ביצוע: להקת הנח"ל | מילים: יחיאל מוהר | לחן: יוחנן זראי
"הסולו הראשון בקריירה שלי, ולא בשירה אלא בדיבור. קודם נלך קצת אחורה. התגייסתי בן 17 וחצי כי נולדתי ב-28 בדצמבר והתקבלתי ללהקת הנח"ל בשנת 1957, כשחקן ולא כזמר. באודישן שלי ישבו אורי זוהר, חיים טופול, דוד ברגמן ושמואל בונים, שביים. אבל אלה בכלל לא היו התוכניות שלי".
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים:
רצית להיות איש מודיעין.
"חלמתי. מהחמישית למדתי במגמה מזרחנית בתיכון בית הכרם, הראשונה מסוגה בירושלים. באותו מחזור למדו למשל נשיא המדינה רובי ריבלין ושבתי שביט. למדנו 19 שעות בשבוע ערבית, ודיברתי בזמנו די טוב את השפה. זוכר שיום אחד עמדתי לפני הכיתה עם עיתון בשם 'אל-יום' והרציתי על מה שאני קורא בערבית ספרותית. היינו כולנו מוכנים לשירות בענייני מודיעין, אפילו בילינו בדירות בשכונות ערביות במשך שבועיים, כדי להרגיש את הסביבה. בכלל לא כיוונתי להיות אמן. אבל אז קרה מקרה משונה. עליזה רוזן מהמחזור שלי נכנסה לאולם של בחינות הבגרות ואמרה את המשפט שהפיל לי את הגג על הראש: 'התקבלתי ללהקת הנח"ל'. היא הייתה כוכבת גדולה עוד בתיכון".
בום של ממש בפיפטיז.
"ענק. עכשיו, פה אני מודה שכנער הייתי נוהג להתגנב לימק"א, מחכה שאורי זוהר ייצא משם או לפחות שאראה את איתמר כהן, הסולן. בימים האלה להקת הנח"ל הייתה הקאמרי, הבימה והמוזיקה הישראלית יחד. כל הסטנדאפיסטים של אז למשל, התחילו בלהקה. כל השירים שהושמעו ברדיו היו של הנח"ל, המערכונים של הנח"ל - ועליזה רוזן פתאום התקבלה ללהקה, כשאני במגמת מזרחנות?! הרי גם אני שיחקתי בטקסים והייתי כותב שירים יחד עם פטר תובל, חברי האקורדיוניסט. שיחקתי אפילו כיהודה המכבי בהצגה, ובכל זאת בחרתי מודיעין בלחץ של הבית".
כלומר, ההורים לא רצו שתהיה אמן.
"נכון. אמא ואבא לא ראו את כל הסיפור של הופעות והצגות בעין טובה ולחצו עליי לכיוון ההוא. אבל עליזה רוזן הורידה לי את האסימון. הגעתי בריצה לתובל, אמרתי לו, 'אולי גם לנו יש צ'אנס, בוא נלך לבחינות'. עשינו חזרות בבית, על 'לימון לימונרו' ו'עגלה עם סוסה'. עליתי לבמה ונפלתי על המדרגות. איזו בושה... כל להקת הנח"ל וגדוליה ישבו שם, כולל אריק איינשטיין שהיה מחזור לפניי והיה בין הבוחנים. שרתי את שני השירים ואמרתי בגאווה: עכשיו אני הולך על הקטע החזק שלי, משחק - לדקלם בפניכם את הבלדה על שאול, 'בעין דור', שכתב שאול טשרניחובסקי. זו בלדה נפלאה וארוכה מאוד, קטעים על קטעים, ולמדתי את הכל בעל פה. התחלתי בטוח במשפט הראשון, אבל מהר מאוד אורי זוהר עוצר אותי ואומר 'תודה רבה'. הייתי בטוח שלא יקבלו אותי. יצאתי החוצה בהרגשה נוראית".
אבל המכתב המיוחל הגיע.
"עוד באותו שבוע. התקבלתי. באחת החזרות אורי זוהר הביא את השיר 'רוח סתיו'. לא אמר מי כתב, מי הלחין. רק לומדים. אריק היה הסולן בשיר, אני הייתי צריך לשיר את השורה לפי הלחן: 'היי בובה מותק, בואי נרקוד'. אחרי שניסיתי פעמיים, אורי זוהר, אומר לי, 'שמע, תגיד את זה בקריאה, תדקלם. יהיה הרבה יותר חזק ודרמטי'".
