באוקטובר החלה רותם שפי להרגיש לא נוח בעורה. כלומר, בעור של שפיטה, הדמות שיצרה ושבשמלותיה עטורות הפאייטים תמיד חשה הכי בבית בעולם. "מאז שהתחילה המלחמה אני לא רוצה לשמוע ערבית בכלל, למרות שאני דמות שמדברת בערבית", היא מסבירה, "אבל אז מפונים במלונות ביקשו שאבוא. כשהמפיקה שלי אמרה להן, 'אוקיי, אז היא תבוא בתור רותם', אמרו לה, ׳לא, לא, הם ממש יתבאסו אם היא לא תבוא בתור שפיטה׳. ואני עומדת שמה, מול המפונים, כל אחד עם הטראומות שלו, ומתחילה עם המבטא ובא לי להקיא מעצמי קצת, אבל הם שמחו, עד כמה שאפשר לשמוח".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
אולי דווקא קל יותר בתקופה כזו להופיע בתור דמות?
"לי זה יותר קשה. אני עצובה. שפיטה היא אפרית, היא טורבו. כשאני עושה את שפיטה, הכוח שלי זה בחדות. כשאומרים לי משהו ואני מיד יורה תשובה שלא מצפים לה בכלל. כשאת בעצב, לא פשוט לך לעשות את זה".
אני מניחה שהדיסוננס בין מה שאת מרגישה לבין מה שרואים על הבמה מזַמן סיטואציות מורכבות.
"כן. אני זוכרת שדיברתי עם מפונה מהממת, שקיבלה פתאום טלפון ואמרה: ׳אני לא מאמינה, מצאתם אותו!׳ היא מנתקת ומספרת לי בשמחה: ׳מצאו את החתול שלי בעוטף. רא אותו הולך בין הגופות׳, ואני בא לי להקיא, למרות שגם אני אשת חתולים. סימסתי למנהל שלי, ׳אני לא יכולה להכיל את זה. קשה לי׳. ואז עליתי לשיר".
רותם שפי מרגישה שעכשיו הגיע גם הזמן שלה. בימים אלה היא מוציאה סינגל ראשון - "מילה שלי", שאותו כתבה לבתה סול, שהפכה אותה לפני שנתיים לאמא. בלי סלסולים, בלי מוואלים ובלי הקריצה השובבה של מי שהפכה אותה למוכרת בכל בית בישראל. ועדיין, לשפיטה אין כוונה להיכנס לבוידם. "שפיטה לא פרשה", מצהירה שפי, "זו הייתה כותרת מגניבה, ׳רותם שפי קוברת את שפיטה׳, אבל זו לא האמת".
ובכל זאת, איך זה מרגיש להזדהות בתור עצמך ולא בדמות?
״היום זה כבר מרגיש טוב. זה נשמע מוגזם, אבל התרגלתי להיות זו שמפעילה את שפיטה ושכחתי מה זה להיות אני. המקום היחידי שהייתי בו משוחררת וחופשייה זה כשאני שפיטה על הבמה. פתאום אני קולטת שכבן אדם שהיא לא שפיטה אני לא מצחיקה בכלל, חסרת שמחת חיים. משהו שם כיבה אותי״.
מתי התחלת להרגיש שאת רוצה לשחרר קצת את שפיטה?
"בקורונה, שנה אחרי ׳הכוכב הבא׳ שבעקבותיה סוף-סוף הייתה לי שנה מדהימה ומטורפת. עשיתי מלא הופעות, עשיתי כסף בפעם הראשונה בחיים שלי, לא ברמה שקניתי וילה בפיתוח, אבל וואלה, קניתי דירה להשקעה ביחד עם בן הזוג שלי ועם הרבה משכנתה. ואז נגמרה הקורונה והגיע ׳הזמר במסכה׳ ואז נכנסתי להיריון ולאט-לאט הבנתי שבשביל שלא אשנא את הדמות שיצרתי, הדמות שמפרנסת אותי, אני חייבת לעשות עוד דברים. והיום אני עולה לבמה ואוהבת אותה, אפילו שהתקופה מורכבת. אין לי הופעה שאני לא נהנית בה. הייתה לי הופעה מכורה מראש, שאנשים פשוט קמו ויצאו לי מול הפרצוף. צחקתי מזה. שרתי את ׳הלו׳ של הדורס ואמרתי, ׳קדימה לצאת, לא להתבייש, צאו הכל בסדר, תלכו לישון, אני מבינה אתכם, גם אני הייתי יוצאת׳״.
