יואב צפיר הוא האיש שראה את הכל בתעשיית הבידור הישראלית כאחד המוחות שהמליכו את ערוץ 2 הישן על ישראל. אבל שום דבר, אפילו לא הפאוזה המפורסמת של נינט בגמר בניצנים, מהלך בימוי איקוני שלו, לא הכין את הארכיונים הפרטיים של צפיר למהומת האלוהים שהתרחשה סביבו וסביב עדן גולן באירוויזיון 2024. "עברנו אירוע מטלטל", הוא חוזר ואומר, "פשוט ככה. הכל היה מנוגד לכל היגיון, לכל נורמה, לכל תחרות.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אתם מצטרפים אלינו עכשיו למאלמו, ערב חצי הגמר השני של האירוויזיון. עדן גולן מסיימת חזרות מוצלחות בשבועות שלפני ועומדת לעלות עם "הוריקן" לחזרה מלאה שפתוחה הפעם לקהל. אחרי עשר שניות של תהייה האם אנחנו באמת שומעים את מה שאנחנו שומעים, זה היה חד ולא נתון לפרשנויות. שריקות בוז צורמות הופנו מהקהל לגולן לכל אורך שלוש הדקות של השיר. המשלחת הישראלית עברה למוד של הלם. קיפאון. "עד לרגע ההוא עשינו חזרות מול מקסימום עשרות בודדות באולם. תיקנו דברים רגילים של בימוי, זוויות צילום, יותר מדי עשן", משחזר צפיר. "בהכנה לחזרה בערב אנחנו עושים מעגל יחד לפני העלייה לבמה. חשבנו עוד בישראל שיהיו קצת קריאות פה ושם, או אפילו שיעלו לבמה כדי להפריע, היו כל מיני תרחישים. אז אמרתי להם, 'חבר'ה, היום יש בעצם קהל בפעם הראשונה. עדן, אולי ישרקו לך משהו, אנחנו לא מתרגשים'. אבל בוא, לא באמת ציפינו לבוז. איש מאיתנו לא חלם שיהיה ככה. אולי אני נאיבי, אולי אנחנו טובי לב, אבל לא האמנתי שאנשים יעמדו וישרקו בוז לזמרת, לא משנה באיזה גיל היא. זה היה בלתי נתפס בשבילי".
אימוני העשן של עדן גולן לקראת האירוויזיון
קלטתם את הבוז אצלכם מאחורי הקלעים?
"מיד. היו גם קבוצות שצעקו על אלה שצעקו בוז, כלומר קריאות משולבות שיוצרות רעש. אני ראיתי את זה מאחורי הקלעים על המסך, והרגשתי שחטפתי סטירה איומה. זה טייק של עדן שלא ראיתם בבית. אני קולט פתאום שכל מה שקרה הוציא את עדן מפוקוס, והיא נתנה את הטייק הכי לא טוב שלה מתחילת החזרות".
חייב לומר שמהצד היא לא נשמעה בדיוק קורסת.
"תראה, עדן תמיד באמת כל כך טובה, אז גם אם היא נותנת 50 אחוז, היא באמת עדיין תישמע סבבה לגמרי. אבל ידעתי לזהות שהיא הייתה הרבה פחות טובה בחזרה הזו לעומת מה שהיא יכולה, וזה היה משמעותי. אמרתי לעצמי, מילא בקהל עושים בוז, אבל אם עדן תיפגע מזה - מה עשיתי? למה הבאתי אותה לפה? מול מה שמנו אותה? הרי עכשיו היא צריכה לעמוד בפני אנשים ששונאים אותנו, והבנתי שבהמשך רק יהיה יותר ויותר בוז. היה לי ברור מה הולך לקרות, והתייסרתי מזה".
מה ראית אצל עדן?
"לפני הכל הייתי מודאג כי ראיתי שהיא יוצאת מריכוז, ואת עדן זה כמעט בלתי אפשרי להוציא מריכוז. היא חיית במה. עדן ניסתה להסוות מה שעובר עליה באותם רגעים, אבל קלטה את הבוז ועוד איך. זה הפריע לה. ראיתי אותה יורדת עם דמעות בעיניים, הפכה חיוורת, מנסה להגיד 'יהיה בסדר', וראיתי שם גם את הגוש בגרון. ראיתי גם שהכוונה של השיר כבר לא הייתה בעיניים שלה וזה מרכיב מאוד חשוב בביצוע. היא התאפסה רק אחרי חצי שיר עד שנכנסה לטון המדויק. החזרה הזו הייתה סטירה מצלצלת לפנים. לי, לעדן, לכל המשלחת".
עד כמה קשה? אוקיי היה בוז, אבל אנחנו בתמונת הגמר. ממשיכים הלאה.
