"בחברת הליקון ראו את רמי ואותי בהופעה בצבא, ורצו להחתים כל אחד ממאיתנו על אלבום סולו. עמדתי להקליט את האלבום הראשון שלי אחרי השירות בלהקה הצבאית של חיל חינוך, בתוספת שנת קבע כסולנית. הלכתי להיבחן למכינה של בית הספר למשחק בית צבי. הרגשתי שחסרה לי נוכחות בימתית, הייתי בת 21, ואמרתי שאם אני כבר מקליטה אלבום, אני רוצה לפני כן להיות קצת על במה כשחקנית, להבין את העולם הזה. כשהגעתי לאודישנים, המנהל, גרי בילו ז"ל, שאל אותי למה אני לא רוצה לבוא ללמוד שלוש שנים משחק באופן רציני, כי הם מאמינים בי כשחקנית".
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד סיפורים מאחורי השירים:
בדיעבד, צדק.
"אמרתי שאני הולכת להקליט אלבום. גרי בא אחריי כשיצאתי ואמר, 'טוב, אנחנו רוצים להציע שתלמדי משחק ובשלוש השנים האלה תעזבי את המוזיקה ואת האלבום ותקדישי את כולך למשחק'. אמרתי לו, 'ממילא אין לי תקציב ללימודים אצלכם, אני אחרי צבא'. לא היה להורים כסף לממן אותי. הוא אמר, 'תקשיבי, גם זו לא תהיה בעיה, יש מלגות, אני לא אקח ממך תקציב עד שתיבחני ואני מאמין שתקבלי את המלגות'. בסוף החלטתי שאני עוזבת את הכל והולכת לבית צבי, ללמוד שלוש שנים משחק. לא יודעת איזה אומץ היה לי לדחות כזה דבר עצום וחלומי".
בהליקון התרגזו?
"הלכו עם ההחלטה שלי. אממה, בשנה השלישית בבית צבי כבר לא עמדתי בהבטחה שלי. בסוף השנה השנייה רמי ואני התחתנו. התחלנו לעבוד על האלבום שלי. רמי היה מחכה באולפני טריטון, אני הייתי מתפלחת מהחזרות בבית צבי ומהשיעורים, ורצה להקליט. ככה זה התחיל".
"'בגידה' הוא השיר הראשון שלי שיצא לרדיו. רוני בראון מנכ"ל הליקון פנה ליעל טבת והשמיע לה קסטה שלי, של סקיצות. זה לא פשוט אצל זמרים אנונימיים להגיע לכותבים הטובים".
רק לך היה את אחד הטובים בבית.
"לא ייאמן. אולי הכי טוב, בעיניי. רמי קיבל מהליקון יד חופשית בעבודה וזו הייתה הפקת השיר היקרה ביותר בישראל עד לאותה שנה. כשעבדנו על 'בגידה' בבית, שמעתי מבחינתי שיר רגיל כזה. ואז הגעתי לאולפן ובפעם הראשונה בחיי נתקלתי בהפקה המוזיקלית המשוגעת שרמי עשה, משהו עוצמתי מאוד. אמרתי לרמי, 'תשיר אתה, אני לא יכולה לשיר על הדבר הבומבסטי הזה. זה נשמע לי גדול מדי, עצום מדי'".
אז זה לא להיט מהסיפורים של טייק אחד ודי.
"לא, איפה... לקח לי שלוש פעמים להגיע לאולפן כדי להבין עם עצמי איך שרים על רקע של כל כך הרבה כלים. באותו זמן עבדנו גם על 'שיר אהובת הספן', וחשבנו שזה צריך להיות השיר הראשון שייצא מהאלבום. כבר הדפיסו את הסינגל על תקליטון, עמדו לשלוח לרדיו, אבל אז ביקשתי לעצור את הכל כי חשבתי שבגלל האופי הבלקני של 'שיר אהובת הספן', עלול להיווצר רושם שאני זמרת שבאה מנישה מסוימת מאוד. אז אמרתי, תעצרו את הרכבת, אני מתחרטת, רוצה להוציא קודם את 'בגידה', והוא יצא ראשון. השיר הפך להיט מיידי והיה סביב חודשיים וחצי בראש המצעד".
אגב, למה ריטה לבד כשם במה, בלי שם המשפחה, בזכות מדונה שזינקה באותן שנים?
"רעיון של רוני. מצוין. כי לא הייתה שום ריטה בסביבה".
"היינו כבר נשואים, רמי ואני, וגרנו בדירה רחוב סוקולוב. רמי הלך פעם לים וחזר חצי חולמני. כשהיה מלחין משהו בראש, העיניים שלו היו משתנות. אז הוא הגיע ואמר, 'טיילתי, ואני חושב שיש לי איזשהו לחן יווני יפה בראש'. ואז הלך לפסנתר ואמר, 'אני חושב שאפנה ליאיר לכתוב מילים'. הם היו חברים מהצבא ויאיר לפיד בדיוק סיים לקרוא את הספר 'ים המוות' של ז'ורז' אמאדו, ובעצם סיפר את העלילה ב'שיר אהובת הספן'. בהקלטה באולפן שרתי כמה פעמים וזה עדיין לא היה באווירה שרצינו. רמי ידע שאני מאוד אוהבת את הסרט 'זורבה היווני' והתחיל לדבר על איך שבסוף, עם כל הכאב, הם קמים ורוקדים ולא שוקעים באבל. ואז הוא התחיל לעשות את התנועות של הריקוד מהסרט, ופתאום בבת אחת הבנתי את השיר, נכנסתי לאולפן ושרתי בטייק אחד".
