגו, ויש לו עובד ואח של עובד שנרצחו ברעים".
למה בעצם התנגדת בהתחלה?
"זכרתי שזה היה שבוע נורא קשה. אנשים לא מבינים. אלו חמישה ימים שבמצטבר ישנתי בהם אולי עשר שעות. בשתיים וחצי בלילה מגיעים הביתה, ואז הם אומרים 'מחר בשש ורבע בבוקר צילומים'".
אלדר: גילי הייתה הכי מסכנה, כי היא גרה הכי רחוק מכולנו".
שמחה: "קיבוץ משמר השרון".
אורלי קראה לזה "חלא", סלנג מרוקאי לחור מוזנח.
שמחה (מתרתחת): "מה זה אמור להביע?! כשהיא אמרה את זה אמרתי 'גילי, אל תגיבי, אל תגיבי'. ואני משתדלת להגיד את האמת בפנים. אם אני אומרת משהו מגעיל בטסטות, אני מקפידה שזה יהיה גם משהו שאמרתי בפנים".
יחזקאל, כאמור בוגרת העונה הראשונה של 'בואו', התגלתה בספיישל פסח כשחקנית אופי מוצלחת, וכמי שהצליחה לחרפן את שמחה ואת אלדר ביחד ולחוד.
שמחה: 'אני מכבדת כל אדם ואני יודעת לדבר, אבל אלה היו גם עילגות וגם פרימיטיביות".
אלדר: "גם זלזול".
שמחה: "רגע, אני אגיע לזלזול. גם חוסר אינטליגנציה משווע. היא לא הכירה את המושג מי טו. הסברנו לה ולמחרת, כשהזכרנו שוב את מי טו, היא אמרה 'אני לא יודעת מה זה'".
לעומת זאת, עם רועי אלעני היא דווקא הייתה מאוד מכילה, למרות שהוא פאנקיסט ונראה הכי רחוק ממה שהיא מכירה. היא נתנה לו הרבה אהבה.
אלעני: "אני אוהב אותה".
אלדר: "היא התייחסה אליו כמו לילד".
שמחה: "אמרתי שאנחנו חייבים להפסיק. הוא לא ילד המחמד שלנו".
אלדר: "כן, הוא מתחרה, זאת תחרות".
שמחה: "אמרתי, תעצרו. הוא בחור אינטליגנט. מוכשר. הוא אמן. הוא לא היה תינוק המחמד שלי, וזה מה שאורלי חשבה".
אלדר: "והזלזול!"
שמחה: "הזלזול! הזלזול!"
גילי שמחה ב"בואו לאכול איתי"
אלדר: "יכול להיות שהיא גם נדלקת מהמצלמה. בסוף זה עלה לי. זה היה בלתי נסבל מבחינתי. בחנו אותי על האיפוק שלי, ואני חושבת שבניגוד לעונה הקודמת שלי, עכשיו הייתי מאופקת ואמרתי 'קציעה, זה מה שהם רוצים, שתידלקי. אז אני לא אתן. אני אהיה רגועה-רגועה'".
בזמן שאלדר עבדה בהצלחה על המנטרה ונשמה עמוק, שמחה מצאה את עצמה מותקפת מחזית נוספת, שכמעט שברה אותה סופית. עבורה הארוחה אצל רועי עידן התחילה במרק עוף מנחם, אבל אחרי עימות לא נעים עם המארח, הסתיימה עם גוש בגרון – ולא רק בגלל הקניידלך.
בדיעבד, מה קרה שם?
"הדליקו אותי עליו בהפקה. אמרו לי, 'תקשיבי, הוא עושה הצגות כאילו הוא מזרחי'. אמרתי, 'תפסיקו להגיד לי מה להגיד, אני יש לי פה ג'ורה, אני באה להגיד מה שאני רוצה'. אמרו לי, 'תגידי, תגידי'".
על הפוליטי לא הדליקו אותך? הוא ימני, את מרכז שמאל. נקודת פיצוץ קלאסית.
"ניסו לעשות לי את זה עם בני ציפר, שהביאו אותו לשבוע איתי כטריגר לעצבן אותי. אמרו לי, 'מה את אומרת עליו?', אמרתי 'הוא חכם, אינטליגנט, מה אכפת לי מה הוא במפה הפוליטית? הבאתם אותו בגללי?' אז הם אומרים לי 'כן'. אז אמרתי, 'אבל אני חושבת שאני אוהבת אותו', ואז הם הרגישו שהם נכשלו. בסוף אמרו לי 'יופי, לכי על זה, זה מקסים', ונעשינו בסטיז".
אז איך עם רועי לא זיהית שמדליקים אותך?