"מאוד. כולם יכולים לומר מה שהם רוצים ושיחקנו אותה שזה לא נורא, אבל היה לנו ערב קשה ביותר. חזרנו למלון בפרצוף תשעה באב. הייתה נסיעה שקטה, מדכדכת, ועד אז ברכבים היה מצב רוח גבוה, שירים, צחוקים. אני מודה שבאותן שעות לא הצלחתי להיות מנטור מרים. היינו בשוק. בתקשורת דיווחתם על הבוז לעדן ובסרטונים שהעליתם ראיתי שהבוז יותר חזק ממה שחשבתי. הלכנו לישון בלב כבד".
ועדן עצמה?
"השתלבה בהרגשה הכללית והלא-טובה של כולנו, אבל ראיתי גם שהיא מבינה עכשיו למה בדיוק היא נכנסה. לא אמרתי לה אחרי החזרה שהייתה פחות טובה, כדי לא להוריד, אבל היא ואני ידענו בינינו שזה לא מה שרצינו לראות. פתאום אנחנו מדמיינים שזהו, התרסקנו. באנו בשביל דגל ישראל, לייצג את המדינה ולהראות לכולם, אבל לפחות שהביצוע שלך יהיה טוב, אפילו ממש טוב כדי לנצח. ובאותו רגע אתה לא יודע אם תוכל להיות במיטבך, כי בדבר כזה לא נתקלת מהקהל. הרגשתי כמו מאמן כדורסל שיורד במינוס 40 במחצית. קיבלנו בוקס בבטן והלכנו לישון עם אותו בוקס. הוא לא עבר".
לא ישנת.
"כלום, היו לי חלומות רעים. בשלוש בבוקר קמתי מהמיטה, התחלתי להסתובב בחדר כמו משוגע, ומזל שהחדר גדול, אי-אפשר לצאת כי המסדרון מלא מאבטחים. בדרך כלל אני קם בשש בבוקר לרוץ, אבל לא הייתי מסוגל. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. מיכל קמה ברבע לחמש בארץ, כל יום, לרוץ. ידעתי שאני יכול לדבר איתה בשעה הזו. התקשרתי אליה ושפכתי הכל, בלי פילטרים. אמרתי לה, אכלנו אותה, מה עשינו, איזה בוז היא קיבלה, הייתה פחות טובה בהופעה. אני לא יודע מה לעשות! ואז מיכל זרקה לי את המשפט הגאוני - תאמן אותה בבוז. ככה היא תתרגל".
רגע טהור של סרט דוקו-ספורט בנטפליקס. הדוז פואה האחרון.
"ממש ככה. לקח לי שעתיים אחרי השיחה להפנים, כי בהתחלה ביטלתי את הרעיון של מיכל, אמרתי מה פתאום. אבל אז חשבתי שאם עדן תסכים לבוז באימונים, זה יכול להיות הדבר הנכון וככה נכניס את כל המשלחת לאווירה אחרת ואולי נצלח את הדבר הזה. הרי את הבוז לא ננצח, לא נבטל, לא נחנך אותם. הם טיפשים, חסרי הבנה ולא יודעים עובדות. ומה אתם עושים בוז לזמרת בת 20? זה רוע טהור. אגב זה קרה פעם לרוסים, אבל היה להם שיר חזק בעוצמות. לנו יש קטעים מאוד שקטים בשיר, שהם מתנה לשורקי הבוז".
זה התחיל להיות חלק מהעיבוד של "הוריקן".
"כן, התרגלנו. באותו בוקר אמרתי לכולם, משנים אווירה. עדן עפה על הרעיון של הבוז ואמרה שזה בדיוק מה שהיא צריכה. האמנתי לה. שבוע לפני עוד אימנתי אותה בתוך העשן, כי בחזרה השנייה היא נחנקה מהעשן ולא הצליחה לשיר. הבאנו מכונה למלון, שמנו יום שלם בחדר, ויש סרטונים שלה שרה תוך כדי עשן עד שהיא מצליחה לסיים את כל הטייק בלי להיחנק באמצע. הבנתי שזה האופי של עדן. היא תעמוד בכל דבר אם רק נעשה לה אימונים".
איך זה קרה בפועל בלי ליצור מהומה?
"התחלנו לאמן אותה בחדר קטן, לא ליד המשלחות. היא שרה, אנחנו צועקים 'בוז... בוז'. בטייק הראשון היא נקרעה מצחוק, בשני לא הצליחה לשיר. בטייק החמישי היא פשוט שרה את הכל מצוין. זה עבד, חיבקנו אותה והרמנו לה, וזה הפך את כל המשלחת לחוד חנית של חיוביות. במעגל שהיה לפני החזרות בצהריים, ביום של חצי הגמר, כבר הרגשתי שאנחנו לוקחים את האנרגיות השליליו והופכים אותן למנוע חיובי. אמרתי לרקדנים – לא משנה מה ומי מקלל, אתם עושים כולם לב לקהל בסוף הנאמבר".