וככה יצא?
"חכה! הייתה עוד בעיה קטנה. זה אמנם היה טייק ממש טוב, אבל הדיקציה שלי לא הייתה מושלמת לכל האורך ויצא ששומעים - 'יש ניחוח חרא' במקום 'יש ניחוח עראק'. כשיש לך מחשב, כמו היום, אתה יכול למחוק בקלות ולתקן בהקלטה. אז זו הייתה משימה מורכבת. אמרנו, אוקיי, לא נמחק עכשיו את כל הטייק היפה הזה, מה עושים? ראובן שפירא ז"ל, שהיה סאונדמן מטורף, הצליח להדגיש את הסאונד כך שייצא בדיוק 'יש ניחוח עראק'".
"'בגידה' יצא החוצה והפך להיט גדול. גם 'שיר אהובת הספן'. אז קיבלנו פנייה מרשות השידור, שרצו שאגיע להתחרות בקדם אירוויזיון. בהליקון אמרו לנו שזה רעיון טוב, אבל רמי היה בהתחלה נגד, הסביר שהשירים שם בכלל לא בסגנון שלנו. בסופו של דבר אמרנו שניקח את הסגנון שלנו לשם. כשהתחלתי לעבוד על השיר, חשבתי שההברות בשירה הפעם יותר חשובות לי מהמילים עצמן. אמרתי שאשיר את המילים בגדול, שיהיה הרבה אָההה, עם קמץ. כשהגעתי לפזמון היה לי ברור שאני אשיר 'פרועעעעע'... מתמשך כזה. רציתי שתעבור תחושה של תפילה גדולה. שרתי כל כך במלוא גרוני, עד שראובן הסאונדמן אמר שוב ושוב: 'ריטה, את יכולה בבקשה לקחת חצי צעד אחורה?' לאט-לאט נדבקתי לקיר ואמרתי לו, אולי אקטין את השירה? אמר לי, 'לא, בשביל זה את ליד הקיר'".
עם כל הכבוד לשיר, להיט בפני עצמו, הז'קט הצהוב והכתף החשופה נכנסו לפנתיאון.
"הכל התחיל מזה שרוני בראון אמר שניקח מישהי שתעשה כוריאוגרפיה. אבל אחרי שנפגשתי איתה ראיתי שזה רחוק ממני ומהנשמה שלי, ואמרתי לו שאני אעשה את זה. התחלתי לעבוד על הכוריאוגרפיה בבית, ואני שרה כמו בהקלטה. באיזה ערב אני שומעת צלצול בדלת, שני שוטרים: 'גברת, אנחנו צריכים לבדוק משהו. את בסדר, יש פה מישהו איתך?' אני עונה שהכל טוב ואז הם אומרים, 'השכנים חשבו שאולי מכים פה מישהי, בגלל הצעקות'. הסברתי שאני מתאמנת על שיר".
אני מבין שאת הז'קט הצהוב את מדחיקה.
"(צוחקת). בחיפושים אחרי הבגד עשו לי שמלה ורודה שנראתה לא טוב, ואז רפי יעקובסון המהמם עשה לי עוד שמלה, שחור-לבן. אמרתי, 'זה כבר נראה כמו מלצרית'. ואז הוא אמר, 'אני עושה לך שמלה שחורה קטנה קלאסית, כמו אדית פיאף'. זה היה ברגע האחרון, אנחנו נוסעים אליו למדידות, השמלה נהדרת. ואז אני אומרת, 'רגע, אבל אין כתפיות'. הוא אומר, 'זה מאוד יפה ככה'. עניתי, 'לא רוצה, יסתכלו לי על הכתפיים. מרגיש לי עירום. תביא לי משהו, מהר'. פתאום אני רואה ז'קט צהוב תלוי. הוא אומר לי, 'לא, את זה תמי בן עמי לבשה. זה ענק עלייך'. אמרתי שלא נורא, ונסענו".
מתחיל השיר, הז'קט לא מחזיק.
"רגע, אתה מפספס פה שלב חשוב. מתחילה ההקלטה של הקדם, לייב טו טייפ. רמי אומר, 'רגע, נקרעה לי החגורה של הגיטרה'. הפסיקו את הצילומים, קשרו וסידרו. מתחילים את ההקלטה שוב, נכנס לי משהו לעין. הלכנו לחדר איפור, והבמאי בא אליי ואומר, 'תקשיבי ריטה, גם אם התקרה נופלת עלייך עכשיו, את לא עוצרת את ההקלטה'. מתחילה לשיר, הז'קט נופל מצד ימין ואני מרימה את היד וזה שוב נופל. בראש שלי אני אומרת: לא מפסיקה את ההקלטה. יש שם גם קטע שבו אני מתפקעת מצחוק, רק לא ממש שמו לב. אמרתי לעצמי שבטוח נקליט הכל מחדש. אני מסיימת, הבמאי צועק 'תודה רבה', אני אומרת 'מה תודה? הז'קט נפל!' הוא אומר, 'עזבי, היה מעולה'. הם החליפו תפאורה ואני התחלתי לבכות. היום אני מודה לאלוהים שהטייק הזה עבר לשידור. היה שם משהו כל כך תמים וראשוני".
זה היה משהו אחר פתאום בתעשיית המוזיקה של ישראל. למחרת את לא יכולה ללכת ברחוב.
