שון פן כבר גילם כמעט כל דמות אפשרית, אבל עדיין מתרגש במיוחד להיכנס לתפקיד גיבור-על באזורים מוכי אסון. אחרי שנחלץ לעזרה בהוריקן קתרינה וברעידת האדמה בהאיטי, בשנה האחרונה הוא מושקע בעיקר במלחמה באוקראינה. לצד זה הוא משחרר הצהרות פוליטיות נוקבות ובוטות ("פוטין פושע מלחמה. בריון קטן ומפחיד"), שלא תמיד אופייניות לחבריו ולחברותיו בפלנטה ההוליוודית. "בגילי, כמובן שאני כבר לא נכנס לכושר באותה המהירות וזה מדאיג. אני גם יכול להיפצע יותר בקלות, שזה מעצבן, אבל אני לא חושב שאני אתחיל להרגיש ש'וואי, אני מזדקן', עד שלא אגיע לגיל 77", התוודה פן כשנפגשנו בפסטיבל קאן. "בסך הכל, אני לא רע בלהתמודד עם דברים קשים. עמדתי לצד חברים שנורו בפרצוף כשהייתי בהאיטי ולקחתי אותם לבית חולים, ובאוקראינה נאלצתי לנטוש את המכונית ולחצות ברגל את הגבול לפולין. בכלל, ראיתי כמה זוועות והרבה חולי בנסיעות שלי".
כתבות נוספות למנויים:
אחד המראות הקשים שנחקקו בזיכרונו, בזמן שצילם את הסרט התיעודי 'סופר פאוור', הוא של שיירות הפליטים האוקראינים. "אם מדינה תוקפנית פולשת אליך ספונטנית, מפרידה, רוצחת ואונסת את האזרחים, התינוקות, האמהות והאבות שלך, הדיון לא יכול להיות על ויתור על שטחים אוקראיניים", הוא מתלהט. "הדיון יכול להיות רק על כמה אנשים אתה מוכן להעמיד למשפט בגין פשעי מלחמה.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
"אוקראינה הייתה המקום שבו הרגשתי אמריקאי. תמיד הנחתי שאנחנו חווים באמריקה תחושת קהילה, אבל זה משהו שאנחנו מאבדים מיום ליום, בעוד אוקראינה זו קהילה אחת גדולה. יש אכפתיות הדדית, יש מקום לא להסכים, מקום לזה שחייל יבקר את הנשיא שלו בפומבי ולדעת שלא יהיו לזה שום השלכות. אנשים מציגים את הצד הכי יפה שלהם בתקופות הכי גרועות".
יש לך מחשבות להיכנס לפוליטיקה?
"לא. לפעמים אני אוהב לקום בשלוש בבוקר, כדי שיהיה לי יום עבודה קצר ואז אוכל ללכת לבלות. לפעמים אני מתעורר ב-11 בבוקר. אז אם אכנס לפוליטיקה, אצטרך לשמור על לו"ז מקובע הרבה יותר. גם יצא לי לראות פוליטיקאים שצריכים להקסים חדר ובשביל זה הם צריכים לזכור את השמות של כולם. לי אין יכולת לעשות דבר כזה".
בהמשך לנטייה של פן שלא ללכת בעדינות על קליפות ביצים אלא מלכתחילה לשבור את כולן, הוא גם לא חושש להתבטא על 7 באוקטובר והמלחמה בעזה. "אף פעם לא חשבתי שהטיול של פוטין לטהרן עסק נטו במזל"טים, ואני מאמין שהייתה לו השפעה על מה שקרה ב-7 באוקטובר, בעזה ובישראל", אמר כשהתארח בתוכניתו של פירס מורגן. "אני לא מומחה למזרח התיכון, אבל מה שחמאס עשה זו זוועה. הבת או הבן שלי היו יכולים להיות בפסטיבל המוזיקה ההוא. אני מבין את התגובה המיידית של ישראל למתקפה, וגם את התגובה לטווח הארוך, אבל אנחנו גם צריכים לדעת שבפעם הבאה אלה יהיו ילדים של מישהו אחר מהצד השני שייפגעו.