הלחי השנייה.
"קרן פלס נתנה לעדן טיפ שעבד מצוין: ככל שהם יותר אלימים אלייך, תני להם יותר רכות. ואז הגיעה החזרה בצהריים והיה בוז, אבל ראיתי שעדן נכנסה לזון והבינה מה קורה בדיוק. זה לא הזיז לה! באותו רגע נרגעתי".
אגב, בטלוויזיה הבוז נשמע הרבה פחות נורא.
"אני פוגש כל יום גם אנשים שאומרים לי תשמע, לא היה ממש בוז, אולי קצת הגזמתם? בטלוויזיה אתה לא מקבל את הווליום האמיתי של מה שקרה".
גולן צלחה את חצי הגמר בהצלחה גדולה למרות שריקות בוז מהדהדות לאורך השיר ברחבי האולם. הביצוע שלה קיבל שבחים גם ממומחי אירוויזיון ברשת BBC, ולפתע ישראל דהרה בדירוגי ההימורים ונעצרה רק במקום השני. התחילה לאיים על הניצחון. השמועות הדליקו את מסיבת העיתונאים שאחרי חצי הגמר השני. על הבמה ישבו עשרת האמנים שהעפילו לגמר, כולל גולן וצפיר. במהלך השאלה שלי לגולן, על ההרגשה להעפיל לגמר כל כך שמח כשהמצב בישראל מסובך וכואב, תפסה האמנית היוונייה מרינה סאטי את הפריים כשהיא מפהקת במופגן ומעמידה פני ישנה כשגולן עונה לשאלה. הקטע הפך ויראלי במהירות, כהוכחה לעוינות שנושבת כלפי המשלחת הישראלית. "לא ראיתי את התצוגה המביכה של היוונייה, אלא רק בדיעבד, וכמובן שחשבנו שזו חרפה ובהחלט מעשה שכוון להעליב את עדן. אני בהחלט שמתי לב להולנדי יוסט קליין, שישב לידנו ועשה פרצופים מגעילים אלינו מהרגע הראשון של מסיבת העיתונאים".
מה זה אומר? כי אני מזמן לא בגן.
"בדיוק. ממש הרגשנו כמו הילד המוחרם בכיתה שהתיישב לידו הבריון ועושה לו פרצופים של בריון, של נאסטיות, עם מבט כזה רע בעיניים. עדן ואני מסתכלים האחד על השני בגלל התגובות שלו, לא מבינים מה הוא רוצה. זה לא צולם, אבל אנחנו היינו במצב מאוד מוזר. מה הוא מסתכל עלינו ככה? עד הנקודה הזו באירוויזיון לא נתקלנו בבריונות כזו, כן נתקלנו בזה שעדן הצטלמה עם נציגים מכל מיני מדינות ואז והמנהל שלהם מגיע לבקש שלא נעלה את זה, שזה גם די מעליב".
היה את קארייה הפיני, שדרש להוריד וידיאו עם עדן למרות שהוא לא בתחרות בכלל.
"שמע, זה היה לא ייאמן. עדן הצטלמה איתו לקטע חמוד והוא צחק איתה והכל קול. פתאום באו מהצוות שלו באלימות לדרוש שנוריד את הווידיאו. ממש איימו על איש הסושיאל של התאגיד בשפת גוף בוטה, 'תעיפו את זה'. היו עוד אמנים שאני לא זוכר את שמותיהם ואנשי צוות ממדינות אחרות. הם הצטלמו, ואחר כך ביקשו מאיתנו להסיר את התמונה. קרה שעדן אמרה שלום לכמה נציגים במסדרון והם לא החזירו לה בכלל, התעלמות. גם הזוכה השווייצרי.ת לא החזיר.ה לה שלום".
בוא נלך לעוד רגעים שמחים. העיתונאי הפולני מקבל זכות שאלה, ומנסה לברר אם אתם לא מסַכנים את שלום המשלחות האחרות.
"ובוא נזכיר שלאורך כל הדרך ההולנדי ממשיך לעשות פרצופים ואנחנו מרגישים מאוד לא בנוח. ואז עולה העיתונאי הפולני, ואותנו תידרכו מראש שאסור לעיתונאים לשאול שאלות פוליטיות. הצהירו שאם יהיו כאלה, המנחה יאסור. זו כמובן הייתה שאלה לא הוגנת לזמרת, ולזכותו של המנחה ייאמר שעמד בכללים ואמר לעדן שהיא יכולה לא להשיב. ואז יוסט צעק, 'למה? שתענה על השאלה!' בהתרסה ממש בריונית".
