הודיה נח, חרדית בת 28, בוגרת סמינר, שנכון לעכשיו עובדת בחברת ביטוח וגרה עם שתי שותפות בבני-ברק, עדיין לא מצאה את הבאשערט שלה. ביידיש זה "המיועד", אבל הצעירה שמאוד רוצה כבר להקים משפחה, בכלל לא דוברת יידיש. היא חצי עיראקית חצי תימנייה, וזה בעייתי. לא מבחינתה, כמובן, אלא בעיני השדכניות שכבר שמונה שנים מנסות למצוא לה חתן. גם העובדה שהוריה גרושים לא מוסיפה לה נקודת זכות, בלשון המעטה, וכדי להוסיף עוד קצת לקושי, היא גם בתם של בעלי תשובה ולכן לא מוגדרת כחרדית מבטן ומלידה. ככה שלמצוא לה זיווג הגון זה אתגר מיוחד.
כתבות נוספות למנויים:
"זה כמו דירוג אשראי", היא אומרת מבלי למחוק מפניה את החיוך הרחב. "כל סטייה מהתקן מעוררת חשד - אם את רווקה בת 28, כנראה שמשהו לא בסדר אצלך. והלחץ החברתי גדל משנה לשנה. אפילו אנשים בעלי כוונות טובות יכולים לזרוק לך, 'אם באמת היית רוצה להתחתן זה כבר היה קורה', או עצות כמו, 'תפסיקי להיות כזאת בררנית'. ברור שיש גם כאלה ששואלים, 'מתי תביני שאף אחד לא עומד בתור לקחת אותך?' זוועה".
יכול להיות שהיה לך יותר קל למצוא חתן אילולא היית חרדית.
"אני אוהבת להיות חרדית, ואני בוחרת בכך כל יום מחדש, ובעיניי זו זכות, אבל גם במגזר שלנו יש דברים שהם טיפה לא נעימים. אני שומעת גם את מה שהייתי מעדיפה לא לשמוע, אומרת 'בסדר' וממשיכה לצאת לפגישות. יש לי מטרת-על".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כדי להגשים אותה, הצטרפה נח ל'ווארט' (רשת 13) דוקו-ריאליטי שחושף את עולם השידוכים החרדי, בעזרת 'מועצת השדכנים' בניצוחם של יקי רייסנר ושרה פכטר. בפגישתה הראשונה של נח עם פכטר, שהתענגה על גפילטע פיש עם חזרת, הפרצוף המחייך שלה התחלף בכזה המתחנן לשקית הקאה. למרות זאת, השדכנית התחייבה לדאוג לה כאילו הייתה בתה.
למהלך השידוכים יש כללים מדויקים, בדרך כלל הפגישה הראשונה מתקיימת בלובי של בית מלון על שתי כוסות מים. בתום הפגישה השלישית, בני הזוג מחליטים אם יהיה ווארט (ביידיש: מילה) ואם שתי האמהות יזכו לנפץ לרסיסים צלחת - טקס שמסמל הכרזה על אירוסים.
הרווקות והרווקים שמגיעים ל'ווארט', שמשודרת בימי שלישי ברשת 13, רחוקים ת"ק פרסה מגיבורי 'הישרדות' או 'האח הגדול', וזה מה שמאפשר לצופה להתרכז בתהליך המרגש שהם עוברים בניסיון לבנות בית יהודי. נח, דעתנית ומתולתלת, נגעה בי חזק דווקא בשל היותה 'מקרה מיוחד'. תהיתי אם בימים אלה היא מסתובבת ברחובות בני-ברק עם שכפ"ץ. "אני אמיצה, קפצתי למים הכי עמוקים ואני לא מפחדת ממה יגידו ומחיצים של ביקורת", היא אומרת, "העובדה שבורא עולם בחר עבורי להגיע אל האושר בדרך ארוכה ומפותלת, דחפה אותי להכיר את עצמי לעומק. עברתי מסע, החלפתי את שמי הפרטי, למדתי NLP ונולדתי מחדש. אחרי שגיליתי מי ומה אני באמת, אני כבר לא מתביישת לספר שבשמונה שנותיי בשוק השידוכים נפגשתי עם יותר מ-50 בחורים. ואין לי בעיה לספר שבאתי ל'ווארט' לא רק כדי למצוא חתן, אלא גם במטרה להגשים את חלום ילדותי.
"נולדתי בנתניה להורים בעלי תשובה, שלא ארחיב את הדיבור עליהם מתוך התחשבות בפרטיותם. הייתה לנו טלוויזיה בבית, ראינו סרטים. אני זוכרת את עצמי בגיל שמונה מול החדשות, מסתכלת על הכתבים וחושבת איזה כיף להם. ברור שמעולם לא ניסיתי ללכת לשם, אפילו לא העליתי בדעתי שיהיה איזשהו פורמט מכבד שבו אוכל להשתתף, אבל הנה, 'ווארט' הפכה את הדמיון שלי למציאות".
