עוד לפני שקראתי אפילו מילה אחת מתוך "לוטו, טוטו, קסטות יחזקאל", ספר הביכורים של יערה יעקב, כבר שמעתי שתי דעות מנוגדות לגביו. שני חברים, שני אוהבי ספרות. הראשון ציווה עליי בלהט לקרוא את הספר; השנייה סיפרה שהתחילה לקרוא אותו, ופשוט לא הצליחה להמשיך. "בלתי נסבל", היו מילותיה המדויקות. ספר מעורר מחלוקת, ציינתי לעצמי בסיפוק, מעניין לאיזה מחנה אני עומד להשתייך (ג"נ: יש לי היכרות אישית ממושכת עם יערה, והיא עורכת ב"ידיעות אחרונות").
תגובות סותרות מקוראים הן לא פעם הבטחה לקריאה יוצאת דופן, להרפתקה ספרותית. כמה ספרים פגשתם שמדביקים לעצמם שם של חנות הימורים וקלטות וידיאו? זה בדיוק מה שעושה הספר הזה, שכבר בכותרות שלו מנחה את קוראיו להיכנס לעולם של פנטזיות קטנות, אבסורדיות, ובו בזמן מציאותיות לחלוטין. הכותרת הזאת, שלט הניאון הזה, מנציחים את חלומו של מושא ההתבוננות העיקרי בספר - אביה של הגיבורה והמספרת.
כמו הגיבורה והמספרת של הנובלה, אפשר לתאר את הספר כ"לייט בלומר", כמי שמאחר לפרוח, ביחס לזרם מתמשך של ספרי פרוזה ישראליים שעוסקים ביחסים הסימביוטיים, החונקים והקרובים, בין הורים מהגרים ובנותיהם-בניהם ילידי הארץ. הגיבורה היא הבת הצעירה במשפחה של שלוש אחיות ושני הורים. האחרונים נולדו בעיראק, הגיעו לארץ כפעוטות, אבל חייהם, זהותם, הכאבים והפנטזיות שלהם - דרך עיני המספרת, בתם - לא נפרדו מעולם מזיכרונות ילדותם במעברה, מהיחסים המסובכים עם בני המשפחה שלהם. מהדרמה של חשבונות ישנים, עלבונות, נידויים, פיוסים וחוזר חלילה - עולם משפחתי והיסטורי שהגיבורה בעיקר שומעת עליו, משחזרת אותו, מסבירה אותו מהצד.
הספר מחולק לשני חלקים ראשיים. חלקו הראשון כתוב כדיוקן משפחתי ותקופתי. נקודת המבט הכביכול ילדותית, הכמעט נוסטלגית, ההומוריסטית מרככת או מכניסה את הקוראים בהדרגה לתיאור של עולם משפחתי שגובל באלימות, בהשפלה, במריטת עצבים אינסופית. את החיים שהספר הזה מציג, את סוג היחסים בין הורים לילדים שהוא בוחן, אפשר אולי לתאר במונחים פסיכולוגיים של טראומה או העברה בין-דורית. אבל הספר, רוב הזמן, נצמד לסגנון שמונע קריאה פסיכולוגית ישירה. לטון הומוריסטי, קריקטורי, כמעט וולגרי לפעמים - או אולי פשוט ישיר ובלתי מתחבא. לשיבה כמעט נוסטלגית לילדות בשכונה ישראלית, לא רחוק מתל אביב, בתפר שנות ה-80 וה-90. החלק הזה בספר עומד בסימן ההרפתקה הכושלת של האב. הניסיון שלו להפוך מצבעי, מאיש עבודת כפיים, לבעלים של חנות לסרטי וידיאו. המסגרת העלילתית הזאת מקרבת את הספר גם לעולם של סרטי מתיחות בקולנוע ובטלוויזיה של אותן שנים. זה אולי סוד קסמו של הספר - וגם האופן שבו הוא עשוי להטריד, לעורר אי-נחת, להרחיק קוראים שיעדיפו נגיעה אחרת בחומרים המשפחתיים הרגישים האלה.
החלק השני קופץ קדימה בזמן ובתודעה. הילדה הסקרנית, הבוחנת, היא כבר אישה צעירה, אחרי צבא, שעושה את צעדיה הראשונים לקראת עצמאות: לימודים, מעבר לעיר הגדולה, בחורים, כניסה לעולם העיתונות והמקומונים התל אביבי. המאמץ שלה להתרחק מהבית עומד בסימן המחלה שנוחתת על האב. הפעם האנוכיות שלו, הסירוב להתיישר לפי כל נורמה חברתית ומוסרית, עומדים בסימן התמודדות עם חולשת הגוף, עם הממסד הספרותי, עם כוחות שהאב לא מוכן להכיר.
ההישג הבולט של הספר, בעיניי, מבחינה רגשית וסגנונית, הוא המבט המורכב בדמותו. היכולת להתפעל מכוח החיים של האב, מהאטימות, מחוסר הבושה. מהאדישות המוחלטת כלפי האפשרות למצוא חן בעיני הזולת. המספרת של יעקב מצליחה לראותו, לטוב ולרע, כמין ילד שבעצמו מסרב להתבגר, לקחת אחריות, להתנהג כאיש משפחה. כמי שנגזלה ממנו האפשרות לילדות שלו בימי המעברה, הפרנסה הדחוקה, האחריות המוחצת שהוטלה עליו מגיל צעיר. גם כשהספר נוגע ברגעים המכוערים של האבא, בזיכרונות שלו מרביץ, יורק, מזלזל - הוא משמר געגוע כלפיו.
"לוטו, טוטו, קסטות יחזקאל" הוא ספר ביכורים מובהק. מרגישים בו דחף לספר סיפור שהתבשל ובעבע במשך שנים. מרגישים את המאמץ למצוא את הטון הנכון והפרספקטיבה המתאימה ללכוד את החיים הלא-פשוטים האלה. לא פעם, ובמיוחד בחלקו השני, אפשר לראות את הצורך בעריכה מהודקת וקשוחה יותר שתסלק, כשצריך, את שומן הילדות. את הרגעים שבהם הספר מוותר על הנונשלנטיות הרגישה והמחויכת שלו, לטובת ביטויים קונבנציונליים יותר, מלנכוליים יותר, של כאבי ההתבגרות, המעבר לעיר ותחילת הקרעים והתפרקות המשפחה. אבל קל לסלוח לפגמים האלה במבט רחב. במיוחד כשהספר מצליח לחזור לעצמו, לשילוב בין סדיזם קל ומבט אוהב. יש משהו יפה ומעורר הערכה ביכולת של יעקב להחזיק גם בכאב וגם באהבה. להבין את הפגמים בלי לנסות לייפות או למרק אותם. בימים של שיח פוליטי מקטב ומסית, בנטייה האוטומטית להפוך כל יריב למפלצת, הגישה הספרותית הזאת משמעותית במיוחד.
"לוטו, טוטו, קסטות יחזקאל", יערה יעקב, הוצאה לאור: ידיעות ספרים, 198 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.07.24