אתה לחשת לעדן לא לענות לפולני.
"אם נדייק, אמרתי לה: את לא חייבת לענות. אבל היא, גיבורת על שלנו, באמת גיבורה, בדברים כאלה היא תותחית והיא התראיינה הרבה לתקשורת הזרה במשך שבועיים בצורה מצוינת. זה בנאדם שנולד להיות ביונסה. היא יודעת הכל בהיבט של במה ומקצוע, פלוס להתראיין, ובאנגלית נפלאה. אז היא מסתכלת לי בעיניים ואומרת: אני רוצה לענות לו".
קצת אחרי עדן דוהרת למקום השני בדירוג ההימורים. תפנית די מדהימה.
"חצי שעה אחרי המסיבה הזו אנחנו מסתכלים בטבלאות, ואז אנחנו מקום 4, ואז 3, ואז עוברות עוד עשר דקות ואנחנו כבר מקום שני בהימורים. זו הייתה הנקודה שבה לדעתי חברי משלחות אחרות איבדו את הפאסון. עד אז אמרו מסביב, לא נספור את ישראל, מי הם בכלל, שיר סבבה, יעשו מקום עשירי וזהו. אבל אחרי חצי הגמר הפכנו לכאלה שמאיימים על הניצחון. במשלחות אחרות כבר נכנסו לפאניקה".
נהייתה תחרות מי בועט בכם יותר.
"בעיניי זו אפסיות כי פה אני חושב שבפועל הם התחילו לרדוף אחרי קולות, לחשוב למי ילכו הצבעות של פרו-פלסטינים – ואכן עשו תחרות ביניהם מי יהיה יותר נאסטי אלינו כדי לקבל ברשתות החברתיות תהודה. ביום שישי בבוקר הם קמו לכותרות שאנחנו חזק במקום השני בהימורים, ואין לי ספק שהועברו מסרים לצוותי השיפוט ברחבי האירופה - תיזהרו מישראל. אני יודע בוודאות גם שאנשים בוועדות השיפוט אהבו את השיר שלנו - ולא הצביעו".
הפכנו למנודים. מצורעים ממש.
"כן, זה עצוב. תשמע, כל הנסיעה הזו היא סטירה בפרצוף של כולנו. אנשים ברחוב לא סתם באים ובוכים ואומרים 'התרגשנו עד דמעות'. אומרים לי היה קשה לכם שם, ראינו כמה. אני חושב שבאמת היה קשה לאנשים בבית לראות את מה שעד עכשיו ראינו בהפגנות בארה"ב ובמערכונים של 'ארץ נהדרת'. פתאום אתה מגיע לתחרות מוזיקה וחוטף שנאה בפנים, באופן גלוי. הרגשנו את זה על הבשר שלנו. זה מעליב, זה פוגע".
לפני הגמר, הייתה התלבטות במשלחת הישראלית אם להפתיע באלמנט שמתכתב עם החטופים בעזה בהופעה של עדן גולן. אחרי הכל, הזמר השוודי אריק סעדה עלה בכאפייה למופע האמנותי הפותח של חצי הגמר הראשון, מה שהוביל בהמשך לשרשרת מחאות פרו-פלסטיניות בגמר עצמו. "סעדה עשה פרובוקציה זולה, וכל הזמן אמרו לנו בישראל 'תעלו עם סיכות חטופים'", מסביר צפיר. "אחרי מחשבות אני הצעתי: אנחנו נשחק רק לפי החוקים שלהם, השיר מספיק חזק ויש בו מספיק סמלים על הבמה, כולם יודעים לפרש, גם בביגוד, בתאורה, כולנו קראנו את הפרשנויות על רמזים, אמרתי 'זה מספיק'".
אבל כן הייתה התלבטות לפני הגמר אם עדן תופיע בצהוב, אולי תגיד משהו בסוף השיר.
"נכון. אבל ברגע שהבנתי שאנחנו חזקים בהצבעות, לא רציתי לקלקל. היה רעיון שבסוף השיר עדן תחשוף את סיכת החטופים, אבל ויתרנו על זה והשוודים העריכו את זה. בסוף יש גם את שנה הבאה. איגוד השידור האירופי היה בעד ההשתתפותנו, וחשבתי שצריך לשחק לפי החוקים".