אאוץ'.
"אפילו לא נעלבתי. קיבלתי את דבריו".
ביצוע: התרנגולים | מילים: חיים חפר | לחן: סשה ארגוב
"יש לי משפט שאני שומר ואשמור כל ימיי: נעמי פולני הייתה מהפכה. כל הבמאים היו מתרגמים עד אז את המילים כפשוטן, לבמה. כשהגיעה הגברת הזו היא התחילה לעשות איורים על הבמה שמתרגמים בדרכה שלה את השיר. במקום פזמון היא למעשה הציעה ציור. באחת הפעמים נעמי באה לעשות כוריאוגרפיה לנח"ל, וכולנו אמרנו - מסיימים צבא והולכים לנעמי. לא לעשות להקה, אלא ללמוד מנעמי. ככה התחילו התרנגולים ונעמי אמרה יום אחד, 'אני חושבת, יהורם, שאתה יכול לשיר סולו'. לא אשכח לה את זה בחיים, משפט מכונן. היא זו שדאגה לכך שזה יהיה משפט הלכה למעשה".
למעשה הגיעו כל הכוכבים של התקופה לסופר-גרופ.
"כן, גם התחילו להגיע חבר'ה מעוד להקות והיינו נפגשים בבית השריון ביפו, נעמי הייתה מחכה עם בקבוק קוניאק וסורגת לנו קפוצ'ונים. כולנו היינו מאוהבים בה, וכל אחד היה מסתכל על הקפוצ'ון של האחר, לראות אם הפרח המוצמד בבגד שלו אולי מעיד על עדיפות שלה כלפיו. פולי וגברי היו כבר איתי, שייקה הצטרף. 'ערב במסחה' היה השיר הראשון שנעמי נתנה לי כסולן".
ביצוע: התרנגולים | מילים: רפאל אליעז | לחן: סשה ארגוב
"את 'זמר אהבה לים' למדנו עוד כשהייתי מפקד להקת הנח"ל. אני זוכר שאחרי המון שעות ביקשתי לעצור את החזרות ואמרתי, 'נעמי, אנחנו שרים את זה כבר חצי יום, אנחנו יודעים את השיר מצוין'. נעמי ענתה, 'אז מה אם אתם יודעים? אני כל כך אוהבת את השיר הזה והוא יפה ונהדר ואתם שרים יפה, אז מה אכפת לכם שאני נהנית?' גם עם התרנגולים עשינו עוד פזמון ועוד פזמון של השיר, ויום אחד הגיע שחקן מפורסם בשם איצקו רחמימוב מהקאמרי. הוא מסתכל על החזרה ואומר, 'זו ההצגה הכי יפה שראיתי בחיים'. נעמי ענתה לו, 'אל תכניס להם את זה לראש'. אבל איצקו אמר, 'צאו להופיע עם זה כבר'. ככה הגענו לפרמיירה של התרנגולים, שנערכה בתל-אביב. סיימנו לשיר את התוכנית, הקהל עמד על הרגליים וביקש הדרן ולא הניח, אז שרנו את כל התוכנית שוב".
ביצוע: שלישיית גשר הירקון | מילים ולחן: נעמי שמר
"היינו שלושה חברים טובים: אריק איינשטיין, בני אמדורסקי ואנוכי. נהגנו להגיע להופעות זה של זה. אריק למשל כיכב באותם ימים ב'אירמה לה דוס' בתיאטרון הבימה, אני הייתי בקאמרי, בהצגה 'כנרת, כנרת', ובני היה דּוּד מהדודאים עם ישראל גוריון. היינו באים לבלות במועדון עומר כייאם ביפו של שלמה צפריר וזאב ברלינסקי, מבקשים מהם לתת לנו לשבת על המדרגות ולשיר להנאתנו, ככה סתם. שרנו א-קפלה, שירים כמו 'דוגית נוסעת', 'נגן קתרוס', 'ואולי'. קרה דבר מופלא. הקהל התחיל להיכנס, רואה שלישייה שרה א-קפלה, ולא נותן לכוכב המוזמן לעלות לבמה, למרות שאנחנו עוד לא היינו בשיאנו. אמרנו לעצמנו, נלחין שירים ונצא בהופעה גדולה. ההופעה הראשונה הייתה בצפון ובשיר השלישי התחילו לצעוק לנו, 'יאללה-יאללה, תחפפו מפה! מה זה שירי הסוכנות האלה? קחו את הקתרוס ותטבעו על הדוגית!' זה היה ביזיון נורא. אם כל זה לא הספיק, בסוף ההופעה מגיע בחור שנעמד לפני שלושתנו ואומר, 'וואלה, היה חרא'".