בגיל 13 עקרה המשפחה למושב אליכין ("השקט עושה לי רעש באוזניים וזה פרט חשוב שאני מציינת כבר במפגש הראשון") ושלוש שנים לאחר מכן הוריה התגרשו. "בהתחלה זה היה מאוד לא קל", היא שוקלת הברות, "כשאני מדמיינת בית זה בית שלם, לא בית חסר, אבל אחרי שפיתחתי לעצמי אישיות, קיבלתי את המציאות כמו שהיא. גם כשאתחתן בעזרת השם ואהיה אמא וסבתא, תמיד תישאר לי גיבנת קטנה שאחרים יקראו לה סטיגמה".
בתיכון בית יעקב היא לא נתקלה באפליה עדתית, "מפני שנתניה מאוד מגוונת וססגונית, יש בה המון זרמים וקיבלו אותי כמו שאני. לא יצאתי לשירות לאומי, הרב לא המליץ, ובשנתיים האלה למדתי הוראה בסמינר בבני-ברק וגרתי שם בפנימייה. אחר כך למדתי הוראה בחינוך המיוחד ב'מכללה האקדמית הרצוג' בירושלים וזכיתי לעבוד עם ילדים על הרצף. החזון של כל הבנות היה להתחתן בגיל 18, אצלי זה לא קרה, אז ניצלתי את הזמן כדי להכין את עצמי לחתונה".
איך?
"זה מתחיל במשחקי דמיון, כמו איזה שיר יכניס אותך לחופה. אני, אגב, אשמח לשמוע את 'בואי בשלום' של בן סנוף. לדעתי, במגזר הכללי אין מודעות לתפקיד שתקבלי בעתיד. אצלנו יש שיעור ששמו 'הבית היהודי', שבו למדתי על חינוך ילדים ברוגע ועל כבוד הדדי בין בעל לאישה. רק אצלנו זה קיים".
המפגש הזוגי הראשון שלה התרחש רק בגיל 20. "אף אחד לא הציע קודם. כשחברות שלי התחילו להתחתן, שמחתי ורקדתי, אבל כשהתחיל רצף, עשר חתונות בחצי שנה, התחלתי להילחץ. מה לא בסדר איתי? מתי תורי? רציתי להיות כמו כולן. לקראת סוף הלימודים קיבלתי בפעם הראשונה הצעה, נדמה לי שדרך חברה של אמא שלי, שתמיד הרגיעה אותי ב'כשזה יגיע זה יגיע'. אמא שלי אמרה לי, 'תהיי ממוקדת במה שאת מחפשת, אבל אל תמהרי לדחות סתם', והיא יודעת ששמעתי בקולה. היא שותפה מלאה ל-50 הפגישות בבית המלון שצברתי".
איך הייתה הפעם הראשונה?
"מרגשת ומלחיצה כאחד. עד אז לא יצא לי לדבר עם גברים, ופתאום הוא ישב מולי. הייתי בעננים רק מהמחשבה שסוף-סוף אני כמו כולן. חשבתי שאתחתן איתו, היה לי ברור שאחזור הביתה עם טבעת, הייתי בשיא האופוריה מרוב הרצון להתחתן".
את זוכרת מי היה הבחור?
"בטח שאני זוכרת, הרי בדמיון שלי כבר התחתנתי איתו. חזרתי מהפגישה בתחושה טובה, ואפילו נפגשנו פעם שנייה, שאחריה לא רציתי להתקדם. לפני שמונה שנים רציתי אברך במשרה מלאה, וכשהוא הזכיר את עבודתו בנדל"ן זה קירר אותי. מאז השתניתי מאוד, היום אני רוצה מישהו שגם עובד וגם לומד תורה".
וההוא עדיין מחכה לך?
"לא. כשאת מסיימת שידוך הקשר מתנתק, אין 'נישאר ידידים', אבל חברה סיפרה לי שהוא התחתן. אני מודה שקיבלתי את זה ברגשות מעורבים. מצד אחד, עד היום אני לא חושבת שאנחנו מתאימים; מצד שני, אני יודעת ש'אם זה היה שלי, היינו חוזרים'. התחושה העיקרית הייתה - מתי תורי?"
איך גילית שאת לא מדורגת גבוה?
"למדתי את זה מהשיחות עם השדכניות שמעמידות את הדברים על דיוקם: 'מתוקה שלי, לא נולדת למשפחה חרדית הארד-קור קלאסית'. הלם. זה נכון, אבל אני אשמה בזה? 'חמודה שלי, צריך לחפש לך מישהו כמוך, בעל תשובה'. עוד הלם. אני יכולה להתאים רק לסוג מסוים? פעם ראיתי הצעה מסוימת, בחור שלמד בישיבה אשכנזית והשדכנית אמרה לי חד וחלק שהוא לא ירצה חצי עיראקית חצי תימנייה. אגב, גם אצל תימנים אני לא בשורה הראשונה, מה זה חצי תימנייה? הם רוצים תימנייה שלמה. לפעמים השדכנית אומרת, 'יש לי מישהו, אבל אני לא חושבת שהוא ירצה בת להורים גרושים'. עוד הלם. אני בחרתי שהוריי יתגרשו? גם אני לא רציתי שהם יתגרשו, אבל מישהו שאל אותי? אין לי דם כחול וגם לא עיניים כחולות. אילו נפסלתי בגלל עודף משקל, הייתי עושה דיאטה, אבל במקרה שלי אסור להתעלם מהצד השני של המטבע - אולי דווקא אני, כבת להורים גרושים, אעשה הכל כדי שיהיו לנו חיי נישואים תקינים?"