"למחרת שידור הקדם, לפני שאני נוסעת ללימודים בבית צבי, היה טלפון, רמי הרים. אני עוד ישנה. 'יהודית רביץ רוצה לדבר איתך'. אמרתי לו 'מצחיק מאוד'. אומר לי 'לא, יהודית רביץ רוצה לדבר איתך'. זו הייתה שיחה מאוד מרגשת מגיבורת נעורים שלי. יצאתי בבוקר לאוטובוס לבית צבי. אחרי תחנה אחת ירדתי רועדת כולי והתיישבתי על המדרכה - כל האוטובוס היה עליי. מדברים, נוגעים. עולמי השתנה. הייתי בחזרות ובשיעורים, ובחוץ מחכות עדות של מעריצות ומעריצים".
"הייתי תלמידת תיכון ברמת-השרון לקראת סוף י"ב. החליטו שעושים ערב שירי אהבה. המורה תקווה, המחנכת של הכיתה השנייה, אמרה לי: 'יש לי שיר בשבילך', והשמיעה לי את 'הכניסיני תחת כנפך' בגרסת נחמה הנדל. היה לה קול גבוה. התחלתי לעבוד על השיר ולקחתי את 'הכניסיני' למקום הרבה יותר פתוח ותפילתי. בסיום המופע ניגש אליי המחנך שלנו, מנשה בן מאיר, חיבק אותי ואמר לי משפט שלא אשכח בחיים: '20 שנה אני מלמד את 'הכניסיני', וזו הפעם הראשונה שתלמידה מלמדת אותי את השיר הזה'. אגב, הוא לא היה אמור להיכנס לאלבום. כשתלמה אליגון שמעה את הסקיצות שלי, היא שאלה למה 'הכניסיני' לא באלבום. הסברתי לה שכבר הספקתי לשמוע את אסתר עופרים שרה את זה, ואמרתי: אני אחריה לא עושה צחוק. בסוף שיכנעו אותי בכל זאת".
"גרתי אז בבית הוריי ברמת-השרון, הייתי בת 21. שירים כתבתי כבר מגיל שש. אבא היה חולה, מאושפז לא מעט, סבל מכאבי רגליים, מה לא היה לו? המצב הכלכלי היה לא טוב. סדר היום שלי היה לקום מוקדם בבוקר, שלושה אוטובוסים לבית צבי. ב-11 בלילה מסיימת, ולפעמים נוסעת אחרי זה להופיע עם רמי כדי לעזור כלכלית לבית. יום אחד רצתי לאוטובוס הראשון, התיישבתי, הסתכלתי וראיתי את כולם טרודים. שם כתבתי את 'להתעורר אל תוך עוד בוקר', שהיה בהמשך לשיר 'עבד של הזמן'. רמי היה קורא לפעמים את הטקסטים שלי ובחר בו כדי להלחין. השיר פתח את האלבום".
האגדה מספרת שהתלבשת באולפן באופן מיוחד לשיר הזה.
"הייתי בדיוק בחזרה להצגה 'כטוב בעיניכם', שיחקתי בת דוכסית שמתחפשת לגבר, מכנסיים, כובע וקשירה על בית החזה כדי לשטח. ככה הלכתי לאולפן כדי לשיר את 'עבד של הזמן'. הרגשתי שלשירה באולפן תהיה משמעות לאור מה שלבשתי. בהמשך הוזמנו לתוכנית האירוח 'סיבה למסיבה' עם השיר, ישבתי עם הבמאי ואמרתי לו, 'אני רוצה את זה בשני דורות. לאחד תכינו ספה, נביא שעון; והדור השני זו אני, שפשוט כל הזמן רצה'. הוא שואל: 'איפה תרוצי? זה אולפן'. אמרתי שארוץ על המקום. הלכתי לדרום תל-אביב, קניתי כפפה לבנה והדבקתי על כף היד מעין שעון. בהקלטה ביקשתי מרמי לשים תקתוק שעון אמיתי והמבקרים קטלו את זה, אמרו שזה ילדותי. זו אשמתי".
"הטקסט נכתב עליי. הזמינו אותי להשתתף בפסטיגל, היה שם תסריט שבו אני נערת המים שהולכת לבמאי ולמפיק של ההצגה ואומרת להם, 'אני גם רוצה להיות כוכבת'. אהוד מנור כתב את הטקסט, ובכל פעם שהייתי אומרת את המשפט 'אני גם רוצה להיות כוכבת' תקפה אותי מבוכה. הזמנתי את אהוד הביתה כדי לשתף אותו בתחושות. הוא גם כתב את סיפור המחזה. אמרתי לו, אהוד, תשמע, אני לא יכולה לומר את המשפט 'אני גם רוצה להיות כוכבת', והוא ענה, 'אבל למה, את הרי כוכבת'. עניתי: 'המקום הנקי והאמיתי והצלול ביותר שלי הוא פשוט: אני רציתי לשיר'. אהוד אמר, 'אני אכתוב את השיר לפסטיגל עם המשפט הזה. 'ואני רק רציתי לשיר'".
הבנתי שלנפתלי בנט, רה"מ לשעבר, יש קשר מיוחד לשיר.
"בנט סיפר לי פעם שבגיבושים לסיירת הוא התמודד עם סדנת שבי והתעודד בעזרת המילים של 'רגע פרטי'".