"בהתחלה, בהופעות של גשר הירקון, אני ואריק היינו יוצאים לפעמים שנינו מרוב פחד החוצה, להקיא ביחד, מאימת קהל. אנשים היו אומרים לי אז, 'אתה ובני נחמדים לקהל, אבל למה אריק ככה מרים את האף שלו?' הייתי עונה להם, 'אין לכם מושג, אין צנוע ממנו'"
ערב מושלם.
"רצנו מהר לחיים חפר ולדן בן אמוץ ואמרנו, 'תשמעו, אנחנו בצרות'. אז הם ענו, 'יש בחורה אחת בשם נעמי משהו מהצפון, שכותבת עכשיו ללהקות צבאיות והיא מאוד מוצלחת'. אמרנו, 'הלו, איך נמצא את נעמי משהו?'"
נזכיר שגוגל לא היה.
צוחק. "אמרו לנו, 'בעיה שלכם. תמצאו אותה ותנו לה צ'אנס לכתוב לכם'. מצאנו אותה, אבל זו היא שנתנה לנו צ'אנס. נעמי נתנה לנו את 'לילה בחוף אכזיב', 'ספרי איילת אהבים', 'סרנדה לך' ואת 'אהבת פועלי הבניין'. כשאתה מקבל שירים כאלה לתוכנית, מה הסיכוי שתיכשל? חזרנו לבמה ולא היה מישהו שהרהיב עוז לומר איזו מילה שלילית. השיר מצא עצמו בסרט של הבמאי מנחם גולן, שהיה לו מנהג: הוא היה עושה סרט ומברר מה הלהיט הכי גדול שרץ בארץ, כדי לקחת אליו. ככה נכנסה 'רוזה' ל'קזבלן' וככה נכנס 'לילה בחוף אכזיב' לסרט 'דליה והמלאכים'".
ביצוע: שלישיית גשר הירקון | מילים: חיים חפר | לחן: רוז'ה בורז'ואה
ביצוע: שלישיית גשר הירקון | מילים ולחן: נעמי שמר
תסכים איתי שהשירים האלה לא היו עוברים היום. שוביניזם על גבול ההטרדה. 'זה משחק באש'. 'את שווה סימפוניה של שריקות'.
"זה נכון, והדברים האלה הם פועל יוצא של תקופה. בתקופה ההיא זה לא צרם לאף אחד, אבל בתקופה הזו, שלנו, זה נשמע צורם ולא נחמד בכלל. אני מסביר את הטקסטים האלה רק בעניין של אווירה תקופתית. עד שדן אלמגור כתב 'כשהיא אומרת "לא!" - לזה היא מתכוונת!' - לקח לו זמן. גם את השיר הזה של התרנגולים שרו כולם ואני לא זוכר מישהו שקם וצעק באולם איך אתם שרים כזה דבר".
ביצוע: שלישיית גשר הירקון | מילים: עמוס אטינגר | לחן: סשה ארגוב
"זה היה סולו שלי, ולא היו סולואים בשלישיית גשר הירקון בכלל. היום, כשאני מסתכל לאחור, אני אומר זכיתי, כי זה בעצם הסולו היחיד בתוכנית. וזכיתי בשלישייה הרמונית נפלאה".
לימים נוצר נתק בינך לבין אריק איינשטיין. אנשים סברו שהסתכסכתם.
