1. יש לי שני חלומות חדשים שאני רוצה להגשים בתחום העסקי. שניהם גרועים כנראה, אחרת כבר מישהו היה מנסה אותם בעצמו, אבל רבותינו כבר אמרו שעדיף חלומות במגירה מלאכול את העוגה משתי קצותיה, או איך שלא הולך הפתגם ההוא. אבל לפני שאציג לכם את הרעיונות, אני מבקש לומר משהו ששמעתי מיגאל שילון לפני מאתיים שנה בערך. זה היה במשרד שלו באולפני הרצליה. הימים הם ימי השיא של "פספוסים", על הקיר בחדרו היו דפים כאלה עם גרף הרייטינג של כל התוכניות שלו מאז הלידה בערך, והוא אמר לי משהו חכם, שנכון גם לטלוויזיה, אבל לדעתי גם בכלל בחיים: הדרך לדעת שרעיון הוא טוב באמת, כך הוא סח לי כשסיגר בידו, היא שאפשר להציגו במשפט אחד. אם אתה רוצה להציע לי תוכנית טלוויזיה ואתה צריך רבע שעה כדי להסביר לי על מה התוכנית, זה רעיון לא טוב. אם יש לך תוכנית שאתה במשפט אחד מסביר לי מה הפורמט שלה, כנראה יש לך פיצוח.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אז למדתי שיש משהו בדבריו. מה זו "הישרדות"? 20 אנשים ביער, מנצח מי ששורד אחרון. זה הכל. מה זה "2025", לעומת זאת? קיצר הבנתם.
כתבות נוספות למנויים:
2. הרעיונות שאציג לכם כאן עומדים במבחן יגאל שילון, והסיבה היחידה שאני לא מיישם אותם היא שאני לא טוב ביישום, גם לא משהו בניהול, אין לי כוח התמדה, אוקיי יש הרבה סיבות. לא משנה. שימו לב לרעיונות, אנחנו מתחילים.
הרעיון העסקי הראשון: מסעדיאט. זהו. זה הרעיון. מסעדה דיאטטית. אתה בא למסעדה והכל בה טעים בהגזמה, אבל גם דיאטטי. מנות שף מופלאות, אבל דלות קלוריות. בלי פחמימות ושמן וקינוחים משוקולד. הכל טעים ברמות הגבוהות, אבל בריא ודיאטטי. מרקים, ירקות מאודים, חזה עוף. תקשיבו לי, זה יצליח מאוד, כי במה אנשים כמוני, שרוצים לשמור על המשקל, מתעסקים רוב הזמן? באוכל. הרי אנחנו הגרגרנים הכי גדולים. אנחנו במלחמה אינסופית באוכל, והמסעדה הדיאטטית היא הסכם השלום. המסעדיאט פותרת את הקונפליקט. מאפשרת לחגוג את האוכל, אבל בצורה נכונה.
3. אוקיי, נתקדם לרעיון הבא. שימו לב: נכון נדנדות זה מדהים? זה דבר מדהים, עזבו, אין מה להסביר פה בכלל. מה לא מדהים בזה? אתה יושב ומתנדנד, זה נס! יש עוד קסם בחיים האלה שניתן להשיג בכל כך מעט מאמץ כמו לשבת על נדנדה? באופן אישי, אגב, אני מתנדנד גם כשאין לי נדנדה. תסתכלו עליי בפעם הבאה שאהיה בטלוויזיה. אני כל הזמן בתנועה, כמו בחור ישיבה בסדר בוקר. אפשר להוציא את האדם מהישיבה, אבל אי-אפשר להוציא את הישיבה מהאדם. כשהייתי ילד הסתכלתי בספרייה על אנשים חילונים קוראים ולומדים בלי לזוז, וחשבתי שהם פסיכופתים. שהם המוזרים.