"יעקב גלעד הגיע כיועץ אמנותי לאלבום, אחרי שגנזנו אלבום שכבר הוקלט. ערב לפני פגשתי חברה מבית צבי אחרי הרבה זמן, דיברנו על זה שלי יש זוגיות ארוכת שנים, מגיל 16 וחצי, ולה אין, רווקה. כל אחת מדדה את הטוב ואת הרע שבדבר הזה. ואז היא אמרה משהו שנורא שרט לי את הנשמה: 'ריטה, את יודעת, לפעמים, כדי לא ללכת הביתה לבד, אני סתם הולכת עם מישהו בסוף, לוקחת אותו איתי הביתה גם אם הוא לא ממש מוצא חן בעיניי'. לא הבנתי איך היא יכולה. בדיוק למחרת השיחה הזו, בצורה מדהימה, יעקב גלעד בא עם המילים וזה התחבר ישירות לסיפור של חברה שלי, 'פה ושם הופיע גבר/ כמו בתחנת רכבת נידחת'. אמרתי, זהו, אני יכולה להיכנס לדמות הזאת, זה טרי לי. גם אם זו לא אני, אני יודעת בדיוק על מה הטקסט הזה מדבר".
"במשך תקופה קראנו ללחן המרהיב הזה של רמי: סטיבי וונדר, כי הוא היה כתוב בדה-נה-נה-נה-נה במגירה, וחיכה. חשבנו למי לתת את הלחן, התקשרנו לאהוד, הוא הקשיב, ואחרי כמה ימים החזיר טלפון והכתיב לנו את המילים. 'אור כחול כהה/ זה עוטף אותך ברחמים/ צף אתה הוזה/ מרחף בעולמות גבוהים'. בשנייה הראשונה היה ברור שזה טקסט מושלם, שמשתלב עם המוזיקה לעומק. כל כך רוחני, גבוה, מורכב ומלא חמלה ורכות, וכך מביא לתוצאה היפה הזו".
מה אמר אהוד בנאי אחרי ששמע?
"הוא אהב מאוד, אבל הבנתי שאיך שהשיר יצא שיגעו לו את השכל לכתוב עוד טקסטים לאמנים אחרים, כי זה באמת טקסט חד-פעמי".
"סיימנו את החזרות לאלבום 'ימי התום', כדי להיכנס לאולפן ולהקליט ברצף את כל השירים. בערב, בבית, רמי אומר לי, 'אני חושב שחסר שיר שיָּרים קצת את הווליום, את האלבום'. אמרתי לו שלדעתי לא חסר, שהכל מהמם. רמי לא הסכים. היה לו טקסט על הפסנתר והוא ישב להלחין באותו ערב, יצא לו שיר רוק כזה. כמובן ש'בוא' נכנס לאלבום והיו שנים שבהן הייתי פותחת איתו הופעה; בשנים האחרונות אני מסיימת איתו. לימים עברי לידר חידש את השיר ואהבתי מאוד את הגרסה שלו".
"אחרי שיעקב גלעד הגיע עם הטקסטים, הייתי צריכה להכריע בין 'ימי התום' ו'הו רומיאו' של צרויה. שניהם היו מדהימים ויפים, אבל אמרתי: אני רק בת 25, לא יכולה לשיר כל כך הרבה באלבום על פרידות, כשאני בכלל לא חוויתי כזה שיברון לב, אז אקח רק אחד מהם. וזה היה 'ימי התום'. אני כמובן שמחה על 'ימי התום' אבל גם מצטערת על 'הו רומיאו', כמובן שמפרגנת ליהודית תמיר שעשתה ביצוע אלמותי".
"אחרי מה שקרה בקדם עם 'שביל הבריחה' חיזרו אחרינו ברשות השידור, ביקשו שאנסה שוב. אמרתי שלא. יום אחד מגיעים מרשות השידור ואומרים: 'לא נעשה תחרות. זה שלך. רק תבחרי שיר'. רמי היה נגד, אמר לי, 'מאיפה את יודעת שנמצא שיר מתאים?' אני בכל זאת הסכמתי, ומאותו הרגע נכנסתי למצב של לחץ יומיומי. חודשיים לפני אמרתי כבר שאני לא רוצה להשתתף, שייקחו מישהו אחר".
למה?
"הייתי מסויטת, הרגיש לי כמו אחריות כבדה מדי. קיבלנו מאות שירים מיוצרים וככל שחיפשנו, הבנו שאין שם משהו יוצא דופן. ואז הגיע 'שרה ברחובות'. אם תשאל אותי איזה שיר מכל הרפרטואר שלי אני הכי אוהבת, זה השיר הזה. אמרתי: 'אם כבר אני באירוויזיון, אלך על שיר איכותי שנוגע בי בלב, גם אם לא יתאים לאופי של התחרות'. מגיעים לחזרות, אני רואה שהנגנים מזייפים את הנשמה. הטסנו את אלון הלל שיבוא לתופף בעצמו. היה בלגן. בהופעה באירוויזיון זייפתי קצת, כן. הוא סיים במקום ממש לא טוב ונכנסתי לתקופה לא טובה, אבל זכיתי בשיר שאני אוהבת. בהמשך סיפרו לי שהשיר הצליח במועדונים בחו"ל ושהפכתי יקירת קהילות להט"ב ברחבי העולם".
"בפסטיגל של אותה שנה רצו שאתניקס ואני נבצע שיר ביחד. אהוד מנור כתב טקסט נפלא, על זה שהירח והשמש מאוהבים זה בזה אבל לא יכולים להיפגש, סיפור נוגע ללב. נחמה וקליסקי תפרו לחן מעולה. השיר הזה עומד במבחן הזמן ואני מבצעת אותו בשנים האחרונות בהופעות. הקהל צורח את המילים".
