לפני כמה חודשים, החליטו חברי להקת "החצר האחורית" לסיים את ההופעה עם "לשרוק בחושך", שיר ילדים שנשמע לראשונה ב-1971, באלבום "בדשא של אביגדור", של אריק איינשטיין ז"ל.
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
"הביצוע הזה התגלגל למשפחת החטוף יותם חיים ז"ל, ואז פנתה אלינו איריס, האמא המהממת שלו", מספר המתופף והזמר תומר יוסף. "זה היה השיר האהוב עליה ועל יותם, השיר שלהם. היא רצתה שניפגש בתוכנית בוקר, אבל לא הרגיש לנו נכון לעשות את זה, אז הלכנו להיפגש עם המשפחה לבד. היה בינינו חיבור מיידי. ישבנו ודיברנו יום שלם, זה היה כשיותם עוד היה בשבי והם סיפרו לנו עליו, ובזמן הפגישה הם קיבלו טלפון ממישהו שטען שראה את יותם במצרים. סתם הציק להם. זה היה פסיכי להיות עד ללחץ פסיכולוגי. שלושה ימים אחר כך הודיעו שהוא נהרג. הגענו להלוויה ושרנו שם את 'לשרוק בחושך' ו'מענה קולי'. זה היה נורא קשה".
ההרכב החצר האחורית - שמלבד יוסף כולל את הפזמונאי והמשורר יענקל'ה רוטבליט, את הזמר ונגן הגיטרה איתמר ציגלר ואת הזמר ונגן הפסנתר גֶדי רונן - פועל כבר שנים, אבל בחודשים האחרונים השירים שלהם מקבלים משמעויות שהם לא העלו על הדעת לפני אוקטובר. "השירים נושאים איזשהו מטען שלא היה שם קודם", מבהיר רונן. "לפני כמה שבועות הייתה הופעה, וכשירדנו מהבמה כולם התחילו לבכות".
יוסף: "הופעה במקום שנקרא 'מנד'ומה', במדבר. בעלת המקום, נדין, מטפלת במקצועה, סיפרה לנו שבמהלך ההופעה היא הייתה צריכה לרוץ מקבוצה לקבוצה של מבלים בקהל, כי אנשים ממש התפרקו שם. ואנחנו בכלל ניגנו ולא שמנו לב למה שקורה".
אנחנו נפגשים מחוץ לחדר הקלטות, שנייה אחרי שהחצר האחורית התארחה בתוכנית של יואב קוטנר לרגל האלבום החדש והשלישי שלהם, כשאל הראיון רוטבליט עולה בזום מיוון. "יצאתי למסע, לכמה חודשים", מספר הכותב של מרבית שירי הלהקה, כמו גם חלק נכבד מהשירים המכוננים בתרבות הישראלית. "חיכיתי מאוד שהאלבום ייצא, הפצרתי שייצא הרבה קודם, אבל הלך לאט, ואז כבר טסתי".
מאיזו סיבה?
"רציתי לברוח ממה שקורה בארץ. בגילי כבר לא מהגרים, אני מתארח ביוון. חושב על כל הדברים שעשיתי טוב, על כל הדברים שעשיתי פחות טוב. אני מסתכל מפה איך אנשים יושבים ומחכים לחטוף אזעקות וטילים, ופה? הכל נורמלי. לא עוסקים בהצדקת טירוף כלשהו, בנרמול הטרלול. אנשים פשוט חיים. אבל אחזור לארץ ואמשיך לכתוב. תמיד הייתי ישראלי ואשאר ישראלי".
באותה שבת ארורה יוסף היה בקיבוץ שלו, בחצרים. אחר כך התפנה יחד עם משפחתו למלון 'בראשית', שם שהו חמישה חודשים. "זמנים מאוד מאתגרים", הוא משתף, "אבל אנחנו מסתובבים כאנשים חופשיים וזה מה שחשוב. חופשיים ביחס למציאות, ובמיוחד ביחס לאנשים שהחופש שלהם נחטף מהם. אחרי הפינוי היינו צריכים לנשום, אז נסענו לתאילנד. נשמנו שם - וחזרנו לקיבוץ. אולי זו אשליה, אבל בקיבוץ אני תמיד מרגיש בטוח".
ציגלר: "אני מרגיש מאוד כואב ומזועזע. לפעמים זה יכול להיראות כאילו חזרנו לשגרה, אבל זו מציאות שאסור להתרגל אליה".
לכל אחד מחברי ההרכב יש להקות ופרויקטים נוספים שעליהם הוא חולש, אבל ב-2011 הם התחברו למפגש של כתיבה משותפת. בהמשך לאותה פגישה נולד אלבומם הראשון, "החצר האחורית", במימון המונים, כדי למחות נגד חברות התקליטים שגובות מחירים גבוהים. כבר שם התחילה המהפכה השקטה שלהם, עם מילים נוקבות שיודעות לחדור כמעט מבלי לשים לב.