הרגשת שאת משלמת מחיר כרותם כשאת מסורה כל כך לדמות?
״להפך, ככל שעבר הזמן, ככה התחדד לי שבחרתי נכון כשהקפדתי בצורה כל כך קנאית על ההפרדה בינינו. אפילו כשאמרו עליי דברים קשים, החלטתי שאני לא מדברת, לא יוצאת מהדמות".
גם כשאמרו שאת מנכסת את התרבות הערבית, שזה מופע גזעני. הבנת את הביקורות?
"ברור, תמיד. אבל זו המחלה שלנו כבני אדם, כולנו נורא אוהבים להיפגע. את קוראת כתבות שבהן מאשימים אותך בגזענות, מתה להגיב, וצריכה לסתום כי החלטתי שאני סותמת. כל השיח שהיה, אם אני יורדת על ערבים או לא יורדת על ערבים - איפה פיספסתם את הנקודה? אני מרימה לעצמי, אני עושה את זה רק בשביל לבטא את עצמי, זה בכלל לא קשור למגזר! אני זוכרת שהופעתי באוניברסיטה ביום הסטודנט, ובאו מלא ערבים אחר כך להצטלם איתי. לא יודעת אם הם חשבו שאני ערבייה או לא. יאללה, מרחבא. מה אכפת לי?״
אז הביקורות לא חדרו?
״רוב הדברים עברו מעליי, היו דברים שעיצבנו אותי, נגיד כשקבוצת פמיניסטיות השחירה עליי כשעשיתי שיר למצעד הגאווה בסימן נשים. ואת לא יכולה להגיד להן, ׳בנות, אני איתכן, אני אמא של הפמיניסטיות, למה אתן מדברות בצורה כזאת דוחה?׳ וסתמתי. זה לא ששפיטה סתמה, זו אני סתמתי".
"הרופא אומר לי, ׳תקשיבי לי טוב, את נכנסת לניתוח מיידי. אין לך עצם. אם היא נשברת את נכה׳. עברתי השתלת עצם, מסמרים, ברגים, חודשיים בכיסא גלגלים, אחר כך קביים, אחר כך קב אחד, אחר כך מקל. כל הזמן הזה אני בכאבי תופת ואין לי שקל על התחת כי אני לא יכולה לעבוד"
נראה שלהחזיק דמות זה משהו שלא צולח את מבחן הזמן, ראי ערך דודו פארוק.
״לא חושבת שזה אמור לשרוד לנצח ואין פה תחרות של ׳מי החזיק הכי הרבה זמן בתור דמות׳. יש גם כל כך הרבה זמרים וזמרות כביכול 'רגילים', שבתכלס מציגים איזו דמות. זה רק טבעי שיהיה הבדל בין האנשים שאנחנו בבית על הספה לבין מי שאנחנו כשאנחנו על הבמה. דיברתי לא מזמן עם זמר שהוא אחו-שילינג דמות אבל מסרב להודות בזה, וחשבתי לעצמי, בחייאת, תלך גאה עם מי שאתה במקום להתכחש כל כך לדמות שיצרת. זה פתטי בעיניי. בסוף זה מסתכם בזה שאו שאתה עושה מוזיקה טובה, או שלא. זה הכל״.
ועכשיו יש סינגל חדש, על סול.
