תמיר בר נולד ב-1986 בתל-אביב. למד הנדסה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. כשסיים את לימודיו עבד בהייטק שנתיים ואז עזב במפתיע והחל לנגן ברחוב למחייתו. לאחר כשנה החל לעבוד בתאגיד כאן שהיה בתחילת דרכו. יצר עשרות סרטונים, בהם "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", סרט סאטירי קצר שיצא גם כאלבום וזכה בתואר הישג השנה של אקו"ם ל-2021. הצטרף ל"ארץ נהדרת" בשנת 2020. מאז השתתף בסדרות כמו "קופה ראשית", "בובה של לילה", הוציא אלבום נוסף והיום עובד על מופע סטנד-אפ חדש שמתוכנן לצאת בקיץ הקרוב ומככב ב"ברלין בלוז" המשודרת ב-yes וב-+STING.
איפה מוצא אותך 7 באוקטובר?
"יום נורא שאני לא אשכח בחיים. קמתי בשש בבוקר בתחושה שמשהו נורא קורה. הדלקתי טלוויזיה ומאז חודש לא ישנתי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מה עבר עליך בחודש הזה?
"בימים הראשונים ארזתי חבילות והסעתי אותן לבסיסים. אחרי כמה ימים כבר הייתי בביקורים בבתי חולים. ביקור רדף ביקור. ככה יום-יום. ואז, רק אחרי כמה שבועות, נפל לי האסימון שאני חייב רגע לנוח כי אני פצוע בנפש שלי מכל הסיפורים ששמעתי. אחרי כמה זמן אתה מרגיש כאילו זה קרה לך".
האם, חלילה, הטבח והמלחמה נגעו במעגלים קרובים?
"שאלה קשה. בת דודה שנייה שלי חטופה בעזה, חיילת בשם נעמה לוי. דיברתי עם פצועים וניצולים בבתי החולים ימים בודדים אחרי שזה קרה להם. שמעתי הכל ממקור ראשון. שמעתי אותם בוכים, שמעתי צעקות. כל אחד קשור אליך. אם דרך מכרים או כקשר חדש שעכשיו נוצר. יש חיילים שאומרים לך משהו קטן שנשאר איתך כמה חודשים. הייתה לי שיחה עם איזה חייל בשריון איך שהם יצאו מסבב הלחימה הראשון. הוא הסתכל עליי בעיניים כואבות ואמר לי, 'היינו בקיבוצים, יש פה אנשים שראו דברים שעיניים לא אמורות לראות. חשוב שתדבר איתם'. ידעתי שהוא מדבר על עצמו. אני חושב על החייל הזה לא מעט".
אילו מפגשים זכורים לך מהשטח במיוחד?
"השבועות הראשונים למלחמה היו עומס לב שלא הכרתי. נסעתי בין בתי חולים וחיילים, עשיתי להם סטנד-אפ, שרתי להם. הייתי קשוב אליהם, אבל גם הייתה לי מטרה - לשמח. בהתחלה בכל פעם חזרתי באחת בלילה מסיבוב של בתי חולים ובסיסים ולקח לי עד ארבע בבוקר להירדם. למחרת בבוקר אני כבר באיסוף לסיבוב חדש. אין לך זמן לעכל. אחרי כמה שבועות כאלה התחלתי להרגיש דמעות מתבצרות לי במאחורה של גלגלי העיניים. התחלתי להגיד לחבר'ה שלי שצריך לדבר, שצריך הפסקה - אבל לא עשיתי עם זה כלום. רק חזרתי על זה כמו מנטרה, אבל המשכתי בסיבובים. ואז הגיע איזה יום שישי והיה לי ביומן: קבלת שבת בשפיים עם 'ארץ נהדרת'. הגעתי לשם באוטומט. לא חשבתי לאן אני הולך בכלל. נכנסתי ומצאתי את עצמי יושב בחצי מעגל עם כל הקאסט של 'ארץ נהדרת', מול כל מפוני כפר עזה. שרנו שירים וראיתי את הניצולים בוכים ופשוט יצא לי הכל, כמו בלון שהתפוצץ. התפרקתי שם".
אי-אפשר שלא, בעצם.
"אחר כך לקחתי הפסקה והבנתי שאני צריך לראות פסיכולוג, כי איכשהו אני שימשתי כפסיכולוג של הרבה אנשים בזמן הכי כואב שלהם ולא עברתי הכשרה לזה. מה שעבר עליי בחצי השנה האחרונה, אני לא אשכח כל החיים".
ואחרי כל זה צריכים לחזור לשגרה.
"יש לי יכולות הדחקה די גבוהות, עד שזה מתפוצץ, מתברר. אז אפשר להגיד שאני רוב הזמן מצליח להדחיק ופותח את הלב שלי בקטנה רק פה ושם. יש לי הופעות מטורפות, של פיקים מאוד גבוהים, שנגמרים בשיחה אחד על אחד עם איזה מעריץ שחווה אובדן. זה שובר לי את הלב לכמה ימים".