"מאז ומתמיד אני כותב על מה שקורה סביבי ועל החיים בארץ", מסביר רוטבליט. "ואנחנו ממשיכים לעשות את זה גם ב'חצר', כי עדיין יש דברים לא מעודדים ולא משמחים שקורים. המוזיקה מנגישה למאזין את הדברים הבוטים שיש לי לכתוב. זה עטוף באמנות מוזיקלית, אז המסרים יוצאים יותר יפה מאיך שאני הייתי מעביר בעצמי. בסוף זו המציאות שאני חי בה כל חיי, עכשיו זו רק ההידרדרות של המצב. וזה עוד מבלי שכתבתי על אירועי 7 באוקטובר".
איך זה?
"כי עדיין לא גמרתי לעכל את מה שהיה".
רוטבליט מספר שהאלבום החדש יכול היה לצאת כבר מזמן, אבל כשהתחילה המלחמה חברי ההרכב החליטו לקחת הפסקה. "כשהתחיל הבלגן היה ברור שצריך לקחת ברייק מההופעות, כי למי יש מקום לשמוע אותנו? מסביר רונן. "אחרי התייעצויות, לקחנו את הברייק גם מהעבודה על האלבום, אבל איך שחזרנו להופיע, אנשים הבינו שהם צריכים את זה".
ציגלר: "ההופעות נהיו סשן של תרפיה. הקהל מגיע אחרי ההופעה לחלוק איתנו סיפורים מהתקופה. הם מחברים שירים שלנו לסיפורים על אנשים שנהרגו. נניח 'האם נדע להיוולד שוב מחדש', שיר שקוטנר הכתיר כשיר התקופה".
רונן: "יענקל'ה כתב אותו לפני 20 שנה ועכשיו, בסגירה של האלבום, הוא אמר לנו שצריך להוציא את השיר הזה. זו בדיוק דוגמה לשיר שהלחנו מחדש וביצענו ברוח התקופה".
רונן: "מה שצימרר אותי במילים בשיר הזה היה 'יחף הגעתי כמו ניצול בודד מן המקדש, האם נדע להיוולד שוב מחדש'. בנקודה הזו, כששרתי את השיר בהופעות, היה בי רעד פנימי".
ציגלר: "גם יש את השיר 'תולה את הנעליים', שיצא עכשיו. הוא לכאורה שיר אישי, חף מפוליטיקה, שיר שמדבר על ייאוש. אבל הנה, בימים האלה הוא נהיה יותר קולקטיבי - 'תולה את הנעליים, עד עולם יחיה בי הילד שרץ אחרי כדור'".
רוטבליט: "שיר שלא נכתב פוליטי, לא היה פוליטי, ופתאום קרה אסון במג'דל שמס וכולם אומרים - זה מדבר על זה".
יוסף: "זו מקריות מזעזעת".
רוטבליט: "וזה שיר שמדבר נטו על אדם שתולה את הנעליים של הכדורגל, וזהו".
ציגלר: "בשבילי זה גם ייאוש, הרמת ידיים, אני הולך מכאן".
רוטבליט: "אה, לא, לא, לא".
ציגלר: "אבל מי שואל אותך? ככה אני מרגיש".
רוטבליט: "השיר הוא על שחקן כדורגל ויישאר כזה. כל דבר יש לו פרשנות והיא לגיטימית ומוצדקת, אבל הכל בעיני המתבונן. הכל זה מסע של פרשנויות".
על מה כתבת את השיר הזה?
"כתבתי את השיר כי חשבתי שזה מתאים לאריק אינשטיין. הוא אוהב כדורגל ואמרתי שאשלח לו, וזה מצא חן בעיניו. לדעתי הוא היה מוציא את זה אם הוא לא היה הולך מהעולם. השיר מזכיר את אריק בניואנסים ובמלודיה, ולזכרו".
איתמר ציגלר: "אתה לא יכול שלא לחשוב על זה שאם יקום אמן כזה או אחר וישיר עכשיו את 'שייח ג'ראח' - הלך עליו. אתה רואה את כל הראפרים המוכרים שרים מילים כאלו? אומרים מילים כמו 'כובש ונכבש'? אלו מילים שאסור להגיד, ואנחנו הולכים על זה מהתחלה"
גם השיר "הפליט" קיבל השנה קונטקסט שונה לגמרי מזה שבצילו הוא נכתב.
ציגלר: "את השיר הזה יענקל'ה כתב על רקע הפליטים שהגיעו לארץ. כרגע לא חסרים פליטים במדינה, רק שעכשיו אנחנו פליטי המלחמה".
יוסף: "אני הייתי פליט תקופה ארוכה".
ציגלר: "ובעזה יש פליטים".
יוסף: "אותן מילים מקבלות משמעות חדשה. כל אחד סופג את המשמעות שהוא סופג בצורה אחרת".
איזה קהל מגיע להופעות שלכם לנוכח העובדה שאתם מאוד פוליטיים?
יוסף: "ילדים, חיילים ואת יכולה למצוא אצלנו גם דתיים. הכי מרגש זה לפגוש מישהו שפתחת לו את הראש. שהוא חשב דבר אחד ועם המילים גרמת לו לחשוב דבר אחר. המוזיקה לדעתי יכולה להיות טריגר לאנשים לחשוב אחרת, וזה החלום שלנו".