"אז חשבו. נסעתי לחו"ל ללמוד משחק וסיימנו את השלישייה בשנת 1966. אבל היינו חברים נפלאים גם בסיום. נשארה סיטואציה לא ברורה, ונתנו לה פירושים שאינם נכונים. כל אחד מאיתנו התעסק בדברים שלו, בקריירה שלו, וכל אחד הלך למקומות אחרים. הרי היינו חברים אדירים, חמש שנים של קרבה הדוקה, מהנח"ל, דרך גשר הירקון, אני בביתו של אריק, הוא בביתי כל הזמן. ואז החלטתי ללמוד משחק אצל השחקנית ההוליוודית אוטה האגן בניו-יורק. אמריקה וישראל די רחוקות כזכור, לא היו טלפונים צמודים, לא היינו בקשר. כשחזרתי לארץ ל'קזבלן' ואריק כבר היה כוכב עצום, לא חזרנו להיות חברים טובים".
למה בעצם?
"אין לי ממש הסבר למה. אני חזרתי לירושלים, והוא נשאר בתל-אביב על כל המשתמע מכך".
אז למה לא הרמת טלפון? היו.
"אין לי הסברים, לא יודע. שמע, אריק היה האיש הכי צנוע בעולם, וגם הוא לא התקשר, אז נשאר מצב כזה לא ברור. הייתה בינינו גם הבנה בלי מילים לפעמים. בהתחלה, בהופעות של גשר הירקון, היינו יוצאים לפעמים שנינו מרוב פחד החוצה, להקיא ביחד, מאימת קהל. אנשים היו אומרים לי אז, 'אתה ובני נחמדים לקהל, אבל למה אריק ככה מרים את האף שלו?' הייתי עונה להם, 'אין לכם מושג, אין צנוע ממנו. אולי יש לו חזות של מי שבאמת מרים את האף וחושב את עצמו, אבל אל תטעו: האיש מבוהל עד אימה מהקהל ולכן הפנים שלו נראות ככה. הוא פשוט נרגש מכל מפגש כזה עם הקהל'".
2013, אני מרים אליך טלפון, שואל אם תרצה להיפגש עם אריק, לסגור מעגל. שאלתי גם אותו, אמר שאין לו דבר נגדך ושישמח להיפגש. כעבור כמה ימים, אריק נפטר.
"ועניתי לך את אותה התשובה, והקדוש ברוך הוא התערב במפגש ולא נתן לו להתקיים".
מילים: יוסי גמזו | לחן: עממי רוסי
"יוסי גמזו הביא תקליט ברוסית ששם היה הלחן של 'איפה הן הבחורות' ואמר, 'שמעו, זה שיר טוב, אני כותב לו מילים'. הוא כתב את המילים בעצם כמחווה לנשים הישראליות שלחמו במלחמת השחרור. בתוכן שלו יש ביטוי לדברים שקרו אז, אבל נכונים גם לדברים שקרו עכשיו, במלחמה הנוכחית האחרונה".
אדיו קרידה / 1965
לחן יהודי עתיק
"לפני המון שנים למדתי אצל מורה לפיתוח קול שביקש: תשיר לי את השיר הכי פשוט שיש לך בראש. חשבתי על 'אדיו קרידה', והוא אמר לי: מה אתה שר לי אופרה? אמרתי איזו אופרה, זה שיר שאני מכיר מסבתא שלי. המורה הסביר שמדובר ב'לה טרוויאטה' של ג'וזפה ורדי הנודע. לימים, כשעשיתי את הסרט 'מטולדו לירושלים' בשנת 1988, הגעתי למילאנו. ישבתי עם כמה חוקרים והם סיפרו לי שג'וזפה ורדי הסתייע בעבר במשפחה יהודית שנתנה לו כסף, והוא גם היה אוכל אצלם המון. כלומר, בניתי לעצמי סיפור שאולי לא רחוק מהאמת. ורדי הגדול כנראה ישב ושמע רומנסות ספרדיות, זכר את הרומנסה הספציפית בראש, מהבית היהודי, ונתן את השיר לפרימדונה של האופרה 'לה טרוויאטה'. בסרט אני הולך לבית האופרה של מילאנו, כשזמרת אופרה שרה את האריה הזו ומשם אני עובר לרומנסה. זה נשמע מאוד מאוד דומה".