"מבחינת הגודל וקנה המידה, עזה דומה, נגיד, למאליבו קליפורניה, אם כי מאוכלסת פי מאה. הילדים שם שומעים כל ירייה במדינה. מרגישים כל פקודה שיורדת. זה מקום פצפון שמפוצץ באנשים. לגמרי הייתי שמח לראות את חמאס נעלמים ומושמדים, כפי שאולי היה אפשרי עם אל-קאעידה בזמנו. אני 48 אחוז יהודי אשכנזי, ואין בליבי שום דבר מלבד אהבה למורשת שלי ולאבותיי, אבל אין לזה קשר לזה שאני חושב שבעוד אזרחי ישראל הותקפו באופן נפשע ומחריד, בישראל יש ראש ממשלה שהוא עצמו משליט טרור, בכל מדד ברמת החשיבה הפוליטית הבסיסית".
בנקודה הזאת מורגן שאל את פן: "אתה חושב שהוא באמת טרוריסט, נתניהו?" ופן השיב: "לא אמרתי טרוריסט. לא הייתי בהכרח מרחיק לכת להגיד את זה. אני לא יודע אם נתניהו מנסה להשליט טרור כמו שהוא מנסה לנפח את הערך שלו עצמו".
את היכולת לראות מורכבות ורב-צדדיות של קונפליקטים פן קלט מהבית. "כשחזרתי הביתה עם איזו עמדה מוצקה על נושא כזה או אחר, וכועס על כל מי שהאמין אחרת, אבא היה אומר: 'אתה יודע, לכל אחד יש אמת משלו, ילד'. העצה שלו הייתה להכיר באמת של כל צד. גם חשוב להכיר בשקר שאנשים מספרים לעצמם כדי להרגיש בנוח, כדי שתהיה להם קבוצה וזהות משותפת".
בכלל, אביו, ליאו פן, שחקן ובמאי יהודי וגיבור מלחמת העולם השנייה, השפיע רבות על תפיסת העולם והרצון לקחת חלק בתיקונו. פן האב היה קורבן של ציד המכשפות מצד הסנאטור ג'וזף מקארתי בראשית שנות ה-50, והוא נכלל ב"רשימה השחורה" שמנעה מאנשים שנחשדו בקומוניזם לעבוד בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה. "אבא השתתף ב-37 משימות טיס באזור מלחמה, ירו בו פעמיים, ואז הוא חזר למדינה שלמענה היה מוכן להקריב את החיים, והיה צריך לשמוע: 'אתה לא יכול לעבוד כאן יותר'. אני לא הייתי מסוגל לסבול את זה, אבל אבא ראה בזה חלק מ'כאבי הגדילה' של המדינה.
"אני נולדתי אחרי התקופה הזאת", הוא משחזר. "ובבית היה שיח מאוד פתוח. זו גם הייתה התקופה של מלחמת וייטנאם, שכיכבה בטלוויזיה - בניגוד למלחמות שבאו אחריה, שהוסתרו - ולא האמנתי כמה זה מטופש, כמה מבוגרים הם טיפשים. כאילו, מה לעזאזל? וזה עדיין הבסיס המחשבתי שממנו אני יוצא כשאני חושב על מלחמה והרג".
