עברו שבע שנים מאז לכתו של מאיר בנאי, ובנו נועם עדיין יוצא להתבודד בטבע כמו שלימד אותו אבא. "התבודדות זה רעיון מרכזי אצל רבי נחמן מברסלב. זה כלי חזק שאבא נתן לי. הוא היה יוצא לשדות של מושב חמד, איפה שהוא גר, לדבר בקול עם אלוהים. שנים הייתי סוגר שעה וחצי ביומן להתבודדות, מקבל התראה, ונוסע לפארק הירקון. מחפש פינה בלי אנשים, שלא יחשבו שאני משוגע, מדבר בקול, משתף בכל המחשבות, התהיות, הבקשות, מודה לאלוהים. אם פתאום מגיעים אנשים, אני שם את האיירפודס שיחשבו שאני בטלפון. מאז שנולדה התינוקת שלי, זה יותר ספונטני. ההתבודדות האחרונה שלי הייתה לפני שהאלבום החדש יצא".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מה ביקשת?
"אני קודם כל מודה. התבודדות מתחילה בהודיה. פעם הייתי מבקש שהשירים יצליחו. ריבונו של עולם, שהשיר ייכנס לפלייליסט. אני, ואני ואני. אבל בתנועה איטית זה השתנה. ביקשתי שאם יש למוזיקה שלי ערך, שריבונו של עולם ייתן לזה את המקום".
אבא מאיר נוכח מאוד בחייו וביצירתו של בנאי הבן. חמישה מתוך שבעת שירי האלבום שייצא החודש, "השמש לא שוקעת", נכתבו בביתו של אביו לאחר השבעה. שיר נוסף הוא חידוש של "אצלך בעולם". את האלבום גנז. אבל אז הגיע 7 באוקטובר ושמיכה עבה של שכול ויתמות קולקטיבית כיסתה את כולנו. בנאי הבין שיש לו מה לתת. "אחרי שנגמרה השבעה של אבא, אחותי נגה ואני החלטנו שאנחנו לא מחזירים את המפתח לבעלי הבית. עוד כמה חודשים שילמנו שכר דירה כדי לחוות את הבית ולהיפרד. הגעתי כל יום, נכנסתי לאולפן הביתי שלו, לקחתי את הגיטרה וכתבתי. אבל לא רציתי לעשות עם השירים כלום".
למה בעצם? מכאב ופגיעות יוצאת אמנות טובה.
"היה בשירים משהו מאוד כואב, אישי וחשוף. כמה חודשים אחרי פגשתי את עמיר לב, שסיפר שגם לו יש אלבום שעשה אחרי שאבא שלו נפטר וזה נשאר במגירה. במחשב קראתי לו 'האלבום הגנוז'".
בשנתיים האחרונות, בנאי (32) שכבר הספיק להוציא שלושה אלבומים ('השמש לא שוקעת' הוא הרביעי, שעם שיריו יופיע ביוני ב'לבונטין 7' בת"א) עבד בכלל על אלבום עם רביד פלוטניק. זו הייתה אמורה להיות פריצת הדרך עבור בנאי המוכשר, האלגנטי והשקט.
איך נוצר שיתוף הפעולה עם פלוטניק?
"יום אחד קיבלתי הודעה קולית מרביד. לא היה לי את המספר שלו ולא הייתה תמונה, לכי תדעי מי זה. אני לא מאוד מעורבב. אני בקשר עם עמדי, יובל דיין, את בניה ברבי אני מכיר משיעורי תורה. אביתר בנאי, קצת יובל", הוא צוחק. "הוא אמר ששמע את 'עץ אלון' ברדיו, עף לו המוח, ושחייבים לעשות קפה. אחת ההודעות המרגשות שקיבלתי. אני מעריץ את הדרך שלו, הוא פרץ עשור אחרי שהתחיל".
מה קרה כשנפגשתם?
"הוא ביקש לשמוע חומרים ולעזור לי להוציא אלבום. להיות יועץ אמנותי. ישבנו על הטקסטים, הלחנים, ההפקה. הסינגל הראשון היה צריך לצאת בסוף אוקטובר, אבל אז הגיע 7 באוקטובר. זה לא שהאלבום היה צריך להיות פופ מטורף, להקפיץ את המדינה. אלה שירים על אהבה ויחסים, אבל את מי זה מעניין כרגע. גם לא הייתי שם. בשבועות הראשונים, הייתי בהלם מוחלט".
מה היה?
"באותה שבת, היינו אמורים לנסוע לירושלים לעלייה לתורה של הבן של אביתר. במקום זה, בשמונה בבוקר, עברנו מתל-אביב לחמותי שגרה בהוד-השרון. דויד בן שנתיים ואשתי הייתה בחודש שמיני, ואנחנו בבית בלי ממ"ד ובלי חדר מדרגות. גרנו אצלה חודשיים וחצי. קשוח מאוד.