מילים: דן אלמגור | לחן: דובי זלצר
"המחזמר 'קזבלן' יוצא לדרך אבל לפני הכל היה פה מאבק עצום ובלתי נלאה על מי המציא את צירוף המילים הזה, 'כל הכבוד' וכמובן מי באמת כתב את השיר. כנראה שהמשוררים חשו שיש לשיר פוטנציאל אדיר, ולא ויתרו. עמוס אטינגר וחיים חפר היו מצד אחד, דן אלמגור מהצד השני, והוא תבע למעשה את המפיק גיורא גודיק, על שימוש במילים שלו. באתי פעם אפילו להעיד במשפט. בסופו של דבר פסקו בבית המשפט שדן כתב את הטקסט והקרדיט הוא שלו".
הגשמת ב"קזבלן" חלום גדול. תפקיד ראשי שבולט הן במשחק והן ביכולות השירה.
"פתאום ביום אחד מודיעים לי, אתה הולך להיות 'קזבלן'. עזבתי את הלימודים בניו-יורק, עזבתי גם את לימודי הטלוויזיה במקביל אחרי שהוריי הודיעו לי ללמוד גם את זה, כי היו שמועות שתהיה טלוויזיה בארץ".
מילים: עמוס אטינגר | לחן: דובי זלצר
"אני מגיע לאודישן ל'קזבלן' ועמדתי על הבמה, בחושך, יושבים גיורא גודיק, חיים חפר, דן אלמגור, יגאל מוסינזון, יואל זילברג - כל השמות שהכתיבו את חיי התרבות של ארץ ישראל. אני שר את 'יש מקום'. נדלק האור. אני רואה את יואל זילברג עם דמעות בעיניים והוא אומר לי, 'יורמצ'יק, תראה מה שעשית לי'. אלא שגודיק ידע שלא חתמתי על החוזה והוא אומר לזילברג, 'יואל, אתה סתם מצונן', כדי שלא יעלה את המחיר. ואז בא דן שמר, שהיה אמור להיות מנהל ההצגה, ונותן לי דף לקרוא מונולוג. אמרתי להם, 'רגע, שאני אבין, זו בחינה?' ענו לי שכן ואמרתי, 'מישהו פה לקח אחריות בלתי רגילה, אתם יודעים כמה כסף עלה לי להפסיק הכל בארה"ב ולהגיע? מישהו קורא לי רק כי זה אולי? אני לא קורא שום מונולוג, תודה רבה לכם'".
יצא לך הקזבלן.
"ואז קופץ לבמה יואל זילברג, תופס לי את האוזן ואומר, 'תעשה מה שאומרים לך עכשיו, לא תתחרט כל ימי חייך'. אז עשיתי מה שאמר ואני לא מתחרט כל ימי חיי. המתנתי בחוץ הרבה זמן, קוראים לי פנימה. יושבים שם כל האנשים של 'קזבלן'. אני נכנס והולך לפינה של חצי הגורן וגודיק אומר לי, יורמצ'יק, שב באמצע, אתה הולך לשחק את 'קזבלן'".
"קזבלן" העלה אותך למדרגה של הכוכב הכי גדול בישראל.
"אי-אפשר היה ללכת ברחוב. אמרתי לא פעם, ואני מרגיש כמו קסטה חוזרת: זו לעיתים טרדה, זה לעיתים טורח, זה יכול להיות מציק, אבל אני מאוד מפחד מהיום שבו הדברים האלה לא יהיו".
זה גם היה פה חשוב באותם ימים למה שנקרא: הפריפריה.
"קזבלן לא היה עבריין באמת, אבל בגלל עדתו וסגנון דיבורו חשבו כך".
מילים: דן אלמגור | לחן: אפי נצר
"שאלו אותי המון לאורך השנים על מי נכתב השיר, ותמיד עניתי, 'פרי יצירתו של דן אלמגור'. זה לא נכתב על אף אחד ספציפי. השיר הגיע אליי מתוקף פריבילגיה שזכיתי בה אז: אילו שירים לבחור לפסטיבל הזמר והפזמון של 1969. נסעתי לחיפה, לאפי נצר שהלחין את 'בלדה לחובש'. הוא בדיוק עבד עם המקהלה שלו ועשה הפסקה. התחלתי ללמוד את השיר, ניגשה אלינו ילדה יפהפייה, התיישבה ונשענה על הפסנתר. אפי אמר לי, 'זו תהיה פעם זמרת גדולה, שמה ירדנה ארזי'. צדק".