רונן: "יש לי חבר חב"דניק, רב גדול, שהתקשר אליי לפני חודשיים ואמר לי, אני חייב להגיד לך, החבר'ה מהישיבה מאוד אוהבים את השיר החדש 'האם נדע להיוולד שוב מחדש', תמסור לחברים".
רוטבליט: "שייוולדו מחדש ויתגייסו לצבא. אבל אין ספק שזה נחמד מאוד. היו אצלי בני ישיבות, באו מירושלים עד אליי. זה מעורר סקרנות ועניין ומאתגר את התפיסות. וזה דבר טוב, בשביל זה השירים נועדו".
אתם לא חוששים שככה תאבדו קהל?
רוטבליט: "את בתוך המהומה, בתוך הדבר הנורא, ואי-אפשר לצאת ממנו. להתחנף לשלטונות שאני לא סובל כדי לקבל עוד קהל? אנשים ששומעים 'החצר' הם אנשים שרוצים לשמוע 'החצר', הם די יודעים למה הם באים, לא חושבים שהם באים לפאן ונופלים על משהו שלא ציפו לו. אני לא כותב בשביל לקלוע לטעם של מישהו, אני כותב מה שאני כותב, לא שואל מה הקהל רוצה לשמוע. מה שמבקש להיכתב - נכתב, שום דבר הוא לא טאבו. מה יגידו? לא ישמיעו? זה לא מעניין".
יוסף: "זו אמנות, אסור שזה יהיה מונע מהשאלות האלה. זו המהות של הפרויקט, זה מה שהדליק אותנו בהרכב. ואם זה מעורר מחלוקת - זה מבורך".
ציגלר: "'החצר' זה לא פיס אנד לאב".
רוטבליט: "את חיה במדינה מתפרקת, עם מספר קורבנות בלתי נתפס. אין פיס אנד לאב".
אי פעם פחדתם לשיר את המילים הנוקבות שלכם?
יוסף: "מעולם לא פחדנו לשיר לאנשים עם דעות אחרות משלנו. גם ההרכב הזה מורכב מכמה אנשים, אז לכל שאלה את תקבלי תשובות שונות. אני באופן אישי חושב שבמקום שרוצים להשמיע את 'החצר', אנחנו צריכים להופיע. לא משנה מה הדעה. בסוף אתה לא רוצה לשכנע את המשוכנעים. אני לא חושב שמה שאנחנו עושים הוא קיצוני. מי שיסתכל ויצלול לתוך הטקסטים, ימצא שם ספקטרום רחב".
ציגלר: "אבל אתה לא יכול שלא לחשוב על זה שאם יקום אמן כזה או אחר וישיר עכשיו את 'שייח ג'ראח' - הלך עליו. אתה רואה את כל הראפרים המוכרים שרים מילים כאלו? אומרים מילים כמו 'כובש ונכבש'? אלו מילים שאסור להגיד, ואנחנו הולכים על זה מהתחלה. זה הסיפור של הפרויקט הזה. גם יענקל'ה אמר שיש פה שירים שהוא נתן לאנשים אחרים והם החזירו לו אותם. אנשים כותבים דברים ברשתות וכולם יוצאים עליהם, אז הם מעדיפים להימנע מלדבר. אבל לנו יש פריבילגיה לעשות את זה ושאנשים ישמעו. קורה שאנשים אומרים לנו, 'המוזיקה טובה אבל לא אהבתי את המילים'".
יוסף: "יש אנשים שמסווגים אותך רק בגלל משפט אחד בשיר - אתה ימין, אתה שמאל וזהו. אבל מצד שני, בהרבה בתי ספר ואוניברסיטאות, מרצים ומורים משמיעים ומלמדים את השירים שלנו".
רונן: "אני אחזיר אותך לשיר 'האם נדע להיוולד שוב מחדש'. זו דוגמה לשיר שיענקל'ה כתב מכבוד לאדם. הוא כתב אותו לפני 20 שנה מתוך חמלה למפונים בהתנתקות. פשוט ככה. ראה איך מפרקים חיים".
יוסף: "הוא כעס על אריק שרון שהכניס אותם לצרה הזו".
רונן: "ואז אמרו, 'מה, הוא ימני?'. אנחנו גם הולכים לשיר בכיכר החטופים וזה לא שמאל ולא ימין".
יוסף: "אני אף פעם לא מרגיש שאני שייך לאיזשהו צד".
ציגלר: "אבל הכל פוליטי. לעשות מחאה ולהגיד שהיא לא פוליטית? היא תיפול. ככה זה בארץ, אנשים מפחדים. עומדים ראשי מחאות ואומרים 'זה לא פוליטי', מפחדים לבחור צד ואז זה נועד לכישלון. לפעמים צריך להגיד שזה זה".
יוסף: "אני מרגיש חרא כלפי שני הצדדים. לפעמים אני נגעל מהתבטאויות בצד הזה בדיוק כמו הצד השני. ולמה אני מתחבר אצל יענקל'ה? שהוא באמת כותב את הדברים מהמקום של להיות האזרח, לפני הכל".
פורסם לראשונה: 00:00, 16.08.24