"הוקסמתי ממנו בימים הראשונים. תשמעי, כשאני רואה מישהו יותר אינטליגנט ממני, אני רק רוצה לדבר. עשינו סמול טוק והוא דיבר בצורה שאני מניחה ממנה שאני והוא בערך אותו דבר, רק אחר כך קלטתי שהוא עשה לי גם שם מניפולציה, כאילו, ביבי נוראי, וההוא נוראי. אחרי זה, הוא תקף אותי".
אולי גם אותו הדליקו מההפקה.
"אי-אפשר לדעת. הוא העליב אותי, ואחרי זה יצאתי החוצה. הבמאית יצאה אחרי, כי זה היה לא נעים. אמרתי לה 'תניחי לי, תעזבו אותי. עד כאן'. לא רציתי את השיח הזה. היא אמרה לי 'להפך! זה היה מעולה'. אמרתי לה, 'למה? כי זה משרת טלוויזיה?'".
האמת שכן. בסופו של דבר זו טלוויזיה.
"אז ברגע ההוא ידעתי שאני מתחרטת על היותי בטלוויזיה. כן, אנחנו בסוף משרתים טלוויזיה, לא כמו ב'האח הגדול', ולא באותה מידה, אבל זו אותה מטריה".
קציעה אלדר ב"בואו לאכול איתי"
הייתה סולחה?
"אני חושבת שסיימנו יפה. אחרי זה שאלו אותי אם יש לי את המספר שלו, ואז אמרתי להם, חבר'ה, אני בקטע הזה מאוד קוראת אנשים, הוא לא מעוניין, כמו שאני הרבה פעמים לא מעוניינת לעשות חברים. וזה בסדר".
אגב, עם ציפר את עדיין בקשר?
"היינו בקשר כמה חודשים אחרי השידור, אבל הוא נורא עסוק. הוא עסוק בשרה (נתניהו, גב"ח). הוא גם מגזים, בהפגנות הוא כתב כאילו שאנחנו בוגדים, אז לא".
בעונה המשותפת שלכם הצטלמת איתו סלפי וביקשת לשלוח לשרה. אז זה נורא הצחיק. היום היית פועלת אחרת?
"אני חושבת שלא. הוא איש שמגניב לשבת איתו ליד שולחן. הוא חכם, כיף איתו, מארח מקסים ושם זה נגמר. לא צריך לדבר על פוליטיקה. ופה זה מתחבר לרועי עידן - הוא אמר לי 'מה, הכל זה בגלל שהצבעתי ביבי?' אמרתי לו, 'ממתי אני בוחרת חברים לפי הקלפי?'''.
במפגש הנוכחי הם נהנים בעיקר לאכול את הראש האחד לשני. מבחינתם זה בכלל מפגש חברתי, כולל סלפי והשחרות. רוב הזמן הם מודעים מאוד לעצמם ולמה שהרוויחו מהנראות על המסך.
שמחה: "אני הולכת במדריד ופתאום אני שומעת 'גילי, גילי'. אני מסתובבת ובחור אומר 'את גילי שמחה מ'בואו לאכול איתי', אני מעריץ שלך, אפשר סלפי?'. גם גייז מתים עליי, טראנסיות מתות עליי. כולן רוצות את פאי הפקאן ואת עוגת התרד. חוץ מזה קיבלתי כל מיני חינמים ופינוקים במקומות. עכשיו, מה אני, סלבס? אני ג'וק!".
קציעה, גם אותך מזהים?
"כשהייתי במיטה עם מישהו, פתאום הוא אומר לי 'אני מזהה אותך'.
וואו.
שמחה: "זאת קציעה".
כשראיינתי את דקלה קידר, שכותבת את קטעי הקריינות של שי אביבי, היא אמרה שאנשים באים לתוכנית כי הם רוצים שיראו אותם. מסכימים?
אלדר: "אני חושבת שזה נכון. אני חושבת שזה משהו שהתפתח מהעונות הראשונות: יש אנשים שמגיעים לתוכנית כמקפצה לריאליטי אחר, ויש כאלה שמגיעים כדי למנף את עצמם. וגם זו חוויה. אני מתה על טלוויזיה, אני מתה על מצלמות, כיף לי להיות מולן, להיות טבעית. כל החיים שלי פחדתי להצליח. אני לא יודעת להכיל את כל הטוב הזה. קשה לי. אבל אני רוצה ללכת עם זה רחוק ולא לפחד".
שמחה: "פעם באמת היו באים אנשים אחרים, ועכשיו הכל נעשה כדי להבליט את האחרות, להבליט שאני וואו. הרבה אנשים באים כדי שזו תהיה להם פלטפורמה לדברים אחרים. קציעה אמרה לי שהיא באה כי זה מקדם לה את העסק".
וקידם?
אלדר: "בטירוף".
את רואה עוד שינויים בין העונות?
