אם תשאלו את קים אור אזולאי מה זה בעיניה להיות ישראלית, היא כנראה תספר על החוויה שעברה במהלך העבודה על הסדרה 'ספין'. "צילמנו במרכז רבין, בין האזעקות. היו שם מלא מג"בניקים, וכשרצנו למקלט פתאום שמענו 'קים אור אזולאי, דנה פרידר, בואו נעשה תמונה'. אחרי עשר דקות יוצאים, אני מוודאת שכל בני המשפחה בסדר וחוזרת לרקוד. ככה זה להיות ישראלי - לעבוד, לרוץ למקלט, לעשות סלפי עם חייל ששומר עליי ולהמשיך לעבוד כאילו לא קרה כלום. להיות ישראלי זה גם לרקוד בחתונה של חברה שאחותה ניצלה מנובה. מאז 7 באוקטובר השמחה שלנו מהולה בעצב, וככה זה יהיה לעולם. אני לא מכירה אף ישראלי שלא השתנה מאז".
גם את?
"ברור, פתאום אני מבינה את הדורות הקודמים שנלחמו במלחמת העצמאות ובלבנון. דווקא הדור שלי, דור המסכים שתמיד ציקצקו עליו, היה הראשון להתגייס. אח שלי, קורן, שבתיכון עשה חיל כמפיק מסיבות, התגייס לפני שנה וחיפש איך להיות יותר ג'ובניק מג'ובניק. משהו קליל, משמונה עד אחת. ב-7 באוקטובר הוא התעורר, הבין שהמדינה שלו בצרה וצעק, 'אני לא מאמין שביזבזתי שנה שלמה ולא תרמתי את חלקי. עכשיו אני מתגייס למשהו יותר חשוב'. זה לא היה כל כך פשוט, בגלל שהוא הצליח להוריד פרופיל על כל מיני שטויות. אבל הוא לא ויתר והתגייס למג"ב, ועכשיו הוא עומד לסיים טירונות".
את לא פוחדת?
"אני מפחדת פחד מוות, ואמא לא ישנה בלילות וכולנו דואגים לו, אבל גם מאוד גאים בו. זה מאוד מרגש. ודווקא אנחנו, הצעירים שכביכול אין להם מה להפסיד, לא ממהרים לברוח מהארץ".
בעבר סיפרת שאת מכוונת להוליווד.
"עכשיו אני חולמת על הוליווד אפילו יותר מתמיד, ואת יודעת למה? בגלל שעכשיו הכי פחות רוצים אותנו שם. בגלל שעכשיו הכי ישימו לי ברקסים והכי יתנכלו לי והכי יחפשו את כל הסיבות למה לא לשים ישראלית יהודייה בפרונט. החלום שלי הוא לעמוד שם עם דגל ישראל, לחבק אותו ולספר שאנחנו המדינה הקטנה, שלאורך ההיסטוריה תמיד ניסו למעוך ולהרוס אותה, וכמו שמעולם זה לא קרה, ככה זה לא יקרה. אילו ידעתי להילחם אולי הייתי עושה את זה, אבל כלי העבודה שלי הם הכישרון, הפה והאופי שלי. אני רוצה להנחות את הטקסים הכי גדולים בעולם, לשגרר את המדינה שלי באהבה ובגאווה. אני רק מקווה שעד שזה יקרה, כבר לא נצטרך לענוד את סיכת החטופים".
השאיפה היא להיות גל גדות השנייה?
"אם אהיה גל גדות השנייה אז מה מיוחד בי? אני לא נראית כמו גל גדות, לא בגובה שלה ולא הייתי מלכת יופי, אבל הייתי רוצה להגיע לממדי ההצלחה שלה. אני שואפת להכי גבוה שיש, אבל בדרך שלי - להביא לשם את קים אור אזולאי, זו שגדלה במשלוש ראשון-בת-ים-חולון, אחת שמכורה למשפחה שלה, שמדברת מהר נורא עם קול צרוד, כאילו מחצו אותה בבלנדר. זאת אני וזה מה שאני מביאה לשולחן. עם חיוך שנותן תקווה. נשבעת לך, חיוך זה דבר מידבק".