הרצון להציב מראה מול האבסורד של החיים בא לידי ביטוי גם בבחירת התפקידים שלו. הפריצה הגדולה הייתה בראשית שנות ה-80 ומאז הוא עבד עם טובי היוצרים, ובהם קלינט איסטווד ('מיסטיק ריבר'), גאס ואן סנט ('מילק'), בריאן דה פלמה ('דרכו של קרליטו'), וודי אלן ('מתוק ומרושע'), אוליבר סטון ('סיבוב פרסה') ופול תומאס אנדרסון ('ליקריץ פיצה'). הוא אף עוטר בשני אוסקרים הודות ל'מילק' ו'מיסטיק ריבר', ולאחרונה ראינו אותו בסדרה 'גזלייט', לצד ג'וליה רוברטס, שבה הוא נדרש לעטות קרחת ושומנים.
"בפאקינג גיל 63 מציעים לי פרויקטים מדהימים יותר מאי פעם", מכריז פן בפגישתנו. "למשל 'דופק גבוה' שבו אני מגלם פרמדיק. ידעתי שזאת הפקה שתאמלל אותי. לקח לי חמש שנים עד שהסכמתי".
'דופק גבוה', שהשתתף בתחרות הראשית בפסטיבל קאן האחרון (תחת השם 'זבובים שחורים'), מגיע לישראל היישר ל-VOD של כל הפלטפורמות: HOT, yes, סלקום TV, פרטנר TV ו'לב בבית' (באתר של רשת בתי הקולנוע לב). העלילה המסתמכת על ספר של שאנון בורק, עוסקת בשני פרמדיקים: האחד מבוגר ומנוסה (פן) והשני (טיי שרידן) צעיר המתכונן ללמוד רפואה. הסרט, שביים ז'אן סטפן סווארי, עוקב אחר המסע שלהם ברחובות הזועמים, האלימים והמדממים של ניו-יורק, בעודם מנסים להציל חיים. "במשך תקופה ארוכה, בתור הכנה לתפקיד, נפגשנו עם פרמדיקים, אנשים שעושים משמרות כפולות, משולשות, לפעמים 36 שעות רצוף, רק כדי לסגור את החודש או לחסוך קצת כסף. יש עליהם עול עצום והמון אחריות ופשוט לא משלמים להם מספיק. הפרמדיקים הם אלה שמגינים עלינו, המלאכים השומרים שלנו, ואנחנו לא מדגישים מספיק כמה העבודה שלהם חשובה וכמה בריאות הנפש שלהם חשובה".
איך כישורי הרפואה שלך?
"עשיתי עירוי לטיי ותקעתי לו מחט בזרוע. עשינו גם הרבה סיבובים באמבולנס, שהוא חיה עצומה. נהגתי המון, גם במהירות גבוהה. עשיית הסרט הייתה סבל פיזי ונפשי, אבל יכולתי לתת את כל כולי".
עד כדי כך זה היה כרוך בסבל ובמאמץ?
"הייתי ממש אומלל בזמן העשייה. כשאתה משחק דמות חסרת ביטחון להחריד, כמו ב'דופק גבוה' ואתה לוקח מחוסר הביטחון של עצמך וחוזר על זה מדי יום, זה מאמלל. כשיש לדמות חוסר ביטחון מסוים או שנאה עצמית, או שהיא איבדה את היכולת להרגיש, זה משהו שכבד לשחק".
אתה חסר ביטחון?
"יכול להיות שתתקשה להאמין לי בהתחשב באיך שאני היום, אבל כן. אני מודע לכמה אני דברן, אבל כילד הייתי ביישן ושקט ובמשך חמש שנים דיברתי רק בבית, רק שם הרגשתי בנוח. את הביטחון לדבר עם מישהו קיבלתי אחרי ההתנסות הראשונה שלי עם בירה וטקילה, בסביבות גיל 13-14. שתיתי קצת בתיכון, אבל עדיין האלכוהול לא העניק לי את הביטחון שהייתי רוצה שיהיה לי. כשהגעתי לבית הספר למשחק וגיליתי את הבירה והמסיבות, באמת התחלתי לפתח תיאבון לנשים. האלכוהול תיפקד כבוסט לביטחון. אבל השתייה התבררה כבחירה לא טובה בחיים".
