1. התחקיר על מירי רגב בתוכנית "המקור" היה עוכר שלווה. קטונתי מלהבין מה פלילי ומה לא, ואני יכול להבין את אלה שמבקרים אנשי אמון שיוצאים עם הקלטות ותכתובות לתקשורת, אבל האמת צריכה להיאמר: מעל לכל, זה היה פשוט מדכא נורא לצפות בתחקיר. ה"רמזור" הזה, האופן המסודר כל כך שבו מצהירים שכבישים ורמזורים בישראל יינתנו לפי צרכים של פריימריז, הדברים שבהם מתעסקים לאחר 7 באוקטובר. זה באמת עוכר שלווה. מה שעוד ביאס זה שהיה ברור שבאקלים המקוטב שבו אנחנו חיים, אי-אפשר יהיה להתנער יחד מהתנהלות כזו, להודיע יחד לכל נבחרי הציבור באשר הם שוואלה, מגיע לנו יותר.
וכמה שזה מאוס לומר, זה באמת לא עניין של ימין או שמאל.
טורים נוספים של חנוך דאום:
תראו מה קורה באמריקה: הימין שם התחפף לגמרי, והמועמד שלהם לנהל את אמריקה הוא נרקיסיסט גמור כטראמפ; והשמאל הפרוגרסיבי הקיצוני הידרדר עם ה-Woke, תנועה שהולכת ומיטרללת, שאם תמשיך לצאת משליטה עשויה לפרק את העולם החופשי הליברלי בכך שתכרות ברית עם האיסלאם הרדיקלי.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
אגב, ראיתי בשבוע שעבר שימוע מצחיק שבו טד קרוז שואל איזו שופטת מדוע אישרה לטרנסית שהואשמה ברצח להיות בכלא נשים. התפתח שם ויכוח שבאמריקה מאוד אוהבים, על מגדר וכל זה, ונזכרתי שלפני 7 באוקטובר גם אני התעניינתי בדיונים כאלה, אבל אני גם חשבתי שהבינה המלאכותית היא הבעיה שלנו וה-ChatGPT הזה ישתלט על העולם. ואז גיליתי שעזתים על אופניים הם כרגע הסכנה שלנו.
2. נחזור, אם כן, לטרלול המקומי: בשבוע שעבר פורסם שטרם ההתקפה, הצבא שלח לנתניהו אזהרות ומכתבים על מה שהאויב מבין כהזדמנות לתקוף אותנו, בגלל הקרע הפנימי שנוצר בישראל. מרגע זה נשמעו טיעונים צפויים משני הצדדים והמחנות, כל צד וראיית המנהרה שלו: במחנה הרל"ביסטי אמרו, הנה ההוכחה, הרי לכם האקדח המעשן: נתניהו הוזהר על ידי הצבא אבל לא הקשיב ודהר עם המהפכה המשפטית. הוא אשם ב-7 באוקטובר. במחנה השני טענו את הטענה הזו: אם הצבא ידע והזהיר את נתניהו על האיום הביטחוני, למה הוא עצמו היה כל כך לא מוכן בשבת השחורה? למה הצבא עשה הדממה בשמחת תורה, למה לא חיכו מסוקים בהיכון לעצור מתקפה?
עכשיו מה שיפה, וזה כמובן לא תקדימי, הוא שאין בכלל סתירה בין הטענות האלה. אין פה פאקינג מחלוקת. המחדל שקרה לנו כה גדול, שאין בכלל ספק שיש שאלות קשות מנשוא גם לצבא וגם לממשלה. בהחלט לא מובן למה ביבי לא לקח ברצינות את האזהרות, ולא פחות תמוה למה הצבא לא נהג בהתאם לאזהרות שלו עצמו.
רק במדינה פסיכופטית ומקוטבת כמו שלנו אנשים יכולים לחשוב שפלישה של אלפי מחבלים ליישובים היא או רק באשמת גורמים בצבא, או רק באשמת הממשלה. ובכן לא. אלה וגם אלה אשמים. אלה וגם אלה צריכים לתת את הדין.