״לא תיכננתי שזה יהיה השיר הראשון שלי בתור רותם, אבל כשהתחילה המלחמה הבנתי שאין יותר תוכניות. הכל כל כך התערער שאנחנו לא יודעים אם מחר לא יחטפו אותנו מהמיטה, אז בשביל מה לחכות לרגע נכון? לפני כמה זמן דקל, בעלי, שהוא מוזיקאי, טס לטור בארה״ב. נשארתי לבד עם סול בבית, ופתאום נתקפתי חרדה שאתעורר בבוקר והיא לא תהיה במיטה. שאני בכלל לא אשמע שנכנסו בלילה וחטפו לי את הילדה. לקחתי מזרן, נשכבתי לידה, ולקחתי סתם סירופ נגד שיעול שהוא גם מרדים, בשביל קצת שעות שינה״.
וזה לא הופך קל יותר עם הזמן.
״כשהשתחרר סרטון התצפיתניות יומיים לא הצלחתי לאכול. אם לא הייתה לי ילדה בבית להעמיד מולה פנים, כנראה שהייתי שוקעת בדיכאון״.
״אני רוצה לתת לך את מה שלא קיבלתי ולחסוך ממך את מה שמקולל בי״, היא שרה לבתה ב"מילה שלי", על פצעי הילדות שהיא סוחבת. היא נולדה בכרמיאל למורה לספורט ולאיש קבע, הבכורה מבין שלושה. מנישואיו השניים של אביה יש לה אח למחצה בן 15. "על פניו הייתה לי באמת ילדות סבבה לגמרי, כן? לא היינו עניים, אבל כל הזמן הייתי באיזו תחושה שאסור לי לבקש כלום. כשהיינו הולכים למסעדה ביום הולדת למשל, היינו מזמינים מים, כי למה לשלם על שתייה. לא הייתה תחושה של שפע. אני לא רוצה שסול תרגיש את זה. היו לי שנים כלכליות קשות מאוד, ברמה שקיוויתי שייכנס בי רכב ואקבל פיצויים. ואז אמרתי לעצמי, ׳בסוף ייכנס בך ילד בן 16 על טוסטוס גנוב, ותישארי פצועה וענייה׳״.
הפצע האמיתי החל אחרי הטיול הגדול בדרום אמריקה, כשלמדה ברימון. "עברתי לתל-אביב, לדירה מעופשת שהרגשתי בה כמו בארמון, בבוגרשוב, צמוד לבית זונות. גיליתי את זה רק ביום המעבר, כשאחת הזונות יצאה למובילים ואמרה, ׳אתה מפריע לי לעבוד׳. ואז עברתי ניתוח ברגל, לא יכולתי לעבוד ולא היה לי כסף. משם המצב התחיל להידרדר״.
על הבעיה הבריאותית שפי לא ממש הרחיבה בעבר. צימצמה אותה לכדי שורה - ׳גידול שפיר בירך׳. אך זה לא הסתיים שם. ״יש לי נטייה להקטין את זה, למרות שזו אחת הטראומות הכי גדולות שלי״.
איך זה קרה?
"כשהייתי בדרום אמריקה נקעתי את הקרסול. חזרתי לארץ, הגעתי למומחה לכף הרגל. הוא מסתכל, ואומר לי בשיא הזלזול, ׳הכאבים האלה בעיקר בראש שלך׳. הייתי בשוק. יצאתי פגועה עד עמקי נשמתי והגשתי נגדו תלונה. ואז התקשרו מהמרפאה של אותו רופא, ואמרו שהוא רוצה לקבל אותי שוב. חזרתי והוא שלח אותי למיפוי עצמות. אממה? בדיוק גם עפתי מהאופניים ושברתי את יד שמאל. כשהגעתי לאיכילוב, כבר עשו לי מיפוי לכל הגוף. אני יוצאת, והרופא אומר לי, ׳ומה עם הגידול בירך?׳ התחלתי ללכת לביקורות במחלקת אורתופדיה אונקולוגית. והם בשוק, איך אני לא מרגישה כאבים, לא מתלוננת? ב-2012 הרופא אומר לי, ׳את לא צריכה לחזור לפה יותר׳״.
מעודד.
