הגילוי הכי מרעיש עבור עינת הולנד מאז שבטן ההיריון שלה יצאה החוצה, הוא שיש לזה ביקוש. "זה פטיש שלא מדברים עליו", הולנד אומרת. "הייתי בטוחה שאם אני בהיריון אני לא 'נראית', לא סופרים אותי. אבל ההפך הוא הנכון - את דבר. אני מקבלת מבטי זימה של גברים. מישהו פלירטט איתי בבית קפה, שליח של אוכל לכלבים שעבר לי מתחת לבית בדיוק כשירדתי עם הכלבה, הביא לי פתאום חטיפים לכלבה, התחיל לדבר איתי. בחיים לא קיבלתי ככה חטיפים לכלבה. לא חשבתי שהיריון יחרמן מישהו".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
באמת קטע.
"דיברתי על זה שגברים מתחילים איתי בהיריון ושזה חמור גם בפודקאסט המצולם החדש שלי, 'הכל דפוק', עם אלי סטין, וזה הגיע ל-230 אלף צפיות וגרר המון תגובות. אנשים דיברו על זה. הייתה תגובה 'ברור שזה מחרמן, כי ברגע שיודעים שמישהו שכב איתך, שאר הגברים רוצים להבין מה יש בך'. סוטים".
צחוק בצד, הולנד (32) בחודש שביעי בהיריון, אחרי כשנתיים וחצי של טיפולים. "זה היריון מאוד יקר, שבא אחרי הרבה מאמצים. יש לי אנדומטריוזיס, זו מחלה נוראית. מאז שאני נערה יש לי מחזורים קשים וכואבים, המון משככי כאבים, וכל פעם מחדש את רוצה ללכת למיון, כי כלו כל הקיצין".
מתי גילית שהמקור לזה הוא אנדומטריוזיס?
"בתור נערה חשבתי שככה זה מחזור - את מרותקת למיטה עם אפס יכולת לעשות משהו. לפני חמש שנים, כשהתחילה מודעות, היה לי מחזור חריג, הייתי על הרצפה, על סף התעלפות, והבנתי שזה לא הגיוני. הלכתי להיבדק וגילו אנדומטריומה (ציסטה שתאי המעטפת שלה הם תאי אנדומטריוזיס) בשתי השחלות. הייתה התלבטות אם לעשות ניתוח ולהסיר אותם והציעו לי לנסות להיכנס להיריון קודם, ורק אם לא יצליח, לנתח".
לא חשבו שהנגעים של האנדומטריוזיס יפריעו לקליטת היריון?
"אמרו לי שבגלל המיקום של הנגעים, זה אמור להיות בסדר. במשך שנה ניסיתי להיקלט באופן טבעי וזה לא הלך. הלכנו לרופא, התחלנו הורמונים ותזמון יחסים. גם זה לא הלך ועברנו להזרעות".
באותה תקופה, הולנד הצטלמה לסדרה המשטרתית "מרחב יאפא", שעתידה לעלות בכאן 11, שם היא משחקת דמות של אישה בהיריון. "הגעתי בוקר אחד לסט אחרי שעשיתי בדיקת דם לגילוי היריון. הייתי אחרי הזרעה שנייה, וריפרשתי את האתר של קופת חולים כמו מאדר פאקר. חיכיתי לתוצאות. בדיוק הלבישו עליי בטן של חודש תשיעי בשביל הדמות, ואז הגיעה התשובה השלילית. זה היה שיברון לב".
היה שם לפחות מישהו שחיבק אותך?
"חוץ ממשפחה וחברים, אף אחד בעבודה לא ידע שאני מנסה. קשה לי עם המחשבה שירחמו עליי".