חושב שאני יודע את התשובה האם לדעתך הופעות יום העצמאות צריכות להתקיים.
"לא. לדעתי אנחנו צריכים השנה להתאחד עם כאבן של כל המשפחות שאיבדו את יקיריהן או לא יכולות לשמוח, כי יקיריהן עדיין שם או עדיין נלחמים".
בסדרה החדשה "ברלין בלוז" אתה משחק את דמותו של צורי, ישראלי שעשה רילוקיישן לברלין בשאיפה למצוא שם עתיד. זה משהו שחשבת פעם לעשות בעצמך?
"אני בחיים לא אעזוב פה. באופן מוזר אני תמיד הייתי מאוד מודע לכמה אני בר-מזל על המקום הזה. זה קשה להסביר. אבל לא מעט קורה לי שאני מתהלך ברחוב בערב באיזושהי עיר ופתאום אני אומר למישהו: תראה איזה מקום מושלם. כולם אחים, האוויר כמו ג'קוזי נעים, לא חם מדי לא קר מדי, הכל במרחק הליכה. זו מדינה שכיף ללכת בה שיכור ברחוב".
חוויה ספציפית שזכורה מהצילומים?
"הצילומים היו מאוד מיוחדים עבורי. להיות בחו"ל 24/7 באינטנסיביות כזאת גורם לך מאוד להתחבר לאנשים. בסוף הצילומים ממש הרגשתי שנלקח ממני משהו. לא רציתי לעזוב את חלק מהם, אבל הדחקתי את זה. ביום הטיסה שלי חזרה ארצה נפרדתי משארק, הצלם, במעלית של המלון והוא חיבק אותי חזק ונתן לי נשיקה על הלחי. בכיתי קצת, אבל הוא לא ראה".
ואיפה מיקמה אותך חצי השנה האחרונה? יש כאלה שחושבים או מרגישים שהסיפור שלנו כאן גמור וצריך למצוא מפלט. ויש להפך.
"מבחינתי לא השתנה כלום. וגם לא ישתנה. אני שם על כל שונאינו 1,001 זיינז. זין אחד זה השמָּשׁ: מדליקים איתו את כל הזיינז האחרים".
בלטת במיוחד במערכונים של "ארץ נהדרת" שהפכו לוויראליים ועסקו בצביעות של היחס לישראל בחו"ל, למשל בקמפוסים. זה משהו שנתקלת בו באופן אישי?
"קיבלתי מלא אהבה. כל מיני תגובות ותמונות שזה משודר בטלוויזיה בארה"ב. הסרטון הראשון, של הקולג', הגיע ל-20 מיליון צפיות רק בטוויטר. לא ידעתי שיש בכלל סרטונים בטוויטר. כל מיני כלי תקשורת מחו"ל התעניינו וניסו לראיין אותי, אבל העדפתי לא להתראיין כי היה יוצא לי מה אני חושב עליהם. יש לי בעיה של עודף כנות. הרבה ערבים ממדינות שכנות שלחו לי כל מיני הודעות עם נאצות. אבל זה לא מפריע לי, בדרך כלל אני פשוט מתחיל איתם כאילו אני הומו, וזה לרוב מנצח".
יש לנו בכלל סיכוי בזירת ההסברה?
"יש לנו סיכוי לכל, אם נציב שם אנשים ראויים ולא כל מיני עסקנים פוליטיים".
שאלה מכשילה: האם אתה זה שהמציא את הביטוי "הייטקס"?
"כן. למעשה טבעתי את הביטוי ב-2016 בפרק של 'אומרך', אבל כשמולי שגב נתן לזה את הבמה הנכונה, הפאנץ' הזה נהיה תופעת טבע".
התחלת את הדרך עם ראפר אלמוני בשם נצ'י-נצ'. היום אתה ורביד פלוטניק נחשבים שניים מהכוכבים המצליחים בישראל. היה יעד כזה בווייז בתחילת הדרך? עדיין עוברים חוויות ביחד?
"רביד ואני, מלבד קשר הדם החזק, מספקים שירותי מנטורינג זה לזה. כל אחד מדריך את השני בצ'אקרה שהוא מתמחה בה. לא חושב שהיו לנו יעדים כמו שפשוט לחמנו על הדרך ועבדנו קשה, אבל אולי זה בתת-המודע. לא חלמתי שאצליח להגיע ל'ארץ נהדרת'. לא חשבתי שאפשרי כלום ממה שהשגתי. אני חושב שפשוט עשיתי את מה שאני חושב שצריך לעשות בכל נקודת זמן. אני רק מצטער שהתחלתי לעשות בגיל 30 מה שבער לי בעמוד השדרה מגיל שש".
מה מפחיד אותך?
"מלחמה כוללת עם כל השכנים. ועכבישים".
מתי היית הכי קרוב למוות?