עוד לא הזכרנו שישראל הייתה קרובה לא לנסוע לתחרות. כפי שפירסם לראשונה רן בוקר באתר ynet, איגוד השידור האירופי פסל את השיר המקורי לאירוויזיון, "אוקטובר ריין", בטענה להקשרים פוליטיים האסורים לפי כללי התחרות. "אחרי שנשלחו המילים של השיר לאי-בי-יו, התשובה הייתה שהשיר נפסל, ואז מהתאגיד שאלו למה. באיגוד ענו: נפסל. נקודה. באותו רגע התגובה האינסטינקטיבית של כאן הייתה אוקיי, אותנו לא ישתיקו, לא נשתתף. חשבנו בהתחלה שלא נוסעים, אבל כשאתה מתקרר וחושב עוד שנייה אתה אומר לעצמך, זו לא הדרך לנצח. הדרך לנצח את השנאה היא להיות שם למרות הכל, וכן להניף את דגל ישראל".
הדרך היתה קשה עוד לפני שגולן נבחרה. לא ברור היה אם 'הכוכב הבא' של קשת תעלה לשידור ומתי. אבל בסופו של דבר התוכנית שלחה עוד מתמודדת מעולה לגמר האירוויזיון. הצלחה.
על הדרישה מהמשלחת לעבור חדר: "אמרנו לאיגוד האירופי: הפעם האחרונה שהגלו יהודים באירופה קרתה ב-1939. לא ממש הזיז להם. באותו רגע יצא סרטון של חטוף, ואפילו הראינו להם את זה, שיבינו מה עובר עלינו בבית. גם זה לא עניין אותם. ברגעים האלה הם רצו בכלל לקבור את עצמם מהמשבר שאיים פה"
ואז מתחיל מרוץ נגד השעון לתקן את השיר.
"כן. אמרו בהתחלה 'תביאו שיר אחר', ולא רציתי לוותר כי ידעתי ש'אוקטובר ריין' הוא שיר ממש טוב. חשבתי שאם נשנה פה ושם מילים, נצלח את זה, אולי הגזמנו נגיד עם 'אוקטובר ריין'. גם אם זה לא פוליטי, זה הרי מתייחס ישירות למצב, כנראה ש'אוקטובר' זה ליטרלי גדול עליהם. היה שבוע מאוד קשה, שבו אני עומד מול קרן ואבי אוחיון שישנו את המילים. אלה יוצרים, זה הבייבי שלהם, מאוד קשה ליוצרים לשנות שיר טוב וחזק. מה שאפשר לגלות היום הוא שכל הזמן ניסינו לקבל תשובות מהאי-ב-יו אילו מילים מפריעות להם בדיוק, והם לא הסכימו. לא היה לנו קצה חוט בהתחלה".
משחק שח.
"ממש ככה. מי שהיה האינסיידר שלנו הוא כבוד הנשיא יצחק הרצוג, שיש לו ידידים חזקים באירופה וחלק מהם יושבים חזק באיגוד האירופי. הסיטואציה היא שאני מקבל טלפון באיזה יום בשבע בבוקר מגולן יוכפז, מנכ"ל התאגיד, ובהזדמנות הזו מגיעה לו המון תודה על התמיכה והגב. משם התחלנו כבר לדבר פעם בחצי שעה בערך, באותם ימים. ואז גולן אומר, קיבלתי מסר מהנשיא שצריך לשנות את המילה 'פרחים' ואת המילה 'הביתה'. עד כדי כך. הגיע לרמה כזו שקיבלנו מסרים מדויקים, מידע פנים מהנשיא".
מאיפה הגיע ההוריקן?
"היה לילה אחד קריטי, עדן ואני נוסעים לקרן הביתה, לחופית, הילדים ישנים בסלון, אנחנו נכנסים לאולפן, קרן זורקת מילים, ועדן כפרה עליה מאוד עזרה. היא כל הזמן שרה ולפי זה קרן אמרה זה טוב, זה פחות. בשלוש בבוקר נולד 'הוריקן'. עד אז לא מצאנו תחליף טוב ל'אוקטובר ריין'. פתאום קרן זרקה: I'm still broken from this hurricane. הייתה צמרמורת בחדר ואמרנו זהו, יש את זה. זה לא ליטרלי, הם לא יכולים לומר שזה על המלחמה, כי השיר מספר על אישה שבורה שעברה הוריקן. מצד שני כולם יבינו מהשיר שעברנו כאן משהו כמדינה. זה הדבר החכם לעשות, ואני לא בטוח שזה לא יותר חכם מהמילים המקוריות. זה יותר מתוחכם ומעודן. הוריקן הוא טייטל טוב, בינלאומי. נהיה לנו מותג".
מה עשית כבמאי כדי להתכתב עם 7 באוקטובר על הבמה?
"כבמאי אני לא רוצה להסביר יותר מדי את הרעיונות, אבל אני חושב שכל אחד הבין וכולנו הרגשנו את 7 באוקטובר בשיר, בצורה עדינה".