אם זה לא מספיק, גם בתפקיד הבא שהיא קיבלה, בסרט הבינלאומי "האישה מהמבורג", היא שוב גילמה אישה בהיריון. "זה מבוסס על סיפור אמיתי, על יהודייה בזמן השואה שזוג פולני מציל אותה. הם זוג מגניב, בלי ילדים. הבעל רואה אותה ברחוב ומציל אותה כי היא יפה. בזמן שהיא מתחבאת אצלם, הם מנהלים רומן שנתון לפרשנות. היא נכנסת להיריון, יולדת בבית ובסוף המלחמה מחליטה להשאיר את הילדה אצל הזוג. לצילומים, שהיו בניו-יורק, הביאו תינוק בן שלושה חודשים. זה הרגיש הזוי להחזיק אותו, גם כי כל כך רציתי ילד וגם כי הוא היה כזה תינוק מתוק. הרגשתי שנוגעים לי בנושא הזה הרבה".
מי, היקום? העולם?
"משהו כזה. בהתחלה, לא נתתי לעצמי להגיע לצער ולמקומות האפלים. אני מכירה את המקומות האלו מדברים אחרים שעברתי בחיים. אבל אחרי שנתיים וחצי קשוחות, עם הורמונים, אפשר להשתגע. התחלתי לפחד ולשאול את עצמי אם יש מצב שזה פשוט לא יקרה, שאני לא אצליח להתעבר ואני לא אהיה אמא.
"אני מאוד מאמינה בלזמן דברים, אני יודעת שיש אנשים שבזים לזה, אבל אני מאמינה בזה. ניסיתי לזמן את ההיריון, לחשוב ולהתנהג כאילו אני כבר בהיריון. הפסקתי לעשן, לשתות אלכוהול ולאכול דגים נאים. ממש להיות בסטייט אוף מיינד של היריון, אבל ההיריון לא הגיע. לא הצלחתי לזמן אותו".
תחושה מייאשת?
"זה שיגע אותי. אני מצליחה לזמן כל דבר בחיים, יש לי זוגיות טובה, קיבלתי תפקידים, אני אוהבת את החיים שלי, ורק את ההיריון לא הצלחתי לזמן. ואז אביב, בן זוגי, אמר לי, 'הרי משפחה תהיה לנו, גם אם זה דרך פונדקאות או אימוץ'. אמרתי, 'נכון, יהיו לנו ילדים'. משהו השתחרר אצלי שם, וזה היה החודש שנקלטתי בו. שם הבנתי שאני יכולה מאוד לרצות משהו ולנסות לזמן אותו, אבל לחץ ופחד לא יתרמו לזה. צריך לסמוך על זה שהיקום יסדר את עצמו ודברים פשוט יגיעו".
מטופלות פוריות בדרך אלייך עם לפידים.
"גם לי אמרו כל הזמן, 'תשחררי, אל תחשבי על זה', וזה עיצבן אותי. ברור שאי-אפשר לא לחשוב על זה. עשיתי דיקור, שיניתי תזונה, עשיתי הכל, וזה לא עזר. בנות שעוברות טיפולי פוריות אולי יכעסו עליי, אבל אני חלק מהן, והתובנה שהגעתי אליה היא לאו דווקא נכונה רק לפוריות. כשאת מבינה שאפשר להשיג משהו גם בדרך הלא-קונבנציונלית, זה משחרר את התודעה".
בזמן שהחיים האישיים של הולנד מעט איכזבו, הקריירה, דווקא, האירה לה פנים. מאז סיימה בית ספר למשחק, רק לפני שלוש שנים, היא לא נחה. אחרי תפקיד קטן בסדרה "המפקדת", קטפה תפקיד ראשי ב"ילדות סכסכניות" (לשניהם הצטלמה עוד כסטודנטית), שיחקה בקאמרי בשתי הצגות ("פיקוח נפש" שעדיין רצה ו"גאון בכלוב"), והצטלמה, כאמור, לסרט קולנוע בינלאומי שהבכורה שלו הייתה בפסטיבל הסרטים בוושינגטון. בימים אלו אפשר לראות אותה מדי ראשון ושלישי בכאן 11, בסדרת המתח "האיש שרצה לדעת הכל", המבוססת על ספר של דרור משעני. הולנד מגלמת בה את מלי, עובדת עירייה, נשואה ואם לשתי בנות, שעוברת אונס במלון על ידי תוקף סדרתי במהלך נופש של העבודה.
