החיים, שיהיו בריאים, לימדו אותי להבחין בין שתי צורות עקרוניות של בני אדם, שרק אחת מהן גרועה יותר מהשנייה.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
טורים קודמים של רענן שקד:
הצורה המקובלת והגרועה פחות היא הבן אדם שמאחר. קבעתם פגישה, מיקום, אתם מגיעים בזמן, מתיישבים, המלצרית שואלת אם להביא לכם משהו ואתם עונים: "אני מחכה פה לעוד מישהו, בסדר?" והיא הולכת, אבל חוזרת כעבור שבע דקות ואתם עדיין לבד, היא כבר רואה לכם את מלוא העריריות, וכעבור עוד עשר דקות הבן אדם מסמס "מחפש חניה", כעבור עוד 12 דקות הוא מופיע, כעבור עוד 30 מילי-שניות בא לכם להוריד לו כאפה, וגם את המאפה שבינתיים הזמנתם כי לא היה לכם נעים מהמלצרית.
אבל האנשים שמאחרים הם רוב הציבור. זה מקובל, זה בסטנדרט, זה נלקח בחשבון וצפוי מראש ולכן, במצטבר, ברמה הלאומית, אני מעריך שנגיע לבחירות 2026 רק ב-2028 או בכל זמן אחר שיהיה נוח לממשלה.
אבל הקבוצה הקטנה והגרועה באמת היא האנשים שהם ההפך: האנשים שמקדימים.
הבן אדם הזה, שבערך 20 דקות – אפילו חצי שעה – לפני הזמן שבו קבעתם, כבר מסמס לכם: "אני כאן, יושב בפנים, תגיע כשאתה יכול".
אבל אני לא יכול! קבענו רק בעוד 20 דקות ובקושי יצאתי מהבית, ומה בכלל באת 20 דקות קודם? אין לך חיים? מי יושב לו סתם ככה לבד על סודה בבית קפה ומלחיץ את האנשים שקבע איתם בהודעות טקסט?
אלה האנשים שמקדימים, והם סוג נבזי ובלתי מתחשב במיוחד של אורגניזם אנושי.
כי הבן אדם בעצם מאותת לך: אני טוב ממך. הגעתי קודם – הרבה קודם – כי אני תמיד, בכל מקרה, לפניך. אני לפני כולם. אני מקדים את זמני, זמנך, הזמן שנקבע. אני כל כך מצטיין, כל כך שולט, עד שאני מסוגל לנצח את הזמן. להגיע לפניו. בקיצור, אני כבר כאן. תבוא כשתוכל, אין לחץ. מלבד הלחץ שהפעלתי עליך כרגע עם הסמס הזה.
עכשיו, תגידו בצדק: האנשים שמקדימים צריכים למות.
אבל לפעמים הם עושים גם את זה.
כי בתוך קבוצת המקדימים, מתקיים (כלומר, כבר לא) תת-זן ייחודי של מקדימים למות. לרוב אלה האנשים שבאמת היו טובים מאיתנו – מקורט קוביין ועד דן תורן, מאיימי וויינהאוס ועד ענבל פרלמוטר. האנשים האלה פשוט הקדימו ללכת, וגם זה חוסר התחשבות; כאילו, מה הלכתם ותקעתם אותנו כאן? כמה קשה כבר לחכות כמו כולם? הייתם חייבים לעקוף בתור?
אלה בדיוק אותם אנשים שמקדימים לצאת מההופעה ולא נשארים להדרן כדי לנצח את העומס והפקקים. כן, החלק הטוב באמת של ההופעה מגיע רק בסוף, אבל הם יוותרו עליו כדי לצאת לפניכם, כי בואו; הם כבר הגיעו לגיל שבו בין לשמוע את יו-2 עושים את One כשכל הקהל על הרגליים לבין לצאת מהחניון לפני שכל הקהל על ההגה – הם מזמן הבינו מה עדיף.
ויש את האנשים שמקדימים לקום בבוקר. הם קראו את "מועדון ה-5 בבוקר" של רובין שארמה והתחילו לקום בארבע – גם ככה קשה להם לישון ובכלל, אלה השעות הכי יפות! הכי שקטות! הם יוצאים לריצה, כל הרחובות שלהם! שינה זה לחלשים – סתם בזבוז זמן שאפשר לעשות איתו משהו מועיל יותר, נניח לרוץ ברחוב ריק.
לרוב, האנשים המקדימים לקום גם יקדימו ללכת לישון. בתשע וחצי בערב הם כבר מתקפלים. עזבו אותם מטלוויזיה, גלידה וחברתכם. הם הולכים לעשות משהו טוב יותר: להקדים.