3. יש עוד דיונים לולייניים עם מאפיין דומה. יש כאלה שאומרים שהעובדה שכל העולם נגדנו ובהאג רוצים לזיין לנו את הצורה, היא כישלון הסברתי וישראלי. העובדה שאחרי פוגרום כזה נורא עדיין מאשימים אותנו, נובעת מכך שקרעי סוגר עמדת שידור של איי-פי, בן גביר מדבר על טרנספר ומאי גולן מספרת איך תגרוס כל דוח על המצב בעזה. ממשלה לא אחראית שמפטפטת עצמה לדעת גרמה לנזק בעולם. מהצד השני אומרים, מה פתאום? העולם נגדנו כי העולם נגדנו. גם את מקרי האונס הם הכחישו עד שלא דחפנו להם לפרצוף תצלומים, וגם אז הוצאנו מהם גינוי רפה. אין מה להאשים את הישראלים בכך שהעולם אנטישמי.
ושוב, מה יפה ועצוב ומטורלל? שגם במקרה הזה אין שום סתירה בין הצדדים. מצבנו בעולם גרוע, כי העולם לא אוהב שאנחנו חזקים ונלחמים; אבל הוא היה יכול להיות הרבה פחות גרוע אם בממשלה היו אנשים שעובדים באחריות, ולא חדלי אישים שחושבים על הבייס.
או, קחו את סרטון המילואימניק שקורא לסרב פקודה. אלה אומרים שזו בושה ואלה אומרים, זו בושה? מה עם הסרבנות מהצד השני? ואני שואל שוב: מה הבעיה שלכם, אללי? מה קשה בלהבין שסרבנות מכל צד היא דבר חמור?
4. ויש גם את זה: יש במערכת הביטחונית הסכמה ועדויות לכך שסינוואר החליט לצאת למתקפה בגלל השסע החברתי. הוא אמנם לא צריך סיבות כדי לצאת למתקפה רצחנית על ישראל, אבל מסתמן שהתזמון והאומץ שלו לעשות זאת ב-7 באוקטובר נבע מכך שהרגיש שאנחנו חלשים. ראה אותנו במרָענו והחליט לעשות מעשה.
עכשיו שוב נהיה ויכוח למה היינו חלשים: האם בגלל לוין ורוטמן, שניסו לייצר שינוי שלטוני מרחיק לכת בלי הסכמות רחבות; או בגלל מחאת קפלן ו"אחים לנשק" שעצרו את המדינה ואיימו בסרבנות או אי-התייצבות?
מה הביצה ומה התרנגולת? מצד אחד ראש הממשלה הוא האחראי ועליו היה להרגיע את האווירה בישראל, מצד שני גורמי המחאה לא רצו שישראל תירגע. אז מי אשם? מי התחיל?
5. גם במקרה הזה, זו שאלה שרק במציאות קוטבית כל כך יכולה להישאל בכזו רצינות. הרי מי שמסוגל לצאת מהפוזיציה ומהשבט שאליהם הוא משויך יראה בנקל שהאמת היא ששני הצדדים אשמים בטרלול שהיה בישראל: אלה שניסו להעביר מהפכה משפטית בכוח, ואלה שהשתמשו בהשבתת הצבא כאיום, ושניהם, שלא חדלו למרות שראו שהאירוע מידרדר. סינוואר ראה שהלכנו מכות בינינו והחליט לתקוף. מי אשם בזה שהלכנו מכות? כולנו. כי כולנו הלכנו מכות.
אפשר אולי לדון בשאלה מי יותר אשם. בעיניי למשל תמיד מי שמנהיג את המדינה אחראי יותר מאחרים למה שקורה בה, אבל זה כבר ויכוח מינורי ושולי, מה אחוזי האשמה של כל צד. כי גם במקרה הזה, תנוח דעתכם: יש מספיק אשמה לכולם. שבת שלום.
פורסם לראשונה: 00:00, 31.05.24