"רמי ואני נהגנו באותה תקופה לשחות בבריכת גורדון בתל-אביב. מוני מושונוב היה שוחה גם, והוא אמר, 'תקשיבי, אני חושב שלשלמה יידוב יש שירים מתאימים בשבילך'. קבענו אצל שלמה בדירה והוא השמיע לי כמה שירים שפרט על הגיטרה. הרגשתי שהם פחות מתאימים לי ואמרתי לו, שלמה, הייתי רוצה שתקליט לי את השירים על קסטה, אשמע ברכב ואראה מה מתאים. בדלת, לפני שאני עוזבת, הוא אומר, 'יש לי עוד לחן שכתבתי בגיל צעיר מאוד, כשעליתי לארץ באונייה'. חזרנו, הוא לוקח את הגיטרה ומתחיל לשיר בספרדית את 'ערב כחול עמוק'. אני בהלם מהדבר הזה ואומרת לעצמי, וואו, איך אני משחקת אותה לא מתלהבת כדי שיידוב לא יתחרט? השתמשתי בכל יכולות המשחק כדי להיראות אדישה, ואמרתי לו, 'נשמע מעניין, תוכל להקליט לי?' והוא ענה, 'כן, אשלח לך עם השירים האחרים'. פה יצאתי קצת מהפאסון ואמרתי, 'לשיר הזה אחכה פה, אם תוכל בבקשה להקליט לי עכשיו'. יצאתי עם הקסטה, פניתי למאיר אריאל. הוא כתב את הטקסט. הבתים היו מסובכים, אבל הפזמון ישב הכי טוב שיש על הלחן".
דוגמה?
"כשאומרים בעדה הפרסית שלנו "מותי תחתיך", זה נחשב מאוד אוהב. הרגשתי שמאיר מצא את התרגום הנכון בעברית לדבר הזה עם 'בא לי בזאת הפעם ליפול על חרב, למות עליך'. אבל הבתים עדיין היו מורכבים ולא התאימו ללחן. דיברתי עם יידוב, ומאיר אמר, 'אני אדבר עם שלמה ונסדר את זה'. למחרת קיבלתי טקסט אחר, מנקודת מבטו של גבר. מאיר הסביר: 'זה מה שיידוב ביקש'. התקשרתי ליידוב ואמרתי, 'תגיד, אתה סומך עליי? תן לי את השליטה על הטקסט, מבטיחה שאהפוך את השיר לקלאסיקה'. הגעתי למאיר והתחלנו לעבוד על שינויים".
שם זה נגמר?
"רק התחיל. תשע פעמים חזרתי אליו לתיקונים, ובפעם העשירית עם עציץ גדול כדי שלא יירה בי. אחרי הפגישה הזו הוא שלח לי בפקס את הטקסט האחרון של 'ערב כחול עמוק'. לפני שיצא האלבום 'אהבה גדולה' חשבנו ששירים אחרים יהיו להיטים גדולים, ואפילו הצטלמתי ל'מבט לחדשות' עם שירים אחרים, אבל אנשים הגיעו לחנויות כי רצו את 'ערב כחול עמוק'. לפני כמה שנים, בפארק, יהודה עדר פוגש אותי ואומר לי, "על הבמה אני לא יכול לספר את זה, אבל לך כן: מאיר אריאל היה אומר, 'אני נפגש עם ריטה לא בגלל הטקסטים - אלא בזכות הריח'".
"כשהקלטתי את השיר ראיתי בעיני רוחי אישה במדבר שנושאת כד על הראש וכל הזמן הולכת והולכת. עכשיו הגיע התור של הקליפ. נפגשנו עם הבמאי יריב גבר, השמענו לו את האלבום ואמרנו: אתה מחליט איזה שיר להוציא לקליפ. יריב חזר ואמר שבחר את 'ציפור זרה', שיר שלא ייעדנו בכלל כסינגל, לא חשבנו שיהיה להיט. נתנו לו יד חופשית גם לתקציב ונבנה ממש אולפן שלם סביב הקליפ, עם מבנה עולה ויורד שיכול לשאת רקדנים. זה עלה אז כמה עשרות אלפי דולרים, מחיר מטורף לתקופה. לצערי, הגעתי ליום הצילומים עם חום גבוה ואי-אפשר היה לדחות. אחרי העריכה הראשונה נפלתי מהרגליים, זה באמת היה מדהים. הקליפ זכה בפרס של MTV".
"אני יודעת שזה שיר ציני, אבל החלטתי לקחת אותו למקום אחר, להסיר את הציניות, יותר ללכת להודיה. אחרי שהשיר יצא אירחתי את שלמה בר בהופעה בסיבוב".
"גל אוחובסקי ואיתן פוקס פנו אליי לביצוע שיר נושא לסרט 'שירת הסירנה', שבו שיחק יאיר לפיד. היה לנו את הפזמון שכתבה מירי פייגנבוים, אבל הבתים לא היו קשורים, לא התאימו. רמי הלחין את השיר ובראש שלי נשאר רק הפזמון, שהיה מצוין בעיניי. אמרתי לו, 'בוא נחפש מישהו שיכתוב בתים לפזמון'. פנינו לאיתן גלס, ואמרתי לו, 'תן לי בבקשה סצנות שיכולות לקרות ברחוב, כאילו מישהו שהולך ורואה כל מיני דברים'. והוא הצליח".
