קשה לחשוב על ספר ילדים שזכה לפרשנויות רבות יותר מ"הקוסם מארץ עוץ". למרות שמחברו, ל. פרנק באום, הצהיר כי תפקידה של ספרות הילדים המודרנית בידורי בלבד, שכן "החינוך המודרני מנחיל מוסר", הרי קוראיו שאבו מכתיבתו תובנות ורעיונות רבים לאורך המאה ורבע שחלפו מאז יצא לאור, והספר נקרא בעיניים דתיות ואתיאיסטיות, פמיניסטיות וסוציאליסטיות, פסיכולוגיות, חינוכיות, קונספירטיביות, כאלה שמהללות את גדולת העולם החדש והמודרניזם, ואחרות המבקרות את חטאיהם.
אחת הקריאות המעניינות ביותר רואה בסיפור משל לרוח התקופה והמקום שבהם נכתב: בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1896 התמודדו מקינלי הרפובליקאי, שדגל במדיניות כלכלית המבוססת על "תקן הזהב", הצמדת הנפקת הכסף להיצע הזהב הקיים, מול בריאן מהמפלגה הדמוקרטית, שמיתג עצמו כנציג מעמד העובדים הלוחם בעשירים שמסרבים להשתמש בכלים כמו הגדלת היצע הכסף או האינפלציה כדי להקל על כלל הציבור.
באום, שהיה איש פוליטי מאוד, כתב את דמותה של דורותי כייצוג של האזרח האמריקאי הפשוט, איש הפח הוא פועלי התעשייה, הדחליל מייצג את החקלאים, והאריה הפחדן הוא בריאן, שנתפס על ידי רבים כמי שהפסיד בבחירות כיוון שדיבר הרבה ולא פעל מספיק. החבורה צועדת בדרך הלבנים הצהובות (תקן הזהב) כדי להיפגש עם הקוסם, שמייצג את הנשיא הנכנס מקינלי, בתקווה שיפעל למענם. לפי תיאוריה זו, השם OZ מתייחס למילה Ounce, יחידת המידה לזהב; נעלי הכסף של דורותי הן היצע הכסף שסביבו התנהל הוויכוח המרכזי באותה מערכת בחירות; וצבעה הירוק של עיר האזמרגד הוא הדולר. המכשפה המרשעת מהמזרח ששיעבדה את המנצ'קינים מרמזת לבנקים ששיעבדו את בעלי החוות ואילצו אותם למשכן את נכסיהם, והמכשפה המרושעת מהמערב, שכזכור חוסלה בעזרת מים, היא הבצורת - צרה נוספת שפגעה -בפרנסתם של חקלאי ארצות הברית באותן שנים. זוהי אמנם קריאה ותיקה שמקורה בשנות ה-60, אך דווקא בימינו, לאור משבר האקלים והמתחים בחברה האמריקאית בין רעיונות פופוליסטיים, שמרניים ופוסט-קפיטליסטיים, עשויים חלקים ממנה לקבל תוקף עדכני ומעניין.
קריאה אחרת, על-זמנית וכלל-אנושית יותר, רואה בסיפורה של דורותי את החוויה הקיומית של כל ילדה וילד בעולם המאוכלס במבוגרים פגומים: לזה אין שכל ולהוא חסר לב או אומץ, זו חמדנית ומרושעת והאחרת קצרה ידה מלהושיע בעת הצורך, וכמו הקוסם, רובם עושים מאמץ עתיר פירוטכניקות מגושמות להסתיר את חולשתם וקטנותם. העובדה שדורותי מצליחה לשמור על עצמה, נפשית ופיזית, בין כל אלה, להגיע ליעדה ואף לזכות בחברות ובאהבה, הדברים השלמים ביותר שיכול יצור אנושי פגום להפיק, מעניקה נחמה וחדווה לדורות של ילדים, בין שבאום אכן התכוון לכך ובין שלא. שכן הגאונות האמיתית בכתיבתו אינה טמונה בפרשנות זו או אחרת, אלא בעובדה שכולן אפשריות. כמו קוסם אמיתי, באום מצליח לשקף לכל אחד, בכל מקום ותקופה, את שליבו מבקש לראות.
2 צפייה בגלריה
עטיפת הספר "הקוסם מארץ עוץ", מאת ל. פרנק באום
(איורים: יבגני אנטוננקוב, הוצאה לאור: קדימה)
בזכות היכולת המופלאה הזו תורגם "הקוסם מארץ עוץ" לעשרות שפות, והתרגום הנוכחי לעברית הוא התשיעי במספר. על אף שעבודתה של דפנה רוזנבליט נאה וקולחת, קשה שלא לתהות מדוע צריך לתרגם מחדש יצירה שיש לה כבר גרסאות רבות ויפות, לפחות שלוש מהן עדכניות ובראשן תרגומה המופתי של גילי בר-הלל סמו, שיצא במהדורה מוערת ב-2006. ניתן היה לנמק מהדורה נוספת לו התלוו אליה איורים בעלי אמירה חדשה ומקורית, אולם איוריו של יבגני אנטוננקוב חביבים ולא יותר, ובוודאי שאינם משתווים לאיורי המקור שיצר ויליאם וולאס דנסלו, שהיו פורצי דרך לתקופתם.
מכיוון שמדובר בהוצאת קדימה, שפועלה המרכזי הוא תרגום לעברית של מיטב קלאסיקות ספרות הילדים הרוסית, היה מעניין פי כמה לו בחרו בהוצאה לתרגם לראשונה לעברית את סדרת "הקוסם מארץ עוץ" של המתרגם והסופר אלכסנדר וולקוב, שיצאה בברית-המועצות בשנות ה-40 וה-80. זוהי תופעה ספרותית מיוחדת, שכן וולקוב נטל לעצמו חירות רבה; משינוי שם הספר (ל"הקוסם מעיר הברקת"), הדמויות ומאפייניהן (דורותי הפכה לאלי, טוטו מסוגל לדבר ועוד) ועד קווי העלילה. למעשה חלק מספרי הסדרה אינם תרגומים לספרי ההמשך של באום, אלא סיפורים חדשים פרי עטו של וולקוב המלווים באיוריו הנהדרים של ליאוניד ולדימירסקי ומוכרים עד היום כמעט בכל בית רוסי. תרגומה של הסדרה לעברית יהווה פעולה תרבותית חשובה, צוהר לתרבות הילדים הסובייטית ונדבך מרתק נוסף בפרשנות האינסופית של ה"קוסם מארץ עוץ".
"הקוסם מארץ עוץ", ל. פרנק באום, איורים: יבגני אנטוננקוב, תרגום: דפנה רוזנבליט, הוצאה לאור: קדימה, 173 עמודים.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.07.24