"בלדה לחובש" לא הושמע בחלק מהתחנות בגלל חשש לדמורליזציה בעם.
"אף פעם לא הבנתי למה. השיר הזה גם אחראי לאחד הרגעים הכי מרגשים בחיי. לא היה לי בלקאאוט אף פעם על במה, אבל בהיכל התרבות בתל-אביב התחלתי לשיר את 'בלדה לחובש'. והדלת נפתחה וראיתי את שמחה הולצברג ואחריו קבוצה של אנשים על כיסאות גלגלים נכנסת לאולם, שתקתי עד שהם נכנסו והתחלתי את השיר מחדש. זה היה אירוע מצמית".
מילים (תרגום): תלמה אליגון-רוז | לחן: לאונרדו פאביו
"פאביו היה זמר ארגנטיני גדול. כשעשינו את התקליט 'איפה את אהובה' היה לנו ברור שהשיר עצמו יהיה להיט עצום. הייתה לי מיני-שערורייה עם השיר הזה. אני התעוררתי בוקר אחד והיה כתוב בעיתון בכותרת גדולה: 'יהורם גאון תומך בפת"ח'. כמעט התעלפתי וניגשתי בזהירות לקרוא מה כתוב. מהכתב למדתי שהשיר 'איפה את אהובה' נכתב על ידי תומך נמרץ של הפלסטינים ושל הפת"ח, ובכלל שפאביו הוא תורם גדול לעניין הפלסטיני ומכאן שכספים שבאים כתמלוגים אליו הולכים בעקיפין לפת"ח. המשמעות, בגדול: אני מחבל. לקחתי את זה לכיוון אחר, בכל הופעה לפני השיר סיפרתי מה נכתב בעיתון ואמרתי, 'עכשיו שר לכם המחבל'. ואז הוספתי שאפשר ללמוד משהו על יושרם של עיתונאים שכותבים דבר כזה".
מילים: תלמה אליגון-רוז | לחן: דובי זלצר
"הייתי מיודד עם הבורא של סיירת מטכ"ל, אברהם ארנן, הראשון במפקדיה. היינו יושבים יחד לא מעט. יום אחד הוא אומר לי, 'אני רוצה המנון לסיירת'. עניתי, 'אתה צריך להצמיד לי מישהו שיהיה איתי כדי שיכתוב'. הוא הציע את אברהם בן ארצי, שהיה בעלה של דליה רבין. ישבנו אצלי בבית והתחלנו לעבוד. הוא שזר בתוך כל בית מבצע של סיירת מטכ"ל. בהתחלה אברהם ארנן אסר לבצע את השיר, אבל יום אחד הופענו בהיכל התרבות לחיילי המודיעין וביצענו אותו על במה לראשונה. ההמשך מבחינתי היה בסרט 'מבצע יונתן', שבו שיחקתי".
הכרת את יוני נתניהו ז"ל, ששיחקת בדמותו בסרט.
"אברהם ארנן הפגיש אותי איתו מספר שנים לפני שנפל. אני זוכר שהוא אמר לי אז, 'האיש הזה, יוני נתניהו, יהיה הרמטכ"ל והאיש הזה גם יהיה ראש הממשלה שלנו'. מבצע אנטבה קטע את הדבר. התסריט של הסרט נכתב על סמך תחקירים ועל סמך דברים שיוני אמר, לפי אנשים ששמעו מפיו, בסיירת. לפני הצילומים אמרתי לעצמי, אל תפריע, מה שיוני נתניהו אמר הוא מבחינתך דברי אלוהים חיים, תשחק מינימליסטי. אם הוא במטוס קורא, וחייל שואל אותו במה מדובר והוא עונה אליסטר מקלין, אתה תענה אליסטר מקלין בדיוק כמו שראית את יוני נתניהו מדבר. מבחינתי לא באמת שיחקתי, רק נכנסתי למדים. וכשאתה רואה את הפריצה באנטבה, על המסך היו שם צנחנים אמיתיים".
המיתוס של אנטבה נשבר. אנחנו לא מצליחים להחזיר את החטופים.