"כמעט טבעתי פעם, בדיוק בחוף שבו אמיר פיי גוטמן ז"ל טבע. שחיתי בכל הכוח ומה שלא עשיתי - רק התרחקתי מהחוף. התחיל להצטמצם לי שדה הראייה. ראיתי שחור בעיניים, חוץ מעיגול קטן באמצע שעדיין יכולתי לראות דרכו והבנתי שזו בעצם 'אפיסת הכוחות' שטובעים ממנה. הבנתי שאני הולך למות. הסתכלתי על החוף מרחוק והאנשים היו ממש קטנים, ברמה שלא היה טעם לקרוא או לנופף להם, כי הם לא יראו. חייכתי והבנתי שאני הולך למות. ואז, ברגע אחד, הרגשתי שלם. הבנתי שאני שלם עם המוות שלי, שעשיתי מה שיכולתי בחיים האלה. שאולי הכריחו אותי ללמוד, ובגרויות ואוניברסיטה, אבל בסוף עמדתי על שלי. בסוף יצאתי והלכתי לעשות מה שאני רוצה. הבנתי שאני מת בן אדם חופשי. זה היה בתקופה שעוד ניגנתי ברחוב. אבל זה הספיק לי כדי להרגיש שלם ברגע הזה שאני נפרד מהחיים ולהרגיש שהשלמתי את המסע שלי כאן. ואז הגיע גלשן ואמר לי תיזהר, יש פה סחף".
לפי גורמי תקשורת זרים, בדצמבר האחרון התארסת לבת זוגך, מאיה. הייתי שמח שתספר איך הכרתם, לפי חוקי הז'אנר. ואיך הצעת נישואים. משוכנע שאתה בטוח שזו השאלה החשובה בראיון.
"רומנטי ככל שזה נשמע - היא התחילה איתי באינסטגרם. אני מאוד מודה לה על זה. משתדל להודות לה כל יום. ההצעה הייתה די ספונטנית: יש לנו חברים נוצרים אז החלטנו, כל החברים, לכבד אותם ביום של הכריסמס ולעשות מסיבת פיג'מות ובבוקר להחליף מתנות. אחרי שחילקנו את כל המתנות נשארה מתחת לעץ מתנה אחת, שהיה כתוב עליה 'למאיה'. כשהיא פתחה אותה היא גילתה בפנים מלא דברים רנדומליים, וקופסה עוד יותר קטנה שכתוב עליה 'למאיה'. גם שם בפנים היה מלא זבל, ועוד קופסה, עם הטבעת. שאלתי אותה אם היא רוצה להתחתן איתי. היא הופתעה ממש ואמרה שהיא צריכה להקיא. אני פירשתי את זה כ'כן'. אהבה זה דבר קסום".
מה העצה הכי טובה שהיית נותן לעצמך בן ה-16?
"להאמין בעצמך, לא לשנוא את האף שלך כל כך ולא לתת לאנשים להגיד לך שאתה מוזר, כי אחרי זה בקניון הם יבואו אליך ויבקשו תמונה".
מתי בכית לאחרונה?
"לפני כמה ימים, כשהסתכלתי על הכלב שלי עוגילייזלייז והבנתי שהוא זקן. גם עכשיו אני בוכה".
מה הרגע הכי מביך שהיה לך?
"אני חי במבוכות. זה האקווריום שלי".
מה תהיה השורה האחרונה בביוגרפיה שלך?
"ניסיתי להיות הכי כן שיכולתי".
מי היה משחק בתפקיד תמיר בר בסרט על חייך?
"מקווה שמישהו יפה. אין לי בעיה גם שיהיה שחקן גרוע, אבל שיהיה יפה. שאני אגיד 'וואלה, איזה כיף, אני לא מכוער, זהו, עכשיו זה רשמי'".
באיזו מילה אתה משתמש יותר מדי?
"שערורייה".
מה האלבום הראשון שקנית?
"לדעתי זה היה Fugees - The Score. קניתי אותו בגלל חבר, הייתי כולי נתון ללחץ חברתי אז. היום אני מבין שקניתי טוב כי אני יכול לענות את זה כאן".
מה הדבר שהכי משגע אותך כרגע?
"ש-120 אנשים לא מספיק משכילים מחליטים לי על מה שנהיה".
האם עברת אי פעם חוויה על-טבעית?
"בצבא עברתי כמה. יש ללא ספק איזשהו כוח-על של תת-מודע או אלוהים או כוונה. כשנתקלים בו יודעים. וזה לא חוכמת בדיעבד, יודעים את זה גם במהלך כשהוא קורה, כבר ברגע שהבקשה שלך התקבלה".
טיילור סוויפט או ביונסה?
"ביונסה. היא נראית לי יותר אמנית שלמה".
מה הדבר שאתה הכי שונא בעצמך?
"את הפרעת הקשב שלי. אני סובל ממנה והיא ממררת את חיי יום-יום".
פורסם לראשונה: 00:00, 19.04.24