"באחד החיפושים בביתו של מאיר אריאל מצאתי טקסט בתוך מחברת, 'בביתך הנעול שתבנה על הים/ עם קירות אדומים ותקרה לבנה'. אמרתי לו שאני לוקחת. שיניתי את זה ל'בביתי הנעול שאבנה על הים... וכו'', מנקודת מבט של אישה. הנחתי יפה על הפסנתר של רמי כדי שבשנייה שהוא מתיישב יראה את המילים, ובכל פעם מחדש הייתי מסדרת לו את הטקסט, עד שיום אחד הוא הלחין. התקשרתי למאיר, אמרתי לו, 'יש שיר', והוא ענה: 'אני חייב לספר לך משהו. זה לא טקסט שלי, זה של שלום חנוך. הוא כתב את זה בגיל צעיר. תצטרכי לשאול אותו'".
צודק.
"מתקשרת לשלום, הוא אומר, 'ריטה, אני יודע במה מדובר אבל אני לא עומד מאחורי הטקסט הזה ואני מצטער - תצטרכי לוותר על השיר'. עובר יום, עוברים יומיים, ואחרי כמה ימים הבנתי שאני לא יכולה לוותר. התקשרתי לשלום ואמרתי, 'אני באה לקפה'. הוא ענה, 'את מוזמנת תמיד, אבל אם זה בעניין השיר, תדעי שזה מראש לא'. אמרתי ברוב חוצפתי, 'אוקיי, אבל אני באה עם נאור דיין הגיטריסט ומה אכפת לך, תקבל גרסה אישית מקסימום'. שתינו קפה ואני אומרת לו, 'אוקיי שלום, אני יכולה לשיר לך את השיר?' והוא אומר, 'כן, אבל כדי שלא תיעלבי תדעי מראש שזה לא. לשיר את מוזמנת כמובן'. אמרתי אוקיי. נאור מנגן, אני שרה ובסוף שלום קם, חיבק אותי ואמר, 'תתחדשי, יש לך שיר מדהים'. החלטנו באולפן שמבצעים אותו פסנתר ושירה ביחד לייב טו טייפ. ושלום אהב".
"בדיוק סיימתי צבא והיה משבר בין רמי לביני. היינו זוג כבר שנים, מאז שהוא היה בן 16 וחצי, אני 17 וחצי. ואז החלטנו שאנחנו עושים הפסקה. אני הרגשתי שרמי בסוג של משבר, לא ידעתי איזה בדיוק. אולי עם עצמו, אולי בזוגיות. בסופו של דבר אני פירשתי את המשבר שלו כקושי בזוגיות שלנו. יום אחד באותה תקופה ישבנו יחד איפשהו, ואמרתי לרמי, יכול להיות שצריך לגמור, או לעשות הפסקה ולבחון את האהבה".
דרמטי.
"הייתה לנו אהבה נהדרת. רציתי לתת לרמי את החופש שאם הוא רוצה לסיים את הכל, שיידע שזה בסדר. כדי שאהיה מספיק נחושה לומר לו את הדברים, החזקתי את הידיים חזק מתחת לשולחן וממש עם הציפורניים שרטתי את עצמי, כדי להיראות מבחוץ חזקה. החלטנו שאנחנו עושים כמה ימים הפסקה, הייתה לי חברה שגרה בפריז, התקשרתי ושאלתי אם אני יכולה לבוא. קניתי כרטיס לחודש, ונסעתי. כשאומרים לפעמים שאפשר למות מאהבה, זו הייתה התחושה".
כלומר?
"רזיתי שלושה קילו בשלושה הימים של ההפסקה. לפני שטסתי לצרפת רמי בא לישון אצלנו בבית, הרי גרתי עם ההורים עד ערב החתונה. הוא ישן בסלון כדי לקחת אותי לשדה התעופה, אני בחדר שלי. אני זוכרת שהרחתי את הקיום שלו בסלון. אחרי שלושה ימים רמי מדבר איתי ואומר, 'אני עובר משבר, בואי נחזור. אוהב אותך'. שנה אחרי כתבתי את השיר, על בסיס הזיכרון הזה, של שלושה ימים.".
"שלמה סיפר שהוקלט בתחילה כנעימה אינסטרומנטלית, ואז הוא חשב שזה צריך להיות שיר, והתקשרו אליי. נתנו לי להקשיב, בדיוק הייתי בהצגות בצפון. אמרתי שאין לי הרבה זמן, אז אבוא להקליט במהירות האפשרית ואז אמשיך לצפון. לא ידעתי אם השיר מתאים לי, כי לא שמעתי במדויק. אנחנו באולפן, לואי להב מסובב מיקרופונים ואני אומרת: 'רגע, מה אתה כבר מסדר, רק ניסיון?' והוא אומר, 'לא משנה, סתם, שיהיה'. המנגינה הייתה בסולם אחר ונמוך משלי. בהקלטות שלמה לא הפסיק להצחיק אותי, הוא ממש יודע לעשות את זה, ויצא שהצחוק שלי נשאר בהקלטה של השיר. יצאתי מהאולפן, דיברתי עם לואי למחרת ואמרתי, 'שמע, זה שיר טוב, מתי לבוא להקליט שירה?' לואי ענה: 'כבר הקלטנו אתמול, לא? ככה זה יישאר'. ו'שניים' הפך לשיר השנה".