"בימים הראשונים, לא ידעתי איך קמים מהספה. לקח לי כמעט שבועיים עד שהתעשתי ושאלתי את עצמי איך אני מביא תועלת. שאלתי ברשתות מי רוצה שאבוא להופיע. נכנסתי לאוטו והתחלתי לנסוע להופיע בפני מפונים, חיילים בשטחי כינוס. חיתנתי זוג על טנק עם השיר 'עד שהגעתי אלייך'. הוצאתי על דלק אלפי שקלים בחודש".
ובמפגשים האלה, בנאי מבין שיש אלבום אחר שמבקש לצאת. תוך חודשיים, הוא היה מוכן. "המפגשים האלה החזירו אותי לטראומה שלי, לאבל על אבא. זה הציף את הכאב ונזכרתי באלבום ההוא. בשנים שחלפו מאז, יצאתי מהכאב האישי לפרק חדש, הכרתי את אשתי, הקמתי משפחה. יש חיים והמשכיות ויש צמיחה. גם זה נכנס לאלבום. אני לא יודע איך אבא של חטוף בעזה מרגיש או נער שנרצח לו הורה בבארי. אני גם לא יודע איך ירגישו עוד שנתיים. אבל, אני יודע איך הרגשתי כשאבא שלי נפטר ואיך אני מרגיש היום. באלבום אני מביא בפניהם את שלבי האבל כמו שאני עברתי אותם".
בנאי נשוי ליעלי, יועצת חינוכית בכפר נוער ודוקטורנטית לחינוך. הם ביחד מגיל 23, התחתנו בגיל 26 ויש להם שני ילדים. "חשבתי שאתחתן בגיל יותר צעיר. היה רצון לבית ולמשפחה. אני גם רוצה ארבעה ילדים. לייצר שבט, להיות סבא עם הרבה נכדים. זה לעשות תיקון למשהו שההורים לא הצליחו".
הוא נולד וגדל במושב טל שחר עד גיל שמונה. ההורים התגרשו והוא עבר עם אמו, תרפיסטית באמנות, ואחותו הקטנה (סטודנטית לנטורופתיה), לתל-אביב. "בגירושים, אבא עבר למושב גנות ואז לחמד. הוא היה אבא מאוד נוכח וחבר קרוב".
אתה זוכר את התקופה שבה רק התחיל לחזור בתשובה?
"זה היה לפני הבר-מצווה שלי. הוא כינס את אחותי ואותי לשיחה. הוא סיפר שהוא חוזר בתשובה, רוצה לשים ציצית ולשמור שבת. הלכתי לחדר ובכיתי בהיסטריה. זה מאוד מלחיץ לראות את אבא שלך משתנה. גם ככה המשפחה עברה שינוי כשהם התגרשו. אבל אבא עשה את התהליך מאוד בעדינות וברגישות. הוא לא כפה עלינו שום דבר. משם, זה הפך לסקרנות. התחלתי מסע שאני לא יודע אם אי פעם הוא ייגמר, של התקרבות ובירור עצמי. היו רגעים בתיכון, שהחברים שלי היו בטוחים שגם אני חוזר בתשובה".
למה?
"הנחתי תפילין כל בוקר, התפללתי ברכות השחר, שמע ישראל, למדתי עם אבא הרבה גמרא. הייתי מדבר רק על זה. היום, אני גם עושה בבית קידוש והבדלה. אני לא עובד בשבת, אבל אני כן נוסע. אני לומד תורה פעמיים בשבוע. אם אבא היה רואה אותי, הוא היה מבסוט".
מתי הבנת שאתה שייך לשבט בנאי המפואר?
"בגיל עשר. נסעתי עם אבא להופעה של משינה בקיסריה. בנסיעה העברתי בראש את כל הזמרים במשפחה ונפל לי האסימון. שאלתי את אבא מה קורה אם מישהו במשפחה לא רוצה להיות מוזיקאי? הוא פתח את החלון, הצביע על הארובות של חדרה ואמר לי, 'משאירים אותו שם. יש שם מלא בנאים שלא הסכימו להיות זמרים'. בהופעה, כשהם ניגנו את השיר 'אין מקום אחר', היו זיקוקים בשמיים וגיץ של זיקוק נפל לי על הרגל ואמרתי, 'בא לי גם'".
מאיר פחות זרם על הרעיון שבנו בכורו יהיה מוזיקאי. "בשנים הראשונות שלנו הוא החביא את הגיטרות בארון. לא רצה שנגדל בסביבה מוזיקלית מדי ונחשוב בטעות על הרעיון המפגר להיות מוזיקאים. לא שמענו בכלל מוזיקה בבית, בטח שלא בעברית, בשבילו זו הייתה עבודה. אני הייתי מתגנב לחדר עבודה שלו, מג'מג'ם על כל מיני כלים, על הפסנתר, על התופים. הוא התחיל לשחרר את המקום הזה ולקח אותנו לחזרות ולהופעות. בחזרות שלו עם להקת שבע, הם יצאו להפסקת צהריים, ואני התיישבתי על התופים. מוש אמר לי, 'יש לך כישרון, לך תלמד תופים'. גיטרה אבא כבר לימד אותי".
למה הוא היה כל כך חרד מהמחשבה שתהיה מוזיקאי?