היו רעיונות שגנזת?
"שורות של כיסאות על הבמה שיסמלו את החטופים, שמלה צהובה לעדן. יש תמונות חזקות בתוך השיר שבהן כולם יכולים להבין שזה מסמן את רגע הזריחה בנובה".
המשלחת הישראלית מגיעה ביום שישי לחזרות על גלי אופטימיות, אבל מהר מאוד מתברר שלאירוויזיון של מאלמו חוקים משלו. כבר בחזרה הראשונה לגמר מתבקשת עדן גולן להקדים את עלייתה לבמה, אחרי שהאמן ההולנדי יוסט קליין הושעה מהתחרות. ברחבי האירוויזיון נפוצה שמועה על תקרית אלימה, אבל השמועה החזקה יותר קשרה את השעיית ההולנדי לתקרית במסיבת העיתונאים עם עדן גולן וצפיר עצמו. במשלחת הישראלית כבר משפשפים את העיניים מול מסך ההזיה. "מתחיל מצעד הדגלים, ההולנדי שם ואז הוא לא, פתאום לא עולה לתחרות. לא הבנו מה הסיפור. לקח שעתיים להבין מה קרה. חשבנו שהוא מביע מחאה כי שמו אותו בסדר המופע אחרי טלי גולרגנט של לוקסמבורג, ולפנינו. רק אחרי הרבה מאוד זמן הגיעה הודעה מאי-בי-יו שנחקרת תלונה לגביו".
נעשה סדר. בהתחלה דווח על תקיפת צלמת. אחר כך על תקיפת צלם. אחר כך זה עבר לתקיפת עובדת טלוויזיה שוודית, ובסוף שההולנדי איים על עובדת הפקה. נראה מהצד שגם ריככו את מה שעשה וגם השאירו פתח שזה קשור למשלחת הישראלית. בסוף האשימו שבגלל ישראל הוא עף.
"זה שקר גס, ולא היה קשור אלינו בשום צורה. גם אני שמעתי את השמועה על אלימות, וכל מי שמגן עליו זה אומר לתת גב לגבר שהיה אלים כלפי אישה - גם אם כביכול רק איים. אני ראיתי את הבריונות שלו מקרוב, הרי עוד שנייה הוא רצה לתת מכה לי או לעדן. הייתה לו שפת גוף של גבר מכה. אבל זה אפילו לא הסיפור הכי מופרך שתשמע".
בשביל זה אנחנו פה.
"דובי גיל-הר, שהגיע מטעם כאן 11, ניגש אליו עם המצלמה וזרק לו בציניות, 'יוסט, נורא חסרת לנו'. המאבטח של יוסט דחף את דובי, ומכאן הווידיאו שרץ ברשת. אלא שמאותה רגע התחילה שמועה שדובי זה אני ושבעצם במאי המשלחת הישראלית הטריד את האמן יוסט קליין, שלא לומר תקף".
ואז הגיעה התקרית בין הסטייליסט איתי בצלאלי למשלחות שעמדו לידכם.
"כל הזמרים עומדים בשורה לפני מצעד הדגלים. בחזרה האחרונה זו הייתה תופעת הילד המוחרם שוב. עדן עומדת שם, איתי מסדר לה את ההופעה וממש לידה היוונייה, האירית, הנורווגי, השווייצרי.ת. ומי בוכה? היוונייה. היא מספרת שם, 'הישראלים מתנכלים לי, החראות האלה כותבים עליי דברים איומים בתקשורת, על מה שעשיתי', וכולם מנחמים אותה".
בחילה.
"ממש. איתי נשמע להוראות, עדן בכלל לא מסתכלת עליהם. לאיזה רגע איתי הסתכל וחייך, ואז מארינה סאטי מיוון עשתה לו אצבע משולשת. הוא המשיך לחייך, הוציא מצלמה וצילם אותה. ואז במבי ת'אג, האירית, איבדה את זה וממש כמו בנאמבר של כת השטן, כל הרוע יצא והיא התחילה לצרוח ברמות על המשלחת הישראלית, 'אנחנו רוצים שלום, אתם מפריעים לנו'. יוצאת לה ג'ורה מהפה ואנחנו מחייכים, אדיבים. עדן לידה, שותקת. ואז הם הלכו והתלוננו לאי-בי-יו שהמשלחת הישראלית מטרידה אותם".