"רמי ואני היינו בחופשה בתאילנד. שכרנו מקום שהיה מאוד קרוב למים. יש את הלילות האלה שלא נרדמים בהם. רמי כבר ישן, אני יצאתי החוצה, רחש הגלים היה באוויר ושמעתי כאילו הם לוחשים לי: 'תפתח חלון, תפתח חלון, תפתח חלון...' חשבתי שאני חייבת לכתוב את זה כי לא אזכור למחרת בבוקר, אבל איך אני מוציאה דף ועט בלי שרמי יתעורר? כי אם הוא יתעורר, נדבר על משהו אחר וזה ייעלם לי. הלכתי על קצות האצבעות, מצאתי במגירה את הדפים של המלון, חזרתי לים וכתבתי בחושך מוחלט: 'תפתח חלון, אהוב ליבי'. משם כל הטקסט זרם לשיר בכמה דקות. היו למילים גם שורשים בהתנהלות של רמי ושלי. יש לי סוג של קלאוסטרופוביה מילדות, תמיד חייבת שחלון יהיה פתוח. חזרתי אחרי הכתיבה בלי להעיר את רמי, בבוקר הקראתי לו את המילים והוא אמר: 'את כבר יודעת שזה שיר'".
השיר התעכב לא מעט באולפן.
"'תפתח חלון' היה שיר שהלידה שלו בשבילי כמבצעת הייתה מפרכת, ככל שהמילים יצאו בקלות. לפני כל שיר חדש אני מתרגשת, לוקח לי זמן להכניס אותו למקום הנכון בצינורות של הקול והשירה, זמן להיכרות אמיתית עם השיר כדי להפוך אותו לשלי. לפני העבודה על 'תפתח חלון' התרגשתי ברמה אחרת וממש באותו יום הפכתי חולה, דלקת גרון. היינו צריכים לדחות את כל ההקלטות בשבועיים. אחרי שבועיים חזרתי לאולפן עם לואי. הייתי שעות על שעות בתוך החדר בלי לצאת. שמונה שעות שרתי את 'תפתח חלון' מהתחלה ועד הסוף. באיזשהו רגע לואי אמר לי 'די, בואי'. לא הצלחתי לפתוח את הידית של הדלת באולפן. נשכבתי על הרצפה, מרוקנת מאנרגיות. תמיד הייתי חיילת עד הסוף, ורק כשהיו אומרים זהו, סיימנו, הייתי נותנת לעצמי להתרסק. זה קרה הרבה מאוד פעמים, לצערי".
"הטקסט של צרויה להב הדהים אותי במשמעויות שלו. כן, אני נראית עדינה ושברירית ואת הכנפיים אסור ללכלך, אבל אני לא נשברת בקלות, בטח לא מהר, ומהבוץ אני מוציאה את הזכוכיות המנצנצות בעבודת פרך. זה כל כך התאים למקום הנשי האמיתי שלי".
איך?
"איכשהו נראה שהכל נורא הגיע לי בקלות, אבל עבדתי מאוד קשה. החיים אצלי הם כמו לאלף נמר, כי הנמר אוכל אותך מכל כיוון אפשרי".
"מחכֶּה, עם סגול בבקשה. המשמעות של השיר היא לא שאני מחכה למשהו, אלא שמה שייפתח לנו מחכֶּה, משהו ייגע בנו וזה יבוא".
השורד איתי רגב סיפר שהוא ועומר שם טוב שרו בשבי את השיר כדי להתעודד. מה הסיפור מאחורי הטקסט שכתבת?
"נסעתי בתל-אביב, בחורף, וברמזור הסתכלתי על האנשים מסביבי: כולם נראו לי טרודים מאוד. היה בי איזה רצון לפתוח את החלון ולצעוק להם 'הלו, הכל יהיה בסדר!' רציתי להרים אותם. יש לי תמיד מחברת בתוך התיק, תמיד, ואני מקווה שהמשטרה לא תבוא לאסור אותי עכשיו אבל יד אחת כתבה את 'מחכה' בלי שאראה בכלל את המילים והיד השנייה הייתה על ההגה, והסתכלתי על הכביש".
משימה באמת לא פשוטה.
"אפילו לא ראיתי מה אני כותבת. תוך דקה כבר היה טקסט, נכתב מעצמו, בלי מחשבות בכלל. באחת הפגישות עם צרויה להב הראיתי לה את המילים, ושאלתי: 'את חושבת שאפשר לסדר את זה כשיר?' היא ענתה: 'צריך לסדר רק שורה אחת'. מכאן הטקסט ישב אצלי כמה חודשים. יום אחד עידן רייכל הגיע אליי כדי שאתן לו טקסטים להלחין, קרא ואמר: 'את זה אני רוצה'. די מהר שלח סקיצה עם פסנתר. עברי לידר, שהפיק יפהפה את האלבום 'חמצן', אמר בחזרות: אני רוצה ש'מחכה' יהיה הרבה יותר נוסע, יותר גדול".
"זו הייתה תקופה נוראית עם איראן. כולם אמרו את משוגעת, אלבום שלם בשפה של אחמדיניג'אד? מי ירצה לשמוע את זה? זה היה משהו, לא משיקולים של טוב לקריירה או לא. היה לי חשוב להנציח את שירי השמחות של הבית שלי. עם הזמן התברר שהאלבום הגיע לאיראן, כתבת ב'וול סטריט ג'ורנל' התקשרה אלינו ואמרה שהיו חצי מיליון הורדות באיראן ושזה נמכר או מורד בשוק השחור".