אלה יהיו לרוב גם האנשים שיקדימו לצאת לחופשה שנתית עם הילדים. כי בואו; ברגע שמתחיל החופש הגדול זה כבר גיהינום, כולם נוסעים, הכל מפוצץ ישראלים! לא; מה שבאמת צריך לעשות זה לנסוע שבוע לפני סוף השנה. שבוע לפני החגים. כן, להוציא את הילדים מהמסגרות – שיירשמו להם חיסורים, למי אכפת, בקורפו הם ילמדו על החיים כל כך הרבה יותר מאשר בכיתה! – ולנסוע לפני כולם.
האנשים שמקדימים תמיד תוקעים אתכם. חשבתם לקחת רגע לעצמכם, עם עצמכם, אבל הבן אדם שהקדים הגיע לפניכם ועכשיו תיאלצו לשבת פה ולדבר איתו. הוא היה הראשון שהגיע, תפס את המקום הכי טוב.
והאנשים המקדימים מקדימים להגיע למשרדי ממשלה ולתפוס תור לפניכם, מקדימים להגיע לאירועים ולחסל את הפינגר פוד הטעים, מקדימים להירשם בטבלת מה-כל-הורה-מביא-למסיבת-סיום ולבחור ב"בקבוק שתייה קלה", מקדימים לעלות למטוס כדי לתפוס את תאי האחסון מעל המושבים, מקדימים לרדת מהר בנמל התעופה כדי להיות ראשונים בביקורת דרכונים, ומקדימים – לעיתים רחוקות מדי לצערי – קנה לוושט.
בגדול, האנשים המקדימים הם בכל מקום – ותמיד לפניכם. זה טוב להקדים, ברור, אבל רק בשביל המקדים; בשביל כל השאר, זה סימן מובהק לאדם שראוי להקדים ולחנוק אותו. למתנשא. לבן אדם יעיל מדי – ואין דבר חברי פחות מבן אדם יעיל מדי. לפעמים המקדימים ירככו אתכם כשיקדימו לקום ממקומם ליד השולחן ולחבק אתכם בזמן שאתם, מיוזעים, מתנצלים על שאיחרתם להם ומיד מתקבעים כנחותים מהם בהיררכיה החברתית. אבל אל תשכחו אף פעם: אתם טובים מהם. אתם הגעתם בזמן – או קצת אחריו – בזמן שהחארות האלה הקדימו, וגם גרמו לכם להרגיש אשמים בקשר לזה.
למה אני בעצם משמיץ כאן קבוצת אוכלוסייה שלמה? או. כי יש גם אנשים שתמיד מקדימים להספיד. למשל כל מי שאי פעם אמרו – ועוד יאמרו – ש"תם עידן נתניהו". לא. עדיין מוקדם מדי. תמיד יהיה מוקדם מדי. עידן נתניהו יימשך עד קץ כל העידנים, ואני אומר את זה בייאוש גדול אבל גם כדי לצאת מקדים; תזכרו שאני הקדמתי לומר את זה.
ויש את מי שממהרים להספיד את ישראל. גם זה מוקדם מדי, היא לא הולכת לשום מקום מלבד לעידן נוסף של נתניהו. ויש שמקדימים לומר שתם עידן אי-השוויון בנטל ושהחרדים יהיו מוכרחים להתגייס עכשיו. מוקדם מדי. ויש מי שהתחייבו שנשמיד את חמאס ושאנחנו כפסע מניצחון מוחלט – וזה היה ממש מוקדם מדי.
אז הנה מה שאני מנסה לומר: אל תהיו מקדימים. עדיף לאחר, אבל באמת, הכי טוב לדייק. אנשים מדויקים הם האנשים הכי טובים בעולם. אלה האנשים שאתם רוצים להתחתן איתם. אבל אם אתם יכולים לבחור, הכי גרוע זה להיות מהמקדימים. ואם בכל זאת הקדמתם, עשו טובה ואל תודיעו לי את זה ובטח אל תסמסו לי שאתם כבר שם. תנו לי להגיע בזמן או קצת אחריו, ותגידו: "גם אני בדיוק עכשיו הגעתי", וכולנו נרגיש טוב עם עצמנו.
מה שכן, אם אתם בכל זאת מהמקדימים, יהיה נחמד אם כשהחשבון יגיע תקדימו להוציא את הכרטיס ולהגיד: "עליי הפעם". כי זה בדיוק מה שאני התכוונתי לעשות, אבל הנה, שוב הקדמתם אותי.