הראיון הקודם שלנו, לפני שלוש שנים, התקיים בדירת הוריה, והמפגש עם אמה, רויטל, שנטשה את עבודתה כמנהלת חשבונות כדי להפוך למהדורה הישראלית של קריס ג'נר שממנכ"לת את בתה, הניב כמה פנינים עסיסיות שכפו על עורכי ויקיפדיה להוסיף מידע בערך שנושא את שמה. אמא שלה גילתה לאומה שלארבעת ילדיה היא בחרה שמות שמתחילים באות קו"ף: קורל, קים, קורן וקייל, שגרים בכיף לצד קוקו וקליאו, כלבי פומרניאן ננסיים שפוחדים לרדת לכר הדשא שבחזית ועושים את צרכיהם על חיתולים חד-פעמיים שמכסים את הרצפה. אמה גם חשפה שהרב שהוזמן לבריתה של התינוקת קים, טען שאינו יכול לתת ברכה לתינוקת עם שם לא יהודי וביקש להוסיף לה שם בעברית. על המקום אמרה האם 'אור', ואזולאי מאמינה שזה לא מקרי, שהיא באמת מכניסה אור לחייו של כל מי שפונה אליה בשמה המלא.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות למנויים:
עכשיו אנחנו נפגשות באחד מבתי הקפה הקטנים שלמרגלות מגדל תל-אביבי שבו היא חולקת את חייה עם הכדורסלן יפתח זיו, בן זוגה כבר ארבע שנים. ביולי 2023 הוא עבר לשחק בספרד (ואחר כך עבר לסן-קנטן, בליגת-העל הצרפתית). אזולאי עברה לגור איתו בגרנדה, אחרי שיחרורה מתיאטרון צה"ל, וב-5 באוקטובר, יום חמישי, נחתה בישראל לארבעה ימים בלבד. קוויקי. "בר-מצווה של בני דודים ואזכרה של סבא שלי. התייצבות חובה. היה לי ביד כרטיס ל-10, בחזרה לספרד, ופתאום, בשש וחצי בבוקר, אזעקה. ישנתי בחדר שלי, שהוא הממ"ד, ונכנסתי לחרדה. היינו בטוחים שהמחבלים יגיעו לראשון. כשהגיע מועד הטיסה, הבנתי שאני בדילמה קשה. אמרתי לעצמי, יש את המשפחה שלי ויש את המשפחה שבחרתי, שהיא בן הזוג שלי. איך אשאיר אותו לבד במדינה זרה? טסתי אליו, וזו הייתה החלטה נבונה".
לא פחדתם להיות שם?
"הסתרתי את היותי ישראלית. יפתח ואני דיברנו אנגלית ברחוב. אני לא הכי גאה בזה, אבל לפעמים עדיף להיות חכם ולא צודק. באמצע אוקטובר, כשליפתח היה יום חופש, נסענו לקניון במרכז גרנדה והייתה שם הפגנה מטורפת של פרו-פלסטינים. התחבאנו בחניון, פחדתי לצאת. הרגשתי שהמוני אנשים לא רוצים בנוכחותי, ואמרתי 'אין כמו ישראל'. עם כמה שמסוכן בישראל עדיף להיות כאן, כשכולנו באותו החרא".
חודש אחרי, היא חזרה לארץ. למרות ועל אף המצב, מבצע 'ספין' יוצא לדרך. "כשהודיעו לי שהתקבלתי לא ידעתי איך לאכול את זה".
באיזה מובן?
"בדרך כלל כשהתשובה חיובית, אני צוהלת מאושר, אבל איך אפשר לשמוח כשיש הרוגים, פצועים וחטופים? כשאמרו לנו שהסדרה חייבת לעלות ביולי, עם תחילת האולימפיאדה, הבנתי שזה האסקפיזם שאני צריכה לתת לקהל".