"משי עמדה לנסוע לטיול של כמה חודשים אחרי צבא. אמרתי שאכתוב לה מכתב שיהיה סוג של צידה לדרך. היה לי את ההעתק כשהיא נסעה, פגשתי את אלנתן שלום, הראיתי לו את המכתב והוא ערך את זה כך שיתאים לשיר, והלחין. שלחתי למשי, ובאופן מפתיע היא לא אמרה כלום ופשוט כתבה: 'קחי את גאוות בתך על האדם שאת'. בכלל לא התכוונתי שיהיה שיר או דואט, אבל ככה יצא. סיפרו לי שאמהות מכניסות את בנותיהן לצלילי השיר הזה בחינה, למקווה. השיר כתוב גם על מצבות של אמהות ובנות, ושולחים אליי לפעמים גם קעקועים שאמהות ובנות עושות יחד, מהמילים של השיר".
"לפני שמונה שנים הקלטתי את האלבום 'ניסים שקופים'. הייתי לי פגישה עם אייל ליאון קצב, שהשמיע לי שיר שכתב והלחין. שאלתי אם יש לשיר זמרת, אמר שלא, אמרתי שאני הזמרת. הוא אמר, 'עזבי את השיר, בואי נעשה אלבום שלם כזה, נכתוב ונלחין ביחד'. אמרתי שאני לא מלחינה, אבל הוא אמר: 'את כן, רק את לא יודעת'. החלטנו שאנחנו נכנסים בלי פחד, דעות קדומות או שיפוטיות, ממש כמו למגרש משחקים. הוא במקור עיראקי, אני פרסייה, אבל עד היום הוא היה במוזיקה אלטרנטיבית. משהו בספונטניות הזו טוב לנו. בהתחלה היו לחנים בג'יבריש, בכל פעם של מישהו אחר, ואז החלטנו שאנחנו לא מגבילים את זה לעברית וכל לחן יקבל את השפה שמתאימה לו. שרנו כביכול בספרדית, צרפתית, פרסית וכו', עד שהתיישב טוב על הלחן, ואז דייקנו. תוך שנה הפרויקט היה מוקלט ומסודר, האלבום היה מוכן לצד 'ניסים שקופים' והייתה לנו התלבטות מאוד גדולה מה לעשות, כי לא הוצאתי אלבום יחסית די הרבה שנים לפני והחלטנו שחשוב להוציא את האלבום בעברית קודם".
ואז הגיעה הקורונה.
"ושוב נדחה. האלבום היה אמור לצאת בנובמבר. ואז הגיע 7 באוקטובר ולא היה מקום בתוך כל הכאב לאלבום עם שמחת חיים, רוח שטות, שעשוע וחושניות. אחרי שבחודשים הראשונים רצתי לחבק את הלב של כל כך הרבה אנשים שנפגעו מאז 7 באוקטובר, חזרתי להופעות רגילות, ובהתחלה ההזדקקות הייתה לשירים עם משמעות שיש בהם מקום עמוק של ריפוי והחלמה. אז חיכינו עם האלבום עד עכשיו".
6 צפייה בגלריה
אדר בן סימון ז"ל. "זה היה השיר של אדר ושלי. כשלא היו לי מילים בלוויה יכולתי לשיר"
(צילום: אלבום משפחתי)
הופעת באזכרות, בלוויות, למפונים, למשפחות חטופים. מה תיקחי איתך?
"בימים הראשונים הייתי הלומת ביעות וכאב. משותקת. זה היה משהו שנראה שעוד שנייה מעירים אותנו מחלום נוראי, אבל לא. ואז קיבלתי פנייה ממשפחה של חיילת מדהימה, שנלחמה בגבורה בעזה והגנה על הרבה אנשים - אדר בן סימון ז"ל. אמה, זהבה, שרה בלוויה את 'קחי לך'. התקשרתי בווידיאו ואמרתי לה, 'אני לא יודעת מה להגיד לך'. זהבה אמרה, 'אוקיי, אז אני אגיד לך'. נבהלתי פתאום מהסיטואציה, אבל אז היא אמרה, 'תודה שנתת לנו מילים שקושרות בינינו, זה היה שיר של אדר ושלי וכשלא היו לי מילים כבר בלוויה, יכולתי לשיר'. מאז אני בקשר עם המשפחה המדהימה של אדר ז"ל. נורא קשה להופיע ברגעים שרק לפני שעה יוצא הותר לפרסום".
יש לך קשר למלכי שם טוב, אביו של החטוף עומר שם טוב.
"הוא הפיק את סיבוב הופעות של וואן, עבדנו יחד. אני כל כך מחכה שעומר שלו יחזור, לצד כל החטופים. אני חושבת שהמשפחות האלה הן אנשים קדושים, כאלה שצריך לעטוף בהכי הרבה הבנה, חמלה, לעשות הכל כדי שיחזרו הביתה. אני מתביישת להתנהל בחיים שלי כשאני יודעת שיש לנו שם 120 חטופים, בעזה. מתביישת".
את יודעת שהמשפחות האלה גם סופגות קללות וצעקות.
"זה מוזר ומפריע לי. על מה מקללים אותם?"
ובינתיים הכנסת בפגרה.
"מאוד משונה שהכנסת יוצאת לפגרה כשהילדים שלנו נלחמים, כשטובי בנינו נמצאים בקרב. אני לא מבינה איך אפשר לעשות את זה כל עוד החטופים שם, כל עוד המשפחות מחכות. המפונים לא במצב רגיל. בעיניי אף נציג ציבור לא יכול לצאת לפגרה כזו. הם שם בשביל לשמור על העם".