אני מניחה שלא פשוט לשחק קורבן אונס.
"אם להגיד את האמת, חוויתי אירוע טראומטי בחיי, אבל אני לא בשלה עדיין לדבר על זה. בלימודי המשחק פתחתי את זה בלי שעיבדתי את זה מספיק ובלי שטיפלתי בזה מספיק, וזה הציף לי תחושות קשות. היום, ממרחק הזמן ולא מהמקום הפצוע יותר, אני משחקת מתוך החוויה הזו, עושה לה טרנספורמציה. אבל ברור שזו תמיד תהיה צלקת שלא תיסגר עד הסוף לעולם".
אפרופו פגיעות, את בהיריון עם בת. זה מפחיד יותר?
"אני שמחה שהיא תגיע בתקופה שאחרי המי-טו. יש מודעות למרחב האישי ולגוף. יש גבולות שהיא תוכל להציב, וידיעה שהיא שווה בין שווים.
"עם ההיריון, אני מרגישה פתאום יותר אישה ונהייתה לי מין אחוות נשים. אני רואה נשים וחושבת, 'גם הן היו בהיריון, הן גם חוו את זה'. אם חשבתי שהיריון זה חלק ממחזוריות החיים, פתאום אני מבינה שזה עסק מטורף. זה לא דומה לשום דבר אחר שחוויתי. אני מרגישה יצור חי בתוכי. זה הזוי לתפוס את הדבר הזה. גם ברמה הרגשית, יש לי כל מיני מחשבות של איך אני הולכת לתווך לה את העולם".
היא נולדה וגדלה בירושלים. "אני בעצמי ילדת IVF", היא מספרת. "יש לי אח בכור שגדול ממני בשמונה שנים. היה לא פשוט עד שהצליחו להביא אותי".
איזו ילדה היית?
"אמא שלי מספרת שבתור ילדה הייתי מתלהבת מזה שאמרו לי שאני יפה והיא הייתה דואגת להגיד 'זה לא מה שחשוב'. כשגדלתי, המודעות שלי ליופי לא הייתה שם עד הסוף. עכשיו אני יודעת שאני יפה, אבל אני לא חיה את האופן שבו אני נתפסת".
את התיכון סיימה ללא בגרות ("הלימודים לא עניינו אותי. עניינו אותי מסיבות, בילויים, בנים") ואז התגייסה כסמב"צית. במשך שנה שירתה במוצב כיסופים, על גבול עזה. "מה שקרה שם לא נתפס לי. זה בסיס קטן שאני מכירה בו כל אבן, כל דלת, כל מיגונית. אני גם מכירה את הגזרה כמו את הבית. בתרגילים הכי מטורפים שעשו לנו אז, ב-2010, התרחיש היה חדירה של שניים-שלושה מחבלים. אף פעם לא הכינו אותנו לתרחיש כזה. גידלו אותי, בתור חיילת, שדבר כזה לא יכול לקרות, שיש לנו את מערך ההגנה הכי חזק, טנקים וחיל האוויר שתמיד בכוננות. התודעה שלי לא יכולה להכיל את מה שקרה".
הרגשת שם שאת בסכנה?
"בטח. בבוקר שבת אחד, בדיוק לקראת סיום משמרת הלילה שלי, ירו עלינו 50 פצמ"רים. זה היה חריג. החמ"ל לא היה ממוגן אז באופן מלא. שמנו אפודים וקסדות והמשכנו לתפעל. היו שריקות מעל הראש, רסיס חדר לחמ"ל ושבר זכוכית מאחוריי. זה היה פחד אלוהים, אבל תפקדתי יפה".
עשית מילואים במלחמה הזו?
"כן, חודש וחצי במפקדה של אוגדה 162. חלק מהזמן ישנתי שם על שק שינה במכולה".