ב'ספין', שמשודרת ב-HOT בידור וזמינה ב-HOT VOD וב-NEXT TV, אזולאי מגלמת את אמילי אמסלם, רקדנית ברייקדאנס משכונת מצוקה ששואפת להיות הבִּי-גירל הישראלית הראשונה שמתחרה על מדליה אולימפית. "לא היה לי מושג בברייקדאנס, אבל אני אוהבת עבודה קשה, תני לי לירוק דם", היא מספרת, "ב'רוקדים עם כוכבים' גיליתי שריקוד הוא תשוקה גדולה בחיים שלי וזו הסיבה שכל כך רציתי להתקבל ל'ספין'. התאמנו כל יום שלוש שעות, כמו ב'רוקדים' רק בהבדל אחד: שם הייתי ארוכה, אלגנטית, נשית וקוקטית וב'ספין' הייתי צריכה להיות גברית כזאת, מגניבה, אקרובטית. בעצם, יש עוד הבדל: את 'ספין' הצלחתי לצלם בלי לשבור רגל".
לאזולאי אין בעיה לדון בהיסטורית הנפילות שלה. כזכור, בנאמבר הראשון שלה היא נפלה על הראש באופן שהותיר את השופטים ואת הצופים המומים. "אני הכי קלאמזי בעולם, שתי רגליים שמאליות, ולמרות הכל סיימתי במקום הרביעי, המכובד", היא מציינת. "עד היום עוצרים אותי ברחוב עם 'את זו שנפלה על הראש?' וכשאני מודה באשמה התגובות נעות בין 'כמה ריחמתי עלייך' לבין 'התגלגלתי מצחוק'. אני שמחה שהצלחתי לשמח אתכם. באמת תודה".
צילומי 'ספין' כפו על אזולאי וזיו פרידה של חודשיים וחצי, אבל אותה זה לא הבהיל. "בימינו, מערכת יחסים בשלט רחוק זה לא כזה קשה. יש טלפון ואפשר לדבר בפייס-טיים ובווידיאו. אני לא באמת מתגעגעת כמו שחסר לי המגע הפיזי, לישון ביחד. אבל כשיש המון רצון ותקשורת טובה, זה עובד. ב'ספין' התחלנו לצלם בחמש לפנות בוקר ויפתח היה פנוי לדבר איתי רק ב-11 בלילה, אז ויתרתי על שעת שינה ושימרתי את הזוגיות שלי והחזקתי אותה חיה, נושמת ובועטת. או קולעת לסל. ברגע של באסה אמרתי לעצמי, פרופורציות, הוא במרחק של ארבע שעות טיסה ממך, זה לא שהוא איננו".
לפני שלוש שנים, כשזיו חתם במכבי תל-אביב, הוא שכר דירה בעיר. "הבאתי שקית, הבאתי תיק, הבאתי מזוודה, וכשהגיע הארון עברתי לגור איתו באופן רשמי. הרגשתי מאוד בשלה לזה. כשאת יוצאת עם גבר שגדול ממך בשבע שנים, זה מוזר להגיד לו 'תגור לבד ותבוא לישון איתי אצל ההורים'. מאז שהתחלנו לצאת, ניהלנו מערכת יחסים מאוד רצינית ובוגרת. מצד אחד, ארבע שנים זה מלא זמן, ומצד שני, אם יפתח הוא האחד, מה זה ארבע שנים? אני רוצה שנהיה 70 שנה ביחד".
עכשיו גם הוא בתל-אביב, בפגרה, אפוף בסימני שאלה. "עדיין לא הוחלט אם הוא יחזור לישראל או יחתום באירופה. כל שנה, כשמתחילה הפגרה, אני אומרת ליפתח שבחיים לא הייתי מסוגלת להיות ספורטאית שמתמודדת עם חוסר ודאות. מצד שני, גם אני לא יודעת מתי יגיע התפקיד הבא שלי, ושנינו לא יודעים לאן המדינה שלנו הולכת".
מה עומק ההבנה שלך בכדורסל?
"אני מבינה הכל, אני יכולה להיות סוכנת. כשהתחלנו לצאת נורא התלהבתי ורציתי לראות גם משחקים שלא קשורים ליפתח, אבל עם הזמן הפכתי להיות כמו אמא שלי - אם זה לא משחק של יפתח אז הוא לא מעניין אותי. אני לא אוהבת את מי שלא אוהב את יפתח, ואני שונאת את מי שעשה לו רע. כשיפתח נבהל מהקנאה שלי, אני מזהירה אותו שזה יחריף כשיהיו לנו ילדים. כשמישהו אומר מילה רעה עליי, היא עוברת לידי, אבל שמישהו יגיד מילה רעה על הילד שלי? צפה תקיפה. המרוקאית הבת-ימית תצא ממני במלוא עוזה".