"הוא לא בדיוק נשבר לדעתי. ידענו איפה החטופים של אנטבה. פה זה לחפש מחט בערימה של שחת. הם מפוזרים בכל המקום הנורא הזה בין שני מיליון אנשים. לא יודע איך הורים שיש להם בן או בת בעזה חטופים מצליחים לחיות, לנשום. זה הגיהינום בהתגלמותו".
מילים: חיים חפר | לחן: דובי זלצר
"השיר לא נכתב למחזמר 'קזבלן' אלא לסרט הקולנוע שיצא אחרי, לפי בקשת מנחם גולן. כל רוזה שנמצאת בארץ חושבת שזה כתוב עליה. כבר בפעם הראשונה ברדיו הוא שרף את כל הקוצים והיום זה שיר שאני לא יכול להופיע בלעדיו. השם רוזה הוא מעניין בהקשר הזה. אם זו הייתה דליה, למשל, גורלו של השיר היה אחרת לדעתי".
מילים: חיים חפר | לחן: דובי זלצר
"באותה תקופה התחלתי לעשות סרט שקראתי לו 'אני ירושלמי'. הרעיון היה שאני הולך עם מצלמה ברחובות ירושלים ומראה את כל האנשים התימהוניים בעיר. אחרי שהוצאתי את כל הכסף שהיה לי על הסרט, זה שהרווחתי מכל הלהקות - הקרנתי אותו. קם קבלן בשם ברוך אלה ואמר, 'יורם אנחנו אוהבים אותך, אבל זה לא ילך'. באותה תקופה היה נהוג שקבלנים למשל תומכים בסרטים. אחרי התגובה שלו התמוטט לי הגג על הראש".
נפילה.
"או-הו. הזעקתי את חיים חפר ודובי זלצר ואמרתי להם, 'הלפ, אני תקוע', אמרו לי, 'קח בחורה יפה, תטייל איתה בירושלים, תשיר לה שירים ותדחוף את כל החומרים שצילמת בין לבין'. אמרתי, 'אוקיי, אבל מי יכתוב לי את השירים?' אמרו, 'אנחנו'. בשבוע אחד קיבלתי משני המלאכים האלה את 'הנני כאן', את 'אני עושה לי מנגינות' ואת 'השר משה מונטיפיורי'. אלה שירים שכל אחד מהם בטון".
מילים: חיים חפר | לחן: דובי זלצר
"מלחמת יום הכיפורים. אני מופיע עם דובי זלצר במרחבי סיני. מתחילים לעוף לנו על הראש פגזים, אנחנו מתחבאים מתחת לגלגלים של טנק ומתפללים שהוא לא יתחיל לזוז עלינו. היה לנו וואן גדול שקראנו לו 'רוזה' ופעם מצאנו אותו מפורק לשניים, מהפגזים. יום אחד ישבנו על גדות התעלה בתוך הפגזה איומה. לפתע מגיע ג'יפ עם חייל מאובק לגמרי ששואל, 'יש פה אחד זלצר?' דובי נלחץ. אח שלו נלחם בגולן, הוא נהיה לבן. אומר לו החייל, 'חיים חפר שלח אותי, הוא נמצא לא רחוק מכאן וביקש שאעביר לך מילים שכתב כדי שתלחין'. אז לפני הכל דובי נרגע, ניגן קצת, בא אלינו ואמר, 'יש שיר'. אמרתי לצנחנים שסביבנו, 'אם יש לנו שיר, בואו נלמד ביחד'. הרבה שנים אחרי ניגש אליי בחור ומוציא דף מהוה, ועליו אני רואה את המילים של חפר ואת הסימונים של זלצר. אמרתי לו, 'קח את הבית שלי, תן לי את הדף הזה'. הוא עונה לי, 'עשרה בתים כמו שלך, לא נותן לך את הדף'. אם למישהו יש את הדף הזה, שיתקשר".
מילים: חיים חפר | לחן: דובי זלצר
"בדרך כלל נוטים לחשוב שאני שר על אבא שלי, משה דוד גאון, אבל אבי היה מורה ובשיר האב מוכר תבלינים, והוא בעצם אבא של 'סלומוניקו' מהסרט, ראובן בר יותם, והשיר נכתב לצורך הסרט. כשאני מבצע את השיר בהופעות אין פעם אחת שאני לא רואה אנשים בקהל מוחים דמעה".
