בבוקר 7 באוקטובר, כשהאזעקות נשמעו בביתו בתל אביב, הבמאי יריב מוזר הבין שהוא צריך לרדת בהקדם דרומה. היחידים שדהרו על הכבישים היו כוחות הביטחון, כלי התקשורת, והורים מודאגים שניסו להציל את הילדים מהטבח. אך גם לו היה חשוב להגיע היישר אל לב הסכנה - כקולנוען. בזמן שערפל הקרב עדיין היה כבד ואיש לא שיער את היקף המתקפה של חמאס, מוזר החל לפעול. הוא הבין את החשיבות ההיסטורית של תיעוד דוקומנטרי, ולא רק של חדשות, על מה שמתרחש שם - כדי להביא את האמת לעולם.
אחרי יומיים הוא כבר היה שם, עם הצלם שלו ניר ממן. "בלי קסדה, בלי שכפ"צ, במכונית לא-ממוגנת, כשמסביב עדיין שומעים יריות", מספר מוזר. "אמא שלי הייתה היסטרית, ובצדק. קישרו אותנו לצוות קומנדו שנכנס לאזור הנובה. ואז הגענו למיגונית הידועה (שממנה ענר שפירא ז"ל הדף בגבורה שבעה רימונים עד שנרצח לצד עשרות נוספים, ונחטפו הירש גולדברג-פולין, אליה כהן, אלון אהל ואור לוי - ב.ט). הריח היה בלתי נסבל, ואני זוכר שלא הבנתי למה יש שם זבובים. כל השירות הצבאי שלי, כולל במלחמת לבנון השנייה, לא הכין אותי לרגע הזה".
לפני שבועיים, בצד השני של העולם, מוזר הציג את הסרט "עוד נחזור לרקוד", על שורדי הנובה, בפסטיבל התיעודי היוקרתי DocEdge בניו זילנד. ההקרנה התרחשה בפני עיתונאים ויוצרים מכל העולם, אחרי שזכה בפרס ששמו אומר הכול - פרס האמת. הוא לא האמין למשמע אוזניו כשעיתונאי בריטי שאל אותו אם הוא חושב שיש דמיון בין הצעירים שרקדו במסיבת הנובה לבין משפחתו של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ, שניהלו שגרת חיים רגילה סמוך למקום שבו התרחשו הזוועות. "בפעם הראשונה באירועים כאלה הייתי ספיצ'לס", משחזר מוזר (46), מבכירי היוצרים והבמאים התיעודיים בארץ ("בן גוריון, אפילוג", "אייכמן: ההקלטות האבודות" ועוד).
איך בכל זאת הגבת?
"בדיעבד אני מצטער שלא בצורה יותר חריפה, שהטון שלי היה קצת מתנצל. ניסיתי להסביר שרוב הילדים שרקדו שם בכלל לא ידעו שהם נמצאים ליד עזה. אחר כך אמרתי לו, 'אתה פשוט הופך את התמונה. חמאס הם הנאצים, הם אלה שתקפו קורבנות חסרי הגנה'. אבל מהר מאוד הבנתי שאין עם מי לדבר".
אתה מדבר על עצימת העיניים בחו"ל. יש גם כזו בארץ?
"כמובן. הישראלים לא רוצים לראות. הם מעדיפים לצפות בתוכניות ריאליטי במקום להיאבק על מה שקורה כאן, במציאות האמיתית".
בין שני הקצוות האלה - הרצון לספר לעולם את האמת וחוסר הרצון של העולם להקשיב - מוזר עבד כמעט עשרה חודשים על הפרויקט התיעודי המרשים "עוד נחזור לרקוד", שיוצג גם פה בפסטיבל דוקו.טקסט לקולנוע דוקומנטרי עכשווי במשכנה החדש של הספרייה הלאומית, בין 18 ל-22 באוגוסט. בפסטיבל יוקרנו יותר מעשרים סרטים ישראליים ובינלאומיים, והבכורה המקומית של "עוד נחזור לרקוד" כסרט הפתיחה היא גולת הכותרת שלו. מדובר ב-90 דקות אינטנסיביות שבנויות מעדויות של 15 ניצולים ממסיבת הנובה ומגוללת את היממה הראשונה מליל המסיבה, דרך הטבח ועד שחילצו את עצמם.
מוזר לא מסתיר שהסרט מכוון בראש ובראשונה לקהל הבינלאומי, בניסיון לחשוף אותו לאמת על מה שאירע בשבת השחורה. כאן הוא מבקש לתת קרדיט גדול לחברת ההפקה הישראלית SIPUR שהקים היזם גדעון תדמור ולמנכ"ל שלה גלעד אמיליו שנקר, שנלחמו על הסרט, אשר הופק בשיתוף סלוצקי הפקות, ודאגו להפצה בינלאומית. "עוד נחזור לרקוד" יוקרן בבכורה טלוויזיונית עולמית בשירות הסטרימינג של פרמאונט פלוס בארצות הברית, לצד הפצה בבתי הקולנוע באמריקה, ולמחרת ב-HOT8. במקביל הוא יגיע למקום הכי סמלי: רשת BBC הבריטית, שסירבה להגדיר את חמאס כארגון טרור ומדווחת בעקביות על המלחמה באופן חד-צדדי. "בסוף הייתה שם מישהי יהודייה שקיבלה החלטה אמיצה שהולכים על זה למרות הלחצים", אומר מוזר. "ואני יודע שהיו שם דיונים עד לרמת המנכ"לים על איך מגדירים את מחבלי חמאס".