אתם כבר מדברים על ילדים?
"ברור. אחרי ארבע שנים יש בינינו הסכמה שאנחנו רואים עתיד ביחד, ואנחנו פשוט מחכים לרגע הנכון. חברים צוחקים עלינו שהמריבות שלנו הן כמו של זוג נשוי, ואנחנו באמת זוג נשוי, רק בלי טבעת. היא תגיע בעוד חודש או בעוד שנה, מה זה משנה? רק חכו עם השאלות על ילדים. שוויה-שוויה. אל תשכחו שאני מאוד צעירה".
אמנם צעירה, אבל כבר מציינת יותר מעשור בתעשייה. "תמיד ידעתי שאהיה שחקנית", היא מתנצלת על הקלישאה, "כשהלכתי לפסטיגל אמרתי, זה רק עניין של זמן עד שאני אעמוד על הבמה. כשראיתי את דנה פרידר בסדרות, אמרתי, מעניין כמה זמן לקח לה ללמוד את הטקסט. לא עניין אותי להצטלם עם השחקנים אלא לעבוד לצידם, ואני ממש אסירת תודה ליקום שהיה נחמד אליי וזימן לי דרכים להגשים את החלום. בגיל עשר צילמתי את 'הבנים והבנות' ושנתיים אחרי זה כבר הייתי מחויבת ללו"ז של עבודה".
בשנים הראשונות תיחזקת גם עסק כובעים מצליח. את עדיין שם?
"בתחילת הקורונה הייתי אמורה לטוס לסין לייבא את הקולקציה הבאה והספק אמר לי, 'אל תבואי, אנשים מתים פה ברחוב'. כבר שלוש שנים לא הבאתי ארצה סחורה, ובשביל לייצר קולקציה חדשה צריך המון כסף והמון עבודה. המותג 'קימור' עדיין קיים, אבל אני צריכה למצוא מקום בנפש כדי להתניע מחדש. היום, לכל אחת יש מותג ואילו אני, שהקמתי מותג לפני כולן, כשהייתי בת 14, יודעת עד כמה זה מורכב".
את גם הפכת לאחת מתופעות הרשת הראשונות באינסטגרם הישראלי. את מרגישה שזה תרם להצלחה שלך כשחקנית?
"להפך. עד היום יש נטייה לחשוב שמי שמצליח ברשת הוא לא שחקן. הייתי בין הראשונות ששברו את הסטיגמה הזאת והיום מחפשים רק כוכבי רשת, כי הבינו ששחקן הוא לא רק מי שלמד שלוש שנים ביורם לוינשטיין. אין ספק שזה חשוב ללמוד, זה נותן ידע וניסיון וכלים, אבל גם בלי ללמוד את יכולה להיות מוכשרת עם אינסטינקטים טובים. בתחילת הדרך רבתי עם אנשים כדי לקבל הזמנה לאודישן, וגם כשהתקבלתי נדרשתי להוכיח את עצמי שוב ושוב. רק בשנתיים האחרונות הבינו שזה שאני חזקה ברשת - 600 אלף עוקבים - זה בונוס מדהים. שנים ארוכות רדפתי אחרי פרויקטים כדי להוכיח שאני שחקנית מן המניין שעומדת בשורה אחת עם שחקנים חזקים, ושאני יכולה להחזיק על הכתפיים שלי סרט וסדרה ובו בזמן יכולה להיות סופר-מעניינת ברשתות ולהעלות תוכן. אין סתירה".
את עדיין מעלה תוכן באותה תדירות?
"אני משתדלת להיות נאמנה לעצמי ולא לזייף. אני לא אלרלר על כמה שהעולם יפה כשהוא ממש לא. היום אני הפרזנטורית של 'אמריקן איגל'. בשבוע הבא יעלה הקמפיין שלי ל'נקה 7', אני עובדת עם 'אדידס' ו'ביי מי' ועושה מלא דברים, חמסה".
מתי הרגשת שמקבלים אותך כשחקנית?