"הדור הזה התפרנס משמעותית פחות טוב מהדור של היום. רוב הכספים הלכו לחברות התקליטים. איזו להקה עשתה קיסריה? משינה וזהו. הופעה ראשונה של אודיה הייתה בקיסריה. זה סדרי גודל שלא היו. אמנים היום, במשבצת של מאיר בנאי, מתפרנסים פי מיליון יותר טוב".
מפתיע שלא התקבלת ללהקה צבאית.
"אותי זה לא מפתיע. שרתי שיר של שלום חנוך בעיניים עצומות. בלהקה צבאית צריך לפזז, זה לא אני. לא סיפרתי שאני הבן של, אבל לדעתי הם ידעו".
במקום זה שירת כתצפיתן. זה תפקיד שטעון היום במשמעות קשה.
"שירתי הרבה זמן כתצפיתן בנחל עוז. אני יודע איך נשמעים הטילים כשהם נופלים, עוד לפני צבע אדום, ואין זמן לרוץ למרחב מוגן. אני יודע איך נראים הבתים הראשונים של עזה וכמה הם קרובים לבסיס ואני יודע כמה התצפיתניות קרובות לגדר. ביליתי הרבה גם בקיבוץ הצמוד, בנחל עוז, הייתי עושה ריצות, מתאוורר מהבסיס".
כשבנאי מדבר ובטח כשהוא שר, גוון הקול מזכיר מאוד את מאיר. רק שמאיר היה פותח מנועים ואילו בנאי הבן שר בעדינות. "בהופעת המחווה לאבא, יובל אמר שצריך את כל משפחת בנאי בשביל לשיר מאיר אחד. הקול שלי גם מזכיר קצת את של אביתר. גנטיקה. בסוף, הקול הוא ביטוי לנשמה. הקול של אבא שלי נבע מזה שהוא היה בן אדם אש. אני יותר רך".
בשנים האחרונות לחייו, מאיר הסתגר. זה היה מדיכאון?
"הוא היה אדם עם הומור, שמח, במיוחד אחרי החזרה בתשובה. הוא היה יכול להעביר שבת שלמה מסוגר בחדר וללמוד ולצאת במוצ"ש מואר ושמח. מבחינתו, היה בספרים האלה את טעם החיים.
"הוא לא הבין עד הסוף, איך חיים פה בעולם הזה. הוא היה בלי עור. גם בהקשר של המוזיקה, הייתי אומר לו שבהופעות הוא לא מספיק נגיש. הוא היה עונה שהוא מופיע איך שבא לו. הוא בא לבמה כמו שהוא. לא עברה לו מחשבה שהוא מארח את הקהל. מבחינתו, מי שפחות מתאים לו, לא צריך להיות כאן. זו הייתה האג'נדה שלו. אמת זה דבר קשה".
היה גם את הקטע שהוא היה עונה לראיונות בכתב. לא נפגש.
"הוא היה מבקש שישלחו לו את השאלות במייל והיה עונה. הבעיה, שיום צילום אי-אפשר לעשות במייל. הוא הגיע להצטלם ואמרו לו, 'תעמוד ככה, תעשה ככה' ואז הוא אמר, 'מה אני, בר רפאלי?' זו הייתה הכותרת. כנראה במה ששלח במייל לא היה מספיק צבע".
לא נעים.
"הוא התקשר למשפחת רפאלי להתנצל. הוא לא רצה שהם יחשוב שליגלג או רכב עליהם".
מעט מאוד, אם בכלל, ידעו שחלה בסרטן. מותו היה הפתעה גדולה.
"הוא הרגיש לא טוב והלך לבדיקות. הוא התקשר אליי ופשוט אמר, 'יש לי סרטן'. הוא נשמע בלחץ ואני הרגשתי שהשמיים נופלים. הוא היה חולה שנתיים עד שנפטר. עד הרגע האחרון, הוא היה בטוח שהוא יוצא מזה. אמא של יעלי היא אחות אונקולוגית, ככה שידעתי לאן זה הולך".
אתה ניסית לדבר איתו, לעשות קלוז'ר?
"לא. הייתי איתו בזה. הוא לא רצה לדבר ואני לא ניסיתי. בתקופה האחרונה לחייו, הוא שהה בבית, כולנו היינו שם איתו. עשינו משמרות. באלבום החדש יש לי שורה, 'בעליות לירושלים, את אומרת תיזהר. שוב צללתי בים געגועים, כמה אתה חסר'. כל שנה, בעליות לאזכרה בהר המנוחות בירושלים, שם יש לי רגע של צלילה".
וגם בשיר עם אהוד, "אף פעם לא לבד", הוא מוזכר.
"במקור, זה נכתב בגוף ראשון 'אני חלק ממך, אני אוהב אותך'. ואז אהוד אמר, בוא נהפוך את זה לגוף שלישי, 'הוא חלק ממך, הוא אוהב אותך'. אני בן דוד של אבא וגם ככה כולם מבולבלים לגבי משפחת בנאי, מי שייך למי. עוד יחשבו שאני אבא שלך".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.04.24