השיפוטיות הזאת לא קוממה אותך?
"קוממה ועוד איך. אני לא חושבת שהציבור הכללי יודע עד כמה החרדים מחולקים בתוך עצמם. יש חסידים וספרדים ואשכנזים וכמוני, בת לבעלי תשובה. בהתחלה גם אני חשבתי שאני צריכה למצוא מישהו כמוני, מפני שהחרדים לא חיים בערבוביה, אבל היום, כשאני מודעת לערכי ולא מחפשת אישורים חיצוניים, יותר חשובה לי הכימיה עם זה שיושב מולי".
אמרת את זה לשדכניות?
"לא. כדי לא להרגיש שאני פחות רצויה ומקובלת, אמרתי, 'יש אחד למעלה שקובע את הדברים והוא קבע גם את זה'. ביני לבין עצמי גיחכתי. הרי יש לי כל כך הרבה חוץ מהדבר הזה שהוא בלתי הפיך. אני לא יכולה להיוולד מחדש למציאות אחרת".
את הלידה מחדש היא חוותה כשנפרדה משמה המקורי, ספיר. "תמיד אמרתי שהשם שלי יפה, אבל קצת כבד עליי. אם עד גיל 24 לא התחתנתי, אז אולי משנה שם משנה מזל. כיוון שהרב קנייבסקי לא קיבל נשים, שלחתי אליו מישהו שישאל בשמי, וכיוון שהרב הגדול החליף בדרך כלל לשמות מהתנ"ך, הצעתי את השם הודיה. הרב אמר לשליח שהשם ספיר באמת לא מתאים לי ואישר את המהלך. אני מרגישה ששינוי השם שינה את כל המהות שלי. פעם הייתי מאוד מושפעת מאנשים וממה יגידו, והיום אני הרבה יותר מחוברת לעצמי. כל שלב שעברתי בדרך לימד אותי כמה אני שווה. כשהתלבטתי לגבי הסדרה, אמרתי לעצמי, 'הודיה, את מספיק שלמה ובטוחה כדי להגיד את הדעה שלך לעולם. יהיו אנשים שיאהבו את הדעה שלך ויהיו כאלה שלא יאהבו אותה, אבל דין וחשבון את חייבת רק לבורא עולם".
נח מתוודה שפעם היא הייתה מעבירה את החיים שבין הפגישות, ואילו היום הפגישות הן משהו שקורה בין החיים. "לפעמים אני קוראת לפגישות 'להחתים כרטיס', אבל אני משתדלת לעורר בעצמי התלהבות כאילו זו הפעם הראשונה. עד לְבָחור מספר 20, כל מפגש היה אירוע היסטורי שלכבודו קניתי בגדים. כולם אמרו לי, 'זה מישהו חדש, הוא לא יודע מה לבשת אתמול', אבל המשכתי לקנות. אחרי מספר 20 אמרתי, 'קניתי מלא בגדים לכבוד אנשים שהם בכלל לא הכיוון שלי', והפסקתי להשתגע. למפגש אני לובשת משהו אלגנטי, שמכבד את המעמד ואת זה שיושב מולי. אני מתאפרת, לא בהגזמה, ומחפשת סידור לתלתלים. למרות הקושי והכאב אני אומרת 'אולי הפעם זה זה'.
ובאוזני מי את בוכה?
"רק באוזני בורא עולם, מפני שאני מרגישה שהוא תמיד איתי, יד ביד. אני מדברת איתו, לפעמים פותחת סידור ומתפללת. את הוריי אני פחות משתפת מפני שאני לא רוצה לצער אותם".
מתוך 50 הבחורים שעימם היא נפגשה, רק שבעה הגיעו עד לפגישה השלישית והמכרעת. "אני לא רואה לנכון להתקדם אם אני לא מרגישה חיבור, ויש לי אינטואיציות. מהר מאוד אני קולטת אם אני מסוגלת לראות בו בעל, פרטנר לחיים, אבי ילדיי".
איך את מדמיינת אותו?
"אני לא מסתכלת על עדות, אבל אולי יהיה לי לא קל עם גבר אשכנזי מבחינת המנהגים. אני גם לא יודעת באיזו מידה אשכנזי ירצה מישהי שהיא לא אשכנזייה. אולי כדאי שהוא יהיה חצי-חצי מפני שהחצאים משתלבים. אני אוהבת את המראה השחום, ואוכל להירדם בלילה גם עם מי שלא מדגדג את המטר שמונים וחמש. העיקר שיהיה איש טוב. טוב באמת".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.05.24