"היא נהיית פלצנית יותר, לדעתי. אתם רוצים להוכיח שאתם שפים-על? לא. אתם סבבה, אבל בסוף כולנו חובבנים. אנחנו מתעניינים, אוהבים, משתדרגים, כאילו, מהעונה הקודמת שלי השתדרגתי בטירוף, כי הייתי מזעזעת".
הבנת מה הליהוק שלך?
"הבנתי את הליהוק של אורלי. כל השאר זה אנשים".
שמחה: "את הליהוק שלי הבנתי גם מהעונה הקודמת - הקיבוצניקית השמאלנית המתירנית. בעונה הקודמת תקפו אותי על שאמרתי שהילדים שלי אוהבים לשאול מה הכי נורא בעיניי - אם הם יחזרו בתשובה, אם הם ייצאו מהארון או אם הם יתחתנו עם ערבייה. הדירוג שלי הוא שהכי נוראי זה לחזור בתשובה. התחתן עם ערבייה? בוא נשפוט אותה אם היא שווה או לא. תהיה הומו? אתה עדיין הבן שלי. לחזור בתשובה? משם אין חזרה, זה מעבר להרי החושך. ואני לא רואה עד לשם. וואו, איך יצאו עליי ברשתות בגלל זה".
גמרו אותך?
"כן. כתבו לי 'הלוואי שהילדים שלך יתחתנו עם ערבים. שיהיו לך נכדים מוסלמים אמן, יא שונאת ישראל'. אבל חבר'ה, רוב התגובות היו הערצה. הערצה!".
אלעני: "לא מעניין אותי הליהוק שלי. לקחו אותי כי אני אני. אני חושב שאם חושבים על זה יותר מדי, יוצאים ממך דברים שהם לא אתה. גם התוצאה הסופית לא כזה מעניינת אותי, אני לא צפיתי בפרקים שלי".
וואלה?!
"מביך אותי. את הפרקים האחרים ראיתי. את שלי לא. קשה לי לראות את עצמי. עכשיו אני רואה את העונות הראשונות בפעם הראשונה. זה פיפי".
איציק כרסנטי, הדמות הכי טובה בכל העונות. כן או לא?
"איציק כרסנטי הזה, אם הייתי יושב איתו הוא היה חוטף ממני ראסיה. זה רעל. אני לא אוהב את זה, אלו אנשים שבאים מההתחלה להשפיל. כמו בכיתה א'. זה הרע והשחור של האנושות".
אבל זה מה הופך אותך לדמות מעולה לריאליטי.
"מעולה לריאליטי, נוראית בחיים האמיתיים".
אבל זה ריאליטי.
"אם זה היה עולם מתוקן, היו רואים בריאליטי בני אדם בסביבתם הטבעית וזה היה מספיק מעניין, כי בני אדם הם מעניינים. היום יש הרבה אנשים שבאו לא מהצד הקולינרי, ולי קולינריה מאוד חשובה. אני גם חושב שהעריכה של התוכנית השתנתה טיפה. לפחות בעונה האחרונה שלי, ולא אהבתי את זה. ניסו לעשות את זה ריאליטי, לעשות יותר אש. כשאת מחברת חמישה אנשים שהם קצת שונים, כבר יהיה מעניין על השולחן. למה לעשות בכוח?".
התגובות אליך היו מאוד חיוביות. אתה אחד המשתתפים הכי אהובים בתולדות התוכנית. בטח גם הגיעו מחזרות.
"אין לי עכשיו חברה. אני צריך להיות פנוי לזה רגשית. אני לא מאלה ש'בא לי חברה, אז עכשיו תהיה לי חברה'. גם לא כולן רוצות עכשיו מישהו שנראה כמו ילד אשפתות".
אתה לא נראה כמו ילד אשפתות. אתה פאנקיסט.
"אגב, אני ממש לא מחפש פנקיסטית. לא חייב".
אתה מחזר גם באוכל?
"ברור. לחברה הקודמת הכנתי מלא דברים. באיזה יום כתבתי לה 'אני מכין קובה סלק עכשיו', והיא כתבה 'איך בא לי', אז נסעתי עד אליה, לפתח-תקווה, הבאתי לה קופסה".
אורלי כבר הלכה ל'האח הגדול'. גם אתה קיבלת הצעה. אין סיכוי?
"הייתי כורת לעצמי את שלוש הביצים לפני שהייתי הולך לדבר כזה. ב'בואו לאכול איתי' יש קונספט נורא אנושי. זה בנוי על אירוח, על אינטראקציה בין אנשים. נכון, זה בידור ואוכל תמיד מבחינתי זה נשמה, אבל אני גם לומד מזה על החברה, על העולם, על אנשים. וואלה, בסוף זה גם מעניין לראות את זה".