מילים ולחן: נעמי שמר
"ללכת לנעמי הביתה ולקבל ממנה שיר? זכיתי. כשאני אומר לך שישבתי עם חיים ועם דובי ועם וילנסקי, עם סשה ארגוב, עבורי זו הייתה זכות עצומה הייתה להיות עם הנפילים האלה. הייתי להם לפה. נעמי התקשרה אליי יום אחד וביקשה שאבוא לשמוע את השיר".
יש סברה שהיא כתבה את השורה "ואף על פי שאת פה ואת כל כך יפה, ממך אני בורח כמו ממגפה" - כרמז למחלה שסבלה ממנה.
"כך אמרו אז לא מעטים, אבל אין לזה שום סימוכין. פעם, כשרציתי להודות לנעמי על שיר, התקשרתי לשאול לכתובתה כדי לשלוח פרחים. אמרה לי, 'שלא תעז, אני אלרגית לפרחים'. יומיים אחר כך היא שלחה לי זר מצויר, מיוחד וצבעוני".
מילים (תרגום): אילן גולדהירש | לחן: סטיבן גודמן
"השיר במקור זכה להצלחה בביצוע של ארלו גאת'רי בשנת 1972, ששר על נופי ארצות-הברית. אילן, משורר נפלא, תירגם את המילים ואני מאוד אוהב את השורות 'הייתי בפריז וגם ברומא... אין מקום כמו ארץ ישראל'".
לימים השיר היווה את ההשראה לשם התוכנית 'ארץ נהדרת' בעריכת מולי שגב, ששיחק איתך ב"קרובים קרובים".
"חתיכת מעגל, כן".
מילים ולחן: נעמי שמר
"נעמי שלחה את השיר ליוסי בנאי, שהקליט אותו במקור. יום אחד תלמה אליגון-רוז אמרה לי, 'יהורם, זה שיר נפלא של נעמי שמר. כדאי שתקליט אותו גם אתה, תעשה לו עוד ביצוע'. כך עשיתי וזה נהיה דבר".
נעמי שמר לקחה צד פוליטי ב'על כל אלה' עם השורה 'אל נא תעקור נטוע', בדיוק אחרי השלום עם מצרים.?
"כשביצעתי אותו, לא הייתי במחשבה הזו בכלל. תשמע, קורה דבר מעניין. נעמי שמר כותבת שיר ופתאום מנכסים אותו לכיוון כלשהו, אבל אולי ברגע הזה היא בכלל לא הייתה בדרך שאתם חושבים עליה. 'אל נא תעקור נטוע' הוא משפט מדהים שאני אוהב ולגמרי גם עומד בפני עצמו. אפשר לנכס כל משפט לכל דבר עם מעט תחכום".
מילים ולחן: נעמי שמר
"כבר לפני 40 שנה נעמי תיארה את המחלוקות בארץ שהיא אוהבת, בדרך גאונית של מצבי רוח. היא הצליחה לזקק את המציאות הישראלית, את ההוויה שלנו, בצורה נפלאה ומדויקת".
מילים: מירית שם אור | לחן: צביקה פיק
"את המילים כתבה מירית לפי מכתב של אבשלום פיינברג בשנת 1910, בלדה שכתב. צביקה קרא לי אליו הביתה יום אחד, ואמר, 'הלחנתי שיר, אני רוצה שתשמע ותבצע'. ביקשתי לשמוע בבית, להתרכז בנחת. צביקה אמר לי, 'תקליט את השיר, אתה לא תשמע בבית. אמרתי לו, 'תגיד לי, מה זה פה, אתה רומז על משהו?' הוא אמר לי, 'יהורם, אתה כבר תדע על מה מדובר'. אמרתי לו, 'אני יודע מי זה אבשלום פיינברג'. אז בכל זאת לקחתי את הקסטה ושמעתי את השיר בבית. למחרת צביקה מתקשר ושואל מה המועד של ההקלטה. אמרתי לו, 'תן לחשוב', אבל צביקה התעקש, כפה עליי לבוא ולהקליט, ואני מודה לאלוהים שהוא היה כל כך נחרץ, כי זה אחד השירים הנפלאים ביותר שאני שר".
פורסם לראשונה: 00:00, 31.05.24