"בסרט 'לרוץ על החול' שביים אדר שפרן. הוא בכלל לא רצה לזמן אותי לאודישן, הוא חשב שאושיית רשת לא יכולה להיות שחקנית ועשה אודישנים למלא שחקניות ולא מצא, עד שראה אותי בסדרה 'מנגן ושר' ואמר לסוכנת שלי שהוא מוכן לתת לי צ'אנס. באתי לאודישן, התקבלתי ואדר אמר לי, 'אני חייב להגיד לך שלא כולם רצו אותך, לא כולם האמינו שאת מסוגלת להחזיק סרט'. הייתי בת 19 ועשיתי תפקיד של בת 27 שמנהלת קבוצת כדורגל. גם אדר היה קצת סקפטי, אבל אמר, 'אני מהמר על כל הקופה'. כשהסרט יצא באו אליי בכירים בתעשייה, רני בלייר ואבי נשר, ואמרו לי, 'בואנה, את שחקנית, את מחזיקה מסך'. קיבלתי כמות לא נורמלית של תגובות שחיזקו לי מאוד את הביטחון. אבל אני לא שוכחת שאנחנו חיים בעולם של אישורים, ומי שמתבלבלת מעולם הזוהר, עאלק, עלולה להתמכר לתגובות".
על מה את מתחרטת?
"אבא שלי לימד אותי לא להתחרט על כלום כל עוד זה לא פגע לי בבריאות. אני עדיין בגיל שבו גם אם עשיתי משהו שלא היה נכון לי, אני תמיד יכולה לתקן, מכל נפילה אני יכולה לקום, עוד לא הגעתי לגיל שבו אם את נופלת, יש לך הרבה מה להפסיד. הייתי שמחה אם לאורך הקריירה הייתי פחות משווה את עצמי לאחרות, אבל ההשוואות חישלו אותי והביאו אותי למקום שלם. היום, גם כשאני לא מקבלת דברים, אני חיה באמונה שלמה שמה ששלי שלי. מאז 7 באוקטובר שום דבר כבר לא נראה לי נורא. מי אני שאתלונן? לא איבדתי אף אדם מהמעגל הקרוב, ברוך השם, אבל הגיהינום עדיין כאן. אני קמה בבוקר, עושה ספירת ראשים: אמא, אבא, אחים, אחיות, סבתא וסבא ועוד סבתא ובן זוג, ואם כולם בריאים - זכיתי בלוטו. כל היתר זה בונוס. אני משתדלת לקום כל בוקר עם חיוך והודיה. מי שלא מודה - לא מקבל. אלוהים השאיר אותי כאן כדי שאחייך וארים לאחרים".
בעבר התלוננת שאת לא חיה את גיל הנעורים, שאת לא יכולה להגיד 'לא בא לי'. היום את כבר אומרת?
"כשהייתי במסגרות, תיכון וצבא, זה היה טבעי לרצות יום חופש. בחמש-שש השנים האחרונות לא היה לי אפילו יום אחד של חופש והלוואי שככה זה יהיה תמיד. אני שמחה לעבוד בפול ווליום, שולחת אודישנים בארץ ולחו"ל ונותנת לחיים להוביל אותי. אף פעם לא סיפקתי צהוב, שזה אלף בית בשיווק, וזה מה שהופך את המסע שלי להרבה יותר קשה. אין לי מה לספר על החיים האישיים שלי מעבר למה שבאמת קורה, ואני לא מוכנה שידביקו לי רומן עם איתי לוי, וכתוצאה מזה, אני פחות מעניינת, וזה מחייב אותי לפרויקטים איכותיים ומעניינים. אני לא חושבת שיש מישהו שזה בא לו בקלות. כולם צריכים לעבוד קשה. וזה משתלם. יום אחרי סיום 'רוקדים', קניתי דירה באור-יהודה. בכיתי המון. התרגשתי מזה שהצלחתי לעשות את זה לפני גיל 21. גם זה הישג משמעותי, ברוך השם".
הברוך השם חדש אצלך?
"לא, זה מאמא. ממנה למדתי לנשק מזוזה. ממנה גם למדתי להגיד 'טפו, חמסה, תודה' כשנותנים לי מחמאה. אני יודעת שזה מרגיז, אז בכל פעם שזה נפלט לי, אני אומרת לעצמי, תגידי תודה ותסתמי".
פורסם לראשונה: 00:00, 28.06.24