"לא טובה" זה ניסוח קצת עדין שמאחוריו מסתתר עבר מורכב של התמכרויות וגמילה. רק לפני שנה הוא חשף בראיון שהעניק ל- Hollywood Authentic: "אני עדיין צריך וודקה ואמביאן בשביל להירדם בלילה, אבל אני לא משתמש בהם כדי להתחבא מהעולם כפי שעשיתי בעבר. אני מקווה שלמדתי מזה ושאני באמת אתן עדיפות וחשיבות למשפחה שלי, לחיים שלי, בדרך שאוכל לתכנן ולשלוט".
בשנות האלכוהול הקשות, פן נחשב לילד הרע של הוליווד וככזה שמו נקשר לנשים הכי טובות בשכונה. זה התחיל בנישואים קצרים למדונה, שמאז ומתמיד התייחסה אליו כאל האקס המיתולוגי (וגם הכחישה את הרכילות שהוא הכה אותה), אחר כך התחתן עם הנסיכה הקסומה רובין רייט, שהיא גם אם שני ילדיו, ולבסוף גם עם לילה ג'ורג', שממנה נפרד לפני שנתיים. מערכות יחסים נוספות נרשמו עם סקרלט ג'והנסון ושרליז ת'רון, אז אפשר להבין למה פן בסך הכל מרוצה ממצבו. "מה שחוויתי באוקראינה שינה לי את החיים, במובן שאני מתעורר כל בוקר פאקינג מאוהב בחיים. אין כבר זמן לתחושות אחרות. זה מרגיש כמו חובה מקודשת לחיים עצמם, למתנה. החיים שלי מאוד מרוממים כרגע. אני נהנה מכל רגע".
ממה אתה נהנה?
"אני אוהב לבלות עם הכלב שלי. הוא יוצא איתי לגלוש ולשחות. כשהייתי ילד עסקתי בנגרות ולאחרונה חזרתי לזה. אני גם נהנה מסתם להסתובב ולהיפגש עם חברים. אני גם אוהב וודקה טוניק מדי פעם", הוא אומר ופורץ בצחוק. "אני משתדל להתרחק מאור הזרקורים. אם אני בקבוצה של יותר משלושה אנשים שאני לא ממש מכיר, אני נהיה עצבני. אני אפילו כבר לא עושה אירועים מטעם ארגון הצדקה שלי, ששולח סיוע לאזורי אסון מדי שנה, כי אני מרגיש כל כך לא בנוח. וכשאני על השטיח האדום, אני אומר לעצמי, 'בבקשה שזה ייגמר, הלוואי שאני אשרוד את זה'. אני תמיד נהיה נבוך מאוד".
ובכל זאת, פן נאלץ להגיע לשטיח האדום לא מעט, ובשנים האחרונות גם על תקן הבמאי. לפעמים הוא מתקבל בביקורות טובות (במיוחד על 'עד קצה העולם') ולפעמים בשריקות בוז (כמו שקרה בהקרנה של 'הפנים האחרונות' בקאן). בסרטו האחרון כבמאי, 'חיים במנוסה' (2021), הוא שיתף את ילדיו, דילן והופר. "ילדים באופן כללי, ובפרט הילדים שלי, מפגינים התנגדות לכל דבר שהוא לא אותנטי, ואת מה שאותנטי - הם מקבלים. מהרגע שהילדים שלי נולדו, הם החלו לקלף את הבצל. ההורים הנפלאים שלי היו דוגמה מדהימה לכך שצריך ליהנות מהחיים. אני רוצה שהילדים שלי יראו אותי נהנה מהחיים, וגם להפך. אני הרבה יותר שמח בגיל 63 מאשר כשהייתי בן 32. אני רק מקווה לא למות בקרוב, למרות שאני לא יודע אם הייתי רוצה לחיות את החיים כפי שאני מכיר אותם, בנסיבות של היום".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.04.24