במהלך השירות היא גם הכירה את אביב סייח, נדל"ניסט ומי שלימים יהפוך לבעלה. "הוא היה קצין אג"ם ואני קמבצ"ית. גם אז לא היה מותר יחסי מפקד-פקודה, אבל מה אעשה שהתאהבתי? בהתחלה רציתי אותו מאוד והוא לא רצה אותי. חיזרתי. באתי יפה, מתחנחנת קצת, והוא לא ראה כלום. ואז התוודיתי ואמרתי שאני רוצה שנצא. אפס עידון. והוא לא רצה. זה גרם לי עוד יותר לרצות, אז הייתי במלוא הדרי, הכי טובה בתפקיד, הכי יפה, הכי אטרקטיבית. שלוש פעמים אמרתי לו שהוא מפספס פה משהו. משהו באינטואיציה אמר לי שזה-זה. בפעם האחרונה אמרתי לו שאני משחררת, כי זה כבר מביך אותי. רק אז הוא פתאום אמר שהוא מרגיש שאולי הוא מפספס משהו. באותו סופ"ש יצאנו לדייט ומאז אנחנו ביחד. התחתנתי בת 24 וחצי. זה לא היה נראה לי מוקדם. זה אחלה גיל להתחתן בו".
אחרי השחרור הולנד ממש לא חשבה על לימודי משחק. ראשה הסתחרר מהמחשבה שתהיה סוכנת מוסד. "בצבא יש תחושת סיפוק. את מרגישה שאת חלק ממשהו שגדול ממך, ורציתי להמשיך בשליחות הזו. חשבתי שבתור סוכנת מוסד, יהיה לי גם את הפן המשחקי, את התיאטרליות, וגם את הפן הביטחוני. עברתי כמה מיונים, ואז המפקד שלי בתפקיד האחרון שעשיתי, אמר לי, 'לכי ללמוד משחק'".
אחרי שנה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, היא נחתכה. "יורם לקח אותי לשיחה. הוא אמר לי שזה לא זה. ש'אולי, אולי, אולי טלוויזיה, אבל גם זה לא בטוח'".
פוגע מאוד באגו, לא?
"זה היה קשוח. חזרתי לברמן. יש תקופות שצריך לעצור, להיות פסיבי, לצלול פנימה לתוך עצמך. זו הייתה שנה שניסיתי להבין מה קרה, מה לא עבד. היה בי גרעין שאמר, את טובה, את כן יכולה. אחרי שהתקבלתי לניסן נתיב ובחרתי ביורם, חזרתי אליהם, עשיתי שוב אודישן והתקבלתי. זה היה להתחיל את הכל מהתחלה, אבל באתי כשאני כבר מבינה את הערך שלי, אני לא מבוהלת, ואין אף אחד שיכול לקחת ממני את הכישרון שלי ולהגיד לי מה אני כן ומה אני לא. אני אומרת מה אני".
הייתה סגירת מעגל עם יורם?
"ראיתי אותו באיזו חתונה והוא אמר שהוא שמח לראות אותי פורחת".
הוא ידע שמהייאוש על הזריקה מבית הספר כמעט הלכת לריאליטי?
"בשנת השבר שלי הלכתי לאודישנים ל-2025 והתקבלתי. אמרתי לעצמי יאללה, נעשה קיצור דרך ואני אהיה כוכבת. ארבעה ימים לפני הכניסה, אחרי שכבר צילמתי תעודת זהות והמזוודה כבר הייתה ארוזה, קיבלתי רגליים קרות. אמרתי לעצמי, את שחקנית טובה ואת לא רוצה להיות זו שהייתה בריאליטי".
ועכשיו את מזמנת לעצמך גם קריירה בחו"ל?
"זה כבר מתחיל לקרות. אני עושה אודישנים. יש לי את כל התמיכה בבית לעשות קריירה בינלאומית. אם יגיע תפקיד מתאים, בהחלט נעשה רילוקיישן בשבילו".
פורסם לראשונה: 00:00, 24.05.24