״כן, עד שיום אחד התחילו הכאבים. הרופא אומר לי, ׳תקשיבי לי טוב, את נכנסת לניתוח מיידי. אין לך עצם. אם היא נשברת את נכה׳. עברתי השתלת עצם, מסמרים, ברגים, חודשיים בכיסא גלגלים, אחר כך קביים, אחר כך קב אחד, אחר כך מקל. כל הזמן הזה אני בכאבי תופת ואין לי שקל על התחת כי אני לא יכולה לעבוד. שנה וחצי אחרי הניתוח אמרתי לרופאים שאני לא יכולה לשאת את הכאבים יותר, והם הכניסו אותי לניתוח שני. הכאבים פחתו משמעותית, אבל עדיין כואב לי מאוד. ואני מנסה לחתום אבטלה ולא נותנים לי כלום, והולכת למרפאת כאב, שם הרופאה אומרת לי שיש לי בעיה של רגישות-יתר״.
את מספרת כאן על זלזול שיטתי מצד המערכת.
״כן, למרות שהיו בדרך אנשים מדהימים. גם בביטוח לאומי עברתי השפלה בוועדה הרפואית. באתי על קביים, ולכי תגידי להם, ׳אני לא משקרת, הקביים זה לא פרופס׳״.
לא האמינו לך?
״לא, אבל זה שיט שהרבה אנשים עוברים, אני לא מיוחדת בזה. אני כן מיוחדת בעובדה שהצלחתי לקום מהמקום הכל כך נמוך שהייתי בו בכוחות עצמי. אמרתי לעצמי שאני לא הולכת יותר לא לפיזיותרפיה, לא למרפאת כאב, כלום. רק מוזיקה. ומהרגע שעשיתי את ההחלטה הזו - אני חיה״.
ככה נולדה שפיטה?
״בצילומי הקליפ ל'קארמה פוליס' (הקאבר הראשון של שפיטה מ-2013, עם 2.7 מיליון צפיות ביוטיוב, ר.א) ישבתי בעגלת אלטע-זעכן. זה פריים הזוי, אבל כל הדבר המוחלש הזה הפך לכוח״.
שפיטה הרימה אותך.
״שפיטה זה כוח, אבל לא היא הרימה אותי. אולי עשינו את זה ביחד. כשהיו מראיינים אותי כשפיטה ושואלים על המקל, הייתי אומרת, ׳המקל זה בשביל לתת לך בראש׳. הייתה לי גם הרבה עזרה מאנשים טובים, לא שילמתי לנגנים שלי בכל תקופת החזרות. הייתי קונה להם נשנושים כשאין לי כסף לאוכל. והמזל הכי גדול שלי זה ׳הכוכב הבא׳. אני יודעת שעשיתי להם את העונה, אבל קיבלתי מהם המון בחזרה״.
הכאבים עדיין מלווים אותך היום?
״כל הזמן. יש לי נקודה בירך, שיש בה בורג, שסול מוחצת לפעמים כשהיא נותנת לי חיבוק, זה מקפל אותי״.
אבל לשפיטה לא כואב.
״אין חולשה אצל שפיטה, יש לי כסף, יש לי בריאות, יש לי גברים, יש לי מחזרים, יש לי נדל״ן״.
טוב, בזכותה גם לרותם שפי יש נדל״ן.
(צוחקת): ״נדל"ן מטורף, מה זה״.
אז אנחנו אוהבות אותה.
״היה לך ספק? היא משלנו, אחותי״.
ומה עכשיו?
״עכשיו אני רוצה לעשות מוזיקה מהמקום שלי, האישי, ולהתפתח גם בתור שחקנית. ותכלס, אני חולמת לייצג את ישראל באירוויזיון בתור שפיטה. בחיים זה לא עניין אותי, גם כשעשיתי את 'הכוכב הבא', אבל עכשיו זה מאסט. אני מתה לעלות לבמה בחיוך מעצבן, הכי שמחה ומרימה עם כל ה׳שאט-אפ יורופ, כנסו לי לטיזי׳. מה שאני אעשה להם, אוי ואבוי. חייבת שישנו את הפורמט מ'הכוכב הבא לאירוויזיון', ל׳שפיטה הולכת לתת בראש לאירוויזיון׳. ואז אני אוכל לפרוש סופית, מאושרת וציונית״.
ב-12 ביולי תופיע שפי בדמות שפיטה במועדון הגריי בתל אביב.