אחת התוצאות של מסע השתדלנות העולמי הזה עלולה לעורר אי-נחת דווקא בקרב הישראלים. הגרסה הבינלאומית של "עוד נחזור לרקוד" נפתחת בכיתוב הבא: "ב-7 באוקטובר נטבחו מעל 1,200 ישראלים. ברצועת עזה נהרגו במלחמה 38 אלף פלסטינים לפי נתוני משרד הבריאות של חמאס. הסרט שלנו יכול להתמקד רק בסיפור אחד". מוזר מבהיר שהכיתוב הזה לא שלו ולא הוכנס לבקשתו ("כי אין שני צדדים"), ושהוא לא יופיע בגרסה הישראלית. "אלה המחירים הקטנים שאני מוכן לשלם כדי שהסרט יגיע לקהל בחו"ל. זה שווה את זה".
לצד ההצלחות עם BBC ופרמאונט (שירות הסטרימינג החמישי בגודלו בארצות הברית עם 65 מיליון מנויים), מוזר מספר גם על הכרישים הגדולים שהשתפנו: "נטפליקס לא רצו את הסרט, אמזון לא היו מוכנים לגעת בו. הם חושבים שזה 'פוליטי' ומתרחקים מזה כמו מאש. על דיסני+ ואפל TV בכלל אין מה לדבר. כל הכבוד לפרמאונט על האומץ, זה לא מובן מאליו". יחד עם זאת, הוא מדגיש שהסרט הוא לא "הסברה" ולא "מטעם". "הוא מראה בצורה ברורה שהמדינה לא הייתה שם בשום צורה ב-7 באוקטובר, שהילדים האלה הושארו שם לבדם, עם אמונה טהורה שמישהו יבוא להציל אותם. בחיים לא האמנתי שהסרט ייצא ויהיו לנו עדיין עשרות שבויים חיים שהמדינה ממשיכה להפקיר".
מוזר תוקף בחריפות את הרשויות ואת האופן שבו הן מנסות, לדבריו, להנציח את אירועי הנובה בדרכים שמתאימות להן. "בסוף אוקטובר קראו לכל הבמאים והעיתונאים שמתעסקים בטבח ללהב 433, וראש היחידה אמר לנו 'בעוד ימים ספורים תקבלו גישה לכל החומרים'. מדובר בעשרות אלפי קבצי וידיאו וראיות מהשטח. עד היום לא קיבלנו כלום. זה פשוט ביזיון. 10 חודשים אחרי הטבח עדיין לא יצא תחקיר מסודר של מה בדיוק קרה בנובה. משטרת ישראל מסרבת לחשוף את החומרים כי זה לא מסתדר עם הנרטיב שלה. אין פה קונספירציה, רק בושה גדולה".
זו הסיבה שמוזר בחר להתמקד במסיבת הנובה וב-15 הניצולים הצעירים, שהמשותף ביניהם עד השבת השחורה היו הגיל, הרוח והתרבות של עולם המסיבות הבינלאומי (שניים מהם מתראיינים באנגלית). "היו בנובה הרבה מאוד אנשים מכל הגילים והסוגים, והיו כמובן שוטרים ואנשי אבטחה שהקריבו את חייהם כשניסו להגן עליהם, אבל בחרתי במודע בקאסטינג של הסיפורים כדי לספר סיפור של דור. של ילדים יפים שבאו לבלות וליהנות ושרובם בכלל לא חשבו על זה שעזה כל כך קרובה". ואכן, כשמתחילות ההפגזות חלק מהנוכחים חושבים שמדובר בזיקוקים או בטריפ. "הם בחוויה של טוהר, שכוללת גם התנסות בסמים וזה בסדר, ואהבה גדולה, עד שהכול נשבר".
את כל אלה מייצג הפוסטר המצמרר של הסרט, שבמרכזו קשת קסרוטי-כלפה המהמם ביופיו רוקד במסיבה, שעות ספורות לפני שנרצח בה והוא בן 21.
אחד הניצולים מספר שחשש לגורלו אם ייחטף לעזה כי הוא להט"ב. כבמאי מהקהילה זו הייתה נקודה חשובה עבורך?
"זה היה הכי חשוב לי. זו תזכורת לעולם שאנחנו מתנהלים מול תרבות פונדמנטליסטית חשוכה. גם אצלנו בישראל יש מרכיבים כאלה. זה בזוי שראש הממשלה מדבר בקונגרס על היותנו חברה פתוחה כלפי להט"ב כשבממשלה שלו יש מפלגות שעושות הכול נגדם".
מ-7 באוקטובר יצאו בינתיים לפחות שני סרטים על הטבח במסיבה: "#נובה" שהורכב מסרטונים של ניצולים, ו"זריחה שחורה". "עוד נחזור לרקוד" הוא לבטח לא האחרון, אבל מבחינת מוזר אין תחרות, ולראייה הבמות שאליהן התקבל.
ובכל זאת, כקולנוען, לא עדיף לחכות שנתיים-שלוש עד שייגמר בולמוס הסרטים והכתבות והפרויקטים?
"רק בארץ מדברים על בולמוס. בחוץ, בעולם הגדול, יש דממה. העולם שכח או לא רוצה לגעת בסיפור הזה. לכן חשוב לומר את האמת ולהזכיר".
פורסם לראשונה: 00:00, 08.08.24