"הדבר היחיד שכאב לי שם זו העובדה שלא רקדו איתנו ממשלחות אחרות. בגרין רום תמיד יש ריקודים והתפרקויות של המשלחות אחרי שההופעות נגמרות, וכולם באמת ביחד. אז אנחנו רקדנו עם עצמנו, וזה כואב"
המשבר המופרך התפתח למדדים מדאיגים ובאירוויזיון החליטו להעביר את המשלחת הישראלית מהחדר בבועת המשלחות למתחם אחר, כדי לנתק בין הצדדים. "מגיעה אילה מהתאגיד, מהלוגיסטיקה, והיא אומרת שרוצים להגלות אותנו לחדר אחר. היא הייתה בטוחה שאני אכנס להיסטריה. צריך להבין, החדר נמצא בתוך הבאבל של חדרי המשלחות ואתה מתרגל במשך שבועיים לחדר ספציפי, עם הדגלים וכל מה שתלינו. ביום האחרון לעבור למתחם אחר זו השפלה. אבל באתי לכולם ואמרתי, חבר'ה, עושים לנו מתנה. נותנים לנו חדר שקט, וי-איי-פי, אנחנו בעצם מקבלים את חדר המנצחים. אנחנו לא רואים בעיניים. בואו ניקח למקומות טובים".
עינב שיף, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות" קרא לזה "גטו מאלמו".
"תשמע, רגע המעבר לא היה פשוט. אנשים היו עם דמעות בעיניים. אמרנו לאיגוד האירופי: הפעם האחרונה שהגלו יהודים באירופה קרתה ב-1939. לא ממש הזיז להם. באותו רגע יצא סרטון של חטוף, ואפילו הראינו להם את זה, שיבינו מה עובר עלינו בבית. גם זה לא עניין אותם. ברגעים האלה הם רצו בכלל לקבור את עצמם מהמשבר שאיים פה. אבל אמרתי, אוקיי, אנחנו נעזור, נעבור מקום".
הם אמרו מי התלונן?
"היו מדינות שאיימו לא לעלות לשיר אם ישראל תישאר בחדרים לידם. אמרתי, 'אין בעיה, אנחנו נעבור'. בסוף החדר הזה היה שקט וגדול הרבה יותר. עשינו לימונדה, מעבר לבדיחות של הגטו שכמובן רצו שם לא פעם".
יום הגמר של האירוויזיון הגיע עם התרעות חמות על אפשרות לפגיעה במשלחת הישראלית. האבטחה, שהייתה גם ככה קפדנית מתמיד, תוגברה עוד יותר. "תמיד יש אבטחה ישראלית מוקפדת באירוויזיון, אבל מה שהיה במאלמו לא קרה מעולם. לא הכרתי בחיים סדר גודל כזה. איך שנחתנו בעיר, הובלנו היישר מכבש המטוס, כמו הנשיא ג'ו ביידן, שיירה של 15 רכבים, מסוק באוויר כל הזמן כשאנחנו בתנועה. אופנוענים מלווים אותנו מסביב ועוצרים תנועה אם צריך. היינו בשוק, אמרנו וואו. מצד אחד אתה נפעם, מצד שני עצוב שבתחרות שירה ככה שומרים עליך. זה כבר צבט בלב".
היו התרעות ספציפיות לפגיעה במשלחת. זה גם יכול להפחיד.
"בקומה שלנו היו מצלמות, כנראה גם במקומות שלא ידענו עליהם. היה שם חפ"ק וכל אחד ביום הראשון קיבל איירטאג, תווית, כדי שיידעו היכן הוא בכל רגע נתון. סיפרתי לבנות שאני כמו דינו, הכלב שלנו, יש לי צ'יפ עליי ויודעים איפה אני נמצא, מתי לאפשר לנו לצאת ומתי לא לאפשר. כשהיו התרעות, לא התווכחנו. לפעמים אמרו להישאר במלון, שיחקנו הרבה טאקי. בשבוע השני כבר אסור היה לצאת מהמלון".
עדן החליטה לא להביא את ההורים שלה, אולגה ואדי, למרות קשר מאוד חזק שם.
"זו הייתה היא מול ההורים. ייתכן שהיה מכביד עליה לדאוג להם שם ולחשוב על דברים שהיא לא צריכה לחשוב עליהם. זה היה צעד נכון שלה".
למרות הגליית המשלחת, גולן הגיעה לגמר בהרגשה שאפשר לנצח. "במעגל האחרון לפני העלייה לבמה שרנו 'הללויה', 'חי חי חי' ופשוט עלינו מאוד ממוקדי מטרה".
אבל הפעם הבוז היה הכי חזק.