אז נדנדה זה מדהים, אוקיי? ואחרי שביססנו את זה, מה דעתכם על פוף? כי אני חושב שפוף זה דבר שהוא לא רק מדהים, הוא גם חשוב ומרגש. פוף זה הניצחון על הכאב. לשבת על פוף בעיניי זו שירה, פוף הוא כל מה שטוב ונכון בעולם הרע והמוטעה שלנו.
4. לא במקרה אתם לא תשבו על פוף אם אתם לא רגועים ושמחים. אתם לא תשבו על פוף אם אתם בלחץ ובחרדה. אתם לא תחכו לפגישה הכי חשובה בחייכם על פוף, אלא כנראה תעמדו מחוץ לחדר ותהלכו בו הלוך ושוב. החרדה היא מצב שלא משתלב עם ההתמזגות הגופנית המושלמת שלנו לפוף. אתם גם לא תשבו על פוף אם אתם מחזיקים מעצמכם או אם אתם מתנשאים. מנכ"ל חברה שנסחרת בוול סטריט לא יישב על פוף. פוף זה לבעלי ענווה. לא תראו איזה בכיר שמחזיק מעצמו ומתלבש בהידור יושב על פוף. פוף זה לאנשים פשוטים. פוף זה לישיבה של חבר'ה. לבני עניים שמהם יוצאת תורה. פוף זה הנגטיב המושלם למערביות, לתחרותיות, למרדף אחרי השד יודע מה. אדם תחרותי לא ייהנה על פוף. הוא יישב על כיסא מנהלים ויעשה טלפונים.
מה זה כיסא בכלל, תגידו? זה נוח למישהו? כיסא זו פונקציה למי שצריך לשבת. פוף זו לא פונקציה. פוף זו חוויה רוחנית למי שזקוק למנוחה שלמה, של הגוף והנפש. אני, אגב, קונה פופים בייצור עצמי כי אני אוהב אותם בגדלים חסרי פרופורציות. יש לי פוף של מעל שני מטרים בבית, וכשכתבתי לילדים אחרי שהוא הגיע הביתה, הבת שלי הראתה לי כמה פעמים בשנים האחרונות כתבתי בקבוצה עדכונים על פופים. אדם מן השורה יראה את העיסוק שלי בזה ויגיד שאני לא נורמלי, והאמת היא, ובכן, שיש בזה משהו.
אבל כמו שאמר רבנו מאיר אריאל: מה, אני לא נורמלי להיות נורמלי?
5. אז פוף זה דבר מדהים. מיוחד. עם שאר רוח. משהו שמסמל נחת פנימית. ניצחון. בטלה מקודשת. גם נדנדה זה דבר מדהים. איך בכלל אפשר להשוות סתם כיסא לכיסא שמתנדנד כשאתה יושב עליו? בעולם האוטופי שלי, אנשים היו יושבים במשרד על נדנדות, לא על כיסאות. אבל אני מתפזר. זו, אם כן, ההמצאה, שימו לב שגם אותה ניתן להגדיר בקצרה.
הנה זה בא: הואיל ופוף זה דבר מדהים; והואיל וגם נדנדות זה דבר אדיר, אני רוצה להמציא פוף נדנדה.
קחו כמה שניות להיות עם זה. זה ישנה את העולם. תחשבו שאתם על פוף עם שלל יתרונותיו, אבל בנוסף לכל הוא גם פאקינג מתנדנד. אני מתרגש כעת רק מלכתוב את זה. אחחח, איזה עונג. אני מדמיין פוף בשרני, מהנוחים והמפנקים ביותר, שקשור ברצועות עור כאלה מלמטה לתקרה. אלוהים, איזה עונג. אני מקנא במי שיקנה ממני את המוצר הזה, ברגע שאסיים לפתח אותו. אני חושב שאני אקנה אותו בעצמי למרות שהמפעל יהיה שלי, אני פשוט לא אתאפק ואלך לחנות לרכוש משם.
ואחר כך אלך לאכול במסעדיאט. שבת שלום.
פורסם לראשונה: 00:00, 10.05.24