"וואו. עדן אמרה לי אחר כך, 'זו הפעם הראשונה בכל השבועיים שלא שמעתי את התו של ההתחלה - בגלל הרעש'. הגאונה הזו ניחשה את התו, היא לא שמעה את הצליל הראשון מרוב השריקות. בגמר היה הבוז הכי חזק שספגנו, ואנחנו באולם יודעים להגיד. גם בניקוד שמענו מצוין את הבוז. הייתי בעמדת הפרשן של כאן ונשברתי אחרי שעדן ירדה מהבמה. הקול שלי נשבר, אמרתי 'עם ישראל חי' והקדשתי את השיר בשביל כל מה שעברנו השנה. אמרתי, 'אני כולי בדמעות, אני לא יכול לדבר'".
אחר כך הגיע רגע ההצבעות. המשלחת האירית מתיישבת עם כרית דמוית אבטיח, כדי להתריס בצבעי דגל פלסטין.
"זה היה בפריים ולא בעיניים שלנו, למרות שזה כמובן מרגיז. הדבר היחיד שכאב לי שם זו העובדה שלא רקדו איתנו ממשלחות אחרות. בגרין רום תמיד יש ריקודים והתפרקויות של המשלחות אחרי שההופעות נגמרות, וכולם באמת ביחד. אז אנחנו רקדנו עם עצמנו, וזה כואב".
חכה, זה עוד כלום לעומת ההתעלמות של ועדות השיפוט. אתה יושב שם ורואה אפס נקודות, ועוד אפס נקודות. אבל גם הפעם אפשר לומר שהופתעת לרעה.
"לא חשבתי שזה יגיע עד כדי התעלמות בוטה ומכוונת וברורה. אחרי תשע נקודות שיפוט כבר חשבתי שנהיה אחרונים בשופטים, ולזה לא ציפיתי. רק בחלק האחרון של השופטים עלינו למקום 12, וזה היה משפיל ומקומם. אחרי שגרמניה נתנה לישראל 8 נקודות, היה אפילו בוז באולם. מה זה מעניין אתכם? זה אפילו לא דוז פואה. קיבלנו 8 נקודות ובוז? עכשיו חברי הוועדה בגרמניה יקבלו נאצות? שם הייתה עוד נקודת שבירה שלנו. עדן לקחה את זה מאוד קשה".
ואז שוב מאפס למאה, בעזרת הקהל.
"תראה. עדן בחורה תחרותית. היא לקחה את הצבעות השיפוט ללב. אתה מרגיש התנכלות שלא קשורה למציאות. היו שנים שאמרנו 'אנטישמיות' אבל חשבנו שאנחנו מגזימים ויוצאים מפרופורציה, מתרצים כישלונות. הפעם זה היה האירוויזיון הכי פוליטי שחוויתי. אבל אז הגיע הקהל וקיבלנו 323 נקודות! עברנו למקום הראשון, גם אם לרגע, והבוז הפך לדוז פואה. מי שהצביעו לעדן זה אנשים באירופה שלא מוסתים על ידי סיפור שקרי, יודעים מה קרה ב-7 באוקטובר וגם רואים ילדה שקוראים לה בוז".
ברגע הניקוד כבר שלפת את סיכת החטופים.
"הרי אסרו עלינו ואני ניסיתי להחזיר אותה אחרי שקיבלנו את הנקודות מהקהל, ידעתי ששם כבר אין סיכון. אז יצא רגע שבו רואים את כולם שמחים ואני מסתכל על המוניטור ומחפש איפה לשים את הסיכה. נפלא".
יש גם תחושת תסכול שעדן לא זכתה?
"אני מודה שאחרי כבר הייתה אכזבה קטנה, כי היינו מקום שני בהימורים. אני לא אוהב את השוויצרי.ת ואת איך שהוא התנהג אלינו אבל מצדיע לאמן, שיר טוב. נאמבר נפלא, מגיע לו. אנחנו היינו לא פחות טובים".
נמו, השוויצרי.ת, אולי הגיע.ה אחרי, באמפתיה של מנצחים?
"לא אמר.ה מילה. הוא היה בחבורת המקובלים ואנחנו לא".
לוריין השוודית לא רצתה להעניק את הגביע לעדן, לו הייתה זוכה.
"זה לא הפליא אותי. שמעתי שהיא היחידה שלא הייתה נחמדה למשלחת הישראלית גם אז. בשנה שעברה נועה קירל הייתה אהובת המשלחות. לעדן היה גורל אחר לגמרי".
מה אתה צופה לעדן גולן מפה והלאה?
"מגיע לה להצליח בגדול בעולם. היא לא פחות טובה מאריאנה גרנדה, אני לא מגזים. זה עניין של ניהול נכון, בחירת שירים וגם מזל. כרגע היא יכולה לשיר באנגלית, עם השנים אולי גם בעברית. אבל היא הפכה להיות גיבורה ישראלית אז מעניין מה יקרה אם היא תוציא שיר בעברית".
